פרשני:בבלי:יבמות נ ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות נ ב

חברותא[עריכה]

ועתה חוזרת המשנה להסביר את דברי חכמים במחלוקתם עם רבן גמליאל, בחלק הראשון של המשנה, במי שעשה מעשה אחד וחזר ועשה את אותו המעשה, שסוברים חכמים שיש גט אחר גט, היות והגט אינו מגרש לגמרי, ויש מאמר אחר מאמר, היות והמאמר אינו קונה לגמרי, אך אין כלום אחר חליצה או בעילה.
ומבארת המשנה: זה שאמרו חכמים, החולקים על רבן גמליאל, שיש אחר הגט כלום, ויש אחר מאמר כלום -
אחת יבמה אחת ליבם אחד, ואחת שתי יבמות ליבם אחד.
כיצד?
עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין, וחליצה לאחת מהן
לפי שקנה גם המאמר השני ביבמה השניה.
ואי אפשר לייבם אפילו אחת מהן, כי כיון שכל אחת מהן כבר אגודה אליו במאמר, הרי זה כבונה שני בתים, מדרבנן, ובית אחד הוא בונה ואינן בונה שני בתים.
מאמר בזו וגט לזו -
פסל גיטה של השניה את מאמרה של הראשונה.
וצריכה הראשונה גט למאמרו וחליצה לזיקתו, ומועילה החליצה גם לשניה.
מאמר בזו ובעל את זו -
אי אפשר לקיים את שתיהן, כי בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים, ובעלת המאמר נחשבת אגודה לו מדרבנן.
ולכן צריכות ב' גיטין, וחליצה.
ואפילו זאת שנבעלה צריכה את החליצה בנוסף לגט, היות וביאתה היתה "פסולה", שהיה אסור לה להתייבם בגלל מאמרה של השניה.
מאמר בזו וחלץ לזו -
בעלת המאמר הראשונה צריכה גט למאמרו, בנוסף לחליצה לזיקתו.
גט לזו וגט לזו -
צריכות הימנו חליצה אחת, ואינו צריך לחלוץ לשתיהן, על אף שהיא חליצה פסולה (שהרי אינה ראויה ליבום), ואסור גם בקרובות השניה.
גט לזו ובעל את זו -
אסור לקיים את זו שבעל, שמחמת הגט היא אסורה ב"לא יבנה", וצריכה אפילו זו שנבעלה גט וגם חליצה, לפי שביאתה היתה פסולה.
גט לזו ומאמר בזו - צריכה השניה גט למאמרו, ושתיהן חליצה לזיקתו.
גט לזו וחלץ לזו -
אין אחר חליצה כלום! ואפילו אם יקדש את צרתה לא יתפסו בה קידושין, כי גם צרתה אסורה ב"לא יבנה", ולפי רבי עקיבא אין תפיסת קידושין בחייבי לאוין.
חלץ לזו וחלץ לזו,
או חלץ לזו ועשה מאמר בזו,
או חלץ לזו ונתן גט לזו.
או חלץ לזו ובעל לזו.
לא עשה כלום, לפי שאין אחר חליצה כלום.
או בעל את זו ובעל את זו.
או בעל את זו ועשה מאמר בזו.
או בעל את זו ונתן גט לזו.
או בעל את זו וחלץ לזו -
לא עשה כלום, לפי שאין אחר בעילה כלום.
וגם כאן מתאחר התנא ומביא את הכלל הקודם באיחור, וכפי שיבואר בגמרא:
אין אחר חליצה כלום.
ומבהיר התנא שכל האמור הוא בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת.
ועתה שוב חוזר התנא למקרה של יבם אחד שחוזר ועושה מעשה נוסף באותה היבמה, כדי להשמיענו בהמשך הדברים את החילוק בין ביאה "באמצע" בין שני מעשים, לבין חליצה באמצע, ולהשמיע מחלוקת בין רבי נחמיה וחכמים:
חלץ ועשה מאמר, באותו היבמה, או חלץ ונתן גט, או חלץ ובעל.
או בעל ועשה מאמר, באותה היבמה, או בעל ונתן גט או בעל וחלץ -
כי אין אחר חליצה - כלום!
וזאת,
בין היתה החליצה בתחלה, לפני המעשים האחרים, כגון.
בין היתה החליצה באמצע, בין מאמר לגט.
כגון שהיו לפניו שתי יבמות, ונתן בתחילה גט לאחת, וחלץ ב"אמצע" לשניה, ולבסוף חזר ועשה מאמר בבעלת הגט עצמה (או בחלוצה).
היות ומשעה שחלץ היא נאסרת ב"לא יבנה", ולפי רבי עקיבא אין בה תפיסת קידושין.
בין בסוף.
אם עשה חליצה אחר מאמר וגט, למרות שהיא חליצה פסולה, שהרי אינו יכול עתה לייבמה, מועילה החליצה באופן מוחלט, ואם יחזור ויקדש אותה לא יתפסו בה קידושין, ואינה צריכה גט, וכרבי עקיבא.
ואולם, הבעילה -
רק בזמן שהיא בתחלה - אין אחריה כלום.
אבל ב"אמצע", כגון גט לזו ובעילה לזו ומאמר בשלישית, הרי הוא אסור בקרובות השלישית -
ובסוף, כגון גט לזו, ומאמר לזו, וחזר ובא על אחת מהן, הרי זו ביאה פסולה, שאינו יכול לייבמה בגלל הגט הראשון, וביאה פסולה מחייבת חליצה בנוסף לגט -
יש אחריה של ביאה כלום.
