פרשני:בבלי:יבמות צה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות צה ב

חברותא[עריכה]

אלא, אמר רבא: אכן האיסור הקל, ממנו אנו למדים - הוא איסור אשת איש, שאם עבר אדם ובא עליה, הרי היא נאסרת על הבעל שאסרה על הבועל. ומאיסור זה אנו למדים למי שבא על איסור אחות אשה שתיאסר אשתו עליו.
וכן כי אתא רבין (כאשר בא רבין) אמר רבי יוחנן: איסור קל שאמרו בברייתא הוא איסור אשת איש!  1 

 1.  יש לעיין, הרי לכאורה אין הנידון דומה לראיה, שהרי כשבא על אשת איש נטמא אותו גוף שאנו אוסרים על האוסר, ואילו באחות אשתו אנו באים לאסור את האשה שלא נטמאה על בעלה, וראה מה שכתבו התוספות.
ואמאי קרי לה לאיסור אשת איש - שהעובר על איסור זה הרי הוא בחנק - איסור קל ביחס לאיסור אחות אשה?
היות שאין האוסרה על הבועל, דהיינו הבעל - אוסרה עליו כל ימיו של הבעל! שהרי אם גירשה הבעל, שוב מותרת היא לכל.
תאמר באיסור אחות אשה, שהאשה אוסרת את אחותה על בעלה כל ימיה, ואפילו גירשה בעלה.
תניא נמי הכי, אכן כך למדנו בברייתא אחרת, שהקל וחומר הוא ממי שבא על איסור אשת איש:
אבא חנן אמר משום רבי אלעזר: איסור אשת איש, הוא האיסור שממנו היינו לומדים למי שבא על איסור חמור של אחות אשה (אם לא שאמר הכתוב "אותה") -
וכך היינו לומדים: ומה במקום שבא  2  על אשת איש, שהוא איסור קל, היות שאין האוסרה אוסרה כל ימיו אלא עד שיגרשנה, נאסר האוסר -

 2.  כצ"ל, ולא "הבא".
הבא על אחות אשתו, שהוא איסור חמור, שהרי האוסרה אוסרה כל ימיו ואפילו גירשה - אינו דין שנאסר האוסרה!
וכדי שלא נאסור את אשתו עליו כשבא על אחותה -
תלמוד לומר "אותה".
אותה - את אשתו שסטתה ונבעלה לאחר - שכיבתה אוסרתה על בעלה, ואין שכיבת אחותה עם בעלה אוסרתה לאשה על בעלה.
שנינו במשנתנו: מי שהלכה אשתו למדינת הים, באו ואמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך באה אשתו - מותרת לחזור לו.
רבי יוסי אומר: כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על יד עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו:
הקדמה לביאור ראשון של הגמרא במחלוקתם של תנא קמא ורבי יוסי:
לעיל בגמרא (צד ב) נתבאר, שבכלל דברי תנא קמא המתיר את אשתו לחזור לו, גם באופן שהלכה אשתו של ראובן יחד עם גיסו (בעל האחות שנבעלה לו) למדינת הים, והעיד עד אחד הן על אשתו והן על גיסו שמתו, ובעקבות עדות זאת הלך ראובן ונשא את אחות אשתו, שהיא אשת גיסו.
וסובר תנא קמא, כי אף שאשת גיסו - שנישאה לראובן באיסור - הרי היא אסורה על גיסו כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים, ואמר לה עד אחד מת בעליך, שהיא צריכה לצאת מבעלה, מכל מקום אשתו של ראובן - אינה נאסרת על ראובן.
שאין אומרים: מתוך שהועילו הנישואין שנישאה לו האחות לאוסרה על גיסו,  3  כך הועילו נישואיה לאסור את אחותה על בעלה מדין אחות אשה.

