פרשני:בבלי:בבא בתרא קט ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קט ב

חברותא[עריכה]

ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת  24 ?

 24.  הרשב"ם פרש את קושית הגמרא, דילמא לשון "והעברתם" קאי על האחים, וקא משמע לן שבת קודמת לאחים בירושה. ואב אינו קודם אפילו לאח. ולפי זה, סדר הנחלות הוא, בן, בת, אח, אב. (ועיין מהרש"א ובהגהות הב"ח). אך התוספות פרשו, כיון שלשון "והעברתם" בא לקבוע מקום לאב, אדרשנו כך שאפילו לבת יקדום. ולפי זה סדר הנחלות הוא, בן, אב, בת, אחים.
ומתרצת הגמרא: אם כן לא נכתוב רחמנא "והעברתם", אלא "ונתתם", כמו בשאר היורשים. וממילא שמעינן שהבת קודמת לאחים, מדכתיב לאחר מכן, "ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו"  25 .

 25.  שהרי לפי סברת האי תנא, קראי כסידרן כתיבי. ולא כדברי התנא הנזכר לעיל. הרשב"ם. והתוספות הוסיפו עוד, שהרי בת עדיפא על האחים, כיון שקמה תחת אביה ליבום, כנזכר לעיל. ופשיטא שהיא קודמת להם. משא"כ אב, שהוא קרוב יותר מבת, הוה אמינא שיקדם לרשתה, קא משמע לן שאינו קודם. הרשב"א בתוספות באר באופן אחר, אם נאמר שהפסוק בא להמיענו שבת קודמת לאחין, ואב יקדם גם לבת, אין צורך לכתוב "והעברתם", וסגי לכתוב "ונתתם". כיון, שירושת הבת נלמדת מקרא ד"וכל בת יורשת נחלה", (במדבר לו' ח'), וממילא ידעינן שהיא קודמת לאח, שהרי קרובה יותר למת, דקמה תחתיו ליבום. ואם כן הפסוק "ונתתם את נחלתו לביתו" מיותר. ונלמד ממנו שאב קודם לבת. ומדוע נזקקנו לכתוב "והעברתם"? אלא ודאי, לשון "והעברתם" באה להשמיענו, שהבת קודמת אף לאב.
ומקשה הגמרא: למאן דנפקא ליה דין ירושת האב מ"והעברתם", האי "שארו", מאי עביד ליה?
ומתרצת הגמרא: מיבעי ליה לכדתניא, "שארו" זו אשתו  26  . מלמד שהבעל יורש את אשתו  27 .

 26.  דכתיב, "והיו לבשר אחד", ואם כן אשתו היא שארית הבשר שנותרה מן המת. ועוד דכתיב, "שארה?, כסותה ועונתה לא יגרה", ודרשינן, "שארה?" דהיינו בעלה "כסותה ועונתה לא יגרע". רשב"ם ועל פי הרש"ש.   27.  וסבר, שירושת הבעל מדאורייתא. ועיין בבכורות (נב' ב) שנחלקו בזה רבי אלעזר ורבי יוחנן בן ברוקה.
ומקשה הגמרא: למאן דנפקא ליה מ"שארו", האי "והעברתם" מאי עביד ליה?
ומתרצת הגמרא: מיבעי ליה לכדתניא, רבי אומר בכולן נאמר בהן "נתינה", וכאן נאמרה בהן "העברה", למדנו מכאן, שאין לך שמעביר נחלה משבט לשבט אלא בת. הואיל ובנה ובעלה הבאים אף משבטים אחרים יורשין אותה.
ומכאן שהבעל יורש את אשתו, והבן את אמו.
הגמרא חוזרת לדון בדרשה הנזכרת לעיל, "שארו זה האב".
ומקשה הגמרא: ממאי ד"שארו" זה האב, דכתיב "שאר אביך הוא", אימא "שארו" זו האם, דכתיב "שאר אמך היא", ונלמד מכאן, דבין אביו ובין אמו יורשים אותו  28 ? אמר רבא, אמר קרא, "ממשפחתו וירש אותה", משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה.

