יהדות איטליה

מצבה של Claudia Aster Hierosolymitana, שבויה יהודיה משוחררת בת 25 שנה מירושלים - נמצאה ליד נפולי - מהמאה הראשונה לספירה - משבויי טיטוס - השריד העתיק ביותר של יהודי איטליה, מקור התמונה הוא באתר [1] והוא נחשב לשימוש הוגן

יהדות איטליה נחשבת לאחת הקהילות העתיקות מבין הקהילות באירופה. הקהילות החשובות הן ברומא, במילאנו, בפירנצה ובטורינו. היהודים הראשונים הגיעו לאיטליה כבר בימי החשמונאיים, כאשר בקשו לכרות ברית עם רומא נגד יוון. מאז ועד היום - ללא רצף - נמנים היהודים על תושבי איטליה. יהודי איטליה נוהגים לכנות את ארצם "אי-טל-יה" - דהיינו: אי הברוך במים.

באיטליה היה אחד המרכזים החשובים של העולם היהודי בתקופת ימי הביניים. היה בה ריכוז של ישיבות ורבניה התפרסמו מעבר לגבולותיה, כמו רבי מנחם עזריה מפאנו רבי עובדיה מברטנורא, רבי משה זכות המכונה הרמ"ז, רבי יצחק אברבנאל ורבי משה חיים לוצאטו. בשנת 1492 גורשו היהודים מדרום איטליה, כמו בספרד ומרכזה של יהדות איטליה עבר לרומא, למרכז המדינה ולצפונה. בשנת 1516 החלה תקופת הגטאות, היהודים חוייבו לגור בשכונות מיוחדות. המאות ה-16 עד ה-18 היו שנות פריחה רוחנית ליהדות איטליה. בסוף המאה ה-18, נפוליאון כבש את איטליה, "חומות הגטו" נפלו והיהודים היו לאזרחים שווי זכויות. בשנת 1870 איטליה הייתה לרפובליקה והיהודים זכו לייצוג במערכות השלטון. בשנת 1938 הונהגה חוקה מפלה על היהודים. בשנת 1943הגרמנים כבשו את איטליה. כרבע מיהודי איטליה נרצחו בשואה, 7,880 איש^[1]

לאחר המלחמה הגירת יהודים מלוב, ממצרים ומאיראן הביאה לשמירת גודלה של יהדות איטליה. יהודי איטליה מונים יום כ-38,000 איש. לפי הגדרה כוללנית יותר "popolazione ebraica allargata" מגיע מספר היהודים ליותר מ-45,000 ‏‏^[2]

הקהילות היהודיות הגדולות באיטליה מצויות בערים: רומא מילאנו, פירנצה וטורינו. ארגון היהודים בקהילות הוא ולונטרי .מימון צרכי הקהילות בא מהשתתפות החברים, אך גם מהממשלה, המקציבה לקהילה סכומים, הנקבעים לפי משלמי המס המביעים את רצונם להשתתף במימון הקהילות.

יחד עם זאת, אחזקת בתי הכנסת העתיקים יקרה על הקהילות. בתי הכנסת ברומא, פירנצה וונציה שופצו במימון נדיב של הממשלה. בתוכניות הרשויות לשפץ מספר נוסף של בתי כנסת, כאתרי תיירות, בעיקר בצפון המדינה.

בינואר 2002 נבחר שמואל ריקרדו די-סיניי (Riccardo Di Segni) לרבה של קהילת רומא‏‏ - Rabbino Capo della Comunità di Roma,^[3] , במקום הרב אליה טואף שמילא תפקיד זה מאז תום מלחמת העולם השנייה. הוא נולד בשנת 1949, דור שלישי לרבנים, לימד בבית הספר לרבנים ברומא ובמקצועו הוא רופא רדיולוג. הוא משמש בתפקיד סגן מנהל של החברה הלאומי לביאואתיקה באיטליה (Comitato Nazionale di Bioetica). בראיון הוא אמר: הדת שלנו משולבת במהלך חיינו הנצחיים, בעולם הזה וגם בעולם הבא. אך השפעתה עלינו היא במציאות הקיימת - בעולם הנוכחי"

תחת שלטון רומא

מגנה גרצ'יה - המאה ה-3 לפנה"ס, המקור ויקישיתוף, היוצר:Maximix

הפזורה היהודית באיטליה בעידן רומא העתיקה, מקור: חוברת האוניברסיטה הפתוחה - שימוש הוגן

צילומי NSA - שימוש הוגן

יהודים התיישבו באיטליה כבר במאה השנייה לפנה"ס, בתקופה שבה שלטו במקום הרומאים. תחילה התיישבו היהודים בעיקר בסביבת רומא: רומא גופא, "אוסטיה" ו"קפואה".

בשנת 161 לפנה"ס נוצר הקשר הראשון בין היהודים לבין רומא כאשר הגיעו לרומא שליחי החשמונאים. מאוחר יותר הגיעו לרומא סוחרים יהודים מאלכסנדריה שבמצרים ויסדו את הקהילה. החל משנת 69 לפנה"ס החלו להגיע לרומא גלי שבויים מיהודה הכבושה שנפדו על ידי יהודי העיר. מעריכים את מספרם של יהודי רומא בתקופת זו ב-50,000, כעשירית מאוכלוסיית העיר, ולפי כתובות שנמצאו בקטקומבות היו ברומא 12 בתי כנסת.

רומא קלטה את מרבית המהגרים , בעיקר עבדים משוחררים שהובאו לאיטליה על ידי "טיטוס" ואדריאנוס קיסר^[4]. העבדים העבריים לא היו נוחים לרומאים ולכן היו לבני חורין, תוך פרק זמן קצר. הסיבות לכך היו : שומרי שבת, אוכלי שחיטה כשרה ופדיונם על ידי אחיהם. אך היו גם יהודים אשר התיישבו לאורך נתיבי המסחר ובנמלים שמהם נערך המסחר עם ארצות אגן הים התיכון.

היהודים הגיעו לאיטליה דרך העיר פּ‏וּ‏טיאוֹ‏לי ( היום פוצואלי (Pozzuoli) צפונית מנפולי). פאולוס התרסי מספר כי בשנת 63 לספירה מצא שם מספר רב של אחים - הכינוי שייחד ליהודים, אוהדי הנצרות ^[5]. בסביבות נפולי התגלתה אנדרטה שהוקמה על ידי אַ‏סְטֶ‏ר מירושלים ( ראה המצבה משמאל) ^[6]ואפילו בחורבות פומפי נמצא כתובת בפחם " סדום ועמורה".