רבי נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה, בין בתחלה בין באמצע בין בסוף - אין אחריה כלום. שיוצאת גם אחרי ביאה פסולה שכזאת בגט בלבד.
גמרא:
ומדייקת הגמרא: עד כאן לא פליגי חכמים ורבן גמליאל, אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר.
אבל גט אחד ביבמה, מועיל הגט לפוסלה מצד "לא יבנה" מדרבנן, ומאמר אחד ביבמה מהני מדרבנן להצריכה גט בנוסף לחליצה.
ומבארת הגמרא את הטעם לשתי תקנות אלו:
מאי טעמא אמור רבנן שגט ביבמה מהני לפוסלה אפילו ב"לא יבנה", והרי רק חליצה מועילה בה, ומדוע שיחשב הגט מדרבנן לקרוא בה "כיון שלא בנה שוב לא יבנה"? -
משום דמהני גט בעלמא, באשה הנשואה לבעלה.
דאי אמרת לא מהני גט ביבמה לאוסרה משום "לא יבנה", אמרי אינשי בטעות, לפי הבנתם המוטעית:
הן גט מהני ביבמה להוציאה, והן חליצה מהני ביבמה להוציאה.
ומדגט לא מהני למנוע את החזרתה של היבמה ליבם לאחר שגירשה, חליצה נמי לא מהני למנוע את החזרתה ליבמה לאחר שחלץ לה.
ואתי למיבעל אחר חליצה.
ומאי טעמא אמור רבנן שמאמר ביבמה מהני לאסור את היבמה השניה מדין "בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים", והרי מן התורה אין המאמר נחשב לבנין בית? - משום דמהני קידושי אשה בעלמא.
דאי אמרת לא מהני מאמר ביבמה, אמרי אינשי:
הן מאמר מועיל ביבמה לקנות אותה, והן ביאה מועילה בה לקנות אותה.
ומדמאמר לא מהני לאסור את היבמה השניה ביבום -
ביאה נמי לא מהניא לאסור את השניה ביבום.
ואתי למיבעל גם את היבמה השניה אחר ביאה ביבמה הראשונה, ונמצא בונה שני בתים!
ומאי טעמא אמור רבנן שביאה פסולה, יש אחריה כלום?
כגון, אם עשה מאמר בזו וביאה בזו, והיא ביאה פסולה, שהרי לא יכול לייבמה בגלל המאמר שבחברתה, אין היא יוצאת בגט בלבד אלא רק ביחד עם חליצה.
וכמו כן, אין ביאתה פוטרת את חברתה מהחליצה, אלא בעלת המאמר צריכה גט וחליצה.
והרי מדאורייתא פטרה הביאה מהזיקה בין אותה ובין את חברתה.
אמרי לתרץ:
אי ביאה פסולה משום שביאה אחר הגט היא -
כגון שנתן גט לזו ובעל את זו, ולכן היא ביאה פסולה, וצריכה לאחריה גם גט וגם חליצה, גזרו עליה שלא יפטור אותה גט בלבד -
גזירה ביאה אחר הגט, משום ביאה אחר חליצה.
כי אם יראו האנשים שגם אחר הגט נחשבת הביאה ליבום מעולה, ולא גוזרים עליה שתחזור ותחלוץ, והם מדמים את החליצה לגט, יבואו להתיר גם לבוא עליה אחר החליצה.
ולכן גזרו שתחזור ותחלוץ, ואז יבינו האנשים שהגט אינו מועיל ביבמה, ולא יבואו לדמות את המצב שאחרי הגט למצב שאחר חליצה.
ואי ביאה פסולה לפי שביאה אחר מאמר היא -
כגון שעשה מאמר בזו, ובא על השניה, שהנבעלת צריכה גט וחליצה, וחברתה צריכה גם היא גט וחליצה -
גזירה ביאה אחר מאמר, משום ביאה אחר ביאה.
כי אם לא יצריכו אותה חליצה אלא רק גט, יטעו לחשוב שביאה אחר מאמר היא דבר מעולה, ויבואו גם להתיר ביאה ביבמה השניה אחר הביאה ביבמה הראשונה, ויבואו לפגוע באיסור אשת אח.
ומאי טעמא אמור רבנן שהאי חליצה פסולה, לאחר הגט או אחר מאמר, אין אחריה כלום? ואפילו יחזור ויעשה בה מאמר היא לא תצטרך גט, ואפילו יתן גט לשלישית הוא לא יועיל.
אמרי לתרץ: וכי מאי לגזור עליה? נגזור שלא תועיל חליצה אחר הגט שלא יהיה אחריה כלום, אלא כן יהיה אחריה כלום, משום שמא יטעו אנשים וישוו חליצה לאחר הגט לחליצה אחר חליצה, ואם לא נגזור שלא תועיל חליצה פסולה יבואו להתיר גם חליצה אחר חליצה לשתי יבמות.
לא תצא מכך כל תקלה, כי מה בכך? והרי כל כי הני - תחלוץ ותיזיל!
ליגזור חליצה אחר מאמר, שלא תועיל, ויהיה אחריה כלום, משום חליצה אחר ביאה, שמא יתירו את היבמה שנבעלה, בחליצה בלא גט?
ומשנינן: לא יטעו בכך אנשים.
כי אטו האם חליצה אחר מאמר - מי לא בעיא גט למאמרו, ואין די בחליצה?
ולכן בחליצה אחר ביאה נמי יבינו האנשים שבעיא גט לביאתו.
ומה שאמרנו שאין אחר חליצה כלום, היא בדבר שעושים אחרי חליצה, שאם אחר חליצה הוא יעשה בחברתה דבר נוסף, כמו מאמר או גט או חליצה, הוא לא יאסר בקרובותיה של השניה!
אמר רבא:

דרשני המקוצר[עריכה]