פרשני:בבלי:סוכה יד ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוכה יד ב

חברותא[עריכה]

אבל שני נסרין שאין בכל אחד מהם שיעור הראוי לפוסלה, אין מצטרפין לארבעה טפחים לפסול את הסוכה באמצעה. ומשנה זו, דברי רבי יהודה היא, שלפיו לא גזרו חכמים על נסרים רחבים לפוסלם לסיכוך משום גזירת תקרה.
רבי מאיר אומר: אף נסרין מצטרפים זה עם זה כסדינין, ומצטרפין לפסול את הסוכה כשאר סכך פסול.
ומקשה הגמרא: בשלמא לשמואל, דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת, ופוסל רבי מאיר נסר שאינו רחב ארבעה טפחים, אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה, יש לבאר, מאי "מצטרפין" שאמר רבי מאיר בברייתא? - מצטרפין לארבעה. והיינו, שכל נסר היה רחב שלושה טפחים ודינו כסכך פסול. ולכן, כשהעמידם זה לצד זה, הרי הם מצטרפים לפסול את הסוכה בארבעה טפחים, כדין שאר סכך פסול הפוסל בארבעה טפחים.
ואילו רבי יהודה לשיטתו סבר, שנסרים רחבים שלושה טפחים כשרים לסיכוך, ועל כן ודאי אינם מצטרפים לפוסלה.
אלא לרב, דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת, אבל אין בהן ארבעה דברי הכל הסוכה כשרה, ואפילו לרבי מאיר, אם כן, היכי דמי נסרים אלו הפוסלים את הסוכה רק על ידי צירוף שני נסרים?!
הרי ממה נפשך, אי דאית בהו בכל אחד מהם רוחב ארבעה טפחים, כדי שיחשבו סכך פסול, למה להו לאיצטרופי? הרי כל אחד מהם לבדו, הואיל ויש בו רוחב ארבעה טפחים הרי הוא פוסל את הסוכה.  260 

 260.  והקשו האחרונים: לרב הונא, הסובר להלן שאפילו הפכן על צידיהן פסולין לסיכוך, דנעשו כשיפודים של מתכת, אם כן אפשר להעמיד בשהפכן על צידיהן, וצריך לצרפן לשיעור ארבעה טפחים הפוסל את הסוכה?! וראה ילקוט מפרשים.
ואי דלית בהו בכל אחד מהם רוחב ארבעה טפחים כדי שיעור פסול סוכה, ולפיכך צריך לצרפם יחד כדי לפוסלה, אם כן, אמאי מצטרפים הם לפוסלה? והא (והרי) סכך כשר הוא, כי קנים בעלמא נינהו, וכשרים לסיכוך אף לשיטת רבי מאיר, הואיל ואינם רחבים ארבעה טפחים, ומדוע יפסלו את הסוכה על ידי צירוף?!
ומתרצת הגמרא: לעולם מדובר דאית בהו בכל אחד מהם רוחב ארבעה טפחים. ואכן אילו היו מונחים באמצע הסוכה, היה די באחד מהם כדי לפוסלה.