בדרום איטליה התיישבו בקצה ה"מגף" האיטלקי, באזור המכונה מַ‏גְנָ‏ה גְרֵצִ'יָ‏ה (Magna Grecia)^[7]

ישוב יהודי עתיק היה בברינדיזי, עיר הנמל אליה הגיעו מארץ ישראל. העיר הייתה התחנה הראשונה של ויה אפייה (Via Appia) - ראה מפה משמאל - ממנה הגיעו הנוסעים לרומא דרך העיר פּ‏וּ‏טיאוֹ‏לי ( המוזכרת לעיל) וממנה הגיעו אחרי 171 מיילס לרומא. בדרך עברו גם את העיר ונוזה (Venosa) באזור זה התגלו מאות קטקומבות של יהודים, שנשתמרו היטב ופתוחות לביקור הקהל.

היהודים התיישבו בעיקר בערים טרנטו ובארי. על אחת המשלחות החשובות מארץ ישראל, בראשות רבי עקיבא, שהגיעה לפּ‏וּ‏טיאוֹ‏לי, לפי המשוער בשנת 95, מסופר כי לאור דחיפות הנסיעה הם נסעו באוניה בסוכות. על כך אנו מוצאים דיון במסכת סוכה כ"ג,א': "מני מתניתין רבי עקיבא היא דתניא העושה סוכתו בראש הספינה". כאשר ירדו לחוף ופגשו את יהודי המקום, הזדמנו לפניהן תינוקות ( תלמידים) עושים גבשושין ( מצאו אותם עושים ערמות של פירות) ואומרים "כן בני ישראל עושים - זה תרומה וזה מעשר" וסיכמו מסתבר שיש כאן יהודים, רק יהודים יכולים לעשות משחק סימולציה של הפרשת מתנות כהונה.

להלן הציטוט מתלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין:

"דילמא רבי ליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי עלון לחד אתר ואשכחין מיינוקיא עבדין גבשושין ואמרין הכין בני ארעא דישראל עבדין ואמרי ההן תרומה וההן מעשר. אמרין מסתברא דאית הכא יהודאין עלון לחד אתר ואקבלון בחד. " (פרק ז' הלכה י"ג)^[8]

הישוב היהודי באיטליה הגיעה בסיום העידן הרומאי לפריסה מלאה בכל רחבי האימפריה. בחמישים ישובים נמצאו שרידים אלה או אחרים, בינהם: סיציליה, סרדיניה, מילאנו וברישה בצפון, בבולוניה, אולי אפילו בפירנצה. פרנסתם הייתה על רוכלות, שכן רובם היו עבדים משוחררים ללא אמצעים כספיים. מכל מקום, הפרנסות היו בסולם החברתי הנמוך ביותר. מתקופה זו לא נמצאו שרידי בתי כנסת, חוץ מאחד באוסטיה שהיה בבעלות סוחרים. היהודים המשיכןו לשלם את המס המיוחד ל"אוצר היהודי" שנכפה עליהם לאחר חרבן הבית. אבל היה להם פטור מקבלת פולחן המדינה.

ימי הביניים

ימי הביניים הוא העידן שבין נפילתה של האימפריה הרומית בהמאה ה-5 ועד המאה ה-15 באיטליה. עם התפשטות הנצרות בשטחי איטליה הורע מצב היהודים באחדים מהאזורים. מצבם היה טוב יחסית במדינת ה"אפיפיור" שהעניק להם את חסותו.

בדרך כלל נהנו היהודים באיטליה בכלל ובמדינת האפיפיור בפרט עד המאה ה-12 מחופש דת (למעט האשמה בגידופים כנגד הנצרות בשנת 1021) וזאת בניגוד לגזרות ולפוגרומים מהם סבלו קהילות יהודיות במקומות אחרים באירופה הנוצרית. עם זאת נאסר על היהודים לכהן במשרות ציבוריות או להיות בעלי קרקעות ולכן נדחקו היהודים לעסוק במסחר, במיוחד באבנים יקרות. האפיפיור אלכסנדר השלישי, הפגין רגשות ידידות כלפי היהודים כשהצליח להביס תוכניות של אנשי כמורה עוינים בועידת הלטרן השלישית (1179) שהטיפו לחקיקה אנטי יהודית מגבילה.

החל מסוף המאה ה-12 החלו האפיפיורים בסדרת צעדים שמטרתם הרשמית הייתה להפריד בין הנוצרים ליהודים. בפועל הטילו הגבלות כלכליות ופיזיות על הקהילות היהודיות שבחלקן היו משפילות. כבר בויעוד האקומני שאחרי ועדת הלטרן הרביעית (1215), הוטלה על היהודים חובת נשיאת אות קלון ונאסר על יהודים להסתובב בחוץ ב"שבוע הקדוש" (מיום ראשון של כפות התמרים ועד פסחא). במאה ה-13 התנהל מסע תעמולה כנגד התלמוד בטענה שהתלמוד מצווה על כפירה ועל איבה כלפי הנוצרים, ומתיר ליהודי לרמות את הגוי, לגזול אותו וגם להרגו. שיאו של מסע זה היה משפט פריז וכמו במקומות אחרים באירופה ניתנה ההוראה לשריפת התלמוד גם ברומא.

הגבלות אלה שחלו על היהודים במדינת האפיפיור הקרינו על התנהגות השליטים בשאר הארצות בהן היה ציבור קתולי. ברם, היישום של פעולותיו בכל מדינה, אפילו בתוך איטליה, היה תלוי בכל מדינה ומדינה בהתאם לשיקוליה הפנימיים. לדוגמא:מדיניות שליטי טוסקנה ביהודיה הייתה פעמים רבות שונה מהתנהגות מדינת הכנסייה ולעיתים, מתוך שיקוליים כלכלים ומדיניים בדיוק הפוכה.

באזורי איטליה השונים היו הבדלים במגמות ההתפתחות:

• יהדות דרום איטליה התחזקה במהלך המאה ה-9. הוקמו בה מרכזי תלמוד, עד שהיה מקובל לומר "כי מטרנטו תצא תורה ודבר ה' מבארי"^[9].
  הייתה ישיבה חשובה בלוקה, שמשם הביאו בני משפחת קלונימוס את התורה למגנצה.כן היתה ישיבה באוריה.
• בצפון איטליה, בעיקר בפדואה ובמנטובה סייעו להתפשטות התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי לרחבי אירופה וכן הוקמו בשטחיה מספר מדרשים יהודיים.בערים אלה הוקמו בתי דפוס. במאה ה-13 התחזקה תופעת הבנקאות היהודית, בעיקר בצפון איטליה ובמרכזה. באותה התקופה הוקמו הקהילות בוונציה, בפירנצה, בפררה ובמנטובה.
  
