פרשני:בבלי:זבחים סו א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים סו א

חברותא[עריכה]

אין צריך להבדיל, הילכך אם הבדיל לא הוי שינוי בעבודה.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אלא מעתה שמתפרש כך הפסוק "לא יבדיל" שאינו אזהרה שלא יבדיל, אלא רק בא ללמדנו שאין צריך להבדיל, אם כן גבי בור דכתיב: "ולא יכסנו" הכי נמי נפרש כך כוונת הכתוב דאין צריך בעל הבור לכסות?
ודחינן: הכי השתא!? אין לדמות פירוש הפסוק בבור לפירוש הפסוק בחטאת העוף, התם לגבי בור מפרשים ד"ולא יכסנו" שחייב לכסות משום דכיון דכתיב "בעל הבור ישלם" על נזקי הבור שהזיק לנופלים לתוכו, מסתבר שכוונת הכתוב דעלויה הוא דרמי לכסויי, אבל הכא בפסוק שבחטאת העוף מפרשים אותו שאין צריך להבדיל משום דמכדי כתיב בעולת העוף "והקריבו" ולמדים (בחולין דף כ"א עמוד א') מפסוק זה דחלק הכתוב בין מליקת חטאת העוף למליקת עולת העוף שעולת העוף טעונה הבדלה וחטאת העוף אין טעונה הבדלה, אם כן קרא דנאמר בו "לא יבדיל" למה לי (דאי אפשר לפרש דאתי למימר דאסור להבדיל בחטאת דאם כן מנין שיש מצות הבדלה בעולה, אולי חלוקה עולה מחטאת דבעולה אין אזהרה ומותר להבדיל), אלא שמע - מינה ביאור הכתוב שאמר "לא יבדיל" ללמדנו בא שאין צריך להבדיל.
שנינו במשנתנו: מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשר.
תנו רבנן: עולה כשרה אף על פי שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש.
יכול נעלה בדעתנו ונכשיר אפילו מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, תלמוד לומר מדכתיב "הוא" למדים שמיצוי דם הגוף מעכב.
מאי תלמודא מנין לפרש כן ש"הוא" מכוון על דם הגוף? אמר רבינא: מסתברא לפרש כן משום דרוב דמים בגוף שכיחי ודם הגוף הוא העיקר.

מתניתין:
(א) דין השינויים בחטאת העוף -
חטאת העוף שעשאה כדינה, למטה מחוט הסיקרא, שהוא המקום הראוי לה, ועשאה כמעשה חטאת, שמלק סימן אחד, ולא הבדיל, והזה מדמה, ולאחר מכן מיצה את דמה על קיר המזבח, ועשה את כל העבודות לשם חטאת, הרי היא כשירה, שכך היא מצוותה.  2 

 2.  ונקט "כשירה", על אף שהוא לשון דיעבד, אגב אחריני דקתני בהו "פסולה". תוס'
אבל אם שינה, ולא עשאה כהלכתה, וכגון:
א. עשאה כמעשה חטאת, אבל שינה במחשבת עבודתו, ועשאה לשם עולה, הרי היא פסולה, כדין בהמת חטאת ששחטה לשם עולה, שמחשבת שינוי קודש פוסלת בחטאת.
ב. עשאה לחטאת העוף כמעשה עולה (ובגמרא יתבאר באיזה מעשה ממעשי החטאת הוא שינה ועשה כמעשה עולה), אך חישב בעשייתה לשם חטאת.
ג. וכן אם עשאה לחטאת העוף כמעשה עולה וגם עשאה לשם עולה  3  בכל המקרים הללו, הרי היא פסולה!

 3.  כל שכן שפסול, אלא הביא התנא מקרה זה אגב שאר המקרים. תוספות יום טוב.
ד. עשאה לחטאת העוף, אשר דינה להעשות למטה מחוט הסיקרא, למעלה, והיתה עשייתו כמעשה כולן, כאחת מכל העשיות של חטאת המבוארות כאן במשנה, והיינו, אפילו עשאה לחטאת העוף כמעשה חטאת ולשם חטאת אלא שעשאה למעלה - הרי היא פסולה.  4 

 4.  התוס' מבארים שכל הפסול הוא רק לגבי אכילה אבל הבעלים התכפרו לפי שמואל, האומר בפרק שני לעיל, כיון שהגיע דם למזבח התכפרו הבעלים. והקשו האחרונים מכמה משניות במסכת קינים שמשמע מהן שהקרבן נפסל. ומתרץ הקרן אורה שהתוס' מדברים רק במקרה שאין פסול אחר חוץ מזה שעשה את החטאת למעלה (והיינו, שלא חישב בה לשם עולה ולא עשאה כמעשה עולה), שאז אנו אומרים לפי שמואל, כיון שהגיע הדם למזבח, אפילו שלא במקומו, התכפרו בעליו. וכתבו החזון איש והגרי"ז שכל זה אמור רק בחטאת שנעשתה למעלה כמעשה חטאת. אבל עולה שנעשתה למטה, אפילו נעשתה בשאר הדברים כמעשה עולה ולשם עולה, בכל זאת היא פסולה. וטעמו של דבר, לפי שדין מיצוי עולת העוף אינו רק משום שמקום מתן דם עולת העוף הוא למעלה, אלא המיצוי עצמו נחשב כעבודת הדם (כמו מליקה, שמקומה נלמד מן התורה שהוא למעלה, ונלמד המיצוי ממליקה מדברי הכתוב), ולכן, עשיית המיצוי של דם העולה למטה נחשבת כעבודה שלא במקומה, כמו המולק שלא במקומו, שנפסלת העבודה. כי הכלל "שלא במקומו כבמקומו" נאמר רק לגבי מקום מתן הדם, ולא לגבי שינוי שנעשה במקום העבודה.
(ב) דין השינויים בעולת העוף -
עולת העוף שעשאה כהלכתה למעלה מחוט הסיקרא, ועשה את כל מעשיה כמעשה עולה, שמלק את שני הסימנים, והבדיל את ראש העוף מהגוף, ולא הזה מהדם אלא רק מיצה אותו אל קיר המזבח, הרי היא כשירה!
אבל אם שינה בה ולא עשאה כהלכתה, וכגון:
א. עשאה לעולת העוף כמעשה עולה, אלא שחישב בעבודתה שעושאה לשם חטאת, הרי היא כשירה, כדין כל הזבחים שנזבחו שלא לשמם (חוץ מהפסח והחטאת), שהם כשרים, ובלבד שלא עלתה לבעליה לקיום חובתם, אלא צריכים להביא קרבן עולה אחר, ולהקריבה לשם עולה.
ב. אבל אם שינה בעשייתה, שעשאה כמעשה חטאת (ובגמרא מפרש באיזה מעשה שינה), הרי על אף שעשאה לשם עולה, הרי היא פסולה.
ג. וכן אם שינה גם בעשיה וגם במחשבת העבודה, שעשאה לעולת העוף כמעשה חטאת, לשם חטאת
בכל המקרים הללו, הרי היא פסולה.
ד. עשאה לעולת העוף למטה, כמעשה אחת מכולן, מכל הצורות המבוארות במשנה, והיינו, אפילו עשאה לעולת העוף כמעשה עולה ולשם עולה אלא שעשאה למטה, הרי היא פסולה.

דרשני המקוצר[עריכה]