פרשני:בבלי:זבחים נז ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים נז ב

חברותא[עריכה]

ואיבעית אימא, שאני התם בהזאות דחוץ מפנים בחד זימנא גמיר, שבבת אחת אנו למדין היכל מפנים לכל דיניו, וכיון שניתן ההיקש לדרוש להזאות המפורשות בכל אחד, כגון למטה בפר ולמעלה בשעיר, נדרש גם כן יחד עמו להזאות שאינן מפורשות בו. וכן בתודה, אילו הוקש בכור לתודה עצמה, הן לענין תנופת חזה ושוק והן לענין זמן אכילה, היינו אומרים מתוך שתודה מלמדת זמן אכילה שכתוב בה, הרי היא מלמדת גם לתנופת חזה ושוק שנלמד בה בהיקש משלמים. אבל עכשיו שהוקש בכור לחזה ושוק של תודה (כדי ללמוד ממנו זמן אכילה), וחזה ושוק עצמו אינו כתוב בה אלא הוא נלמד בהיקש, אין הוא חוזר ומלמד בהיקש לבכור.
תו הוינן בה: בשלמא למאן דאמר "לא הוי היקש", היינו דכתיב בשתי הלחם של עצרת "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה". שאין תלמוד לומר "תביאו", שהרי לפני זה כתיב "והקרבתם מנחה חדשה" והיה יכול לכתוב "ממושבותיכם לחם תנופה", מה תלמוד לומר "תביאו"? ודרשינן: כל שאתה מביא ממקום אחר והוא דומה לו, כגון לחמי תודה שהן חמץ ובאין עם הזבח כמו שתי הלחם, הרי הוא כזה: מה להלן, בשתי הלחם, עשרון לחלה דהא כתיב "שתים, שני עשרונים", אף כאן, בלחמי תודה עשרון לחלה. ולחמי תודה באין עשר חלות מהחמץ הרי עשרה עשרונים לכל חלות החמץ.
אי מה להלן בשתי הלחם שני עשרונים ותו לא, אף כאן שני עשרונים לכל עשר החלות? תלמוד לומר בשתי הלחם "תהיינה" בשני "יודין", ומיותרת אחת האותיות ללמד עשרה עשרונים לתודה. שלשתי הלחם אי אפשר, דהא כתיב ביה "שני עשרונים".
למדנו כאן עשרה עשרונים לחלות החמץ שבתודה. עשרה עשרונים למצה, לכל שלשת המינים יחד הבאים עם התודה והן מצה, מנין שהן ביחד עשרה עשרונים? תלמוד לומר אחר שמנה הכתוב מינים שבמצה "על חלת לחם חמץ", ודרשינן בהיקש, כנגד חמץ הבא מצה, שכמות הסלת במצות תהיה כמו בחמץ, עשרה עשרונות!
והרי עשרה עשרונות בלחמי החמץ הוי "הימנו ודבר אחר", שמנין החלות שהוא עשרה כתוב בגופיה (כלומר בגזירה שוה שהיא כמו שנכתב בפירוש) והמדה לכל חלה שהיא עשרון נלמדת בהיקש ד"תביאו" משתי הלחם, ועל ידי שניהם אנו למדים לעשרה עשרונות בחמץ. ולמאן דאמר "לא הוי היקש" ניחא.
אלא למאן דאמר "הוי היקש", מאי איכא למימר? כיצד חוזר החמץ ומלמד בהיקש למצה?
ומתרצינן: "תביאו" יתירא, ריבויא הוא לחמץ שבתודה שיהא עשרון לכל חלה. שהרי בשתי הלחם מיותר הוא, וכאילו נכתב בתודה עצמה. ולא מהיקש הוא נלמד וחוזר ומלמד למצה.
שנינו במשנה: הפסח אינו נאכל אלא עד חצות.
והוינן בה: מאן הוא תנא דמתניתין דסבירא ליה שאינו נאכל אלא עד חצות?
אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה היא. דתניא: רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן לגבי אכילת קרבן פסח, "ואכלו את הבשר בלילה הזה" ונאמר להלן לגבי מכת בכורות (שמות יב) "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה". מה להלן עד חצות, שהרי בחצות היתה מכת בכורות, אף כאן אכילת פסח היא  2  עד חצות!

