פרשני:בבלי:בבא בתרא קסב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קסב ב

חברותא

איבעיא להו: הרחיק את העדים שיטה ומחצה מן הכתב, מאי? האם הוא פסול או לאו?  48 

 48.  אין הכוונה שסיים את השטר באמצע השורה והשאיר אותה וגם את השורה שאחריה ריקים, שזה ודאי פסול, שהרי יכול להוסיף בחצי השורה מה שירצה ואנו נלמד ממנה שהרי יש אחריה שורה אחרונה. וגם אין לפרש שסיים את השטר בסוף שורה והשאיר אחריה שורה שלימה והעדים חתמו באמצע השורה השניה, שזה ודאי כשר, שהרי לא נלמד אפילו מהשורה השלימה שמא העדים השאירו אותה ריקה וחתמו באמצע השורה שלאחריה. אלא הכוונה שהיה ריוח בעובי של שורה וחצי, והספק הוא האם יש לחשוש שמא הוא יצליח בדוחק לכתוב שם שתי שורות. תוס' ד"ה איבעיא.
תא שמע ראיה מהא דתניא בברייתא דלעיל: הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב, פסול. ומשמע, דוקא שני שיטין. הא אם הרחיק שיטה ומחצה, כשר.
ודחינן: אימא סיפא של הברייתא, שמוכח ממנה להיפך, דקתני: שיטה אחת, כשר. ומשמע שיטה אחת דוקא הוא דכשר, הא שיטה ומחצה, פסול.
ומסקינן: אלא מהא ליכא למשמע מינה. אין להוכיח כלום מהברייתא, לפי שאיננו יודעים איזה מהם דוקא, הרישא או הסיפא, ואיזה מהם לאו דוקא אלא אגב האחרת נאמרה בלשון כזה.
ודנה הגמרא: מאי הוי עלה, מה ההלכה בבעיא זו?
ופושטת הגמרא: תא שמע מהא דתניא: הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב, פסול.
פחות מכאן, כשר.
הרי להדיא, שפחות משני שיטין, אפילו שיטה ומחצה, כשר.  49 

 49.  כי הוא מפחד לזייף כשהוא צריך להצטמצם ולכתוב שתי שורות בדוחק. רשב"א.
וממשיכה הגמרא להביא את המשך הברייתא: היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר, ונמצא אחד מהן קרוב או פסול,  50  תתקיים העדות בשאר העדים הכשרים.  51  מסייע ליה מהברייתא הזאת לחזקיה.