• ברפובליקת ונציה נדחקו רגלי היהודים מהמסחר במשי.
  
• בבסיציליה ובסרדיניה סבלו היהודים מרדיפות קשות. בשנת 1514 גורשו כל ניהודים מהתומים שהיו תחת שלטון ספרד באותה עת.

מרכז תרבותי יהודי

במהלך המאה ה-9 הקימו יהודי איטליה מספר מרכזי תלמוד, בעיקר על ידי יהדות דרום איטליה, עד שהיה מקובל לומר " כי מטורונטו תצא תורה ודבר ה' מבארי" ^[10]( . חכמי איטליה, בצפון - בפדואה בעיקר, ברומא ובדרומה - בארי וסביבותיה עזרו להתפשטות התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי לרחבי אירופה וכן הוקמו בשטחיה מספר מדרשים יהודיים.

איטליה היתה אחד המרכזים החשובים בעולם היהודי במאות ה-16 עד ה-18. גדולה היתה היצירה הרוחנית שנעשתה : חיבורים שנתחברו, ספרים שנדפסו, תלמידי חכמים בולטים שפעלו בקהילות אלו ועוד. כן נעשתה בה ההדפסה הראשונה של התנ"ך, מקראות גדולות, סידורו התלמוד. פעלו באיטליה תלמידי חכמים כמו : הרמ"ע מפאנו, רמח"ל, החיד"א, הרב אליהו בן אמוזג ועוד .

במאה ה-15 ו ה-16 באו לאיטליה מגורשים מגרמניה וצרפת. בעזרתם החל עידן חדש בעולם הישיבות של צפון איטליה. ידוע הישיבה בפביה (Pavia della Lombardia)- ישיבת המהרי"ק. בקרימונה (Cremona), הייתה קהילה אשכנזית וישיבה שבראשה עמד ר' יוסף אוטולנגי. היה בה היה גם דפוס עברי. במצ'רטה(Macerata) היתה ישיבה בראשות ר. יחיאל טרבוט בן הזקן.

הגטאות באיטליה

ערך מורחב - גטאות איטליה

הגטו של פירנצה , מקור התמונה: ויקישיתוף, התמונה היא בשימוש הוגן

גטאות באיטליה הוקמו במאה ה-16 בערים רבות באיטליה. הגטאות העיקריים הוקמו בערים ונציה, רומא ופירנצה. בפיימונטה הונהגו השכונות המיוחדות ליהודים אך לתקופה מצומצת יותר - כמאה שנה בלבד. גטאות נוספים הוקמה גם בערים: אנקונה, סיינה, סניגאליה, אורבינו, פרארה, פדואה ועוד.

עד איחוד איטליה

תקופת הקונטרה רפורמציה חפפה בחלקה את תקופת הרנסאנס שהחלה באיטליה בהמאה ה-14 ונמשכה עד המאה ה-17. ליהדות איטליה הייתה שותפות מעטה בהתהוות האומנות בתקופת הרנסאנס באיטליה.

"הרפורמציה" הפרוטסטנטית שהחלה באמצע המאה ה-16 היוותה איום ישיר על הכנסייה הקתולית וכחלק מתגובת הנגד לרפורמציה הופעלו גם אמצעים נגד היהודים . ב-14 ביולי 1555, חודשיים לאחר שנבחר לתפקידו, פרסם האפיפיור פאולוס הרביעי את הבולה Cum nimis absurdum שבה נקבע כי היהודים חייבים להתגורר בנפרד משכניהם הנוצרים. גזרה אחרונה זו הביאה להקמת גטו רומא.

שנה אחר־כך 1556 נידונו למוות והוצאו להורג בשריפה עשרים אנוסים מיהדות אנקונה שניסו לחזור ליהדות בעיר הנמל אנקונה. בתגובה נעשה ניסיון לארגן חרם כלל־יהודי על העיר. הניסיון שזכה לשם חרם אנקונה

האפיפיור הבא "פיוס הרביעי" אכף הקמת גטאות ברוב ערי איטליה. יורשו "פיוס החמישי" המליץ על הקמתם במדינות השכנות, וב-1569 הורה על גרוש כל היהודים ממדינת האפיפיור למעט מאנקונה ומרומא (כ-1,000 משפחות). .

כבר בשנת 1516 הוקם הגטו הראשון הוקם בונציה ומשם גם שמו. גטו היה שמה של השכונה בה רוכזו היהודים לפי פקודת מיממשל העיר. כאמור לעיל, בשנת 1555 רוכזו היהודים בגטאות. תחילה ברומא ואנקונה . לאחר מכן הוקמו גטאות במרכז איטליה: [פירנצה]] וסיינה. ולבסוף הגיעו גם לצפון-מערב במדינה לאזור טורינו. חומות הגו הוסרו עם כיבוש איטליה על ידי נפוליאון בונפרטה בסוף המאה ה-18.

שלטון נפוליון באיטליה הביא ליהודים לשוויון זכויות. אך בעקבות "קונגרס וינה" הוחזר האפיפיור לשלטון ועמו חודשו חלק מההגבלות על היהודים. עם איחוד איטליה ב-1870 והגבלת תחום מדינת האפיפיור לשטח מצומצם ברומא, זכתה יהדות איטליה לשוויון זכויות מלא.

המאה ה-19

בשנת 1792 נכנסו צבאות הרפובליקה הצרפתית, בראשות המצביא , נפוליון בונפארטה, לעיר ניצה, בקרבת הגבול הצרפתי-איטלקי. ניצה הייתה העיר האיטלקית הראשונה שנכבשה על ידי הצרפתים. ואז, כביטוי של אחד מאנשי הדור החלו קומות הגטו מרקדות. היהודים היו לצד הצרפתים ולכן במקומות שבהם הייתה נסיגה, אפילו זמנית של הצרפתים, הם נדרשו לשלם עבור הנזקים שגרם הצבא הצרפתי. בשנת 1796 הושלם כיבוש צפונה של איטליה על ידי הצרפתים. הממשלה החדשה פירסמה את ההצהרה הבאה:

כל אדם נולד ונשאר בן חורין ורשאי להינות מכל הזכויות במלואן. היהודים הם אזרחים וחובה להכיר בהם בתור שכאלה בחברה (לפי בצלאל רות, עמוד 251)

בשנת 1797 היתה האות לפריחתה של יהדות איטליה. בתנועת השחרור, אשר הונהגה על ידי ג'וספה גריבלדי, מייסד הרפובליקה האיטלקית, בלטו יהודים רבים, הן בתור מצביאים והן בתור מדינאים . בשנת 1848 זכו היהודים באיטליה ל"אמנסיפציה" אך בכך פחתה התודעה היהודית שלהם.

