פרשני:בבלי:מגילה ל ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מגילה ל ב

חברותא[עריכה]

ואיזו היא שבת רביעית - כל שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.
ובהא אפילו שמואל מודה, דערב שבת דומיא דתוכה - ומקדימין לקרות בשבת שעברה, דאי לאו הכי - הרי קדמה עשיה דלקיחת קרבן הפסח בראש חודש ניסן, האמורה בפרשת "החודש" - לשמיעה.
שנינו במשנתינו: בחמישית חוזרין לכסדרן וכו'.
והוינן בה: לסדר מאי? כלומר, איזה סדר הפסיקו - שעתה חוזרין אליו?
רבי אמי אמר: לסדר פרשיות של כל השנה הוא חוזר. שעד עתה לא קראו אלא את ארבע הפרשיות, ולא קראו את הפרשיות של סדר כל השנה.
רבי ירמיה אמר: לסדר הפטרות הוא חוזר. שעד עתה הפטירו מעין ארבע פרשיות, כדאמרן בברייתא לעיל. אבל אין צריך לחזור לסדר פרשיות, דסבירא ליה דגם בשבתות אלו של ארבע פרשיות, קראו גם את הפרשה של סדר כל השנה.
אמר אביי: כוותיה דרבי אמי מסתברא. דתנן: לכל מפסיקין, לראשי חדשים, לחנוכה, ולפורים, לתעניות, ולמעמדות, וליום הכפורים  156  .

 156.  כתב התוס' רי"ד, דלאו אקריאה דשחרית קאי, דא"כ, מאי איריא יום הכפורים, הא גם בשאר מועדות מפסיקין בשחרית, כדי לקרוא בפרשת המועדות ! אלא אמנחה קאי, דמפסיקין פרשת היום, וקורין ב"כמעשה ארץ כנען". משא"כ בשאר מועדות, דדווקא בשחרית מפסיקין, אבל במנחה - קורין בפרשת היום.
בשלמא למאן דאמר לסדר פרשיות הוא חוזר, היינו דקתני דלתעניות ולמעמדות נמי מפסיקין, אף על גב דהוו דווקא בחול, דהא איכא פרשה בחול, בימי שני וחמישי, ושייך לומר דמפסיקין מקריאת כל השנה, וקורין את קריאת תעניות ומעמדות.
אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר, הפטרה בחול - מי איכא, ומאי שייכא הפסקה בחול לענין הפטרה?!
ואידך, רבי ירמיה, אמר לך: הא - כדאיתא, והא - כדאיתא. דבחול דאין שייך הפטרה - ודאי דההפסקה היא בפרשיות. ובשבת דאיכא הפטרה - ההפסקה היא בהפטרות, דהיכא דאפשר להפסיק רק בהפטרות - לא מפסיקין את קריאת סדר כל השנה.
ומקשינן לרבי ירמיה, דאמר דהיכא דאפשר - לא מפסקינן: ובתעניות, דאיכא קריאה במנחה, למה לי הפסקה כלל? ליקרי מצפרא בענינא דיומא של כל השנה, ובמנחה - יקרא בתעניתא!?
ואמרינן: מסייע ליה לרב הונא.
דאמר רב הונא: מצפרא של יום התענית - כינופיא (כינוס) . שבבוקר מאספין את הציבור, ובודקין ומזהירין אם יש עבירות בידם - שיחדלו, כדי שתתקבל התענית. לפיכך אין פנאי לקרות בתורה בשחרית  157 .

 157.  הרמב"ם (פי"ג מהל' תפילה הלי"ח) כתב, דבתענית קורין ויחל בשחרית וגם במנחה. (וכ"כ התוס' לקמן (ל"א ע"ב, ד"ה ר"ח) דאנו נוהגין עתה עפ"י מס' סופרים לקרוא "ויחל"). והק' עליו בס' ראשון לציון מהכא, דאמרינן דבשחרית אין קורין ! ? וכתב השפת אמת (בהשמטות) דהא לא קשיא, דהרמב"ם שם חילק וכתב דהאי דאמרן - היינו בתעניות על מה שאירע לאבותינו, אבל בתעניות שגוזרין על הציבור מפני הצרות - קורין ברכות וקללות. והכא מיירי בתעניות אלו, ואז קורין רק במנחה כדמשמע ברמב"ם בהל' תעניות (פ"א הלי"ז). אבל הקשה הלח"מ שם על הטור (בסי' תקע"ט), שכתב דבכל התעניות - בשחרית קורין ברכות וקללות, ובמנחה קורין ויחל, והכא משמע דבשחרית לא היו קוראין כלל ! ? (עיי"ש שהאריך). ותירץ, דלכאורה פירש"י קשה להבין, דמה בכך דמצפרא כנופיא? הא כשם שיש שהות להתפלל, כך יקראו בתורה ג"כ ! ? ואפשר שלכן הראשונים לא פירשו כן, אלא, דכיון דמצפרא כינופיא, וצריכין להתעסק בעניני התענית גם בשחרית, להכי קורין גם בשחרית מעין התענית. אבל לעולם אין מבטלין קריאת שחרית כלל. עיי"ש.
היכי עבדינן? אמר אביי: מצפרא לפלגיה דיומא - מעיינינן במילי דמתא, אם יש עבירות בידם, וכדאמרן לעיל.
מפלגיה דיומא - לפניא (עד הערב), ריבעא דיומא - קרא ומפטרי (קוראין בתורה ומפטירין). וריבעא דיומא - בעו רחמי. שנאמר: "ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום, ורביעית מתוודים ומשתחוים".
ומקשינן: ואיפוך אנא, ונימא דמצפרא לפלגא דיומא - קוראין ומפטירין וכו', ומפלגא דיומא לפניא - מעיינינן במילי דמתא?
ומתרצינן: לא סלקא דעתך. דכתיב: "ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב", וכתיב בסיפא ההוא קרא: "ובמנחת הערב קמתי מתעניתי וגו' ואפרשה כפי אל ה'". חזינן דתפילה - לעת ערב היא.
מתניתין:
בפסח - קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים, דהיינו: "שור או כשב או עז וגו'" (ויקרא כ"ב), וביום טוב ראשון של פסח מיירי. ובשאר ימי הפסח - מלקט וקורא מענינו של פסח, כדאמרינן בברייתא בגמרא  158 . בעצרת - "שבעה שבועות" (דברים ט"ז). בראש השנה - "בחדש השביעי באחד לח דש". ביום הכפורים - קורין בפרשת "אחרי מות". ביום טוב הראשון של חג הסוכות - קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים. ובשאר כל ימות החג  159  - בקרבנות החג  160  שבפרשת פנחס  161 .

