פרשני:בבלי:בבא בתרא קמב א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קמב א

חברותא[עריכה]

אך עדיין שואלת הגמרא: ולימא ליה, שיעמיד רב הונא את המשנה דאמר לכשתלד, שמזכה רק לאחר שיוולד, ואילו רב הונא דיבר שמזכה לו בעודו עובר!? ומתרצינן: רב הונא לטעמיה, רב הונא בעצמו לא מחלק חילוק זה.
דאמר רב הונא: אף לכשתלד, גם במזכה לאחר שיוולד, לא קנה.
וההסבר לדבר הוא, כיון שכעת אינו יכול לזכות, אי אפשר להקנות לו לאחר זמן.
דאמר רב נחמן: המזכה לעובר שיזכה עכשיו, לא קנה. אבל אם אומר "לכשתלד", קנה. כי אמנם לזכות לעובר היום אי אפשר, אבל הוא נחשב קצת כמי שנמצא בעולם, ולכן אפשר לזכות לו לעתיד, לכשיוולד. אבל אם אשתו אינה מעוברת, הרי גם אם יאמר שמזכה לעוברה לכשתלד, לא יועיל, כי הקונה עדיין לא קיים.  19 

 19.  כשיטת הרשב"ם שסברת רב נחמן שעובר נחשו כאילו בא לעולם ולכן אפשר להקנות לו לכשיולד. ולכאורה כיון דלא מהני טעם זה לענין שיזכה בנכסים בעודו עובר איך יכול להקנותו לאחר זמן לכשתלד הא ליכא מידי דהשתא לא יכול לקנות ויקנה לאחר זמן. ותירץ בשיעורי ר' אלחנן לפי דברי השט"מ בשם התוס' הרא"ש שהחסרון בקנין לדבר שלא בא לעולם היא דלא גמר ומקנה, אבל מצד הקונה אין חסרון אם כן, מיושב הרשב"ם שבעצם גם לעובר אפשר להקנות שהרי אם יבוא אליהו ויאמר דגמר ומקנה היה קונה נמצא שזה רק חסרון צדדי לכן אפשר להקנותו לאחר שיולד. ההגהות אשרי בסוגיין סי' ה' מבאר את דברי רב נחמן דלא כהרשב"ם, ולדבריו סברת רב נחמן דחמיר ליה דבר שלא בא לעולם מלדבר שלא בא לעולם, שלרב נחמן אמנם אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל לדבר שלא בא לעולם יכול להקנות וכן כתבו התוס' גיטין יג ב שסברות רב הונא ורב נחמן הם סברות הפוכות וכל מה שהגמרא אמרה לעיל שלרבי מאיר אי אפשר להקנות לנולדים זה רק לרב הונא אבל לרב נחמן להקנות לנולדים אפשר אבל פירות דקל שלא באו לעולם אי אפשר להקנות. והנפ"מ בין הרשב"ם לתוס' כשהיא לא מעוברת דלרשב"ם לא מהני ולתוס' קונה לכשתלד. ובביאור שיטת התוס' וההגהות אשר"י צריך לבאר שכמו שמצאנו שאפשר להקנות לקטן אף על פי שאינו בן דעת כיון שאת עיקר הקנין עושה המקנה ה"ה אצלנו כיון שהחפץ בעולם וכן יש מקנה לא חסר דבר בעשיית הקנין. משאם כן, בפירות דקל.
ואילו רב הונא חולק על רב נחמן, ואמר, אף "לכשתלד", לא קנה!
ולכן, למסקנה, דברי רב הונא אינם מתיישבים עם המשנה.
ומביאה הגמרא שיטה שלישית במזכה לעובר:
ורב ששת אמר: אחד זה, המזכה לעובר עכשיו, ואחד זה, המזכה לו לכשתלד, קנה. אמר רב ששת: מנא אמינא לה? מה המקור שלי שאפשר לזכות לעובר?
