פרשני:בבלי:בבא בתרא קמט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קמט ב

חברותא

שנינו במשנה: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, אם שייר קרקע כל שהוא, הרי גם אם עמד מחוליו, מתנתו קיימת, ואינו יכול לחזור בו מהנתינה.
ודנה הגמרא: וכמה "כל שהוא"? מהו שעור "כל שהוא", שאם שייר לעצמו, שוב אינו חוזר ממתנתו אפילו הבריא?
אמר רב יהודה אמר רב, שייר קרקע כדי פרנסתו, שיוכל להתפרנס מהפירות שגדלים מהקרקע.  62 

 62.  לפי הריטב"א. שהפרנסה היא ממה שיוצא מהקרקע. ובמטלטלין שיתפרנס מהרווח שיוציא מהם.
ורב ירמיה בר אבא אמר, שייר מטלטלין כדי פרנסתו. שגם אם שייר מטלטלין שיוכל להתפרנס מהריוח שלהם הוי שיור, ואינו יכול לחזור בו מהמתנה.
אמר רבי זירא: כמה מכוונן שמעתתא דסבי, כמה מדוייקים דברי רב ירמיה בר אבא, וכן דברי רב יהודה אמר רב!
שהרי קרקע, טעמא מאי, מה הטעם אמרה המשנה שאם שייר קרקע לעצמו הוא לא יכול לחזור בו מהמתנה, דאי קאי, אם יבריא מחוליו, סמיך עליה יתפרנס מהקרקע, וזה מראה שהוא חושב על האפשרות שישאר בחיים, ולכן הוא דואג לפרנסתו, ונמצא שנתן את המתנה באופן מוחלט, גם אם יבריא.
אם כן, מטלטלי נמי, אף אם שייר מטלטלין, אי קאי, סמיך עליה. אם יבריא, הוא סומך עליהן שיוכל להתפרנס מהן. ולכן מסתבר כי למרות שהמשנה נקטה שיור קרקע, הוא הדין במטלטלין.
מתקיף לה רב יוסף, שואל רב יוסף על דברי רבי זירא: ומאי כוונתא!? מדוע אמרת שדברי רב ירמיה בר אבא ודברי רב יהודה אמר רב מדוייקים ומכוונים!?
והרי מאן דאמר, רב ירמיה בר אדא, האומר אף אם שייר מטלטלין כדי פרנסתו הוי שיור, יקשה לדבריו, הרי קרקע תנן, התנא במשנה אמר דוקא קרקע.
וכמו כן, מאן דאמר, רב יהודה אמר רב (וכן רב ירמיה בר אדא), שאמרו צריך לשייר כדי פרנסתו, יקשה לדבריו, הרי שיור "כל שהוא" תנן במשנה, ומשמע שאם ישייר כל שהוא בלבד, די בכך כדי לבטל את האפשרות לחזור בו מהמתנה, ואין צורך בשיור כדי פרנסתו.
אמר ליה אביי לרב יוסף:
וכל היכא דתני "קרקע", קרקע דוקא!? וכי בכל מקום שכתוב במשנה "קרקע", הכוונה היא לקרקע דוקא ולא למטלטלין!?
והא תנן, הרי שנינו במשנה (לקמן קנ א): הכותב בשטר את כל נכסיו לעבדו הכנעני, יצא בן חורין. הוא התכוין אף לשחררו באותה שטר מתנה, ולעשותו בן חורין, שהרי העבד הוא בכלל נכסיו. אבל אם שייר קרקע כל שהוא, אם נתן לו כל נכסיו למעט קרקע אחת, לא יצא בן חורין, כי הוא לא התכוין לשחררו, כיון שעבדים הוקשו לקרקעות, ואולי התכוון בשיור של הקרקע, לשייר לעצמו את העבד הזה.  63  וממילא, אף את הנכסים לא קנה העבד בשטר הזה, כי כל מה שקונה העבד, הוא שייך לרבו.

 63.  לפי דברי הרשב"ם. אבל תוס' חולק בד"ה שייר קרקע שאפילו פירש לאיזה קרקע הוא מתכוין בכל זאת לא יצא בן חורין כיון שלא פלגינן דיבורא שאם מבטל חלק מהנתינה הכל בטל ר"ש חולק וסובר שפלגינן דיבורא שאף על פי שחוזר בו במקצת זה לא מבטל את הכל.
רבי שמעון אומר חולק, ואומר: לעולם הוא בן חורין, גם אם שייר קרקע כל שהוא, יוצא העבד לחירות, עד שיאמר לשון שמשמעותה היא שהוא משייר לעצמו את העבד, כגון שאומר "כל נכסי נתונים לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן", ולא סיים איזה חלק מרכושו הוא משייר לעצמו, ולכן אנו מניחים, שהיות ונקט שיור סתמי, ודאי כוונתו לעבד, ולא אמר זאת במפורש, אלא בדרך כבוד כלפי העבד.

דרשני המקוצר