יהודי רומא, תחילה, ושאר יהודי איטליה הצטרפו אליהם בהדרגה, זכו לשיויון זכויות אזרחיות רק בשנת 1870 בזכות משאל העם שהחליט על הצטרפותה של רומא לממלכה האיטלקית. שמואל אלטרי, מנכבדי הקהילה היהודית ברומא, זכה לכבוד של הגשת תוצאות משאל העם לידי מלך איטליה. בשנת 1871 היו כבר 11 חברי פרלמנט באיטליה, מעל לשיעורם המשוער באוכלוסייה - 1 לאלף. ההתפעמות של יהודי איטליה באותם הימים היתה אדירה.

המאה ה-20

בית הכנסת בטורינו - השני לבתי הכנסת החדשים ( הראשון בפירנצה - 1882) - נחנך בשלהי המאה ה-19 - 1884 - בתמונה עתיקה

החל משנת 1900 הרגשות היהודיים באו לידי ביטוי בהקמת בתי הכנסת המפוארים של פירנצה, טורינו,וורונה ועוד, אבל החשוב ביותר עבורם היה בית הכנסת הגדול של רומא שנחנך בשנת 1904. המעבר מחיי המצוקה של מגורים כפויים בגטו (עד 1870 תחת שלטון האפיפיורים) לחיי חרות מלאים היא מרגש ביותר. חלק מיהודי איטליה, אשר היגרו לארצות אגן הים התיכון, כמו תורכיה, מצרים ותוניס, כדי למצוא פרנסה בכבוד, חזרו לרומא, אשר קבלה אותם כאזרחים שווי זכויות. יהודי איטליה הפנימו את ערכי המולדת החדשה וחינכו את ילדיהם, לרוב בבתי הספר הממלכתיים של המדינה ^[11] לאהבת המולדת ולכיבוד חוקי המדינה. זאת הייתה הסיבה של הדיכאון הגדול יהודי איטליה בכלל ואלה שהיו במשרות ממשלתיות, כולל בתחום ההוראה, כאשר נחקקו חוקי הגזע בשנת 1938. במרוצת השנים היהודים באיטליה הגיעו לידי איוש עמדות רמות. היו בהם שני ראשי ממשלה: לואיג'י לוצאטי וסידני סונינו. בין היהודים היו מפקדי צבא ואדמירלי צי. משקל בולט היה להם גם באוניברסיטאות.

השלטון הפשיסטי

לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה לשלטון בניטו מוסוליני והיה למנהיגה עד מלחמת העולם השנייה. בשנים הראשונות לשלטונו של מוסוליני באיטליה זכו היהודים לחופש מלא ושיוויון זכויות ואף הגיעו למעמדים גבוהים ואיטליה אף ראתה בעין יפה את הציונות. מעט היו היהודים שהצטרפו למפלגה הפשיסטית בימיה הראשונים. היו גם כאלה שהשתתפו במצעד על רומא (אשר ביסס את שלטונו של מוסוליני באיטליה) - בעיקר, חיילים וקצינים שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה ועוד קבוצות יהודים מיוחסות. ליוזמה הפשיסטית, לצרוף היהודים לתנועתם, היו שתי מטרות: האחת, היתה לנטרל את הביקורת של אלה שטענו שלא יתכן להאשים יהודים נאמנים לאיטליה ולפשיזם בצורה כל כך ברורה בחוסר נאמנות לאיטליה, והשניה, ללא ספק הייתה לפצל את הכוחות של היהדות האיטלקית מאותו יום כל יהודי "רציני" היה עסוק יותר בשתדלנות לקבל את סיווג המיוחס הזה, חבר המפלגה מאשר במאבק על ביטול הגזרות --דבר שהיה בלתי אפשרי על כל פנים.

בשנת 1924 התקיים בליבורנו כנס הקמה של ארגון ציוני איטליה. היתה פעילות ענפה של התנועות הציוניות. בין השאר, תנועת "ביתר" הקימה בית ספר להכשרה ימית בציויטהוקיה לחוף ימה של רומא. אחדים מקברטיני הצי הישראלי קבלו את הכשרתם באקדמיה זו.

בשנת 1938, עם הידוק הקשרים בין איטליה לגרמניה הנאצית התעקש היטלר כי חוקי נירנברג יחולו גם על יהודי איטליה. ואכן, חוקי גזע הוחלו על יהדות איטליה. החקיקה גובשה רק לאחר הכנת דעת הקהל לכך. קדם לגזרות פירסום הצהרה מדעית על טיבו של הגזע היהודי. ב-15 ביולי 1938, אשר יהודי איטליה נוהגים לכנות "הידוע לשימצה", פורסם בעיתונים באותיות של קידוש לבנה הצהרת הגזע שהיה גילוי דעת של מדענים ידועים שקבע כי היהודים היום אינם היהודים בני-שם מהעבר ולכן הם שונים הגזע האיטלקי . סעיף 9 להצהרה קבע:

"מבני שם אשר הגיעו במרוצת ההיסטוריה לחופי מולדתנו הקדושה, לא נותר כמעט זכר. כיבוש סיציליה בידי הערבים גרם לכך שתהליך התבוללותם היה מהיר. רק קומץ מהם, היהודים, מייצגים את אוכלוסיה שלא התבוללה באיטלקים. מקורם בגזעים לא אירופים ולכן הם שונים לגמרי מאיתנו" מתוך [[חוקי הגזע באיטליה . יהודי איטליה אינם איטלקים ולכן יש לבודדם.

חוקי הגזע קבעו כי יש לפטר את עובדי המדינה היהודיים (חוץ מחברי המפלגה הפשיסטית שגוייסו לצבא והמשיכו בעבודם עם מדי צבא - בהמשך גם הם פוטרו). תלמידים יהודיים יגורשו מבתי ספר ממלכתיים - בתי ספר יהודיים כמעט לא היו ובתי ספר תיכוניים יהודיים לא היו כלל. עוזרות הבית הלא-יהודיות שראו את בית המעביד כביתם גורשו חזרה לכפריהם. כמובן נאסר כל מגע מיני בין יהודים ללא יהודים.ואחרון, היהודים נדרשו לרשום את רכושם כדי למנוע מכירתו והברחת תמורתו לארצות חו"ל . ( היה בזה יתרון שכן על סמך רישום זה ניתן היה לתבוע חזרה את הרכוש אחרי המלחמה.