ומאי, ומה שאמר רבי מאיר שני נסרים מצטרפין, היינו, מצטרפין לארבע אמות מן הצד. וכגון שלא הניח נסרים אלו באמצע גג הסוכה, אלא בצידו, סמוך לדופן, ואף הוסיף עליהם נסרים כעין אלו שרחבים ארבעה טפחים ופסולים לסיכוך, עד שהגיע סכך הנסרים למרחק של ארבע אמות מדופן הסוכה. ולכן, אין אחד מהם פוסל את הסוכה לבדו עד שיצטרפו יחד, שאין הסוכה נפסלת מן הצד עד שיהיה הסכך הפסול רחב ארבע אמות. אבל בפחות מארבע אמות, הסוכה כשרה משום "דופן עקומה". והיינו, שרואין את הסכך הפסול כאילו הוא חלק מן הדופן שנתעקמה. ועל ידי צירוף הנסרים יחד נפסלת הסוכה, לפי שיותר מארבע אמות אין הסכך הפסול נחשב כחלק מן הדופן, אלא כדין סכך פסול (אבל לפי רבי יהודה כשרים נסרים אלו לסיכוך, ואינם מצטרפים לפסול את הסוכה).  261 

 261.  הקשו האחרונים: כיון שכל אחד מן הנסרים רחב ארבעה טפחים ודינו כסכך פסול, מדוע צריך לצרף את הנסרים ולהחשיבם כאחד, הרי גם בלא צירוף יש לפסול את הסוכה, הואיל ומסוככת בסכך פסול?! ואין להכשירה משום דופן עקומה, היות והנסר האחרון מרוחק מהדופן יותר מארבע אמות, ועל כן אפילו אם יעשו הנסרים הסמוכים לדופן כדופן עקומה עדיין תפסל מחמת הנסר המרוחק, שהרי אפילו אם אותן נסרים הסמוכים לדופן היו מסכך כשר היתה הסוכה נפסלת מחמת אותו נסר?! ותירץ הערוך לנר, דמיירי שהיה הנסר האחרון מקצתו תוך ארבע אמות לדופן, ומקצתו חוץ לארבע אמות. ולכן בלא צירוף הנסרים היה מותר לשבת תחת מקצת הנסר המצוי תוך ארבע אמות, לפי שאין זה סכך פסול, כי חלקו המצוי תוך ארבע אמות הוא חלק מן הדופן ואינו סכך. אבל אם נצרף את כל הנסרים להיות אחד, יחשבו כולם נסר אחד הרחב יותר מארבע אמות שלא נאמר בו דין דופן עקומה כלל, ונמצא שהיא מסוככת בסכך פסול. ועיין עוד פני יהושע, שפת אמת, וילקוט מפרשים. ובשפת אמת האריך לתמוה עוד יותר על לשון הגמרא בכל מקום "סכך פסול פוסל מן הצד בארבע אמות", הרי אין צריך ארבע אמות סכך פסול כדי לפסול את הסוכה, שהרי די בארבע טפחים, אלא צריך שיהיו מרוחקים ארבע אמות מן הדופן, ואם כן היה לגמרא לומר: אם היו ארבעת הטפחים מן הצד, אינם פוסלים, עד שיהיו מרוחקים מן הדופן ארבע אמות?!
לישנא אחרינא:
קושיית הגמרא לא היתה על רבי מאיר, אלא על רבי יהודה, שאמר "שני נסרים אין מצטרפים". ומדבריו משמע, שאילו היו מצטרפים להשלים לשיעור פסול סוכה, היתה הסוכה נפסלת מחמתם. ומבואר, שגם לשיטת רבי יהודה הנסרים פסולים בעצמותם, שאם לא כן, סכך כשר הוא, ומדוע יצטרפו לפוסלה.
וכך היא קושית הגמרא: בשלמא לשמואל, דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת, ובהן בלבד הכשיר רבי יהודה, אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה, אפשר לפרש, מאי מצטרפין שאמר רבי מאיר - מצטרפין להשלים שיעור ארבע אמות כאשר מונחים הנסרים מן הצד, ולא נכשיר סוכה זו משום דופן עקומה.