 50.  רשב"ם ותוס' הביאו גירסת רבינו חננאל "ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים". ולפי זה ניחא שהוא ממש כדינו של חזקיה. וגם לפי הגירסא שלנו, כתב הרשב"ם שמסתבר שהסיפא מדברת באותו אופן של הרישא שהרחיק שני שיטין מן הכתב פסול, ובאה הסיפא לומר שאם מילא שם בקרובים כשר. גם התוס' עמדו על זה שלפי הגירסא שלנו לכאורה קשה, מה הראיה מהברייתא לחזקיה? שהרי אפשר שהברייתא לא מכשירה אלא כשהעדים הפסולים חתמו לאחר העדים הכשרים ולא לפניהם, שאז יש סברא לפסול משום שאויר פוסל שם וכמו שהגמרא אומרת "ואל תתמה". אלא, מאחר והברייתא אינה קובעת מקום היכן יחתמו העדים הפסולים אלא אומרת סתמא שחתימת פסולים אינה פוסלת את השטר, משמע שבכל מקום שיחתמו, השטר כשר. תוס' ד"ה דאמר.   51.  הקשו התוס' מהמשנה במכות (ה ב), שלכך נאמר "על פי שני עדים או שלשה עדים", כדי להקיש שלשה לשנים, מה שנים נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותו בטלה. ומדוע מכשירה הברייתא כאן את השטר שחתום עליו עד פסול? ותירצו, ששם מדובר בעדות בעל פה, שיתכן שהפסול נתכוון להעיד וכמו שאמרו שם ששואלים את העדים הפסולים "למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו", שרק אם נתכוונו להעיד הם פוסלים את כל העדות. אבל כאן בשטר, כלל הוא בידינו שעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין, ולכן אמרינן שכאילו נחקר הדבר ונתברר שהעדים הפסולים לא נתכוונו להעיד אלא חתמו על השטר כדי למלאת את השורות הריקות שנשארו בין השטר לעדים. או שאם הפסולים חתומים בין העדים או בסופם, אנו אומרים שבעל השטר עשה תנאי שיחתמו גם הם ולכן הם חתמו, ולא משום עדות. ועוד הביאו מרב יהודאי גאון, שרק אם העדים הפסולים חתמו בתחילה אז הוא כשר שמוכח שחתמו רק לכבוד ולא לשם עדות. אבל אם חתמו בסוף נפסל השטר שמא חתמו לשם עדות. וכן דעת ר"ת, שרק בתחילה כשר, ומטעם אחר, כיון שבדרך כלל מקיימים את השטר על ידי העדים שבסוף לכן יש לחשוש שמא יבואו לקיים את השטר מהעדים הפסולים. אולם הש"ך ביאר שם את הירושלמי בדרך אחרת, ולדבריו גם כשחותמין זה שלא בפני זה שייך לדון מצד נמצא אחד מהם קרוב או פסול. וביאר הנתיבות שם את דברי הש"ך (עיין בנתיבות המשפט כח ז), על פי מה שכתב הר"ן בגיטין, שלמאן דאמר עדי מסירה כרתי, גם הוא יודה שדי בעדי חתימה בלבד, כי עדי החתימה הם העדים על המסירה, שהרי הגט יוצא מתחת ידי האשה ובידוע שהבעל מסרו לה, ונמצא כאילו עדי החתימה עצמם מעידים על המסירה. הרי מבואר מדברי הר"ן, שהעדים החותמים אינם מעידים כלל בשעת החתימה, שהרי כותבים את הגט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, וכן כותבים שטר חוב ללוה בלי המלוה. ורק בשעת המסירה הם מעידים על המסירה. ואם כן, בשעת המסירה הוי אז כשעת ראיה והגדה ומצטרפים יחד הכשרים והפסולים. (ומה שאמרו שעדים החתומים על השטר נעשית כמי שנחקרה עדותן בבית דין, היינו רק בשעת מסירה, שקודם לכן עדיין לא נגמר הדבר ואין העדים מגידים מאומה, שאין להם מה להגיד כלל ורק בשעת מסירה הם כמגידים על המסירה ואז הוי כנחקרה עדותן). ובכתבי הגר"ח מתרץ את קושיית התוס', שלא שייך בכלל דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול בעדות שבשטר. כי לכאורה קשה, במה נעשו עדים שבשטר לעדים הלא עדות זו "מפי כתבם" הוא אלא שמדין שטר הוא, שעל ידי השטר נעשית עדותן כנחקרה בבית דין, וזה שייך רק על העדים הכשרים שיש להם כח "לאשוויי שטרא". אבל העדים הפסולים, כיון שאין להם כח של שטר ממילא אין כאן עדות כלל שהרי "מפי כתבם" הוא ולכן אינם יכולים לפסול את השטר. ואף לשיטת ר"ת שעדים יכולים לשלוח את עדותן בכתב (ואם כן גם לעדים הפסולים יש דין עדות מצד עדותן שבכתב מלבד עצם השטר) הקצות החושן (מה ג) הביא את דברי הירושלמי, שהדבר תלוי אם העדים צריכים לחתום זה בפני זה או לא. וביאר הקצות החושן, שדוקא אם העדים חותמים זה בפני זה שייך לדון את הדין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול, ובזה נאמר החילוק שרק אם הפסולים חתמו ראשונה אז תלינן שמן הסתם חתמו לשם מילוי או כבוד. אבל אם חתמו בסוף ודאי לשם עדות חתמו ופוסלים את השטר. אבל אם חתמו זה שלא בפני זה, אפילו אם הפסולים נתכוונו להעיד, מכל מקום, אין כאן הגדה אחת לצרף אותם יחד, שהרי חתימתם היא הגדתם בלבד, ומאחר שלא חתמו יחד, הרי לא הגידו יחד, ואם כן, לא שייך כלל לפסול מדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול. ולפי זה, בשאר שטרות, חוץ מגט, שאפשר לחתום זה שלא בפני זה, אנו תולים להכשיר שודאי לא חתמו כאחד. ולכן אפילו הפסולים חתומים בסוף, השטר כשר. אבל בגט, שהעדים צריכים לחתום זה בפני זה אין להכשיר אלא אם כן הפסולים חתמו ראשונים. ומכל מקום, אין כאן צירוף של העדים הכשרים עם הפסולים, כי הכשרים מיד עם חתימתם נעשית עדותן כנחקרה בבית דין וכאילו קיבלו בית דין כבר עתה את הגדתם, ואילו הפסולים אינם מעידים רק כאשר יגיע השטר לפני בית דין, ונמצא כאילו נתקבלה עדות הפסולים והכשרים בשני בתי דין נפרדים, שבאופן זה לא שייך לדון מצד נמצא אחד מהם קרוב או פסול, כיון שאין מה שיצרף אותם לעדות אחת. וראה עוד בחידושי רבינו חיים הלוי הלכות עדות (ה ו) שהאריך לבאר בגדר צירוף קרוב או פסול בעדות שבשטר.
דאמר חזקיה: שטר שנשאר בו ריוח של שתי שורות בין סוף השטר לבין חתימות העדים, ומלאוהו בקרובים, כשר.  52  ואל תתמה על כך, האיך יתכן שאם היה נשאר שם ריוח היה פסול, ועל ידי מילוי עדים פסולים יוכשר, והרי עדים פסולים הם כמי שאינם?  53 