 158.  כתב התוס' רי"ד: "וכמה חיזרתי בהלכה למצוא מקום לקריאת המוספין - ולא מצאתי ! לא במשנה ולא בברייתא וכו'. ונראה לי, שאינו אלא תקון הגאונים, שיקרא המפטיר במוספין, כדי לגורסם שליח צבור, ויאמר אותם בתפילה".   159.  העירו הראשונים (עיי' בתוס', וברשב"א וברא"ש), דמשמע הכא, דדווקא בחול המועד - היו קורין בקרבנות החג, אבל ביו"ט הראשון - לא היו קורין. וכן בכל שאר המועדות, לא נזכר במשנה ובגמ' דקורין בקרבנות החג, רק בסדר רב עמרם ישנו. וכתבו, דבאמת בזמן המשנה והגמ', לא היו מוציאין ביו"ט עצמו ב' ספרי תורה, אלא היו קורין רק בפרשת מועדות. וכתב הברכי יוסף (סי' ת"צ), דמשו"ה, אם קראו בספר ראשון חובת היום, ושכחו ולא קראו מפטיר בפרשת הקרבנות - אינו מעכב. וע"ע במגן אברהם סי' קל"ז סק"ו.   160.  כתב הטור (או"ח סי' רפ"ג): "מה שאין מוציאין בשבת ב' ספרים לקרות המוספין וביום השבת וגו', כמו שקורין ביו"ט פרשת קרבנות המוספין, לפי שאין בפרשת קרבנות מוסף שבת רק ב' פסוקים, ואין לקרות אלא מענינו של יום. ועוד טעם אחר, דאיתא במס' תענית (כ"ז ב'): אמר הקב"ה לאברהם: תקנתי להם סדר קרבנות. בזמן שקורין אותם לפני, מעלה אני עליהם - כאילו הקריבום לפני, ומוחל אני על כל עונותם. ובמוסף שבת אין קרבן לכפר, שכולם עולות (וזהו: "רצית קרבנותיה". למה רצית קרבנותיה? לפי ששאר יום טוב - כולן באין חטאת. ובשבת - כולן באין עולות) ". ועיי' בב"ח שם. ובתוס' (לעיל, כ"ג ע"א, ד"ה כיון) כתבו עוד טעם, לפי שצריך להפטיר כל שבת - מעניינו של יום. ואי קרינן בשל שבת, א"כ יהא צריך להפטיר בדסליק מיניה, והיינו - בענין שבת, וא"כ, יהו כל ההפטרות מעניין אחד. עיי"ש.   161.  עיי' רש"י שמאריך לבאר כיצד היא הקריאה בכל יום.
בחנוכה - קורין בנשיאים, דהיינו: "ויקרבו הנשאים את חנכת המזבח וגו'" (במדבר ז')  162 .

 162.  כתב רש"י, דהיינו משום דאיכא התם חנוכת המזבח. וכ"כ הר"ן. והטור (בסי' תרפ"ד) כתב בשם מדרש פסיקתא, דהיינו משום שנשלמה מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו. והתוי"ט כתב, שמצא בספר מכבי, דכשכבשו החשמונאים את היונים, מצאו המזבח משוקץ, וסתרו אותו, ובנאוהו מחדש. וחנכו אותו בכ"ה בכסלו. ובפסיקתא רבתי (פרשה ו') איתא: "א"ר חנינא, בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן - שהקימו משה. וכל זמן שהיה מקופל, היו ישראל מלמלמים על משה לומר, מפני מה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? ! והקב"ה חישב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד יצחק וכו'. ומעתה הפסיד כסלו - שנגמרה בו מלאכה. אלא "ותשלם", אמר הקב"ה: עלי לשלם לו (לחודש כסלו). והיכן שילם לו? חנוכת בית חשמונאי".
בפורים - קרינן: "ויבא עמלק".
בראשי חדשים - "ובראשי חדשיכם". במעמדות - במעשה בראשית, ובמס' תענית (כ"ז ע"ב) מפרש טעמא, משום דבשביל הקרבנות - מתקיימין שמים וארץ.

דרשני המקוצר[עריכה]