פרשני:בבלי:יבמות נג ב: הבדלים בין גרסאות בדף

הקדמה
הפרק שלפנינו עוסק, בחלקו הגדול, בענין הנשים הפסולות להנשא לכהנים, ובענין הנשים הפסולות לאכול בתרומה.
להלן עיקרי הדברים בענינים אלו, על פי שיטת רש"י:
א. הנשים הפסולות להנשא לכהנים -
כהן גדול אסור לישא אלמנה ואשה בעולה.
שנאמר בכהן גדול "אלמנה וגרושה וחללה זונה - את אלה לא יקח. כי אם בתולה מעמיו יקח אשה".
וכן נאסרו כל הכהנים בגרושה (וכן בחלוצה מדרבנן), ובאשה זונה או חללה.
שנאמר "אשה זונה וחללה לא יקחו. ואשה גרושה מאישה לא יקחו".
הזונה האמורה בתורה - היא אשה שנבעלה למי שהיא אסורה להבעל לו (לדעת רש"י,  1  והכי קיימא לן. ונחלקו תנאים בדבר, לקמן דף סא).

 1.  ראה שיטת רש"י לקמן במשנה סא עמוד א וב, ובמה שנתבאר שם בהערות; ובסוגיא לקמן סח ב, מבואר עוד לימוד על אשה הנבעלת לאסור לה שהיא פסולה לכהונה, ראה שם.
החללה האמורה בתורה - היא זו שנבעלה למי שהוא אסור בה משום כהונתו (פסולי כהונה), או הזרע שבא מביאה זו.
החלל פוסל את אשתו ואת זרעו, ונעשו אף הם חללים.
ב. האוכלים תרומה, על אף שאינם כהנים -
בתו של כהן אוכלת בתרומה (ונקראת "תרומה דבי נשא", כלומר: תרומת בית אביה). יש אומרים מפני שאף היא כהנת, ואוכלת מחמת קדושתה העצמית בתורת כהנת, ויש אומרים שמכח אביה היא אוכלת, ואביה נחשב "מאכילה" בתרומה.  2 

 2.  פשוטן של דברים הוא, שאף בת הכהן היא כהנת, ומדין זה אוכלת היא בתרומה, וכך נקטו הקרן אורה והערוך לנר, ראה דבריהם על התוספות נז א ד"ה ואי. אלא שיש מן האחרונים שכתבו, שאף בת כהן אינה אוכלת אלא מפני שהיא ברשות אביה.
משנתארסה בת הכהן לישראל הרי היא נפסלת מתרומת בית אביה.
אשתו הישראלית של כהן, מותרת לאכול בתרומה. יש אומרים שבעלה הוא זה ש"מאכילה" בתרומה, ויש אומרים שבאשה עצמה נתחדש דין אכילה מחמת היותה אשת כהן; ויש בספק זה כמה וכמה נפקא מינה.  3  עבדו ושפחתו הכנעניים של כהן, אוכלים בתרומה, לפי שהאדון "מאכילם" בתרומה, אך אין עליהם קדושת כהונה.

 3.  פשוטן של דברים, שאין לאשה דין עצמי של אכילה בתרומה, שהרי למדנו דין אכילתן בתרומה ממה שאמרה תורה "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו", ובכלל דין זה אף העבדים והבהמה, שהאדון הוא זה שמאכילם בתרומה, וכדין העבד כן דין האשה, וזו היא דעת הקרן אורה והערוך לנר, ראה דבריהם בדף נז א על דברי התוספות ד"ה ואי. אולם יש מן האחרונים שהוכיחו, שאין אכילת האשה שוה לאכילת עבד ושפחה, אלא דין עצמי יש באשת כהן המאכילתה בתרומה, וזו היא דעת הקובץ הערות בתוספות שם. ועיין עוד בחזון איש כאן, ובשיעורי הגר"ש רוזובסקי שהאריכו בענין זה.
בת ישראל שניסת לכהן ויש לה הימנו בן קיים, או בן הבן, ואפילו היה זר או פסול, הרי אמו (או אם אמו) אוכלת בתרומה.
שנאמר "וכהן כי יקנה ... ויליד ביתו - הם יאכלו בלחמו".
ודרשו חכמים: הם "יאכילו" בלחמו; ואפילו יש לה בן קיים מן הכהן שלא על ידי נישואין, הרי הוא מאכילה בתרומה.
ג. נשים הפסולות באכילת תרומה:
כל אשה שנעשית חללה מביאת פסולי כהונה, הרי זו אינה אוכלת לא בתרומת בית אביה, אם היא כהנת, ולא בתרומת בעלה אם היא ישראלית הנשואה לכהן.  4 