ומדובר בנסרים רחבים ארבעה טפחים, שאף רבי יהודה מודה שפסולים הם לסיכוך, ונחלקו האם מצטרפים הם לארבע אמות מן הצד.  262   263 

 262.  הטעם שאנו מפרשים לפי לישנא זו אליבא דשמואל, שהנידון הוא לצירוף ארבע אמות מן הצד, ולא כמו שפירשנו בלישנא קמא שהנידון הוא לצירוף ארבעה טפחים, משום שללישנא זו מוכרחים אנו לומר שהנידון הוא בנסרים הפסולים בעצמותם אפילו לתנא קמא, והיינו בנסרים רחבים ארבעה טפחים וכמו שיתבאר להלן בגמרא, וכיון שכך, על כרחך הנידון הוא לצרפן לארבע אמות מן הצד.   263.  והקשה מהרש"א: אם אכן מדובר בנסרים רחבים ארבעה טפחים שפסולים לסיכוך אף לרבי יהודה, אם כן, מדוע לא יצטרפו לפוסלה מן הצד בארבע אמות, מה ביניהם לשני סדינים שמצטרפים אף לרבי יהודה?! ואין לחלק בין סכך הפסול מדאורייתא, לסכך זה שאינו פסול אלא משום גזירת תקרה דרבנן, כדמוכח לקמן (עכ"ד המהרש"א). וביאר הפני יהושע, שהוכחת המהרש"א היא מקושית הגמרא להלן יז ב, על שמואל הסובר שסכך פסול המונח באמצע הסוכה פוסל בארבעה טפחים, דמקשינן מהא דשנינו בסיפא של משנתנו: "נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה". ולכאורה היה מקום לחלק, שהרי שמואל אמר שם את דינו לגבי סכך הפסול מדאורייתא, כדבר המקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ, אבל משנתנו דנה בנסר שאינו פסול אלא מדרבנן משום גזירת תקרה, ואפשר שעל כן אינו פוסל בארבעה טפחים. ועל כרחנו למדנו, שאין לחלק בזה. ועיין שפת אמת, ועוד אריכות בזה בילקוט מפרשים, וראה מה שציינו להלן לגבי הפכן על צידיהן. עוד צריך ביאור: להבנת הגמרא עתה, שלדעת רבי יהודה אף סכך פסול אינו מצטרף לארבע אמות מן הצד, מה מקשה הגמרא להלן לשיטת רב, שלרבי יהודה אין שייך לשון "אין מצטרפים", כיון שקנים בעלמא נינהו, וסכך כשר הוא, מנין לגמרא שתנא קמא באותה ברייתא רבי יהודה הוא, יתכן שתנא אחר הוא הסובר כרבי מאיר לענין פסול נסרים, אלא שחולק עליו לומר שאין מצטרפין לארבע אמות מן הצד, וכהבנת הגמרא בדעת שמואל אליבא דרבי יהודה?!
אלא לרב, שאמר כי אפילו נסרים רחבים ארבעה טפחים כשרים לסיכוך לשיטת רבי יהודה, יקשה: בשלמא לרבי מאיר, הפוסל נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, מאי מצטרפין - מצטרפין לארבע אמות מן הצד. וכגון, שהיו הנסרים רחבים ארבעה טפחים ודינם כסכך פסול, ומצטרפים הם להשלים לארבע אמות מן הצד.
אלא לרבי יהודה, דאמר אפילו יש בהן ארבעה כשרה, וכל נסר בעצמותו סכך כשר הוא, מאי "אין מצטרפין" שאמר רבי יהודה, הרי כקנים בעלמא נינהו לדעת רבי יהודה, וסכך כשר הם, ומדוע תפסל הסוכה מחמתם?!
ומתרצת הגמרא: אכן, לדעת רבי יהודה סכך כשר הם, ומה שנקט רבי יהודה לשון "אין מצטרפים", ולא אמר שסכך גמור הוא, אגב רבי מאיר נקט לשון זו, דאיידי דקאמר רבי מאיר מצטרפין, אמר רבי יהודה אין מצטרפין.
ומביאה הגמרא, תניא (ברייתא מפורשת) כוותיה דרב, (שביש בהם ארבעה מחלוקת), ותניא (ברייתא אחרת), שם מבואר כוותיה דשמואל, (שבאין בהם ארבעה מחלוקת).
תניא כוותיה דרב: סככה בנסרים של עץ ארז שאין בהן ארבעה, דברי הכל כשרה.
אבל אם יש בהן ארבעה, רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר.
אמר רבי יהודה להוכיח את דבריו: מעשה בשעת הסכנה, שגזרו הגויים שלא לקיים את מצוות התורה, שהבאנו נסרים שהיו בהן ארבעה טפחים, כדי שיהיו נראים לעיני הגויים כבית, וסיככנו על גבי מרפסת, וישבנו תחתיהן. ומוכח, שלא אסרו חכמים לסכך בהם, שהרי אם היו אסורים לסיכוך, מה הועילו בישיבתם בסוכה זו?!
