פרשני:בבלי:בבא בתרא קלא ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קלא ב

חברותא[עריכה]

ממאי דשתי תקנות אלו בחד בי דינא איתקון? דלמא בתרי בי דינא איתקון, ואין לשון מתנה הנזכרת התקנת "בנן נוקבן", מצילה על לשון ירושה הנזכרת ב"בנין דיכרין"? ומתרצת הגמרא: לא סלקא דעתך לומר כך.
דקתני רישא, "זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה, הבנים יירשו, והבנות יזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהם, אף בנות לא יזונו אלא לאחר מיתת אביהן".
מוכיחה הגמרא: אי אמרת בשלמא בחד בי דינא איתקון, היינו דילפינן תקנה מתקנה, אלא אי אמרת בתרי בי דינא איתקון, היכי ילפינן תקנה מתקנה?
ודחינן: ממאי?
דלמא, לעולם אימא לך בתרי בי דינא איתקון, ובי דינא בתרא תקון כבי דינא קמא, כי היכי דלא תקשה תקנתא אתקנתא.
ולכן אפשר להקיש בין התקנות.
אמר רב יהודה אמר שמואל, הכותב כל נכסיו לאשתו בתורת מתנה, לא עשאה אלא אפוטרופא.
כלומר, אין כוונתו לתת לה את נכסיו, אלא רק לעשותה אפוטרופסית על נכסיו לאחר מותו, שתפרנס את בניו מהם לפי אומד דעתה  107 .

 107.  גדר אפוטרופוס, האפוטרופוס יכול לזכות ולמכור בנכסים עבור היתומים מדין "זכין לאדם שלא בפניו", ויש לו רשות גם לחוב על מנת לזכות. (ועיין בענין זה בריטב"א קידושין מב-א). ובפני יהושע (שם) כתב שיש לאפוטרופוס כח מדין הפקר בי"ד הפקר. ולכן יכול לזכות אף לקטן, למרות שבעלמא אין זכיה לקטן. עי"ש.
ונתן לה את נכסיו, כדי שבניו יחלקו לה כבוד, וישמעו לדבריה  108 .

 108.  אך אם כתב לאדם אחר את כל נכסיו, ומת, קנה הכל. כיון שלא שייר כלום ודאי משום שירא למות כתב לו, והוי כ"צואת שכיב מרע", ודברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו. וכן כתב נכסים לאשתו, ושייר מקצת, בקרקעות או מטלטלין, קנתה כל מה שכתב לה. רשב" ם.
והוינן בה: פשיטא לן, שאם כתב כל נכסיו לבנו הגדול לא עשאו אלא אפוטרופוס. כדי שיכבדוהו אחיו הקטנים  109 .

 109.  שהרי הם חייבים בכבודו, דכתיב, "כבד את אביך ואת אמך", ודרשינן בכתובות (קג-א) "ואת", לארותאת אחיך הגדול. רשב"ם. ולקמן הסתפקא הגמרא באשה אצל בני הבעל, ופירש הרשב"ם שדין כבוד אשת אב נלמד מיתורא דקרא, ולכן אינם חייבים כל כך בכבודה. והקשה המהרש"ל, מאי שנא מאח בכור שנלמד אף הוא מיתורא דקרא? והוכיח מכאן, שכבוד אשת אב אינו דין בעצם, אלא רק מדין כבוד האב, ואחר מותו פטורים מכבודה.
אך אם כתב כל נכסיו לבנו הקטן, שאינו חש כל כך לכבודו, מאי? האם כוונתו למתנה גמורה, או לעשותו אפוטרופוס?
ובנידון זה איתמר (נאמר בבית המדרש), רב חנילאי בר אידי אמר שמואל, אפילו כתב לבנו הקטן המוטל בעריסה, אין כוונתו אלא לעשותו אפוטרופוס על נכסיו.
עוד נסתפקנו בדין זה: פשיטא לן שאם כתב כל נכסיו לבנו הקרוב אליו יותר, וחפץ בכבודו, או כתב כל נכסיו לאחר שאינו חייב בכבודו כלל,
בהא פשיטא לן שלאחר כוונתו לתת במתנה, שאם היה עושהו אפוטרופוס היה לו לכתוב בפירוש,
ולבנו כוונתו לעשותו אפוטרופוס.
וכן אם כתב כל נכסיו לאשתו ארוסה, או לאשתו הגרושה, ודאי כוונתו לתת לה במתנה.
אך איבעיא להו, אם כתב כל נכסיו לבת אצל הבנים, או במקרה שלא היו לו בנים, וכתב כל נכסיו לאשה אצל האחים, או שכתב כל נכסיו לאשה אצל בני הבעל (כלומר בניו שהיו לו מאשה אחרת), מהו? האם בכל אלו חושש לכבודן, או שכוונתו למתנה גמורה?
אמר רבינא משמיה דרבא, בכולהו (בת בין הבנים, ואשה אצל האחים, ואשה אצל אחי הבעל) לא קנתה, ואמרינן שכוונתו לעשותה אפוטרופסית על נכסיו, לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה, שבהם ודאי כוונתו למתנה גמורה.
אך רב עוירא משמיה דרבא אמר: בכולהו (אשתו ארוסה, וגרושה, ובת בין הבנים) אין כוונתו לשם אפוטרופסות, אלא למתנה גמורה, וקני, לבר מהאשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל שבהן כוונתו לשם אפוטרופסות, משום כבודן.

דרשני המקוצר[עריכה]