היציאה מהגטאות ו הביאה לשילובם של יהודי איטליה באוכלוסייה המקומית. הם הצטרפו לתנועת התחייה האיטלקית והשתתפו בבנית המדינה האיטלקית החדשה. כאשר חוקקו חוקי הגזע נגד יהודים פוטרו אלפי יהודים ממישרות מפתח בממשלה, בצבא ובצי האיטלקי ובמוסדות להשכלה גבוהה. עבורם הייתה זו טרגדיה חזקה. הם לא האמינו כי כך תפעל נגדם המדינה שהיו שותפים להקמתה.

רדיפת היהודים

מצבם של היהודים, שהיה קשה וחסר ודאות בשל חוקי הגזע באיטליה החמיר עם הקמת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית המכונה הרפובליקה של סאלו. הרפובליקה הוקמה בעקבות הכיבוש הגרמני של צפון איטליה ומרכזה למחרת חתימה הכסם שביתת הנשק של ממשלת איטליה עם בעלות הברית ביום 8 בפסטמבר 1943. המינשר של הרפובליקה שפורסם בורונה הכריז כי אלה הקשורים לגזע היהודי הם זרים, ובמהלך המלחמה הם נחשבים לנתיני מדינות אוייב. לפי-כך יש לרכז את היהודים במחנות מיוחדים עד לתום המלחמה. ב-1 בדצמבר 1943 פירסמה ממשלת סאלו צו לפיו נדרשו היהודים להגיע לתחנות המשטרה עם ציוד כנדרש. משם הם הוסעו לבתי כלא מרכזיים, ובסופו של דבר הגיעו למחנות ריכוז. המחנה העיקרי היה במחנה הריכוז בפוסולי ליד העיר קארפי (Carpi) ליד צומת הרכבות החשוב של העיר מודנה (Modena). אלה אשר לא הגיעו לתחנות המשטרה, בחלקם נתפסו על ידי המשטרה האיטלקית אשר בידה הייתה רשימת היהודים וכתובותיהם. פרטים אלה היו במשרדי הקהילות היהודיות בהתאם לחוק. רבים מיהודים הצליחו להמלט מבתיהם ולהסתתר בכפרים, במנזרים וחלקם אפילו הצליחו לעבור את הגבול השווצרי.

הריכוז במחנות מיוחדים הייתה הדרך המעשית לאפשר לגרמנים להוציא לפועל את מדיניותם כלפי היהודים. ואכן, במחנה פוסולי, כל עוד היהודים הוכרו כאסירים פוליטיים, כמקובל במחנה זה משנות הארבעים, הסוהרים היו איטלקים והיחס היה הוגן למדי. כאשר ניהול המחנה עבר לידי הגרמנים המצב הורע ובסופו של דבר נשלחו יושביו למחנה ההשמדה באושוויץ.

מספר זכרון לשואה, שחובר על ידי ליליאנה פיצ'יוטו פרג'ון (Liliana Picciotto Fargion) עולה כי יהודי איטליה שנספו בשואה הגיעו לגורלם באמצעות הגורמים הבאים:

• 35.49% - נעצרו על ידי עובדי מדינה וחיילים של ממשלת סאלו.
• 4.44% - גרמנים ואיטלקים.

ובשאר :

• 35.49% - מהגרמנים.
• 32.99% - לא ידוע.

המבצעים העיקרים היו בהגטו היהודי בוונציה של נלקחו להשמדה 150 זקנים וחולי נפש ומיהדות רומא יותר מ-2,000 איש.

לפי מקור אחר: 1,898 נעצרו על ידי עובדי מדינה וחיילים של ממשלת סאלו. 2,489 - הגרמנים, 312 - פעולה משותפת ו- 2,314 לא ידוע.

יש גם נתונים על הפרסים ששולמו ל"ציידי" היהודים: 5,000 לירות איטלקיות לגבר^[12], 3,000 לאישה ו-1,000 לילד. יש הטוענים כי התשלום בפועל היה נמוך יותר כי חלק הלך על ה"תיווך".

מתוך כ-45,000 יהודים ששהו באיטליה וברודוס עם הכרזת הרפובליקה של סאלו, גורשו למעלה מ-8,566 יהודים, חזרו - 989 , נהרגן בדרך אחרת - 303 , וכך ניספו בשואה : 7,880 יהודים ה' יקום דמם ^[13]7,900.

על אף שנודעו מקרים רבים של סיוע ליהודים, הרי שלהשתתפותה הפעילה של הרפובליקה של סאלו, שוטריה ופקידיה, באיתור היהודים, ריכוזם ומשלוחם למזרח, חלק משמעותי בגורלם של היהודים שנרצחו.

כשני-שלישים מיהודי איטליה ניצלו מהשואה ולאחר קום המדינה מאז בשנת 1948 עלו כ-3,000 יהודים למדינת ישראל.

יהדות איטליה בהווה

ארגון הקהילות

לאחר הקמת מדינת ישראל, יהודי איטליה הגישו שי למדינה החדשה, טס מזהב, אשר מקורו מתכשיטי זהב שנותרו מתוך הכופר שנדרש תמורת לייהם של יהודי רומא, ולא נמסר להם : המקור - אוסף התצלומים הלאומי - מדינת ישראל - 1948

הקהילות היהודיות באיטליה

באיטליה היום 21 קהילות המונות 35,000 נפש ‏‏^[14]. בעשור האחרון גברה המודעות של איטליה כלפי יהודיה. תופעה זו באה לידי ביטוי בהקמת אתרים להנצחת השואה, בארגון עצרות ביום השואה ליהודי איטליה והכללת הנושא היהודי בתוכניות הלימודים של בתי הספר הממלכתיים. בשנת 2008 נערכו כבר כחמישה כנסים אקדמאיים לבחינת תופעת חוקי הגזע באיטליה שמלאו 70 להכרזתם. כמו כן נעשים צעדים לעידוד התיירות על ידי שיפוץ מבני בתי הכנסת העתיקים. המבנים זקוקים לשיפוצים יקרים והם מבוצעים על ידי מקורות מסחריים, ציבוריים וממלכתיים.