אמרו לו: וכי משם ראיה?! אין שעת הסכנה ראיה! כי בשעת סכנה לא גזרו חכמים, כדי שלא תשתכח חלילה תורת סוכה מישראל.  264 

 264.  נתבאר על פי הריטב"א, שכתב: לדברי הכל אין עושין סוכה אפילו בשעת הסכנה בדבר הפסול בעצמותו מעיקר הדין. שהרי למה יועיל סכך זה, הרי אינו סוכה כלל. אבל בנסרים שאינם פסולים בעצמותם אלא רק מדרבנן משום גזירת תקרה, אמרו חכמים, (אלו החולקים על רבי יהודה בברייתא), דבשעת הסכנה לא גזרו כדי שלא תשתכח תורת סוכה מישראל. אבל רבי יהודה סבר, שאילו גזרו בהם חכמים כלל, היו עושין חיזוק לדבריהם לאסור אפילו בשעת הסכנה, כאילו היו פסולים מדאורייתא. ועל כן ממה שסיככו בהם מוכח שלא אסרו נסרים אלו כלל. ועיין ילקוט מפרשים.
ומכל מקום, נמצאנו למדים, שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בנסר רחב ארבעה טפחים, כדעת רב.
תניא כוותיה דשמואל: סככה בנסרים של ארז  265  שיש בהן ארבעה טפחים, דברי הכל פסולה.

 265.  כתב הרש"ש: לכאורה נראה, שדוקא נסרים של ארז שדרך לעשות תקרה מהם פסולים לסיכוך משום גזירת תקרה, ולא שאר מינים, אלא שהפוסקים סתמו דבריהם. ועיין שם מה שכתב עוד.
אין בהן ארבעה טפחים, רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר.
ומודה רבי מאיר, שאם יש בין נסר לנסר רווח כמלא נסר כרוחב הנסר, שמניח פסל סכך כשר (מלשון "פסולת גורן ויקב") ביניהם, וכשרה. כלומר, מדובר שהניח מצד הסוכה סמוך לדופן נסר רחב ארבעה טפחים, ולצידו הניח סכך כשר רחב ארבעה טפחים, ואחריו הניח שוב נסר רחב ארבעה, וסכך שהוא רחב ארבעה, וכן הלאה, עד אמצע הסוכה. וכמו כן עשה מצידה השני של הסוכה, עד שנמצאו באמצע הסוכה שני פסלים סמוכים, שמשלימים יחדיו לפחות לשיעור ז' טפחים כדי הכשר סוכה, ורק תחתיהם היא כשרה.  266  (אבל אם לא היה בסוכה מקום אחד של ז' טפחים המסוככים בסכך כשר, לא היתה הסוכה כשרה, אפילו שמפוזרים בסוכה כמה מקומות רחבים ארבעה).  267 

 266.  אבל תחת הפסלים שבין נסר לנסר אסור לישן, הואיל ואין שם שיעור הכשר סוכה. אמנם המאירי להלן יח א הביא, דיש שהתירו לישן אף תחת הפסלים שבין נסר לנסר, הואיל ובאמצע הסוכה יש ז' טפחים המוקפים ג' מחיצות. וכן דקדקו האחרונים שם מלשון רש"י שכתב: "תחת הנסרים לא ישן", ומשמע שדוקא תחת הנסרים לא יישן, אבל תחת הפסלים יישן. ועיין לעיל דף ד א מה שציינו מדברי המגן אברהם לגבי קרן המשוכה מן הסוכה, וראה עוד להלן יח א, ובילקוט מפרשים.   267.  וכגון שלא היה מאותן שני פסלים אמצעיים ארבע אמות לכל צד, ועל כן אין פוסלין הנסרים שמן הצדדים את הסוכה, שהרי נעשים הם כדופן עקומה. וכתב רש"י, דכמו כן יכלה הגמרא לומר ומודה רבי יהודה, שהרי אף הוא פוסל נסרים שיש בהן ארבעה טפחים, אלא לרבותא בא, שאפילו רבי מאיר המחמיר מודה בזה.
ומודה רבי יהודה, שאם נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, הגם שהסוכה כשרה, מכל מקום, אין ישנים תחתיו. וכוונת הגמרא לחדש, שאפילו רבי יהודה, המיקל בנסר שאינו רחב ארבעה טפחים, ומתיר לסכך בו, מודה הוא בנסר אחד, שאם נתנו בצד הסוכה, אף על פי שהיא כשרה משום "דופן עקומה", מכל מקום לא יישן תחתיו (אבל אם הניחו באמצע הסוכה, נפסלת הסוכה מחמתו).
והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו.  268 

 268.  ברש"י מבואר, שעיקר החידוש הוא, כיון שנתנו בצד הסוכה אינו פוסל בארבעה טפחים, משום דאמרינן דופן עקומה. והקשה עליו הר"ן: וכי את דין דופן עקומה מחדשת המשנה? הרי משנה מפורשת היא להלן יז א, לגבי בית שנפחת וסיכך על גביו?! ועל כן פירש הר"ן, שעיקר החידוש הוא, שלא גזרו חכמים רק כאשר היתה הסוכה כולה מסוככת בנסרים, אלא אפילו אם נתן עליה נסר אחד בלבד פסלו חכמים את הסוכה.
ומברייתא זו נמצאנו למדים, שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה רק בנסר שאינו רחב ארבעה, וכדעת שמואל.
אתמר: היו לו נסרים רחבים כשיעור הפוסלם לסיכוך, ועוביין של הנסרים היה פחות מן השיעור, והפכן על צידיהן, והעמידן על עוביין,  269  וסיכך בהם סוכתו.  270 

 269.  לשון רש"י הוא: נסרים שיש בהם ארבעה טפחים, שסיכך בהם ולא הטיל רוחבן על הסוכה, אלא השכיבן על צידן שהוא פחות משלושה. והקשה מהרש"א, שלכאורה סתר רש"י את דבריו מתחילתם לסופן. שהרי בתחילה כתב כדעת הסובר ששיעור רוחב נסר הפוסל את הסוכה הוא ארבעה טפחים, וסיים כדעת הסובר ששיעור רוחב נסר הפוסל את הסוכה הוא בשלושה, ועל כן דוקא אם היה עוביין פחות משלושה דנה הגמרא להכשיר?! ותירץ, שנידון הגמרא עתה הוא בין לדעת הפוסל בשלושה, ובין לדעת הפוסל בארבעה, ועל כן נקט רש"י את השיעור המוסכם על כולם, שבו דנה הגמרא האם הולכים אחר רוחב הנסר אף שאינו מוטל על הסוכה, או אחר עוביו המסכך את הסוכה, שהוא פחות משיעור נסר.   270.  כן פירש רש"י. ומשמע, שדוקא אם סיכך בהם את כל סוכתו הרי היא פסולה, אבל אם סיכך מהם רק מקום ארבעה טפחים הרי היא כשרה, ואין דין זה כשאר סכך פסול שפוסל בארבעה טפחים. אמנם המאירי כתב, שסיכך את כל הסוכה בהם, או שצירף מהן זו בצד זו עד שיהיו ברוחב ארבעה טפחים, כשיעור מה שסכך פסול פוסל באמצע, או שצירפן מן הצד לפסול בארבע אמות. והוסיף עוד, שאם נתן נסר רחב ארבעה טפחים באמצע הסוכה, אם לא נשאר ממנה ולהלן שיעור הכשר סוכה (שבעה טפחים) המוקף שלוש דפנות הסוכה פסולה. ואין אומרים שמאחר ואין הנסרים פסולים לסיכוך מדאורייתא לא יהא בהן כח לפסול כל הסוכה כשהיה נסר אחד נתון באמצע, אלא ודאי כסכך פסול הן נידונין הפוסל בארבעה. וכמו שאמרו בגמרא, שאפילו הפכן על צידיהן פסול, לפי שנעשו כשיפודים של מתכת. ועיין מה שציינו לעיל לגבי "מצטרפין לארבע אמות מן הצד", שכן הוכיח המהרש"א מהסוגיא להלן יז א. נמצא, שלפי ביאור זה בגמרא, סברה הברייתא ששיעור נסר הפוסל את הסוכה הוא בארבעה טפחים, אבל אם היה הנסר רחב שלושה טפחים אין הוא פוסל את הסוכה. ומיירי שהפכן על צידיהן, ונתן עליה כמה נסרים עד שיצטרפו לשיעור ארבעה טפחים לפוסלה. ותמהו האחרונים: אם כן, למה אמרו בברייתא דקא משמע לן שהיא פסולה אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא "שלושה טפחים"? היה לברייתא לחדש יותר, שאפילו הכניס לתוכה פחות משלושה טפחים, וכגון שעובי הנסרים היה פחות משלושה טפחים, פסולה הסוכה, כיון שנצטרפו לשיעור ארבעה טפחים?! והמאירי הביא בשם גדולי הדורות שפירשו, דמיירי שסיכך את