 52.  שהרי עתה אין חשש שהמלוה יוסיף שם דברים. כתב רבינו יונה, מה שמילאוהו בקרובים כשר, היינו דוקא כשהלוה מילאו קודם שמסר את השטר למלוה או אפילו כשהמלוה מילאו אלא שעשה זאת במצות הלוה. אבל אם המלוה מילאו בקרובים מדעתו, לאחר שהגיע השטר לידו, השטר פסול. כי מאחר שבלי המילוי השטר פסול בגלל הריוח שבין השטר לעדים, נמצא שהלוה נתן לו שטר פסול והמלוה הוא שעשאו שטר כשר מדעתו, ובאופן כזה אין הלוה משתעבד באותו שטר. וגם דוקא כשמילאו באותו יום שנכתב ונחתם. אבל אם מילאו לאחר מכן, הוא פסול שהרי שטר אינו מתכשר אלא מאותה שעה שמילאו, ונמצא שהוא שטר מוקדם. ואין לומר שבעצם השטר כשר גם ללא המילוי אלא שיש בו חשש זיוף ולאחר שנתמלא בקרובים ונסתלק אותו חשש הוא מתכשר למפרע, שאם כן, לעולם לא נפסול שטר שהרחיקו עדיו מהשטר שתי שיטות שהרי כשיבא לבית דין יאמרו לו למלאותו בקרובים ויתכשר. אלא ודאי, שאז לא יועיל מילוי קרובים, כיון שהוא יהא שטר מוקדם. ויש דוחים ראיה זו, כיון שכבר הגיע לבית דין בעוד שיש עליו חשש זיוף, שוב אין לו תקנה. אבל קודם שבא לפני בית דין אפשר לתקנו על ידי מילוי קרובים אפילו לאחר זמן. וכתב רבינו יונה, שאין סברא לחלק בין בא לפני בית דין לבין לא בא לפני בית דין. והרא"ש כתב, שסברא מעליתא היא, כיון שחכמים פסלו לכתחילה לעשות שטר כזה, הרי שבית דין צריכים לפוסלו גם בדיעבד כדי לחזק את תקנתם. אבל אם עדיין לא הגיע לבית דין, אפשר להכשירו גם לאחר זמן ואפילו המלוה יכול למלאותו בקרובים מדעתו, כיון שהוא אינו עושה עתה את השטר אלא שהוא רק מסלק בכך את חשש הזיוף ונמצא השטר כשר למפרע. ועוד כתב רבינו יונה, כי זה שאנו פוסלים שטר שהרחיקו העדים שני שיטין מהשטר, זה רק לענין שלא יגבו באותו שטר מנכסים משועבדים, או לענין שהלוה יכול לטעון פרעתי, משום שאין עליו שם שטר שיוכל המלוה לטעון שטרא בידי מאי בעי. אבל אין הלוה יכול לטעון שלא היו דברים מעולם ולא לוה ממנו, כיון שעדות זו היתה יכולה להתכשר אילו מילאוהו בקרובים בו ביום הלכך אינו יכול להכחישם לגמרי. ובקובץ שיעורים הוסיף לבאר, כי על אף שבטל ממנו דין שטר, מכל מקום, דין עדות שבו לא בטל, משום שעדות זו ניתנה בהכשר, שבשעה שחתמו היה עליה דין הגדת עדות כשרה, שהרי היה אפשר למלאות אחר כך בקרובים, ולכן דינה כעדות בעל פה שיכול לטעון פרעתי. אבל לא להד"ם.   53.  כך מפרש רבינו גרשום. והתוס' מפרשים שהיה לנו לגזור מילוי קרובים אטו אויר. ומביא ראיה מסוכה שגם שם לא גוזרים סכך פסול אטו אויר. תוס' ד"ה ואל.
שהרי מצינו כיוצא בזה בדיני סוכה. שכן, אויר סוכה פוסל בשלשה, אם יש בסכך חלל ברוחב של שלשה טפחים הוא פוסל את הסוכה,  54  ואילו סכך פסול, אינו פוסל את הסוכה אלא בארבעה טפחים. נמצא, שאם ימלא את החלל של השלשה טפחים בסכך פסול, תהא הסוכה כשרה, ולא אמרינן שסכך פסול הוא כמו שאינו. וכך הוא גם בעדים פסולים, אם מילא בהם את חלל הריוח שבין השטר לעדים הכשרים, יוכשר השטר בכך.

 54.  היינו, בסוכה שיש לה רק שלש דפנות, והאויר או הסכך פסול הולכים לכל אורך הסוכה ומפסיקים בין שני חלקי הסוכה ונמצא שלכל חלק לא נשאר אלא שתי דפנות בלבד. או אפילו בסוכה של ארבע דפנות וכגון שלא נשאר שיעור סוכה לכל חלק. תוס' ד"ה שהרי.
איבעיא להו: שני שיטין שאמרו חכמים בברייתא, שרווח שכזה פוסל את השטר,

דרשני המקוצר