דתניא, ממה ששנינו בברייתא: גר שמת, והשאיר נכסים, שהם עכשיו הפקר, ובזבזו ישראל נכסיו, החזיקו בנכסים על ידי קנין כדי לזכות בהם, ואחר כך שמעו שיש לו בן שיורש את נכסיו, ומה שהחזיקו בנכסיו היתה החזקה בטעות, או ששמעו שאשתו מעוברת, והעובר יורש את נכסיו, חייבים להחזיר את הנכסים שהחזיקו בהם.
ואם אירע שהחזירו הכל, ואחר כך שמעו שמת בנו, או שהפילה אשתו, ושוב הנכסים חוזרים להיות הפקר - הרי מי שהחזיק בשניה, לאחר שמת היורש, קנה את הנכסים, ובראשונה, אבל מי שהחזיק לפני שמת היורש, לא קנה, כיון שאז היו הנכסים שייכים ליורשי.
ומכאן מדייק רב ששת: ואי סלקא דעתך, אם יעלה על דעתך לומר שעובר לא קני, כי אין זכיה לעובר, למה להו לאחזוקי בשניה!? מדוע צריכים להחזיק פעם שניה במקרה שאשתו היתה מעוברת, והרי הא אחזיקו להו חדא זמנא, הרי החזיקו פעם אחת, והקנין לא התבטל כל זמן שלא נולד.
אלא, מוכח מכאן, שיש זכיה לעובר, ולכן צריך להחזיק שנית לאחר מותו.
אמר אביי, דוחה אביי את ראיית רב ששת: ירושה הבאה מאליה שאני. ירושה שבאה מעצמה, שונה מנכסים שצריך להקנות לעובר.
ודחיה נוספת לראיית רב ששת:
רבא אמר, שאני התם, הברייתא שונה מדינו של רב ששת, דרפוי מרפיאן בידייהו מעיקרא. בהתחלה החזיקו בצורה מסופקת, כיון שחששו שמא יש לגר יורשים, ולכן היו צריכים להחזיק שנית, כי חסר בכוונה לקנות, אבל באמת יתכן שלעובר אין זכיה.
ודנה הגמרא: מאי בינייהו? מה ההבדל בין הדחיות של אביי ורבא?
ומבארת: איכא בינייהו, ההבדל ביניהם ששמעו בו שמת, החזקה הראשונה היתה לאחר ששמעו שמתו יורשין, ולכן היתה כוונה לקנין גמור. ואמנם זה היה בטעות, ולא מת, כי אחר כך התברר שלא מתו יורשיו, ואחר כך מת, לאביי שעובר יורש בירושה הבאה מעצמה, הראשונים לא קנו, כיון שזה שייך לעובר. אבל לרבא, הסובר שאין זכיה לעובר, כאן הראשונים קנו, כיון שהחזיקו בכוונה לקנות.
והגמרא מנסה להוכיח שעובר לא יורש:
תא שמע ראיה ממה ששנינו: תינוק בן יום אחד, נוחל, יורש חלקו בנכסים, ולאחר שמת, מנחיל, הוא מוריש את חלקו לאחיו מן האב שהם יורשים אותו.
ומדייקת הגמרא: דוקא בן יום אחד שכבר נולד, אבל עובר, לא. הוא אינו יורש, לכן אינו מוריש, וקשה לרב ששת.
ודוחה הגמרא: הא אמר רב ששת, נוחל התינוק בן יום אחד, בנכסי האם, להנחיל לאחין מן האב.
הרי רב ששת העמיד את המשנה באופן מסויים, שמדובר שיש לתינוק אחים מאב משותף, אבל הם לא נולדו מאותה אם, ולכן אין להם זכות בנכסי אמו של העובר. ורק אם הוא כבר נולד וירש את אמו, ואחר כך הוא מת, אזי אחיו מן האב יורשים אותו. אבל כשהוא מת לפני אמו ואחר כך אמו מתה, אין הוא יורש אותה בקבר, כדי להעביר את הירושה לאחיו מן האב.
ולכן, ודוקא בן יום אחד, שכבר ירש את אמו, ואחר כך מת, הרי הוא מנחיל לאחיו מן האב, אבל עובר, לא. אם אמו מתה כשהוא עדיין עובר, הוא לא יורש מאמו בעודו עובר כדי להוריש את רכוש אמו לאחיו מן האב.

דרשני המקוצר[עריכה]