יהודי איטליה מאורגנים במסגרת איחוד הקהילות האיטלקיות (L'Unione delle Comunità Ebraiche Italiane) המייצג את יהודי איטליה כלפי המימשל האיטלקי וכלפי גורמי חוץ. ה"איחוד" הוקם בהתאם לחוק, שהתקבל על ידי המימשל הפשיסטי בשנת 1930. בשעתו, חויבו כל יהודי איטליה להשתייך לאחת הקהילות ולשלם את המיסים הנדרשים מהם. מאז תחילת שנות הששים בוטלה חובה זו. מימון צורכי הקהילות בא מהשתתפות החברים אך גם מהממשלה - לפי החוק "שמונה חלקי אלף". לפיו משלם המס מצהיר כי 0.008% מתשלום המס יועבר לקבוצה דתית. להערכת נשיא הקהילות היהודיות, רנצו גטנייה, בשנת 2008 חתמו 70 אלף משלמי מס איטלקים על בקשה להעביר את חלקם לקהילה היהודית, לעומת 30 אלף אנשים בלבד הרשומים כיהודים. מאיר עוזיאל מסכם : "מתברר שבאיטליה יש בין 50 אלף ל-55 אלף אזרחים לא יהודים שביקשו להעביר את חלק המיסים שלהם דווקא לקהילה היהודית" ‏‏^[15].

הרב רוברטו דלה-רוקה, הממונה על שירותי התרבות לקהילות היהודיות, סבור כי 80 אלף איטלקים קתולים המתגוררים בסיציליה ובדרון איטליה תרמו במסגרת זו 4 מיליון יורו ליהדות איטליה. פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה, דמוגרף יהודי וחוקר יהדות איטליה מנסה להסביר את התופעה, שהרי באזורים האלה אין יותר ממאות אחדות של יהודים. הוא סבור כי זו הוכחה לקיומם של צאצאי אנוסים בדרום איטליה "המודעות שלהם לרקע היהודי התגברה מאד בשנים האחרונות". לפני חמש שנה גורשו היהודים מדרום איטליה וחלקם העדיף להתנצר. לדעתו:"מאות אלפי תושבי הדרום הם ממוצא איטלקי וחלקם מודעים לכך".‏‏^[16]

מוסדות הקהילה פועלים בהתאם לחוק האיטלקי:

• הקונגרס כולל נציגים של כל הקהילות ומתכנס אחת לארבע שנים.
• הנשיא הנוכחי (2006) הוא רנצו גטנייה (Renzo Gattegna) הוא מייצג את הקהילה ומנהל את מוסדותיה.
• המועצה המבצעת (giunta)- כעין "ממשלה" נבחרת על ידי המועצה המייעצת ומורכבת מחברים בה, ראשי ארגון הקהילות, רבנים ויועצים
• המועצה מייעצת כוללת 18 יועצים שנבחרו על ידי הקונגרס ורבנים
• אסיפת רבנים כוללת את רבני קהילות איטליה ואחרים.
• מועצה רבנית כוללת שלושה רבנים שנבחרו על ידי הקונגרס.

בכנס האחרון של הקונגרס, בשנת 2006, הוחלט על הקמת משרד מיוחד לעניני צעירים מתוך דאגה לירידה במספרם בקהילות.

באיטליה מתקיים כל שנה יום התרבות העברית. שותפים לאירוע הקהילות היהודיות הנמצאות בקהילה האירופאית. כל קהילה מכינה אירוע חברתי. אירוע מרכזי מתקיים באחת הקהילות. בשנת 2006, האירוע התקיים במוסאון היהודי בעיר מודנה (Modena ) ובטקס חנוכת בית כנסת ברג'יו אמיליה (Regio Emilia).

מצב בתי הכנסת

מצבם של בתי הכנסת העתיקים, הזקוקים לשיפוצים יקרים, מחייב אותם לפנות למקורות ציבוריים וממלכתיים. בתי הכנסת ברומא^[17], בפירנצה ובוונציה שופצו במימון נדיב של הממשלה ולדוגמא, שיפוץ בית הכנסת בפיזה, בוצע במימון בנק מסחרי. המימשל לזרועותיו - מרכזי, מחוזי ומקומי, וכן רשויות התיירות, מתכננים לפתוח לקהל התיירים בתי כנסת ברחבי איטליה. על הפרק עכשיו פתיחת 16 בתי הכנסת בצפון המדינה. חלקם זקוקים לשיפוץ, ובהעדר קהילות במקומות אלה יהיה המימון ציבורי.

נוסח התפילה

יהודי איטליה נוהגים להתפלל בנוסחים אחדים, העיקריים הם: נוסח אשכנז - בתי כנסת בנוסח זה יש רק ברומא ובמילאנו, ובהנוסח האיטליאני ונוסח הספרדים, המקובל בבתי הכנסת העיקריים באיטליה. יש השערה כי נוסח התפילה הנוסח האיטליאני משמר יותר מהנוסחים האחרים את הנוסח ארץ ישראלי הקדום. כן נפוצה ההשערה כי חלק מניגוני התפילה מקורם ממנגינות הלווים בבית המקדש. בין אם יש יסוד לדבר או לא, כנראה מדובר בנוסח תפילה מהעתיקים של עם ישראל.

בתי כנסת של חב"ד יש במילאנו ובונציה. מנהג מיוחד הוא של יהודי ורונה בנוסח אשכנזי-איטלקי. בעבר היה גם נוסח נוסף, נוסח של יהודי צרפת אשר הונהג בשלוש ערים באיטליה, אצל יהדות פיימונה המכונה "מחזור אפ"ם" (ראשי תיבות של שלוש הערים בהם היה קיים המנהג).

הנצחת השואה

השואה הביאה חורבן על יהדות איטליה. יחד עם ההתבוללות יהדות זו הייתה מגיעה לסוף דרכה. גלי ההגירה לאיטליה הביאו יהודים רבים למדינה זו וכך מספר יהודי איטליה מגיע היום לשני- שליש ממספרם לפני מלחמת העולם השנייה - 30,000 לעומת 45,000.

זכרון השואה חרות היטב בקרב יהודי איטליה. גם רשויות המדינה נוטלות חלק בפעולות הזכרון. המטרה אינה רק לזכור אלה גם להפיק לקחים שתופעה כזו לא תחזור על עצמה.

כיום הנצחת השואה נעשית בדרכים הבאות:

• נקבע יום זכרון לשואה, 18 באוקטובר, מועד בו יהודי רומא, בשנת 1943, נשלחו למחנות ההשמדה.
• ברומא מבוצעות פעולות הנצחה לשואה

אזכרה ב בפוסה ארדיאטינה ומתוכנן מוזאון שואה שאמור להיפתח בשנת 2008.