 3.  כבר נתבאר בהערה שם בשם המהרש"א והריטב"א, שהם סוברים כי אין די במה שנאסרה אשת גיסו על גיסו כדי לדון לאסור את אשת ראובן על ראובן, אלא יש להוסיף בכל ענין זה את הגט שנותן ראובן לאשת גיסו, והוא זה שהיה מקום לומר שיאסור את אשתו עליו, ראה לעיל בהערה ובמה שצויין שם.
בסוגיא לקמן מבואר, שרבי יוסי חלוק בדין זה על תנא קמא, וסובר להשוות את דין אשת גיסו לגיסו, לדין אשתו לו.
ומתחילה סבורה הגמרא כי שתיהן מותרות, ומסיקה הגמרא שאדרבה, שתיהן אסורות.
והגמרא מפרשת את לשון המשנה לפי ביאור זה.
ודנה הגמרא: מאי קאמר רבי יוסי?
אילימא, שמא תאמר לפרש את שאמר רבי יוסי "כל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו", שכך נחלק רבי יוסי על תנא קמא -
דקאמר תנא קמא: דאם אזיל (הלכה) אשתו של ראובן וגם גיסו (בעל אחות אשתו של ראובן) למדינת הים, ובא עד אחד ואמר לראובן "מתו אשתך וגיסך במדינת הים", והלך ראובן ונשא את אשת גיסו (שהיא אחות אשתו, שהותרה לו במיתת בעלה ואחותה שהיא אשתו), הרי:
אשת גיסו שנישאת לראובן - אסירא על גיסו, כשאר נשים שנישאו על פי עד אחד, שאסורות הן לחזור לבעליהן כשבא בעליהן.
ואילו אשתו של ראובן - שריא (מותרת היא) לראובן, הואיל ואין שכיבתו עם אחות אשתו אוסרת את אשתו עליו.
וקאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא: אין הפרש בין דינה של אשת גיסו לגיסו, לבין דינה של אשת ראובן לראובן -
אלא, כי היכי דאשתו של ראובן שריא לראובן, שהרי אין שכיבת האחות אוסרת, כך אשת גיסו נמי שריא (מותרת) לגיסו. ואין דינה כשאר נשים הנאסרות על בעליהן אם נישאו בטעות לאחר.  4 

 4.  ראה בריטב"א שביאר את הסברא בהוה אמינא זו, ראה שם.
וזה הוא שאמר רבי יוסי: כל שאין (ראובן) פוסל (בביאתו את הנבעלת לו) על ידי אחרים (על גיסו) - אין (ראובן) פוסל על ידי עצמו (לאסור את אשתו עליו)!
אי אפשר לפרש כך. שהרי:
אי הכי, אם נאמר כך, האיך שנה התנא בלשונו בדברי רבי יוסי: "כל שאין פוסל על ידי אחרים - אין פוסל על ידי עצמו"?!
והרי "כל שאין ראובן פוסל על ידי עצמו, שאין אשתו נאסרת לו - כך אין פוסל ראובן על ידי אחרים" (והיינו, שאין ביאת ראובן באשתו של גיסו אוסרת אותה על גיסו) - מיבעיא ליה, היה צריך התנא לשנות!?
אלא, לעולם, בדרך אחרת השווה רבי יוסי את דין אשת גיסו לגיסו לדין אשת ראובן לראובן, ולהחמיר בא רבי יוסי על דברי תנא קמא.
וכך תפרש את מה ששנינו "כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו":  5 

 5.  ביאור הפיסקא: כל שאין פוסל וכולי מתבאר בהמשך הסוגיא.
כי היכי דאשת גיסו אסירא, כשם שאשת גיסו אסורה על גיסו מכח נשואיה האסורים לראובן - כך אשתו של ראובן נמי אסירא על ראובן.
מפני שאנו אומרים: הואיל והועילו נישואי ראובן לאסור את האשה על גיסו, הועילו נישואין אלו לאסור את אשתו של ראובן על ראובן.
וזו היא ששנינו: "כל שפוסל (ראובן) על ידי אחרים", שנאסרת אשת גיסו על גיסו על ידי נישואיו וביאתו של ראובן - הרי ראובן "פוסל על ידי עצמו", שאף אשתו שלו נאסרת לו.
אך אין פירוש זה מסביר את כל דברי רבי יוסי -
תינח, אכן מובן על פי פירוש זה מה שאמר רבי יוסי "כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו".
אבל מה שאמר רבי יוסי "כל שאינו פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו" - מאי עבידתיה כיצד תפרשנו?  6 