 4.  כן הוכיחו אחרונים מכמה מקומות, שאף בתרומת בעלה אינה אוכלת. וראה לקמן נז א בקרן אורה ערוך לנר רש"ש וקובץ הערות שדנו בדבר, למה תהא נפסלת, הואיל ומחמת שם חללות עצמה אין כאן לכאורה אלא רק ענין של "זרות", ולא פסול לאכילת תרומה, ואם כן האשה שאוכלת מחמת קנין כספו של כהן, אין לה חסרון של זרה, ולמה לא תאכל בתרומה? וראה עוד בזה בקהלות יעקב הנדמ"ח סימן מ.
ונסתפקו האחרונים אם חללה אוכלת בתרומה בשביל בנה מכהן.
התוספות נסתפקו אם "זונה" פסולה מתרומה הואיל והוקשה לחללה (ראה דבריהם בדף לה א ומד ב). ואולם בדעת רש"י הוכיחו, שאין בשם "זונה" בעצמותו כדי לפוסלה מתרומה.
ועוד אמרה תורה "ובת כהן כי תהיה לאיש זר - היא בתרומת הקדשים לא תאכל". מלמד הכתוב שכל אשה שנבעלה לאדם שהוא זר ופסול לה, הרי היא אסורה מלאכול בתרומה, ובלבד שיהא "זר אצלה מעיקרא", ויהא "איש זר" ולא "אשה זרה".
וכשם שנפסלת היא מתרומת בית אביה, כן נפסלת היא מתרומה שהיא אוכלת בשביל בנה שיש לה מכהן, ודרשוהו חז"ל מריבוי הכתוב (ראה לקמן סז ב).
ועוד אמרה תורה "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה (מבעלה, וכשנישאה לו נפסלה מלאכול בתרומת בית אביה), ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל".
ודרשו חכמים ממקרא זה, שאין האשה אוכלת בתרומה אלא אם כן נבעלה למי שיש לו עליה קדושין וגירושין. אבל אם נבעלה האשה (אפילו ביאה בעלמא בלא שיקחנה) למי שאין קידושין תופסין לו בה (כגון לקרוב, או לנכרי ועבד שאין לו קדושין בבת ישראל) שוב אינה אוכלת בתרומת בית אביה.
וכשם שנפסלת היא מתרומת בית אביה, כן נפסלת היא מתרומה שהיא אוכלת בשביל בנה מכהן, ודרשוהו חז"ל מריבוי הכתוב, (ראה לקמן סט א).
בת כהן שיש לה בן או בן הבן מישראל בין על ידי נישואין ובין על ידי זנות, הרי היא נפסלת מלאכול בתרומת בית אביה, שהרי אמרה תורה "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה, ושבה אל בית אביה כנעוריה".
ומשמע מהכתוב, שאם יש לה זרע מישראל, אינה שבה אל בית אביה, ואינה אוכלת בתרומה.
וכשם שהיא נפסלת מאכילה בתרומת בית אביה, בגלל זרעה מישראל, כן היא נפסלת בגללו מאכילת תרומה בשביל בנה מכהן.
ואולם יש בדבר חילוקי דינים (ראה משנה לקמן פו א, ומקור דין זה ראה ברש"י סט א ד"ה כן, וברש"י פו ב, ד"ה מת).
ונסתפקו האחרונים אם גם בן מישראל שנולד לה על ידי זנות, פוסל אותה מאכילת תרומה שאוכלת בשביל בנה מכהן.