• ב פררה עומד לקום מוזיאון איטלקי לאומי לפי חוק משנת 2001. למטרה זו הוקצבו 15 מיליון אירו.
• באלסנדריה שבפיימונטה 2007 החליטה העיריה בשנת 2007 להקים

אתר זכרון לשואה. האתר הוקם באמצעות שיחזור פנים קרון רכבת, אשר שימש להובלת יהודים למחנות ההשמדה. העירייה מקיימת יום זכרון שנתי לשואה בנוכחות ראשי הדתות בעיר.

המכון המרכזי לדוקומנטציה יהודית בת זמננו הוא המכון המרכזי להנצחת השואה שקיים באיטליה. תאור מלא על פעולותיו, בשפה האיטלקית נמצא באתר האינטרנט Centro di Documentazione Ebraico Contemporanea או בקיצור CDEC ה הוא מרכז עצמאי לתיעוד היסטורי הקיים משנת 1955. המכון מקדם את לימוד האירועים, התרבות ואת חיי היום-יום של היהודים, תוך שימת דגש על יהדות איטליה בת זמננו. מנהל המכון הוא מיכֶ‏'ל צרפתי (Michele Sarfatti). חוקרת במכון היא ד"ר ליליאנה פיצ'יוטו פרג'יון (Liliana Picciotto Fargion), מחברת ספר הזיכרון לשואת יהדות איטליה, המביא פירוט שמי של הנספים, תולדות חייהם ונסיבות גירושם ומותם.

המכון עוסק בתיעוד, חינוך ומאבק באנטישמיות. המרכז ממוקם במבנה שהיה בזמנו בית הספר העממי של יהדות מילאנו.

המכון הוקם בשנת 1955 ביוזמת "הפדרציה של הצעירים היהודיים באיטליה" (Federazione Giovanile Ebraica Italiana) במטרה לחקור ולאסוף מסמכים מכל סוג שהוא הקשור לגזרות האנטישמיות באיטליה ולתרומה היהודית לתנועת ההתנגדות נגד הכיבוש הגרמני באיטליה בימי מלחמת העולם השנייה. בשנת 1957 הוא הוכר כמרכז לימודי. .

המכון מספק ספרות, אמצעי הסברה וכן מסמכים לפעולות הסברה והדרכה לתלמידים ולחוקרים. בנוסף, הוא עורך תערוכות ניידות לפי הזמנה. במכון קיימות המחלקות הבאות: ספריה, אוסף קלטות וידאו, ארכיב היסטורי, ארכיב למידע על גזרות קדומות, חומר לימודי על השואה. המכון מקיים שיתוף פעולה עם יד ושם ומכונים דומים בעולם.

פעולתו החשובה של המכון היא פירסום ספר זיכרון הכולל את הפרטים על יהודי איטליה שנספו בשואה.

בתחנת הרכבת המרכזית של העיר "מילאנו צ'נטראלה" מוקם אתר זכרון ל-605 יהודי מילאנו, אשר נשלחו נשלחו בשנת 1944 מרציף 21  להשמדה. שמותם יופיעו על קיר הזכרון במנהרה העולה לרציף זה. האתר ישתרע על שטח של 7,000 ממ"ר. היוזמה להקמה באה מהמימשל האיטלקי והנהלת חברת הרכבות.

• 

  לוח זיכרון לנספים בשואה מיהדות פירנצה בכניסה לבית הכנסת הגדול של פירנצה

• 

  לוח זיכרון לנספים בשואה מיהדות רומא בכניסה הצדדית בית הכנסת הגדול של רומא

• 

  לוח זיכרון לנספים בשואה מיהדות מילאנו בכניסה לבית הכנסת במילאנו

• 

  קיר להנצחת השואה בהגטו היהודי בוונציה

• 

  מוזיאון השואה בקארפי - ליד מחנה הריכוז בפוסולי

• 

  לוח לזכר מקום ריכוז יהודי רומא להשמדה

• 

  רצח פרנס הקהילה בפיזא

• 

  שלט זכרון בתחנת הרכבת בטורינו - מכאן נשלחו להשמדה

צילם: דניאל ונטורה

שיקום אתרים יהודיים

בית הקברות ששוקם של יהדות אנקונה - מאות מצבות במצב תקין מהמאה ה-15

באיטליה בוצעו בשנים האחרונות פעולות רבות לשיחזור אתרי מורשת יהודיים, באמצעות יחידה ממשלתית הממונה על טיפוח התרבות האיטלקית. המימשל רואים חשיבות מיוחדת לטיפוח אתרי המורשת היהודית. כך שופצו אתרים יהודיים - בתי כנסת, תצוגות מוזיאוניות, בתי קברות, ןיצירות ארכטקטוניות ואמניות מהאלף השני - בערי איטליה הראשיות: רומא, פירנצה ומילנו. כן שוקם בית הכנסת ובית הקברות בקזאלה מונפראטו (Casale Monferrato) ובית הקברות היהודי בהר קרדטו (Cardeto) אנקונה מהמאה ה-15 המצוי באתר נוף מיוחד במינו, המשקיף על פני הים האדריאטי. זאת, מלבד פעולות התחזוקה השוטפות בשאר האתרים היהודיים.

עלון יהודי איטליה "מוקד" מיום 10 בדצמבר 2008 מוסר מפי הכתבת לוצ'ילה אפרתי על כוונת הממשלה לצמצם ברבע את התקציבים המיועדים למטרה זו, בעקבות המצב הכלכלי והצורך להקטין הוצאות ממשלתיות. נעשתה פעילות פרלמנטרית על מנת למנוע את צימצום התקציבים, תוך שיתוף פעולה מכל המפלגות - כל זאת במטרה לשמר את אתרי המורשת היהודית באיטליה. לפי ההצעה, התקציב השנתי שעמד על 2 מיליון אירו לשנה צפוי לרדת לחצי מיליון אירו. לפי המתוכנן תוכנית מפורטת לשיקום בית הכנסת ובית הקברות בנפולי עלולה לא לצאת לפועל.