 6.  לכאורה אין מקום לשאלת הגמרא, ודברי רבי יוסי מובנים היטב, שהרי לא פסל רבי יוסי את אשתו של ראובן על ראובן אלא משום שעל ידי נישואין אלו פסל ראובן את אשת גיסו על גיסו. אבל אילו לא היה פוסל אותה על ידי נישואין אלו לאחרים, וכגון שנשא את אחות אשתו הפנויה, הרי לא נאסרה אשתו עליו, ואם כן זה הוא שאמר: כל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו?! וביארו התוספות, שהלשון "כל שאינו פוסל על ידי אחרים" לא משמע שאין כאן אחרים כלל, וכגון שהיתה פנויה, אלא שהיו אחרים אך לא נאסרו בביאתו של ראובן, ולכן שואלת הגמרא למה הכוונה. ואילו רש"י משמע שמפרש באופן אחר, שכתב: כל שאין פוסל, מאי עבידתיה, אינו פוסל - מאן איירי בה לעיל.
אלא  7  אמר פירש רבי אמי: שתי הפיסקאות שבדברי רבי יוסי ארישא (על משנה ראשונה שבפרק זה שהיא הרישא של משנתנו) קאי.

 7.  כן היא גירסת הריטב"א, ומתבאר כאן על פי שיטתו, ובדבריו מבואר שרש"י לא פירש כן.
כלומר, משנתנו, שהיא הסיפא של המשנה הקודמת, עוסקת בשני האופנים המוזכרים ברישא, וכדמפרש ואזיל.
ובאחד מהם הרי הוא פוסל על ידי אחרים, ואז אף אשתו נאסרת לו, ובאחד אין הוא פוסל על ידי אחרים, ואז אין אשתו נאסרת לו.
ושני אופנים אלו, הן שתי הפיסקאות שבדברי רבי יוסי.
שהרי שנינו ברישא:  8  ניסת האשה על פי בית דין שהתירוה להנשא על פי עד אחד, הרי זו תצא מזה ומזה, ופטורה מן הקרבן על שגגתה, שנבעלה לאיש אחר זולתי בעלה.

 8.  קצת משמע מדברי רש"י, שאינו גורס כלל את הציטוט מן הרישא, שהוא אכן תמוה. ועל כל פנים אין כוונת הגמרא למה ששנינו במשנה הראשונה חילוק בין עד אחד לשני עדים לענין קרבן, אלא למה שסובר רבי שמעון לחלק בין עד אחד לשני עדים לענין איסור האשה לחזור לבעלה.
ואם ניסת על פי שני עדים, שאמרו לה מת בעליך, ולא היתה צריכה להזדקק להוראת בית דין שיתירוה, הרי זו תצא מן השני, וחייבת בקרבן, ומותרת לחזור לראשון.  9  היות ויפה כוחו של בית דין - שהתירה לינשא על פי עד אחד - שפטרה מן הקרבן.

 9.  עיקר דגש הגמרא אינו על הקרבן, אלא על היתירה ואיסורה לראשון, וכפי שנתבאר בהערה לעיל. לפי פירוש הגמרא עכשיו, סוברים תנא קמא ורבי יוסי כרבי שמעון המחלק בין נישאת על פי עד אחד, שהיא אסורה לחזור לבעלה, לבין נישאת על פי שני עדים שהיא אינה אסורה לחזור לבעלה. ולא כדעת התנא קמא של המשנה הראשונה שאינו מחלק ביניהם. ריטב"א לפי גירסא זו. ומשום כך לא נוח לו לריטב"א בגירסא זו, ראה שם.
ונמצא, לפי המבואר ברישא, שהיתירה של אשת גיסו לגיסו, תלוי אם נישאת אשת גיסו על פי עד אחד שאמר לה מת בעליך, שאז אסורה היא לחזור לגיסו, ואילו אם נישאת על פי שני עדים הרי היא מותרת לחזור לגיסו -
וקאמר תנא קמא, דעת תנא קמא היא, שאין הפרש בזה רק לענין איסור אשת גיסו על גיסו, אבל:
לא שנא אם נישא אשת הגיס לראובן על פי עדים שאמרו לה "מת בעליך",  10  דאז הרי אשת גיסו שריא לגיסו - ולא שנא אם נישאת אשת הגיס לראובן על פי בית דין, שהורו לה על פי עד אחד שהיא מותרת להינשא הואיל ומת הגיס, דאז הרי אשת גיסו אסירא לגיסו -