הסוכה בנסר אחד בלבד, והיתה זו סוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים, שהיא נפסלת גם בשלושה טפחים סכך פסול. (שהרי הסכך הפסול ממעט את שיעור הסוכה, ואין בה שבעה טפחים המסוככים בסכך כשר. אבל בפחות משלושה הרי היא כשרה משום "לבוד", ומצטרף מקום הסכך הפסול להשלים שיעור הסוכה, לפי שרואין אותו כאילו אינו קיים). ולכן רק אם הכניס בתוכה שלושה טפחים הסוכה פסולה. והמאירי דחה פירוש זה, והוסיף, מה שלא נקטה הברייתא שהיה עובי הנסר פחות משלושה טפחים, לפי שאין דרכם של נסרים להיות כה דקים. וראה רש "ש. ובשפת אמת כתב, שלכך נקטה הברייתא שהיה עוביין שלושה טפחים ולא פחות, כי אם לא היה עובי הנסר שלושה טפחים, לא נפסלת הסוכה מחמתו כשהפכו על צידו, לפי שאינו כסכך פסול לגמרי, ובפחות משלושה הוא בטל וכמי שאינו. (אף שנתן שם כמה נסרים וביחד היה מקומם ארבעה טפחים).
רב הונא אמר: פסולה. אף שהחלק המסכך את הסוכה אינו רחב בשיעור הפוסלו לסיכוך, דכיון שחל שם פסול עליהם, נעשו כשיפודים של מתכת, הפסולים לסיכוך בעצמותם, ולא מועיל להופכן.
ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: הסוכה כשרה, לפי שלא חל שם פסול עליהם, אלא נאסרו לסיכוך משום גזירת תקרה, וכיון שהפכן אין הם נראים כתקרה, וכשרה.
מעשה ואיקלע רב נחמן לסורא, עול לגביה (נכנסו אצלו) רב חסדא ורבה בר רב הונא, המכשירים סוכה המסוככת בנסרים שהפכן על צידיהן, כדי לשואלו אולי יודה לדבריהם. אמרי ליה, שאלו לרב נחמן: הפכן על צידיהן מהו?
אמר להו: פסולה, היות ונעשו הנסרים כשפודין של מתכת.
אמר להו רב הונא לרב חסדא ורבה בר רב הונא, לאחר שנוכחו כי רב נחמן סובר כמוהו: וכי לא אמרי לכו אמרו כוותי? (וכי לא אמרתי לכם שתאמרו כמוני, שאני פוסל)?!
אמרו ליה רב חסדא ורבה בר רב הונא: ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן מיניה? האם אמרת לנו את טעמו של דבר ולא קיבלנו אותו? אילו היית אומר טעם לדבריך, כמו שענה לו רב נחמן, היינו מקבלים ממך.
אמר להו רב הונא: ומי בעיתו מינאי טעמא ולא אמרי לכו (וכי בקשתם ממני לידע טעמי ולא אמרתי לכם)?!
לימא מסייע ליה לרב הונא ורב נחמן, הפוסלים נסרים אלו אף שהפכן על צידיהם, מהברייתא,
דתניא: סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו, שהן ז' טפחים שיעור הכשר סוכה, או שנפרצה בה באחת מדפנותיה פירצה בשיעור כדי שיזדקר בה באותה הפירצה גדי בבת ראש, כשראשו זקוף בקלות וברווח, ושיעור זה הוא בשלושה טפחים, שהוא שיעור חשוב להפסיק בין הדופן לקרקע (כמבואר להלן טז א).
או שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, אף על פי שלא הכניס לתוכה (כלומר, על גבי הסוכה), אלא שלשה טפחים, וכפי שיתבאר להלן, בכל אלו סוכתו פסולה.
ומבארת הגמרא את המקרה האחרון ששנינו בברייתא:
היכי דמי נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, ואינו מקרה על הסוכה אלא שטח של שלושה טפחים? מאי לאו, כגון שהיו הנסרים רחבים ארבעה טפחים, אבל עוביין היה רק שלושה טפחים, והפכן על צידיהם והעמידן על עוביין, וסיכך בנסרים אלו את כל הסוכה, ונתחדש בברייתא שסכך זה פסול הוא.
