פרשני:בבלי:בבא בתרא קכב א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קכב א

חברותא[עריכה]

ופשטינן: תא שמע הרי נאמר בתורה (במדבר כו, נו) "על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט."
כלומר, כל השבטים נוטלים חלק בשוה, בין שבט שיש בו מעט אנשים, ובין רב אוכלוסין. ונמצאו חלקי בני שבט הקטן מרובין משל הגדול.
ועוד תניא בברייתא בהדיא, שארץ ישראל נתחלקה לפי שבטים, "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, (לקמן יבואר).
שבתחלה כשבאו לארץ, לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים  192 ,

 192.  לוי לא נטל חלק בארץ, אלא כל שבט ושבט נתנו לו ערים לשבת בהן, להיות ערי מקלט, ומאידך משנה ואפריסנטלו שני חלקים, כדכתיב, "מנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי". רשב"ם.
ולא נתחלקה אלא בכסף, שנאמר בין רב למעט".
מבארת הגמרא, מאי בכסף?
אמר רבי יהודה, סאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל, ולכן מי שנטל סאה ביהודה היה משלם את ההפרש למי שעלתה בידו בגליל  193 .

 193.  הגמרא הבינה בתחילה, מי שהגיע לידיו חלק יפה היה נותן דמים למי שקיבל חלק כחוש. וזהו שאמר הכתוב, "בין רב למעט", לומר שצריךלדקדק ולהוסיף דמים מהרב למעט. שהזיבורית נקראת מעט, והעידית נקראת רב. ולמסקנא, מדובר בקרקעות שוות, אלא מי שקיבל קרקע ביהודה מעלה דמים למי שקיבל בגליל, לפי שיהודה קרובה לירושלים והגליל רחוק ממנה.
ממשיכה הברייתא: "ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר "אך בגורל".
ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר "על פי הגורל", ולשון "על פי", משמע ברוח הקדש על ידי אורים ותומים.
הא כיצד? אם אורים ותומים למה גורל, ואם גורל למה אורים ותומים, ושמא מכחישים זה את זה  194 ?

 194.  משמע ליה, שהגורל היה לפני האורים ותומים, ללא רוח הקודש, ולכן הקשה שמא יכחישו זה את זה. אמנם למסקנא, אף הגורל עצמו היה ברוח הקודש, כמבואר שהקלפי של הגורל היה לפניו בשעה שהיה מכוין ברוח הקדש. מהרש"א.
אלא, אלעזר מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי (ארגז) ובו יב' פתקים  195  ועליהם רשומים שמות של שבטים, וקלפי ובו שמות של תחומין (יב' חלקי ארץ ישראל) מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש ואומר, "זבולן עולה תחום עכו עולה עמו  196  ",

 195.  רשב"ם. והקשה עליו הרש"ש, הרי ראובן גד, וחצי שבט מנשה כבר נטלו את חלקם בעבר הירדן, ואם כן, לא היו בחלוקת הארץ כ אם עשרה שבטים? עיין שם.   196.  לאו עכו ממש, שהרי עכו היתה בנחלת שבט אשר, אלא תחום שלצד עכו. תוספות. אכן רבינו תם גרס, "אשר עולה, תחום עכו עולה עמו". תוספי הרא"ש.
טרף בקלפי של שבטים, ועלה בידו זבולן, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו.
וחוזר ומכוין ברוח הקדש, ואומר, "נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו".
טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר. וכן כל שבט ושבט  197 .

 197.  והיה עושה כן, כדי שלא ילעיזו על הגורל, לכן היה מכוין ברוח הקודש מה שיעלה בגורל קודם שיוציאנו. ריטב"א.
ולא כחלוקה של עולם הזה, חלוקה של עולם הבא. (כלומר, חלוקת הארץ בימות המשיח, בזמן בית המקדש השלישי).
העולם הזה, אדם יש לו שדה לבן (תבואה), אין לו שדה פרדס. שדה פרדס, אין לו שדה לבן  198 .

 198.  הקשו התוספות, הלא מבואר בגמרא במסכת בבא קמא (פא-ב) שאף בחלוקה הראשונה, אין לך מישראל שאין לו חלק בהר ובשפלה ובנגב? ותרצו, שם גרסינן "אין לך שבט מישראל", אבל כאן גרסינן, "אין לך אדם מישראל", כלומר, לעתיד לבא כל אדם ואדם יטול חלק מכלסוגי הקרקע. משא"כ בחלוקה הראשונה מי שנטל בהר לא נטל בעמק. אמנם באופן כללי, כל שבט קיבל נחלה מכל סוגי הקרקעות. אי נמי, בעולם הזה, לא נטלו בשוה מכל סוג, אלא מעט מזה והרבה מזה, ולהיפך. אך לעולם הבא, יש לו מן הכל שיעור שוה.
לעולם הבא, אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק.
שנאמר, "שער ראובן אחד, שער יהודה אחד, שער לוי אחד". כלומר, כולם יהיו שוים בחלקיהם, ומה שיש לזה יש לזה.
וכן לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחלק להן בעצמו. שנאמר, "ואלה מחלקותם נאם ה'". דהיינו, הקב"ה עצמו יאמר לכל אחד ואחד מהו חלקו  199 . עד כאן הברייתא.