 10.  אין הסוגיא מדברת אלא במספר העדים שסיפרו על מיתת הבעל, שבזה הוא שתלוי היתירה של אשת הגיס לגיס, ואין הסוגיא מדברת במספר העדים שהעידו לו על מיתת אשתו כדי שישא את אחותה, ודעת רוב הראשונים שאין להאמין כלל לעד אחד בזה, ודעת רש"י לעיל משמע שעד אחד נאמן.
בין כך ובין כך, הרי אשתו של ראובן מותרת לחזור לו.
וקאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא, לא כן הדבר. אלא, סובר אני כי אין שני האופנים שוים:
שאם נישאת לו אשת גיסו על פי בית דין, דהיינו על פי עד אחד, דאז פוסל הוא על ידי אחרים, שאשת גיסו נאסרת לגיסו על ידי נישואיו -
אז הוא פוסל אף על ידי עצמו, ונאסרת אף אשתו לו.
וזה הוא שאמר רבי יוסי: כל שפוסל על ידי אחרים - פוסל על ידי עצמו.
ורק כאשר נישאת לו אשת גיסו על פי עדים, דאז הוא אינו פוסל על ידי אחרים, שאין אשת גיסו נאסרת על ידי נישואין אלה לגיסו - אז אינו פוסל על ידי עצמו, ואין אשתו אסורה לו.
וזה הוא שאמר רבי יוסי: כל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו.
הקדמה לדברי רבי יצחק נפחא בביאור דברי רבי יוסי ומחלוקתו עם תנא קמא:
א. לעיל בגמרא, מבואר הטעם באשה שהלך בעלה למדינת הים, שתצא מן הראשון משום קנס, על שנישאת בלא שדייקה. ואכן זו היא דעת התנא קמא של משנתנו.
ואולם לדעת רבי יוסי - לפי דעת רבי יצחק נפחא - מטעם אחר אסורה היא לחזור לראשון כשבא ממדינת הים. משום שיש לחוש, שמא לא ידעו הבריות (מאחר שהם רואים את בעלה הראשון חי וקים) כי השני נשאה מחמת שהיה סבור שבעלה הראשון מת, אלא יאמרו הבריות: גירשה הראשון והלך זה ונשאה.
ולכן, אם תחזור האשה אל הראשון, יאמרו הבריות שהראשון מחזיר את גרושתו אחר שנישאת לאחר, ולפיכך אמרו חכמים שלא תחזור לראשון.  11 

 11.  עיקרה של סברא זו כבר נזכרה לעיל בגמרא דף פח ב וכך אמרו שם: ויש לבאר טעמו של רבי יוסי, האוסר אותה לבעלה, מאותו טעם שלדעת תנא קמא צריכה היא גט מן השני, בשני אופנים: האחד: משום שמא יאמרו נמצא זה מחזיר גרושתו, לכן אסורה היא. השני: הואיל וצריכה היא גט מן השני הרי שעשאוה חכמים כנשואה לשני, ונמצא זה מחזיר גרושתו לאחר שנישאת; וראה היטב לשון הגמרא דלעיל, ולשונות רש"י שם וכאן. עוד יש לדון בטעמו של רבי יוסי: אם חשש זה הוא מעיקר הדין, או משום קנס הוא שחששו חכמים לשמא יאמרו, ועל דרך המבואר בגמרא דלעיל.
ב. הנפקא מינה בין שני הטעמים הוא:
אם הלכו אשת ראובן וגיסו למדינת הים, והלך ראובן ונשא את אשת גיסו על פי עדות מוטעית שמתו אשתו וגיסו:
כי לפי הטעם הראשון, תהא היא אסורה לחזור לבעלה (גיסו של ראובן), הואיל ונבעלה לראובן באיסור.
ואילו לפי הטעם השני אין מקום לאסור את אשת גיסו לחזור לבעלה, שהרי אין לחוש שמא יאמרו הבריות שהגיס גירשה וראובן - שהוא בעל אחותה - נשאה ולא היתה כאן הטעייה כלל, היות ואחות אשתו אסורה לו ואיך ישאנה ראובן אפילו אם גירשה גיסו, וודאי יאמרו הבריות שהיתה כאן הטעייה במיתת אשתו ובמיתת הגיס,  12  ואם כן אין סיבה לאוסרה לחזור לבעלה, הואיל וכלל לא נישאת לאחר שנישואי טעות היו.