ונמצא איפוא, שאפילו הפכן על צידיהן, הואיל ורחבים הם ארבעה טפחים, אף שאין רוחבן מוטל על הסוכה, סכך פסול הוא כשיפודין של מתכת.
דוחה הגמרא:  271  לא כאשר פירשת שמדובר בהפכן על צידיהן. אלא הכא במאי עסקינן, בסוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים, או מעט יותר, שסיככה בנסר שהוא רחב ארבעה טפחים, ואין בסוכה שיעור ז' טפחים ללא השטח המקורה על ידי אותו נסר.

 271.  להבנת תירוץ הגמרא יש להקדים כמה הקדמות: א. סכך פסול הפוסל את הסוכה בארבעה טפחים אינו פוסל את הסוכה מחמת עצם מציאותו על גבי הסוכה, אלא לפי שנעשה מחמתו הפסק בין הסכך הכשר לדפנות הסוכה. ומיירי שהיה נתון הסכך הפסול על פני כל אורכה או רוחבה של הסוכה, והרי הן כשתי סוכות, וכיון שאין שלוש מחיצות מקיפות את אחת מן שתי הסוכות, כולה פסולה. אבל אם אותו מקום המסוכך בסכך כשר מוקף שלוש מחיצות, ויש בו שבעה טפחים על שבעה טפחים שהם שיעור הכשר סוכה, מותר לשבת תחתיו. ולכן, אם היה הסכך הפסול נתון לאורך הרוח הרביעית, הסוכה כשרה, הואיל ויש לה שלוש מחיצות. אבל תחת הנסר עצמו אסור לשבת. ב. סכך פסול הנתון בסוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים או מעט יותר, פוסל בשלושה טפחים, לפי שהוא ממעט משיעור הכשר סוכה. ולא נאמר דין סכך פסול פוסל בארבעה, אלא בסוכה גדולה שיש בה שבעה טפחים גם ללא המקום המסוכך בסכך פסול. ועל כן בסוכה קטנה אפילו היה נתון הסכך הפסול על פני רוח רביעית, ושאר הסוכה מוקפת ג' מחיצות, הסוכה פסולה לפי שאין בה שיעור ז' טפחים המסוככים בסכך כשר. וראה מהרש"א וילקוט מפרשים. ג. הניח סכך כשר סמוך לרוח הפרוצה, והיה חלקו של הסכך נמשך אל מחוץ לסוכה למקום שאין לו הכשר דפנות, הסוכה כשרה גם שם, לפי שאותו מקום טפל לסוכה, והוא הנקרא "פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה". אבל אם הניח את הפסל מצידי הסוכה או מאחוריה ומחיצה מפסקת ביניהם, נחשב אותו מקום כחוץ לסוכה, ואסור לשבת תחתיו.
וכגון דאנחה (שהניח אותו הנסר) אפומא דמטללתא, על פתח הסוכה, ברוח הרביעית, שאין בה מחיצה, באופן דעייל תלתא, שהכניס שלושה טפחים מרוחב הנסר לגיו, אל תוך הסוכה, ואפיק חד לבר, והוציא את הטפח הרביעי של הנסר והותירו חוץ לסוכה.
וכיון שאין כל רוחב הנסר בסך ארבעה טפחים מסכך על הסוכה, היה לנו לומר ששלושת הטפחים המסככים על הסוכה סכך כשר הוא, ודינם כנסר רחב שלושה טפחים. לכן קא משמע לן הברייתא שאין אומרים כן.
וטעם הדבר: משום דהוה ליה אותו טפח רביעי, "פסל" (סכך, מלשון פסולת גורן ויקב) היוצא מן הסוכה למקום שאינו מוקף מחיצות, וכלל נקוט הוא בידינו שכל פסל היוצא מן הסוכה, נידון כסוכה.
כלומר, אילו היה סכך זה היוצא חוץ לסוכה כשר לסיכוך, היה יכול לשבת תחתיו אף שאינו מוקף מחיצות, לפי שנחשב הוא כחלק מן הסוכה. ולכן מצטרף טפח זה אל שלושת הטפחים המסככים על הסוכה, כדי לפוסלה.

דרשני המקוצר[עריכה]