 2.  כתוב בתוספתא (פסחים פ"ה ה"י) שפסח אינו נאכל אלא עד חצות, אבל אין נעשה נותר עד עלות השחר, וכן אם חשב בזריקה לאכול מהבשר אחר חצות אינו נעשה פיגול בזה. ויש מהאחרונים שמפרשים שזה לפי רבי עקיבא שרק מדרבנן נאכל עד חצות, (ויעויין בתוס' מנחות כ ב בתוך דבריהם שכתבו שיתכן שיהיה באופן זה פיגול מדרבנן). אולם הליקוטי הלכות מקשה שהרי הגמרא לקמן מדקדקת מהלשון "אינו נאכל אלא עד חצות" שהוא מן התורה. ולכן תירץ שאמנם נלמד מפסוק שאינו נאכל אחר חצות, מכל מקום מאחר ונכתב בתורה "ולא תותירו ממנו עד בוקר", אם כן מוכרח שאינו נעשה נותר ואינו נפסל משום פיגול עד הבוקר, וכל איסורו אחר חצות אינו אלא בעשה, וכן הביא בשם הרמ"ע מפאנו והפרי מגדים. והאור שמח (חמץ ומצה ו א) חידש שיש שני דינים באכילת קרבן פסח: א. המצוה המיוחדת של אכילת פסח. ב. המצוה הכללית של אכילת קדשים, והדין שנאכל רק עד חצות, נאמר רק במצוה המיוחדת של קרבן פסח, אבל גם אחר חצות הוא נאכל כמו שאר קדשים, ורק שאינו מקיים בזה אלא את המצוה הכללית של אכילת קדשים, והפסיד את מצות הפסח. ובחידושי הגרי"ז (לעיל ט) הביא בשם הגר"ח כעין דברי האור שמח, אלא שהוסיף שבאמת אחר חצות אסור לאכול מבשר הפסח, אולם באמת אין זה מהלכות הקרבן עצמו שנעשה אז נותר, אלא הוא דין במצוה המיוחדת של אכילת הפסח, ורק שנאמר דין בדיני הקרבן פסח שלא יהיה נאכל אלא בזמן קיום המצוה המיוחדת של אכילת הפסח. וכמו כן מתבאר מתוך דבריו שם דהוא הדין לענין אכילת הקרבן פסח ביום י"ד קודם הלילה, שמדיני הקרבן עצמו היה שייך להתירו אז באכילה, ונפקא מינה שלא יהיה פיגול כשחישב לאכלו קודם הלילה.
אמר לו רבי עקיבא: והלא כבר נאמר: "ואכלתם אותו בחפזון", ומשמע עד שעת חפזון, השעה שנחפזו ללכת ולצאת ממצרים, והיינו לאור הבוקר, שהרי כתיב "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר".
אם כן, מה תלמוד לומר "בלילה הזה"?
שיכול יהא פסח ככל הקדשים הנאכלים ביום, ויהא נאכל הפסח קודם הלילה אם ירצה.
תלמוד לומר: "בלילה", לומר לך: רק בלילה הוא נאכל, ואינו נאכל ביום! והוינן בה: אמר ליה אביי לרב יוסף: וממאי דמתניתין רבי אליעזר בן עזריה היא, ודאורייתא היא, שאינו נאכל אחר חצות? דלמא איסור אכילתו אחר חצות דרבנן היא, ולהרחיק את האדם מן העבירה, שלא יבא לאכלו אחר עמוד השחר, ויתחייב משום נותר, וככל הקדשים דתנן בפרקין שנאכלין עד חצות? ומשנינן: אם כן, אם נאמר דמדרבנן היא, מאי האי דקתני במתניתין "אלא עד חצות", ולא קתני "ונאכל עד חצות" כדתני בכל הקדשים? אלא בהכרח, לומר לך: כי התם, שנה התנא בלשון "אלא" כמו ששנה לגבי דין "לילה", ו"מנויו", ו"צלי". מה התם דין דאורייתא הוא, אף כאן, דין דאורייתא הוא!

דרשני המקוצר[עריכה]