פרשני:בבלי:בבא בתרא קכה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קכה ב

חברותא[עריכה]

דההוא דאמר להו  נכסי לסבתא, ובתרה לירתאי  37 . (אך אחר שתמות הסבתא, לא ירשוה בניה, אלא תחזור הנחלה ליורשי).

 37.  כך גירסת הרשב"ם. אך גירסת הגאונים, "נכסי לסבתא ובתרה לירתה" כלומר, ליורשי הסבתא. ועיין בריטב"א.
ואותו אדם, הויא ליה ברתא, דהוה נסיבא. שכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא. (היתה לו בת נשואה, שמתה בחיי בעלה, ובחיי הסבתא).
בתר דשכיבא סבתא, אתא הבעל, קא תבע. (תבע לרשת את הסבתא, מכח אשתו, שהיתה ראויה לרשתה).
אמר רב הונא: אכן יש לבעל לרשת את הסבתא, כיון שכשאמר "ובתרה לירתי", כונתו לומר ואפילו לירתי ירתי.
ורב ענן אמר: לא ירש הבעל. כיון שלשון "ובתרה לירתי", משמע ליורשי ממש, ולא לירתי ירתי.
שלחו מתם: (שלחו בענין זה מארץ ישראל): הלכתא כוותיה דרב ענן, ולאו מטעמיה.
דהיינו: הלכתא כוותיה דרב ענן, בדין שפסק, דבעל לא ירית.
ולאו מטעמיה, דאילו רב ענן סבר אע"ג דהוה ליה ברא לברתיה (אף אם היה בן לביתו) לא ירית, כיון ד"לירתי ולא לירתי ירתאי".
ולא היא! דאילו הוה ליה ברא לברתיה ודאי ירית,
ובעל היינו טעמא דלא ירית, משום דהוה ליה ראוי, ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק.
ומקשה הגמרא: מכלל דרב הונא סבר, בעל נוטל בראוי כבמוחזק?! והרי לית מאן דפליג שאין הבעל יורש את אשתו בראוי, ומדע הכא סבר רב הונא שירש הבעל את אשתו?
אמר רב אלעזר: דבר זה נפתח בגדולים (נידון זה התחיל בגדולים, היינו בדברי רב הונא) ונסתיים בקטנים (בדברי רב אלעזר, שהיה קטן כלפי רב הונא).
וכך יש ליישב את סברת רב הונא: דסבירא ליה, כל האומר "אחריך", כאומר מעכשיו דמי.
ולכן, כשאמר "נכסי לסבתא, ואחריה ליורשי", כאילו אמר, הרי גוף הקרקע קנוי מעכשיו ליורשי, אלא שהסבתא תאכל פירות מהקרקע כל ימי חייה.
נמצא, שגוף הקרקע היה קנוי לביתו עוד קודם מותה. ולכן הבעל יורשה, ולא הוי ראוי.
אמר רבה: מסתברא טעמא דבני מערבא, דלא סבירא להו "כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי", דהא אי קדים סבתא וזבנא, (אם קדמה הסבתא ומכרה את הנכסים קודם מותה) זבינה זביני (מכירתה קיימת), ומוכח שעדיין אין לבת כלום בנכסים עד שתמות הסבתא. ולכן הוי ראוי.
אמר רב פפא: הלכתא, אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק  38 .

 38.  אבל בשבח נוטל, כיון שהנכסים נמצאים מיד ברשותו, שהרי אין שם יורש אחר אלא הוא. נמצא שנכסיו הם שהשביחו. מה שאין כן בכור, שאינו נוטל מהשבח שהשביחו הנכסים קודם חלוקה, כיון שהנכסים עדיין לא נכנסו לרשותו. רשב"ם.
ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה, בין שגבו קרקע בין שגבו מעות.

דרשני המקוצר[עריכה]