פרשני:בבלי:בבא בתרא קכט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קכט א

חברותא

אי לאפוקי מדברי רבא, (דאמר לעיל, "אף בראשון") הא אינו חולק על דברי רב אבא, רק מוסיף הוא  82 .

 82.  ברשב"ם מבואר שגם לדעת רב אבא שלישי בראשון כשר, כיון שההלכתא ד"לא יומתו אבות על בנים" לא ממעטת אלא שני, ולא שלישי. אך לדעת רבינו תם, רבא חולק על דברי רב אבא. ופירוש הגמרא לשיטתו, לאפוקי מאי? אי לאפוקי מדרבא, מוסיף הוא על דברי רב אבא, ואי אתא למיפסק דוקא שלישי בשני כשר ולא שלישי בראשון, היה לו לומר "אין הלכה כרבא".
אי דמר בר רב אשי, (דאכשר אף באבא דאבא), הא אמרינן לעיל, לית הלכתא כמר בר רב אשי.
אי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ורב פפא, (לגבי מי שראה עדות ונתעוור) הא איתותבו לעיל.
אלא לאפוקי מדרבי יוחנן שפסק לעיל כרבנן שאב אינו נאמן לומר על בנו "בכור הוא" נגד חזקה.
ומאתקפתא דמר בר רב אשי. שהקשה לעיל גבי חיוב שבועת מודה במקצת.
שנינו במשנה: "המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד, והשה להם את הבכור דבריו קיימים. ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין".
מבארת הגמרא: היכי דמי מתנה בתחלה, היכי דמי באמצע, היכי דמי בסוף?
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אם כתב, "תנתן שדה פלונית לפלוני, ויירשה", זו היא מתנה בתחלה.
"ירשה, ותנתן לו", זו היא מתנה בסוף.
"יירשה, ותנתן לו, ויירשה", זו היא מתנה באמצע  83 .

 83.  רב דימי בא ללמדינו, שלא תאמר "תחילה וסוף" דקתני במתניתין היינו תחילת השטר וסוף השטר, ובמקרה שלא כתב כלל לשון ירושה, אלא אף אם כתב לשון ירושה וכתב בתחילה או באמצע או בסוף לשון מתנה, מהני. תוספי הרא "ש.
ודוקא באדם אחד ושדה אחת, אבל באדם אחד ושתי שדות כגון אמר "תנתן שדה פלונית לראובן, וירש שדה אחרת", או שדה אחת ושני בני אדם, כגון, "חצי שדה פלונית תנתן לראובן, ושמעון ירש את חציה השני", לא.
כלומר, מה שאמר לשון מתנה אינו מציל את השדה שנתן בלשון ירושה. ולא קנה אלא מה שנתן במתנה  84 .

 84.  דעת הרשב"ם, שאותו שנתן לו במתנה ודאי קנה. וכל הנדון לאותו שנתן לו בתורת ירושה. אך דעת הריב"ם (הובא בשימ"ק), הואיל ונתן לשניהם כאחד, תלי במחלוקת האמוראים לקמן (קמג-א) גבי "קני את וחמור", האם בטל כל המקח.
רבי אלעזר אומר: אפילו אדם אחד, ושתי שדות, או שדה אחת ושני בני אדם, קנה. כיון שהזכיר לשון מתנה, ודאי כוונתו לתת לשניהם באותו אופן.
אבל בשתי שדות, ושני בני אדם, כגון, "תנתן שדה זו לראובן, ושמעון ירש שדה אחרת", לא. כיון שהגופין והשדות חלוקות זו מזו, לא מועילה המתנה שנתן לאחד להציל על הירושה שנתן לאחר.
כי אתא רבין אמר: האומר לבניו "תנתן שדה פלונית לפלוני, ויירש פלוני שדה פלונית", דהיינו שתי שנות, ושני בני אדם, רבי יוחנן אומר: קנה. רבי אלעזר אומר: לא קנה.
אמר ליה אביי לרבין: אנחתת לן חדא, ואתקפת לן חדא. (אחד מדברך נח לנו, והשני קשה, כדלהלן):
בשלמא דרבי אלעזר אדרבי אלעזר לא קשיא, כאן באדם אחד ושתי שדות, כאן בשני בני אדם ושתי שדות  85 . אלא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן קשיא, דלעיל אמר רבי יוחנן שאדם אחד ושתי שדות לא קנה, ואילו הכא אמר "קנה"?

 85.  צריך באור, מדוע נזקקה הגמרא לתרץ דברי רבי אלעזר, הא להדיא אמר רבי אלעזר "אפילו אדם אחד ושתי שדות, שדה אחת ושני בני אדם, אבל בשתי שדות ושני בני אדם לא"? ומבאר הרשב"ם, רבי אלעזר לא סיים את דבריו ואמר "אבל בשתי שדות ושני בני אדם לא", אלא הגמרא דייקא כך מדבריו, ולכן כאן אמרינן נמי שזו היתה כוונתו.
ומתרצת הגמרא: אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן. כלומר, נחלקו האמוראים בדעת רבי יוחנן.
וריש לקיש אמר: בשתי שדות ושני בני לאדם לא קנה, עד שיאמר ירושה בתחילה וירושה בסוף ומתנה באמצע, כגון, "פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה ויירשום".
ובמקרה זה, נלמד לשון מתנה מלשון ירושה. וכשם שלון ירושה נאמרה לשניהם, אף לשון מתצנה שבאמצע נאמרה לשניהם.
ונדון זה תלוי בפלוגתא דאמוראי המובאת להלן: אמר רב המנונא, לא שנו אלא אדם אחד ושדה אחת, אבל אדם אחד ושתי שדות, שדה אחת ושני בני אדם, לא.
ורב נחמן אמר: אפילו אדם אחד ושתי שדות, שדה אחת ושני בני אדם, אבל שתי שדות ושני בני אדם לא.
ורב ששת אמר: אפילו שתי שדות ושני בני אדם.
נמצא: רב המנונא כרב דימי, ורב נחמן כרב אלעזר, ורב ששת כרבין אמר רבי יוחנן.
אמר רב ששת מנא אמינא לה (מהו המקור לדברי): דתניא, שכיב מרע המצוה על נכסיו, או היוצא למדינת הים, האומר, "תנו שקל (שקל הוא שני דינרים, דהינו חצי סלע) לבני בשבת (כל שבוע) ", וראוין ליתן סלע, כלומר, מזונותיהם עולים סלע, נותן להן סלע. כיון שלא התכוין האב אלא לומר שלא יפריזו לתת להם יותר מדאי.
ואם אמר "אל תתנו להן אלא שקל", אין נותנין להן אלא שקל.

דרשני המקוצר