 12.  הסברא נתבארה על פי לשונות רש"י; ואולם מדברי הריטב"א יש ללמוד, שאין אנו צריכים לכל זה, אלא שאין לחוש לשמא יאמרו, הואיל ואין קידושין תופסין לראובן באחות אשתו.
ג. במה דברים אמורים שלפי הטעם השני תהא אשת הגיס מותרת לחזור לו, כשהיא נישאה באיסור למי שנשא את אחותה. אבל אם נישאה באיסור למי שאירס את אחותה, הרי שאף לפי הטעם השני תהא אשת הגיס אסורה לחזור לו.
ומשום שאנו חוששים, שמא יאמרו הבריות, שגירש הגיס את אשתו, ונישאת לראובן, ולא היתה כאן הטעייה כלל. ואף שאחות אשתו של ראובן היא ואינה מותרת לו, עדיין יש לומר כי היא אינה כלל אחות אשתו של ראובן, כי תנאי היה לו לראובן באירוסי אחותה ולא נתקיים התנאי, ולכן נשא ראובן את אחותה שאינה אחות אשתו כלל, ועכשיו שגירשה, הרי היא אסורה על הגיס משום מחזיר גרושתו שנישאת, ולפיכך אסורה היא לחזור לגיס אף לפי הטעם השני.
וכל זה לא שייך אלא כשנישאת לראובן שאירס את אחותה, כי אכן יש לתלות שהיה לו לראובן תנאי בקידושי ארוסתו. אבל כשנישאת לראובן שנשא את אחותה, אין לחוש שמא יאמרו הבריות שתנאי היה לו לראובן בנשואי אשתו, כי אין דרך לעשות תנאי בנישואין ולעשות את בעילתו בעילת זנות.
ועל כן יבינו הבריות, שאם נישאת לו, ודאי מתוך טעות שהיתה לו במיתת אשתו ובמיתת הגיס הוא שנשאה, ואין הראשון מחזיר גרושתו שנישאת לאחר.
ד. לפי דעת רבי יצחק נפחא נחלקו תנא קמא ורבי יוסי בשנים:
האחד: בטעם איסור אשה שנישאת על פי עד אחד לחזור לבעלה, וכפי שנתבאר באות א.
השני: דעת רבי יוסי היא, שאם הועילו נישואי ראובן לאסור את אשת גיסו על גיסו, ממילא הועילו נישואיה אף לאסור את אשתו של ראובן לראובן, ושלא כדעת תנא קמא המחלק ביניהם, ובדבר זה מסכים רבי יצחק נפחא עם הפירוש של רב אמי במחלוקתם.
רבי יצחק נפחא אמר: כך יש לפרש את שתי אמרותיו של רבי יוסי:
לעולם אסיפא, ואין רבי יוסי מדבר אלא בעד אחד, וכך מתפרשים דבריו של רבי יוסי:
הא  13  שאמר רבי יוסי: "כל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו" - מיירי בכגון דאזיל "אשתו" של ראובן וגיסו למדינת הים, ובא עד אחד ואמר לראובן: מתו אשתך וגיסך, והלך ראובן ונשא את אחות אשתו שהיא אשת גיסו, וכדמפרש ואזיל.

