פרשני:בבלי:בבא בתרא קכה א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קכה א

חברותא[עריכה]

לדידך קשיא,  מאי שנא מעות דלא שקיל בהו פי שנים? ודאי היינו טעמא משום דלאו הני מעות שבק אבוהון.
אם כן, אף בקרקע לא יטול פי שנים, דקרקע נמי לאו הא קרקע שבק אבוהון, שהרי אילו חפץ הלוה, היה יכול לסלק את החוב במעות?
ועוד, הא אמר מר, (הרי רבה עצמו אמר) מסתבר טעמא דבני מערבא, דאי קדים סבתא וזבנא, זבינה זביני? לקמן יבואר בהרחבה.
אך לעניינינו, מבואר שם, שממון העתיד להגיע לידי המוריש, אם כל זמן שלא הגיע לידיו אפשר למכור את הממון לאחר, ולהפקיע את הירושה ממנו, חשיב כראוי.
ואם כן, אף בנידון דידן, הלוה יכול למכור את הקרקע, ולסלק את חובו במעות, או בקרקע אחרת, והיה לנו לדון את הקרקע כראוי.
ואם כן קשה: מדוע אמר רבה שאם גבו קרקע חשיב כמוחזק ובכור נוטל בה פי שנים?  36 

 36.  לכאורה קשה: הא אפשר לתרץ בקלות את קושיית הגמרא, דשאני שיעבוד קרקעות, שיש בקרקע קנין שיעבוד, ולכן חשיב כמוחזק, מה שאין כן במעות, שאין קנין שיעבוד, וכן במקרה שהובא בגמרא, "נכסי לסבתא ואחריה לביתי", אין לבת כל קנין בקרקע, שהרי סבר רבא לקמן (ע"ב) "כל האומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי", מה שאין כן בקרקע המשועבדת, שיש למלוה קנין שיעבוד בקרקע? ועיין ברשב"ם לקמן (ע"ב) ולפי דבריו צריך לומר, דאביי סבר, שאף על פי ש"כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי", וכאילו זכתה הבת בנכסים, מכל מקום כל זמן שלא הגיע לידה, הסבתא יכולה למכור. ולכן שפיר הקשה על דברי רבה, דמוכח מכאן, שבכל מקרה שאפשר להפקיע את השיעבוד על ידי מכירה חשיב כראוי. ועיין עוד בר"י מיגאש, ובעליותדרבינו יונה, ובעל המאור.
וכן לרב נחמן קשיא, מאי שנא קרקע דלא שקיל בה פי שנים? ודאי היינו טעמא משום דלאו הא קרקע שבק אבוהון.
אם כן, אף במעות לא יטול פי שנים, דמעות נמי, לאו הני מעות שבק אבוהון. שהרי "מלוה להוצאה ניתנה"?
ועוד, הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן, בעל חוב חוזר וגובה מהן.
ואילו גבו מעות, אינו חוזר וגובה מהם, ד"מטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי".
ומבואר, שקרקע נחשבת כמוחזקת למלוה יותר ממעות, ואם כן קשה, מדוע אם גבו קרקע חשיב כראוי יותר מעות?
אמר ליה רבה לאביי: לא לדידי קשיא, ולא לרב נחמן קשיא.
כיון שגם רב נחמן, וגם אנכי, טעמא דבני מערבא קאמרינן, (כלומר באנו לבאר דברי ה"שלחו מתם", דלעיל, שאמרו דבכור נוטל פי שנים במלוה ולא בריבית). ולן לא סבירא לן כוותיהו.
אלא סבירא לן כדברי רבי יהודה אמר שמואל, שאין הבכור נוטל פי שנים במלוה, לא שנא גבו קרקע לא שנא גבו מעות, כיון שאינו נחשב כמוחזק בקרקע עד שתבא הקרקע לידו.
מבארת הגמרא: מאי "סבתא" דאמרינן לעיל?

דרשני המקוצר[עריכה]