פרשני:בבלי:חגיגה ח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חגיגה ח א

חברותא

ומוכיחה הגמרא: אלמא, קסבר תנא דמתניתין: חגיגת ארבעה עשר - לאו דאורייתא היא, ולפיכך היא באה אף מן המעשר.
אמר מר: וחגיגת יום טוב הראשון: בית שמאי אומרים מן החולין, בית הלל אומרים מן המעשר:
ותמהינן על דברי בית הלל:
אמאי באה החגיגה אפילו מן המעשר? והרי קרבן חגיגה, דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין?!
אמר עולא: לעולם אין באה החגיגה אפילו לבית הלל אלא מן החולין, ולא התירו בית הלל להביאה מן המעשר אלא באופן של "טופל" (מחבר, לשון: נטפל) מעשר לחולין ומביא.
ומפרשת הגמרא כיצד הוא טופל:
חזקיה אמר: טופלין בהמה של מעשר לבהמה של חולין.
והיינו, אם יש לו הרבה אנשים שהוא צריך להאכילם בשר חגיגה, ואין להם סיפוק בבהמה אחת, יביא בהמה אחת לקרבן חגיגה מן החולין, ושאר הבהמות יביא מן המעשר. ואף על פי שכל הקרבנות שמביא ביום ראשון שם חגיגה עליהן, כבר יצא ידי חובה בראשונה מן החולין, ועתה רשאי להוסיף ולהביא מן המעשר (רש"י).  1 

 1.  ראה אריכות בהסבר דבר זה, ובביאור שיטות חזקיה ורבי יוחנן, בחידושי רבי אריה לייב חלק א סימן כא אות ב.
ואין טופלין מחברים מעות מעשר למעות חולין, לקנות בהמה גדולה.
ורבי יוחנן אמר איפכא: טופלין מעות למעות, ואין טופלין בהמה לבהמה.  2 

 2.  ביאר רש"י: לחזקיה נראה טוב יותר לטפול בהמה לבהמה כדי שיביא בהמה שלימה מן החולין, ולרבי יוחנן נראה טוב יותר שבכל אכילותיו יהא מעורב חולין. ובתוספות הביאו בשם ירושלמי, שמחלוקתם תלויה בנידון אם חולק אדם חובתו לשתי בהמות, וחזקיה סובר: חולק אדם חובתו לשתי בהמות. וביאר הרש"ש: לחזקיה יכול אדם להביא שיעור דמי חגיגה שהיא שתי כסף על ידי הבאת שתי בהמות כל אחת שוה מעה כסף, אלמא דמצטרפי שתי בהמות אהדדי לצאת ידי חובתו בהן, לכך כמו כן, אף שהבהמה השניה היא כולה ממעשר, מצטרפת היא עם הראשונה שהיא מן החולין, והוה לה טפילה (וראה ביאור הגר"א בירושלמי פאה, וחידושי רבי אריה לייב שם).
תניא כוותיה דחזקיה, ותניא כוותיה דרבי יוחנן.
תניא כוותיה דרבי יוחנן, שאמר: אין טופלין אלא מעות: כתיב: "ועשית חג (לשון חגיגה) שבועות לה' אלהיך, מסת (לשון חולין הוא) נדבת ידך, אשר תתן כאשר יברכך ה' אלהיך".
"מסת" - מלמד הכתוב שאדם מביא חובתו מן החולין.
ומנין שאם רצה לערב (לטפול) עם החולין מעשר שני הרי הוא מערב (טופל)?
תלמוד לומר: "ועשית, כאשר יברכך ה' אלהיך". ומשמע ועשית מכל אשר יברכך, אפילו מן המעשר.
ומדאמר לשון "מערב" משמע שטופל מעות למעות ומערבן בבהמה אחת. אבל כשטופל בהמה לבהמה אין כאן עירוב, שכל בהמה עומדת לבדה, והיינו דתניא כוותיה דרבי יוחנן.
תניא כוותיה דחזקיה:
"מסת" - מלמד, שאדם מביא חובתו מן החולין.
ונחלקו בדבר בית שמאי ובית הלל.
בית שמאי - שאוסרים טפילה במעות מעשר - אומרים: יום ראשון, שהוא מביאו לשם חגיגה, אינו מביא אלא מן החולין.
מכאן ואילך, שהוא מביאו לשם שמחה, שהיא באה כל שבעת הימים, הרי זה מביא אף מן המעשר.
ובית הלל - המתירים טפילה במעות מעשר - אומרים: אכילה ראשונה, כלומר: בהמה ראשונה יביא מן החולין, ומכאן ואילך, ואפילו בו ביום, יביא לחגיגה אפילו מן המעשר.
ושאר כל ימות הפסח (חוץ מיום ראשון) שאינן אלא לשמחה, הרי אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה אם יש לו. וכל שכן שקונה שלמים במעות מעשר שני (רש"י).
אבל ביום טוב, אפילו כשמביא לשמחה, אינו יוצא במעשר בהמה, ומפרש טעמא לקמן.  3 