 13.  הגירסא נכתבת כאן על פי גירסת רש"י.
והא שאמר רבי יוסי: "כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו", מיירי כגון דאזיל "ארוסתו" של ראובן וגיסו למדינת הים, ובא עד אחד ואמר לראובן: מתה ארוסתך וגיסך, והלך ונשא ראובן את אחות ארוסתו שהיא אשת גיסו, וכדמפרש ואזיל.
ובכך נחלקו תנא קמא ורבי יוסי:
וקאמר תנא קמא:
לא שנא אם הלכו למדינת הים אשתו של ראובן וגיסו.
ולא שנא אם הלכו למדינת הים ארוסתו של ראובן וגיסו.
בין כך ובין כך:
אשת גיסו של ראובן אסירא על גיסו הואיל ולא דקדקה ונישאת לראובן, וקנסוה חכמים להיאסר לבעלה.
ואילו אשתו של ראובן - שריא (מותרת) היא לראובן, כי אין שכיבתו עם אחותה אוסרת את אשתו עליו.
וקאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא:
לא כאשר אמרת, אלא חילוק יש בין אם הלכו אשתו וגיסו של ראובן למדינת הים, שאז אין אשת גיסו של ראובן אסורה על גיסו, וממילא אף אשתו של ראובן אינה אסורה על ראובן.
לבין אם הלכו ארוסתו של ראובן וגיסו למדינת הים, שאז נאסרה אשת גיסו על גיסו וממילא נאסרה אף אשת ראובן על ראובן.
ומשום שאני סובר:
א. טעם איסור כל אשה על בעלה כשחזר חי ממדינת הים, אינו מטעם קנס, אלא משום שמא יאמרו: גירש הראשון ונשא השני, ואם יחזירה הראשון יאמרו הבריות שזה מחזיר גרושתו אחר שנישאת לאחר.
ב. אם הועילו נשואי ראובן לאסור את אשת גיסו על גיסו, הרי שאף אשתו הראשונה של ראובן נאסרת עליו מדין אחות אשה.
ולפיכך איני מודה לך להתיר את אשתו של ראובן לראובן, אלא אם כן הלכו אשתו וגיסו למדינת הים ונשא זה את אחות אשתו, כיון שאין לחוש שמא יאמרו הבריות גירש הגיס ונשאה ראובן, כי הרי אחות אשתו אסורה היא עליו, וידעו הבריות שמתוך טעות נשא ראובן את אשת גיסו כי הטעוהו במיתת אשתו וגיסו, ואם כן מותרת אשת הגיס לחזור לבעלה -
ואף אין לחוש שמא יאמרו הבריות אכן גירש הגיס ונשא ראובן, ואם משום שהיא אחות אשתו של ראובן ואסורה לו, שמא תנאי היה לו לראובן באשתו שלא נתקיים, ואין זו אחות אשתו, ולכן נשא ראובן את אחותה -
אף זו אין לך לחוש, דהרי ליכא למימר תנאה הוה ליה בנישואין (כי אין דרך בני אדם לעשות תנאי בנישואין שלא תהא בעילתו בעילת זנות).
ונמצא, דאינו פוסל - ראובן שנשאה - על ידי אחר.
היינו שאינו אוסר את אשת גיסו על גיסו, היות ואין לחוש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרשותו לאחר שנישאת לאחר.
ולפיכך, אף אינו פוסל על ידי עצמו, ואין נישואיו לאחות אשתו אוסרת את אשתו עליו.
אבל אם הלכו ארוסתו של ראובן וגיסו למדינת הים, ונשא ראובן את אחות "ארוסתו", ויש לחוש שמא יאמרו הבריות גירש זה ונשא זה, כי אף שאחות ארוסתו היא ואסורה היא לו, מכל מקום כיון דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין של ארוסתו שלא נתקיים, ונמצאת זו האשה שנושא שהיא אינה אחות ארוסתו, שוב יש לחוש שאכן יאמרו גירש זה ונשא זה -
ונמצא שפוסל הוא על ידי אחרים, היינו שאשת גיסו נאסרת על גיסו מחשש שמא יאמרו נמצא זה מחזיר גרושתו לאחר שנישאת לאחר.
ולכן, אף פוסל על ידי עצמו. היינו, שאשתו נאסרת עליו משום אחות אשה, כי היות והועילו נישואיו של ראובן לאסור את אשת גיחסו על גיסו, הועילו הנישואין גם להחשיבה כאשתו של ראובן, ואשתו הראשונה הרי היא אחות אשתו ואסורה לו.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי!
הקדמה לביאור קושייתו של רב יוסף:
קא סלקא דעתין, שכוונתו לומר שהלכה כרבי יוסי לפי פירושו של רבי יצחק נפחא, דהיינו:
א. טעם איסור אשה שהלך בעלה למדינת הים ונישאת על פי עד אחד, לחזור לבעלה, הוא משום שמא יאמרו גירש הראשון ונשא השני, ונמצא זה מחזיר גרושתו שנישאת לאחר.
ב. גם כאשר נישאת אשה שהלך בעלה למדינת הים למי שהיא אסורה עליו באיסור אחות אשה, שאין לומר בה קידש זה וגירש זה, שהרי אסורה היא לו, מכל מקום, אם יש לתלות שתנאי היה לו בקדושין, וכגון שנישאת האשה למי שאירס את אחותה ולא נשאה, הרי היא אסורה לחזור לבעלה. כי שמא יאמרו "גירש זה ונשא זה" מחמת שהיה לו תנאי בקידושיה וראויה היא לו, ונמצא הראשון מחזיר גרושתו.
ג. לפי טעם זה, אם נישאה אשתו של שמעון לאחי בעלה, שהיה סבור כי שמעון מת, וייבמה, וחזר שמעון ממדינת הים, הרי היא מותרת לחזור לבעלה. כי אין לחוש שמא יאמרו הבריות גירש שמעון ונשא ראובן ונמצא שאם יחזירה שמעון נמצא הוא מחזיר גרושתו משנישאת,  14 

