פרשני:בבלי:בבא בתרא קנט א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קנט א

חברותא[עריכה]

אלא, אי אתמר, הכי  אתמר, צריך לומר ששלחו דין אחר:
בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו, בן שמכר את חלקו בירושת אביו בחיי אביו, ומת הבן בחיי האב, ואחר כך מת האב, הרי בנו של הבן, נכדו של הסבא, מוציא מיד הלקוחות את הקרקע של הסבא שמכר להם אביו, כיון שכאשר מכר להם אביו את נכסי הסבא, הנכסים עדיין לא היו שייכים לו, לפי שהסבא היה חי אז. וזו היא שקשה בדיני ממונות.
והגמרא מבארת את הקושי: ולימרו ליה: אבוך מזבין, ואת מפיק! שהלקוחות יאמרו לבנו הבן: אביך מכר לנו, ומדוע אתה לא מקיים את המכירה של אביך!?  131  שואלת הגמרא: ומאי קושיא? מדוע זה "קשה בדיני ממונות"? דלמא מצי אמר: מכח אבוה דאבא קאתינא! הנכד שמוציא עתה מהלקוחות, יכול לומר להם: איני בא מכח אבי, אלא הישר מכח הסבא שלי, והוא לא מכר לכם את נכסיו!

 131.  הראשונים התקשו מאד בדברי הגמרא, הרי אין אדם מוכר דבר שלא בא לעולם. ואף לרבי מאיר הסובר שאפשר למכור, זה דוקא אם יגיע לרשותו, אבל כאן הרי הבן מת לפני שירש את הנכסים, ואם כן, פשוט הוא שהבן יכול להוציא מהלקוחות. והתוס' מתרצים: א. הנדון הוא על הדמים שהלקוחות שילמו, שיוכלו לגבות מהנכסים, כיון שמלוה על פה גובה מן היורשים. ב. מדובר בנכסים שהסבא מכר לבנו בחייו, ואותם הבן מכר. ג. שיטת ר"ת היא, ש"שדה זו שאירש מאבא" יכול אדם למכור ואין חסרון של דבר שלא בא לעולם. והנתיבות סי' רי"א סק"ב מבאר, שזה דין מיוחד בירושה דממילא, שאפשר למכור.
תדע ראיה לכך, מדכתיב (תהילים מה) "תחת אבותיך יהיו בניך, תשיתמו לשרים בכל הארץ". דהיינו שהנכד, במקום אביו, יורש את הסבא. נמצא שהנכסים בכלל לא עברו דרך האבא אליו, ולכן הוא מוציא מהלקוחות.
אלא אי קשיא - הא קשיא. הגמרא מנסה אפשרות אחרת.
בן בכור שמכר חלק בכורה בחיי אביו, ומת הבן בחיי אביו, ואחר כך מת האב, בנו (הנכד) מוציא מיד הלקוחות. וזו היא שקשה בדיני ממונות. כי אבוה מזבין, ואיהו מפיק!? מדוע שלא יקיים הנכד את מכירת אביו.
וכי תימא, אם נרצה לתרץ, הכא נמי, אמר: מכח אבוה דאבא קאתינא. שהנכד יורש ישירות את הסבא כדלעיל, כאן זה לא יתכן. כי אי מכח אבוה דאבא קא אתיא, אם הוא יורש ישר מהסבא, בחלק בכורה מאי עבידתיה!? הרי אין לו זכות לקבל חלק בכורה, כיון שרק אביו בכור, ואילו לו אין זכות בכורה.
אך דוחה הגמרא: ומאי קושיא!? והרי גם כאן אפשר לטעון כך: דלמא מצי אמר, מכח אבוה דאבא קאתינא, שהוא אמנם יורש ישר את הסבא, ובמקום אב קאימנא, אבל יש לו גם את הזכויות של אביו, ולכן יורש מהסבא כמו אביו, שמקבל גם חלק בכורה.
אלא אי קשיא - הא קשיא. הגמרא מנסה באופן אחר.
היה יודע לו עדות בשטר, עד שהיה כשר בתחילה, וחתם על שטר של חבירו עד שלא נעשה גזלן, כשהיה כשר, ונעשה גזלן, ונפסל לעדות, הוא אינו מעיד על כתב ידו, כיון שהוא גזלן ואינו נאמן. אבל אחרים מעידין. והניחה הגמרא, שאחרים יכולים להעיד ולקיים את חתימתו.
ודין זה קשה, השתא, אם איהו לא מהימן לקיים את חתימתו משום שהוא חשוד לשקר, מדוע אחריני מהימני!? מדוע אחרים נאמנים יותר ממנו? ומדוע שלא נחשוש שמא הוא חתם על השטר לאחר שכבר נפסל, והכל שקר. ומה זה יוסיף שהאחרים יקיימו את חתימתו הנעשית בשקר!?
ודוחה הגמרא: ומאי קושיא!? אולי לא בכך מדובר. אלא דלמא, באופן שהוחזק כתב ידו בבית דין, אולי מדובר שבית דין כתבו קיום לשטר שנעשה בעת שהיה כשר. ועתה העדים לא מקיימים את חתימתו, אלא שהם מעידים שהם חתמו על הקיום של בית דין, וזה היה עוד לפני שנפסל. ולכן נאמנים. ודין זה לא קשה בדיני ממונות.
אלא אי קשיא - הא קשיא. הגמרא מנסה באופן אחר.
היה יודע לו עדות בשטר עד שלא תפול לו בירושה, מי שהיה אחד מעדי החתימה שבשטר לפני שירש את הרכוש שעליו הוא מעיד בשטר, וכעת הוא נהיה יורש עליו, וכגון שהקרובים יותר מתו, הוא אינו יכול לקיים כתב ידו, כיון שהוא נוגע בעדותו, שכעת הוא יורש, ואם השטר מכר מזוייף, הוא לא יירש.
אבל אחרים, יכולים לקיים כתב ידו.
וזה קשה, מדוע אחרים יכולים לקיים? הרי נוגע בדבר פסול בגלל חשש משקר,  132  ויתכן שהכל מזוייף.