 3.  אבל הרמב"ם חגיגה ב ט מפרשה על שלמי חגיגה, שהוא יוצא במעשר בהמה, וראה בנושאי כלי הרמב"ם, אם כוונת הרמב"ם על ידי טפילה או אף בלא טפילה.
הרי למדנו כחזקיה, שלא התירו בית הלל אלא להביא בהמה אחרת מן המעשר, אבל באותה בהמה עצמה אין טופלין מעות מעשר.  4  ועתה דנה הגמרא בהא דאמר "ושאר כל ימות הפסח, אפילו במעשר בהמה". ומשמע, אבל ביום טוב, אפילו לשמחה לא יביא מעשר בהמה:

 4.  לקמן בעמוד ב מתבאר, שיש לפרש לשון הברייתא גם על טפילת מעות למעות, וזה הוא שכתב רש"י בד"ה אכילה ראשונה: השתא סלקא דעתין בהמה לעצמה. ספר מים חיים לבעל הפרי חדש.
ביום טוב - מאי טעמא לא יביא מעשר בהמה לשמחה?
אמר רב אשי: משום גזירה, דילמא אתי לעשורי מעשר בהמה ביום טוב. ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא (צביעה בצבע אדום).
שהדרך לעשר מעשר בהמה הוא: פותח אדם את הדיר, ומעביר את כל הבהמות בפתח צר, תחת השבט עם הצבע שבידו, וכאשר יוצא העשירי, צובעו, ואומר "הרי זה מעשר".  5 

 5.  בתוספות מבואר שצביעה גמורה היא ואסורה - חסר טקסט  
ועתה מפרשת הגמרא את הלימוד של הכלל "כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין" מלשון "מסת":
והוינן בה: מאי כיצד משמע דהאי "מסת"
- לישנא דחולין הוא?
ומשנינן: משום דכתיב "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ".
שנינו במשנה: ישראל יוצאין ידי חובתן במצות שמחה באכילת בשר נדרים ונדבות: תנו רבנן: כתיב: "ושמחת בחגך" - לרבות כל מיני שמחות לשמחה!
ומשמע שלא נצטוינו אלא בשמחה, שיהיה לנו בשר לאכול, ולא בהקרבת קרבן מיוחד לשמחה. ולכן אפשר לצאת ידי חובת שמחה גם בבשר נדרים ונדבות.  6 

 6.  חסר טקסט  
מכאן אמרו חכמים: ישראל יוצאין ידי חובתן במצוות שמחה בחג, בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה.
והכהנים יוצאים ידי חובת שמחה, בחטאת באשם ובבכור ובחזה ושוק.
יכול יצא ידי חובת שמחה אף בעופות ובמנחות?
תלמוד לומר: "ושמחת בחגך".

דרשני המקוצר