 28.  רשב"ם. וצריך עיון לפי זה, מי קודם האב או האם, או שניהם שוים. אם נאמר שהאב קודם, אם כן לאחר מותו לא תמשמש הנחלה ליורשי האב, כיון שמגזירת הכתוב האם קודמת. אך אם נאמר ששניהם שוים, אם כן לאחר מיתת שניהם תהא הנחלה ממשמשת לקרובי האב כמו שמפורש בתורה, "ואם אין לו אחים, ונתתם את נחלתו לאחי אביו". וצריך עיון. (שיעורי הגרש"ר).
דכתיב, "למשפחותם לבית אבותם"  29 .

 29.  יש לדון, האם משפחת האם אינה יורשת כלל, או, רק במקום שיש משפחת אב אין משפחת האם יורשת, אך, במקום שאין משפחת אב, כגון, גר שנשא בת ישראל, תירש משפחת האם. ועיין במשנה למלך (פרק א' מהלכות נחלות הלכה ו'), דאפילו במקום שאין יורשים מצד האב, אין משפחת האם יורשת. אלא הנכסים הפקר. אמנם, עיין ברשב"ם לקמן קטו' ב, ד"ה נחלה. ודייקו מדבריו, שהאם אינה יורשת אלא במקום שיש משפחת אב. אך במקום דליכא משפחת אב, האם יורשת. ועיין עוד בזה בחידושי הגר"ח (פט"ו מאיסורי ביאה הלכה ט').
ומקשה הגמרא: וכי משפחת אם אינה קרויה מ שפחה?!
והא כתיב בספר שופטים, בפרשת פסל מיכה (שופטים יז ג): "ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי, והוא גר שם".
והוינן בה: הא גופא קשיא, אמרת "והוא לוי" אלמא מלוי אתי, ומאידך נאמר, "ממשפחת יהודה", אלמא מיהודה אתי?
אלא לאו, דאבוה מלוי ואימיה מיהודה, ובכל זאת קאמר "ממשפחת יהודה", אלמא משפחת אם קרויה משפחה?
אמר רבא בר רב חנן, לא! גברא דשמיה לוי. ואביו מיהודה.
ומקשה הגמרא: אי הכי, היינו דקאמר (דברים אלו שאמר) מיכה (שופטים יז יג) "עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן", ואם לא היה לוי, במה שמח מיכה?
ומתרצת הגמרא: אין. בכל זאת שמח, דאיתרמי (הזדמן) ליה גברא דשמיה לוי  30 .

 30.  וגם בזה היה שמח, לפי שחשבו העם שהוא לוי ממש. הריטב"א. וקשה, אם לא היה לוי, ורק שמו היה כך, כיצד קראו, "הלוי", בה"א הידיעה, הרי שם עצם אינו סובל את ה"א הידיעה? ועיין הגהות יעב "ץ.
ומקשה הגמרא: וכי לוי שמו? והלא יהונתן שמו! שנאמר, (שם יח ל) "ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני".
אמר ליה, וליטעמיך, וכי בן מנשה הוא? והלא בן משה הוא! דכתיב (דה"י א כג טו), "בני משה, גרשם ואליעזר".
אלא, מתוך שעשה מעשה מנשה, תלאו הכתוב במנשה  31 .

 31.  המילה "מנשה" בנביא נכתבה עם "נ" תלויה (מנשה), ללמדינו, שהיה באמת בנו של משה, אלא תלאו הכתוב (על ידי ה"נ" התלויה) במנשה. מחמת מעשיו. מהרש"א על פי רש"י בנביא שם.
הכא נמי, לעולם משבט לוי היה, והא דקרי ליה "ממשפחת יהודה", לאו משום שאמו היתה משבט יהודה, אלא מתוך שעשה מעשה מנשה דאתי מיהודה, תלאו הכתוב ביהודה.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מכאן שתולין את הקלקלה (כגון כאן, את הפרשה העוסקת בכהן עבודה זרה) במקולקל (מנשה).
רבי יוסי בר חנינא אמר, מהכא:
נאמר על אדוניה בן חגית, "וגם הוא טוב תואר מאד, ואותו ילדה אחרי אבשלום". משמע, שמאם אחת היו.
וקשה, הלא אדניה היה בן חגית, ואילו אבשלום היה בן מעכה?
אלא מתוך שעשה מעשה אבשלום, דמרד במלכות, תלאו הכתוב באבשלום. והינו, "תולין את הקלקלה במקולקל".
אמר רבי אלעזר: לעולם ידבק אדם בטובים  32  ! שהרי משה שנשא בת יתרו, יצא ממנו יהונתן. שהיה כהן לעבודה זרה אצל מיכה.