 132.  הרש"ש מוכיח מהסוגיא שנוגע פסול בגלל חשש משקר ולא בגלל קרוב ועיין בקצוה"ח סי' ל"ד שמהר"י בן לב נסתפק בזה. הרש"ש רוצה לדחות שאולי אצלנו שהוא בעל דבר כולם מודים שפסול בגלל חשש משקר.
ודוחה הגמרא: ומאי קושיא!? דלמא הכא נמי, כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין, והעדים מעידים על הקיום בבית דין, שהיה לפני שנעשה לנוגע בעדותו. ודין זה לא קשה בדיני ממונות.
הגמרא מנסה להעמיד באופן אחר.
אלא אי קשיא - הא קשיא:
היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו, מי שהיה עד חתימה בשטר לפני שהיה קרוב אליו, ונעשה חתנו, וכעת הוא פסול לעדות מצד קרוב, הוא אינו מעיד על כתב ידו, כי הוא כעת קרוב, אבל אחרים מעידים, כיון שהם לא קרובים.
וזה קשה בדיני ממונות: איהו לא מהימן, אחרים - מהימני!?
אם הוא לא נאמן כי יש חסרון בנאמנותו, מדוע אחרים נאמנים? אולי הוא זייף את השטר כמו בגזלן ובנוגע בדבר.
וכי תימא, ואולי תאמר ותתרץ, כי הכא נמי, כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין, ולכן הם מעידים על הקיום, שנעשה לפני שנהיה קרוב.
והא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן, שהדין הזה נכון אף על פי שלא הוחזק כתב ידו בבית דין!
אבל הגמרא דוחה: ומאי קושיא!? דלמא זה שקרוב פסול לעדות, גזירת מלך היא, גזירת הכתוב, ולא משום דמשקר.
דאי לא תימא הכי, אם תרצה לומר שפסול של קרוב הוא בגלל חשש משקר, אם כן, משה ואהרן לחותנם, מדוע לא יכול להעיד לחותנם? וכי משום דלא מהימני הוא!? הרי ודאי מצד זה הם כן נאמנים. אלא, בהכרח, גזירת מלך הוא, שלא יעידו להם לחותנם, למרות שנאמנים, כי התורה פסלה קרוב להעיד.
הכא נמי, גם אצלנו, גזירת מלך היא, שלא יעיד על כתב ידו לחותנו. אבל אחרים, שהם לא קרובים, יכולים להעיד, ואם כן, אין כאן דין קשה בדיני ממונות  133 .

 133.  הקובץ שיעורים שואל אם משה ואהרן נאמנים ורק פסולים מגזה"כ, א"כ נכשירם מצד אנן סהדי שהרי ודאי הם דוברי אמת. ותי' שאה"נ הם נאמנים והנפ"מ שאם יהיו עדים אחרים נגדם הם לא יהיו נאמנים. וכן נפ"מ אם יהיו כשרים לקדושין אם מהני אנן סהדי בקדושין.
אלא, לעולם כדאמרינן מעיקרא, כמו האפשרות הראשונה, שבן מכר בנכסי אביו.
ודקא קשיא לך, מה שהיה קשה "תחת אבותיך יהיו בניך", והנכד יורש ישר את הסבא, ולא מכח אביו -
ההוא, בברכה כתיב. זה רק ברכה, שלצדיקים יהיו בנים ונכדים שירשו אותם, אבל הירושה באמת עוברת דרך האבא. ולכן זה "קשה בדיני ממונות", שהלקוחות אומרים לו: אביך מכר, ומדוע אתה מוציא את הנכסים, והרי אתה בא מכח ירושת אביך.
ואת ההלכה הזו שלחו מתם.
ועתה הגמרא רוצה להוכיח ש"תחת אבותיך יהיו בניך" זה לא רק ברכה.
ומי מצית אמרת? איך אפשר לומר שרק בברכה כתיב,

דרשני המקוצר[עריכה]