 14.  כן הוא לשון רש"י בד"ה ואמר רב הונא, ואולם יש להוסיף שיאמרו נמצא זה נושא את גרושת אחיו.
כי ודאי ידעו הבריות שמתוך טעות במיתת שמעון הוא שנשאה ראובן, ולא על ידי גירושין, שהרי אסור ראובן לקחת את גרושת שמעון אחיו, והואיל ומתוך טעות נשאה, יכולה היא לחזור לשמעון בעלה.
ג. ואולם, אם קידש שמעון אשה ולא נשאה, והלך שמעון למדינת הים ונשאה ראובן מתוך שהוטעה במיתת שמעון אחיו, אין היא רשאית לחזור לשמעון בעלה, כי יש לחוש שיאמרו הבריות: לא הוטעה ראובן במיתת אחיו, אלא תנאי היה לו לשמעון בקידושי ארוסתו שלא נתקיים, ואין היא ארוסתו, ולכן נשאה ראובן אחיו, ואם תחזור האשה לשמעון, יאמרו הבריות שהוא נושא את גרושת אחיו ראובן שהיא אסורה לו.
מתקיף לה רב יוסף: ומי אמר שמואל הכי שאנו חוששים שמא יאמרו הבריות: תנאי היה לו בקידושין!?
והאתמר: יבמה -
רב אמר: הרי היא כאשת איש.
ושמואל אמר: אינה כאשת איש, ומפרש פלוגתייהו ואזיל.
ואמר פירש רב הונא את מחלוקתם: כגון שקידש שמעון אחיו של ראובן את האשה ולא נשאה, והלך לו שמעון למדינת הים, ושמע ראובן שמת שמעון אחיו, ועמד ראובן ונשא (ייבם) את אשתו של שמעון.
וסוברים הן רב והן שמואל, כי טעם איסור אשה שהלך בעלה למדינת הים לחזור לבעלה, הוא משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו לאחר שנישאת לאחר, או כיוצא בזה.
דרב אמר: הרי היא כאשת איש הנישאת לאחר שאסורה היא לחזור לבעלה - ואף זו אסורה היא לחזור לשמעון בעלה הראשון, שהוא היבם של ראובן.
וטעמו של רב הוא: שמא יאמרו הבריות שתנאי היה לו לשמעון בקידושי האשה שלא נתקיים, ולכן נשאה ראובן אחיו, ואם יחזירנה שמעון, הרי נמצא שהוא נושא את גרושת אחיו, (אבל אם נשואה היתה לשמעון מותרת היא לחזור לו, כי אין תולים הבריות תנאי בנישואין, ואילו לחוש לשמא יאמרו גירש שמעון ונשא ראובן ונמצא שמעון נושא את גרושת אחיו, זו אין לחוש, שהרי אסורה היא לראובן אם גירשה שמעון ולא מת).
ושמואל אמר: אינה כאשת איש הנישאת לאחר ושריא ליה לשמעון בעלה -
וטעמו של שמואל הוא: משום שהוא אינו חושש שיאמרו הבריות שתנאי היה לו לשמעון בקידושי אשתו, כי דבר שאינו מצוי הוא ולא יתלו בו הבריות.
וכל שכן שאין לחוש שמא יאמרו שגירש שמעון ונשא ראובן ונמצא שמעון נושא את גרושת אחיו, שהרי אסורה היא לראובן על ידי גירושי שמעון, שלא הותרה לו אלא במיתת אחיו, ולפיכך מותרת היא לחזור לשמעון.
הרי למדנו בשיטתו של שמואל שאין אנו חוששים שיתלו הבריות בתנאי -
ואם כן, אף כשהלכו ארוסת ראובן וגיסו למדינת הים, והלך ראובן ונשא את אשת גיסו אחות ארוסתו, היה לנו להתיר את אשת גיסו לחזור לגיסו, מפני שהכל ידעו שמתוך טעותנשאה ראובן שהרי אסורה היא לו, ולא היה לנו לחוש שיאמרו הבריות: קידושי ראובן לאחותה בתנאי היו שלא נתקיים, ולכן נשא ראובן את אחות ארוסתו, ואם יחזירנה גיסו נמצא מחזיר הוא את גרושתו לחר שנישאת לאחר.
ואם כן, תיקשי, האיך אמר שמואל הלכה כרבי יוסי, ולפי שיטתו של רבי יצחק נפחא האוסר את אשת גיסו לחזור לגיסו כשנישאת לראובן שאירס את אחותה, ומשום שיאמרו הבריות תנאי היה לו בקידושין!?
אמר תירץ ליה אביי לרב יוסף את סתירת דברי שמואל על שמואל בשני אופנים שהן ארבע:
האופן האחד: שני ביאורים אחרים בדברי שמואל "הלכה כרבי יוסי":
א. וממאי, מנין לך דכי אמר שמואל "הלכה כרבי יוסי אדרבי יצחק נפחא קאמר!? דילמא אדרבי אמי קאמר!?
כלומר: מנין שמפרש שמואל את דברי רבי יוסי כרבי יצחק נפחא, ועל כך הוא שאמר הלכה כמותו.
והרי אפשר ששמואל מפרש את דברי רבי יוסי כרבי אמי, הסובר שלא חילק רבי יוסי לענין איסור אשת גיסו על גיסו בין אם נישאת למי שנשא את אחותה ובין אם נישאת למי שאירס את אחותה, ובין כך ובין כך אסורה היא על גיסו.
ואם אכן שמואל כרבי אמי מפרש הוא את דברי רבי יוסי, הרי לא מצאנו שנחוש לשמא יאמרו תנאי היה בקדושין, ונתיישבו דברי שמואל.  15 