יהדות איטליה בישראל

יוצאי איטליה בישראל מונים כ-3,000 איש. יש להם ארגון בשם ארגון יוצאי איטליה ובטאון בשפה האיטלקית בשם Kol Ha Italkim או בעברית קול האיטלקים. מתקיים מפגש שנתי ביד ושם ביום 16 באוקטובר, היום בו החלו, בשנת 1943, הגרמנים ועוזריהם הפשיסטים את להוציא לפועל את הגזרות על יהודי רומא , שהסתיימו בגירושם. קיימים בארץ שני בתי כנסת שבהם מתפללים בנוסח יהודי איטליה, המכונה מנהג איטלקי בירושלים וברמת גן. בבתי הכנסת האלה נוהגים להקריא את שמות קורבות השואה האיטלקים ביום הזכרון לשואה ולגבורה. כן מתקיים מפגש בפסח ובו נוהגים לערות את הסדר כמנהג יהודי איטליה. בשנים האחרונות, יוצאי איטליה שהם אזרחי איטליה התבקשו לבחור מבינהם נציגות מקומית. הם גם משתתפים בבחירת נציג לבית הנבחרים ברומא - נציג אחד מיבשות אסיה,אפריקה ואוסטרליה.

קיימים בארץ שני בתי כנסת שבהם מתפללים בנוסח יהודי איטליה בירושלים וברמת גן.

בית הכנסת כמנהג בני רומא

חזית בית הכנסת - באירוע 100 שנה לחנוכת בית הכנסת הגדול ברומא - צילם: דניאל ונטורה

ארון הקודש שהובא מבית הכנסת של קוניליאנו ויניטו הראשון שהובא ארצה - התמונה היא ^[18] - שימוש הוגן - הצלם: Photo: Tav-Or

בית הכנסת ע"ש רבי עובדיה מברטינורו, צילם Radato

בית הכנסת האיטלקי בירושלים ממוקם במרכז ירושלים בבית שמידט ( Schmidt Compound’s building ). ארון הקודש שבו והריהוט הובא בשנת 1952 על ידי שלמה אומברטו נכון שהיה אז נשיא ארגון יוצאי איטליה, מבית הכנסת של קוניליאנו ויניטו (Veneto Conegliano) מצפון לוונציה. זמן קצר, עוד בזמן המנדט הבריטי^[19] הוא כונה "בני רומי".

ליד בית הכנסת קיים מוסיאון לאומנות יהודית על שם אומברטו נכון]. הוא נוסד בשנת 1981 וכולל אוספים של יודייקא איטלקית, מאז ימי הביניים ועד היום. במקום מתקיימות גם תערוכות זמניות העוסקות בנושאים הקשורים ליהודי איטליה. במסגרת המוסיאון מתקיימות פעולות תרבות ופעולות לנוער, בדרך כלל לקראת החגים היהודיים.

בית הכנסת ע"ש רבי עובדיה מברטינורו

בית הכנסת האיטלקי ברמת-גן ממוקם בשדרות האחות נחמה, ליד מגדל המים (גן הקופים). התפילה הינה כמנהג בני ליבורנו, וארון הקודש שבו הובא לישראל מהעיירה מונקאלוו (Moncalvo) שבחבל פיאמונטה (Piemonte). בית הכנסת הוקם ע"י יוצאי יהדות איטליה שהתרכזו ברמת-גן באיזור בית הכנסת, וגברת נאמנה(ג'רמנה) סיניגליה היתה הרוח החיה מאחורי הקמתו.

קווי אופי

יוצאי איטליה השתלבו בנוף האנושי של החברה הישראלית. עם זאת הם שומרים על קווי אופי מיוחדים גם אחרי שנים רבות מעלייתם וקליטתם. הם נמצאים גם בעיר וגם בקיבוצים, כמו רוחמה, קבוצת יבנה, קבוצת יבנה ורגבים. יהיוצאי איטליה ממשיכים להיות קשורים לתרבות האיטלקית וחברים באגודות דנטה אלגיירי בירושלים ובחיפה. אשר למנהגי הדת, חלקם דתיים, ליברלית למדי , לפי מינהג יהודי איטליה) וחלקם חילוניים. רובם נוטים פוליטית שמאלה, כיוון שאיטליה היא "ממציאת הפשיזם" והתוצאות ידועות.

בטאון איטליה'

הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ליד האוניברסיטה העברית בירושלים נוהגת להוציא לאור כתב עת לחקר תולדותיהם, תרבותם וספרותם של יהודי איטליה בשם איטליה. העורך הוא ראובן בונפיל, פרופ' להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירולשים. עד כה הוצאו 17 כרכים. מלבד זה פורסמו חיבורים על הרמח"ל רבי יהודה ליאונה די מודינה. לדוגמא, בגיליון האחרון פורסם מאמר של מיכאל ר'יז'יק בנושא: " הקווים הלשוניים בתרגום הסידור לאיטלקית היהודית לפי דפוס פאנו רס"ו: עיון ראשוני". בו הוא דן בשימוש בניב האיטלקי בבוא המתרגם לתת ביטוי לפרקי תפילה בעברית.

הקשר עם איטליה

שגרירות איטליה בתל אביב שומרת על קשרים עם יוצאי איטליה. בשנים האחרונות, יוצאי איטליה שהם אזרחיה התבקשו לבחור מבינהם נציגות מקומית. הם גם משתתפים בבחירת נציג לבית הנבחרים ברומא - נציג אחד מהיבשות אסיה,אפריקה ואוסטרליה. הם גם משתתפים במשאלי עם הנערכים באיטליה. לשם כך הם מקבלים מעטפה, עם כל החומר הדרוש לשם קבלת ההחלטה וביצוע ההצבעה. לפני פתיחת משאל העם באיטליה, הם מתבקשים לשלוח את פתק ההצבעה לשגרירות איטליה בתל אביב. בעת מלחמה השגרירות נוהגת לייצור קשר עם אזרחיה. בשנים האחרונות נחקק באיטליה חוק שאיפשר ליוצאי איטליה, נפגעי רדיפות הפשיזם לקבל קיצבה חודשית. השגרירות פועלת בתחום זה ובהתאם לחוק אינה גובה עמלה עבור טיפולה בנושא. קיימת גם קונסוליה איטלקית בירושלים לשרות תושבי ירושלים ולערביי יהודה ושומרון.

לקריאה נוספת

• בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962
• לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978.

קישורים חיצוניים

• איחוד הקהילות האיטלקיות (L'Unione delle Comunità Ebraiche Italiane)
• מכנה עצמו פורטל יהודי איטליה
• אתר איטליה היהודית - מידע על השירותים הדתיים באיטליה
• דף הכולל קישורים לאתרי על יהודי איטליה בכל העולם - מתוך אתר בית הכנסת האיטלקי בירושלים
• בארצות המזרח שמואל חגי דעת