 199.  נראה הטעם הא דבימי יהושע לא נתחלקה אלא על פי גורל, דכבר אמרו (ברכות ז-א) דדיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה, אפילו על תנאי אינו חוזר, ולכן חלוקת הארץ, כיון דעיקר הנתינה היה על תנאי, דכתיב (תהלים קה מד, מה) "ויתן להם ארצות גויים:. בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו", וכאשר חטאו נלקח מידם. לכן לא היתה יכולה להיות חלוקת הרץ על ידי הקב"ה בעצמו כביכול. אבל לעתיד לבא, דכתיב, "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי", אזי תהיה החלוקה על ידי הקב"ה בעצמו, ויהיה בנין עד. עיני שמואל.
על כל פנים, קתני מיהת, "שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים", שמע מינה לשבטים איפלוג.
ומסקינן: אכן שמע מינה.  200 

 200.  עיין רש"י על התורה (בראשית מח, ו), "ומולדתך:. ואף על פי שנחלקה הארץ למנין גולגלותם כדכתיב, לרב תרבה נחלתו, וכל איש ואיש נטל בשוה, חוץ מן הבכורים, מכל מקום:. ". וצריך עיון, שהרי מסקנת הגמרא דלשבטים נחלקה הארץ, ולא לפי גולגלותם? וכן הקשה עליו הרמב"ן והחזקוני שם. ועיין מהרש"א.
שנינו בברייתא לעיל: אמר מר "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים".
ומקשה הגמרא: אידך למאן? מי יטול את החלק השלשה עשר?
ואף על פי שבחלוקת הארץ בימות המשיח שבט לוי יטלו אף הם חלק בארץ  201 , מכל מקום מנשה ואפרים לא יטלו אלא חלק אחד, כדכתיב, "שער יוסף אחד", ואם כן אין כאן שלשה עשר שבטים, אלא שנים עשר בלבד?

 201.  בשיטת הרשב"ם דלעתיד לבא יטול שבט לוי חלק בארץ, קשה, והרי יש לא תעשה "ונחלה לא יהיה לו, וכי לעתיד לבא יתבטל הלאו הזה? ועיין קובץ שיעורים (שע'). וביפה עינים. ובמהרש"א, והגהות ר"ש מדסוי.
ומתרצת הגמרא: אמר רב חסדא, יתנו חלק נוסף לנשיא.
דכתיב, "והעובד העיר (דהיינו הנשיא, שעול ניהול העיר מוטל עליו), יעבדוהו (יתנו לו נחלה) מכל שבטי ישראל  202  ".

 202.  עיין מהרש"א (בחידושי אגדות) שמכיון שהנשיא אינו מחפש להשתרר על העם, אלא עובד את העיר, לכן יעבדוהו העם. אך נשיא המשתרר על העם, לא יעבדוהו.
אמר ליה רב פפא לאביי: מנלן ש"יעבדוהו" פירושו שיתנו לו נחלה, אימא רונגר  203  בעלמא (שמא ישכרו לו שכירי יום לשרתו), אך לא יתנו לו נחלה?

 203.  "רונגר", מפרש רבינו חננאל "רון" בפרסית, יום, ו"גר", שכיר. דהיינו שכיר יום. ועיין רש"ש.
ומשני: לא סלקא דעתך לפרש כך. דכתיב, "והנותר לנשיא מזה ומזה, (שנוטל חלק מכל השבטים), לתרומת הקדש ולאחוזת העי ר".
עוד שנינו בברייתא הנ"ל, "ולא נתחלקה אלא לכספים, שנאמר, בין רב למעט".
והוינן בה: למאי? באיזה מקרה היו משלמים כסף זה לזה?
אילימא לשופרא וסניא, (אם תאמר, שחילקו את הארץ בשוה ממש, לא שנא קרקע טובה ולא שנא קרקע גרועה, ומי שקיבל קרקע טובה היה משלם לבעל הקרקע הכחושה את ההפרש).
אין לומר כך, דאטו בשופטני עסקינן (וכי מדובר בשוטים, שמסכימים לקבל כסף במקום קרקע טובה) ?!
אלא ודאי, חילקו את הארץ לפי שויה, ומי שקיבל קרקע כחושה, היה נוטל יותר עד כדמי היפה, אבל מי שעלה לו גורלו לקרקע קרובה לירושלים, היה משלם בכסף למי שגורלו בקרקע רחוקה, אף על פי ששתיהן שוות בפוריותן.
כיון שהקרקע הרחוקה גרועה בתרתי מן הקרובה, חדא, מפני שרחוקה מבית המקדש, ועוד, שקרובה לארץ העמים וצריך לדאוג מפניהם.
ודין זה האמור בברייתא, הרי הוא כתנאי. (כלומר, תלוי במחלוקת התנאים דלהלן):
רבי אליעזר אומר: בכספים העלוה. כלומר, שלמו בכסף את ההפרש בין קרובה לרחוקה.
רבי יהושע אומר: בקרקע העלוה. ומי שקיבל קרקע רחוקה, נטל יותר קרקע.
עוד שנינו באותה ברייתא: "ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר, אך בגורל". ובענין זה תנא במקום אחר: "אך בגורל", יצאו יהושע וכלב שלא עלו בגורל.
ומקשה הגמרא: למאי?
אילימא דלא שקול כלל, השתא דלאו דידהו שקול (שהרי נטלו את חלקם של המרגלים והמתלוננים, כדלעיל קיז - ב), דידהו מיבעיא?!
אלא, שלא נטלו את חלקם בגורל, אלא על פי ה'.
ומנלן שלא נטלו בגורל?
יהושע, דכתיב, "על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים".

דרשני המקוצר[עריכה]