 32.  בגמרא בפסחים (מט' ב) אמרינן, "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ:: ". וצריך באור, אם כן מה חידש לנו רבי אלעזר בדבריו, הלא ברייתא מפורשת היא? ועוד, שבבריתא נאמר, "ישא בת תלמיד חכם", ואילו הוא אמר רק "בת טובים"? והנה בט"ז (אה"ע ס"ב סק"ג) מבואר, שעיקר מה שנאמר, "לא ישא בת עם הארץ", כי תטרידו מלימודו לעסוק בסחורה, ואינה מבינה שגם העולם הזה בא על ידי תורה. ואכן, מבינה דבר זה, או שהיה אביה עשיר וקיבל על עצמו את כל מחסורם, ואין לחוש שתוציאנו לסחורה, שפיר דמי. אמנם יש ענין נוסף, למכור כל אשר לו כדי לשאת בת ת"ח דוקא, שם ימות או יגלה מובטח לו שבניו תלמידי חכמים, כיון שאימם יודעת את חשיבות התורה. ולפי זה, יתכן שבת שנתחנכה באופן שיודעת כתר תורה, אף אם אינה בת ת"ח בפועל, שוב היא בגדר בת ת"ח לענין זה. ובזה חידש רבי אלעזר, שאפילו אם היא צדקת ובעלת מידות טובות, מכל מקום אם שורשה בעובדי ע"ז או רשעים, לא ידבק בה. כיון שיש בתכונתה מן הרע, ואולי ישפיע הדבר על בניו. אמנם עיין ברמב"ם (דעות פ"ו ה"ב) שיש ענין נוסף, והא להדבק ולהתחבר לתלמידי חכמים בכל אופני החיבור. ואחד מהם, על ידי שישא בת ת"ח. וזה שייך לכאורה רק בבת ת"ח דוקא. ואף אם אינה בת בנים. אמנם, נראה שלמצוה זו אין חיוב לבזבז יותר מחומש. נמצא, שישנם ג' אופנים בהנהגת הנישואין: א. למכור כל אשר לו, ולישא בת ת"ח, כדי שאם ימות או יגלה יהיו בניו ת"ח. (ובזה אולי סגי שתהא צדקנית ומחונכת כבת ת"ח). ב. להדבק בת"ח בכל מה שאפשר. ובין היתר, לישא בת ת"ח. וזה שייך רק בבתו ממש. ונראה שאין צריך לבזבז יותר מחומש, ככל מצוה. ג. עיצה לידבק בטובים, ולא לישא מזרע רשעים. והיינו אפילו אם אביה ת"ח. ברכת אברהם.
ואילו אהרן שנשא בת עמינדב, יצא ממנו פנחס.
ומקשה הגמרא: וכי פנחס לאו מיתרו אתי?!
והא כתיב, "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה",
מאי לאו דאתי מיתרו הנקרא "פוטיאל" משום שפיטם עגלים לעבודה זרה? ומתרצת הגמרא: לא! דאתי מיוסף שנקרא אף הוא "פוטיאל", משום שפטפט (התריס, ונלחם) ביצרו.
ופרכינן: הלא שנינו בסנהדרין, שהיו שבטים מבזים אותו (את פנחס) ואומרים, "ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז יהרוג נשיא שבט מישראל", ומשמע, שהיה נכדו של יתרו?

דרשני המקוצר[עריכה]