 15.  הוסיף רש"י ביאור: ודשמואל אדשמואל תו לא קשיא, כלומר: מקום היה להקשות שלא הועלנו בתירוצנו, אלא אדרבה הסתירה בדברי שמואל מתחזקת! שהרי לפי דעתו של שמואל, הטעם שאסורה אשה שנישאת לחזור לבעלה אינו מטעם קנס (ואם כרבי אמי סבירא ליה לשמואל, אף תנא קמא מודה בזה, שלא מצאנו פלוגתא בזה), אלא מטעם שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וכו', ואם כן איך נאמר ששמואל סובר הלכה כרבי יוסי שאם הלכו אשתו וגיסו למדינת הים ונישאת למי שנשא את אחותה, שהיא אסורה לחזור לגיסו, והרי אין לחוש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה, כי אסורה היא עליו באיסור אחות אשה, שהרי סברא זו עצמה אמר שמואל לגבי מי שנישאת לאחי בעלה, שאין אנו חוששים שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר את גרושתו (או נושא את גרושת אחיו), היות ואסורה היא על אחי בעלה, ומה בין איסור אשת אח לאיסור אחות אשה. ועל כך מיישב רש"י: דלא דמי אחות אשה ואשת אח, דאחות אשה אי קדים ואתא גיסו מקמי אשתו, הא מיתסרא אשת גיסו מיד אגיסו, ובעי גט משני משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה, ואי אמרת משום אחות אשה, אמרי מתה אשתו; אבל באשת אחיו, מכי חזו דאתא אחיו, תו לא אמרי גירש זה ונשא זה, דהא גרושת אחיו היא לו.
ב. ואי נמי אדרבי יצחק נפחא קאמר, ואפילו אם מפרש שמואל את דברי רבי יוסי כפירושו של רבי יצחק נפחא, דהיינו:
"כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו", היינו כשהלכו ארוסתו וגיסו של ראובן למדינת הים, ומתוך שנאסר גיסו באשת גיסו, כי יאמרו תנאי היה לו לראובן בארוסתו, ואם יחזירנה שמעון נמצא הוא מחזיר את גרושתו משנישאת, לכן נאסר אף ראובן באשתו.
"וכל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו", היינו כשהלכו אשתו וגיסו של ראובן למדינת הים, ולא נאסרה אשת גיסו אגיסו, שהרי אין לחוש לשמא יאמרו נשואה היתה לראובן הואיל ואסורה היא לו, לכן אין ראובן נאסר באשתו.
אפילו הכי לא תיקשי, שאין לך להוכיח ממה שפסק שמואל הלכה כרבי יוסי, שהוא חושש לשמא יאמרו תנאי היה בקדושין, שהרי:
ממאי דא" כל שפוסל על ידי אחרים", הוא שאמר שמואל הלכה כרבי יוסי, ותלמד מכאן שסובר שמואל אשת גיסו נאסרת על גיסו מחשש לשמא יאמרו תנאי היה בקדושין!?

דרשני המקוצר[עריכה]