פרשני:בבלי:זבחים סג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים סג א

חברותא

אמר רמי בר חמא: כל כבשי כבשים (שהם הכבשים הצדדיים שהובילו לכבש של המזבח) היה השיפוע שלהם ביחס של שלש אמות אורך לאמה גובה. חוץ מכבשו של מזבח שעשו את שיפועו יותר נמוך כיון שהיו הכהנים נושאים עליו איברין כבדים ולפיכך עשו את שיפועו נמוך שיהיה נוח לעלות עליו, שהיה שיפועו ביחס של אמה גובה לשלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא באורך.
(באמה יש ששה טפחים ובכל טפח יש רוחב של שש אצבעות רגילות או ארבע אגודלים. כשהיו משתמשים במידת האגודל למדידת רוחבו של טפח היה זה נקרא שמודדים במידת אצבע של "זכרותא").
וכך הוא החשבון: בתחילה נכפיל את שלשת האמות והמחצה של האורך בתשע אמות של הגובה ונקבל שלשים ואחד ומחצית האמה. וכשנכפיל את תוספת האצבע בתשע נקבל תשע אצבעות וכשנכפיל את תוספת שליש האצבע בתשע נקבל שלש אצבעות וביחד שתים עשרה אצבעות. וכיון שהמדובר באגודלים, שהם ארבעה בטפח, נמצא שיש בידינו שלשה טפחים שהם חצי אמה.
וכשנצרף את חצי האמה הזאת לשלשים ואחת ומחצית האמה נקבל שלשים ושתיים אמות אורך לעומת תשע אמות גובה!
מתניתין:
המנחות אע"ג דדינן כקדשי קדשים, וקדשי קדשים נשחטין בצפון דווקא, וקמיצה במנחות הרי היא כשחיטה בזבחים, אפילו הכי היו נקמצות בכל מקום בעזרה ולאו דווקא בצד צפון. ונאכלות לפנים מן הקלעים בתוך קלעי חצר אהל מועד שבמשכן, וכיוצא בו בבית המקדש בתוך העזרה, לזכרי כהונה, בכל מאכל ולאו דווקא צלי כקרבן פסח. זמן אכילתן של המנחות מדאורייתא הוא ליום ולילה, וחכמים עשו סייג שיהיה זמן אכילתן בלילה עד חצות ותו לא כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
גמרא:
אמר רבי אלעזר: מנחה שלא קמצה הכהן בעזרה כדינה אלא קמצה בהיכל בפנים הרי היא כשירה, שכן מצינו שקמיצה כשרה בהיכל בסילוק בזיכין של הלבונה מעל שולחן לחם הפנים העומד בהיכל, דסילוק הבזיכין חשיב כקמיצה במנחות, משום דמתיר את לחם הפנים לאכילה כשם שקמיצת הקומץ מתירה את שיירי המנחה לאכילה.
מתיב רבי ירמיה: אמאי כשרה קמיצה בהיכל, הא תניא בברייתא: כתיב בהבאת קרבן מנחה "והביאה (הזר המביא את הקרבן) אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו", וילפינן שמקום הקמיצה הוא ממקום שרגלי הזר עומדות דהיינו בעזרה.  71  דברי תנא קמא.

 71.  במשנה בריש כלים מבואר שאסור לזר ליכנס לעזרת כהנים שלא לצורך סמיכה ותנופה, והמשנה למלך (סוף ביאת מקדש) כתב שאיסור זה אינו אלא מדרבנן, אבל מהמזבח ולפנים הוא שנוי במחלוקת הראשונים, שלהרמב"ם הוא מן התורה, ולהתוס' והרמב"ן כשנכנס בלא עבודה אינו אלא מדרבנן, עכ"ד, ולכאורה משמע כאן שלהיכל לכו"ע אסור ליכנס מן התורה, ולכן סבר רבי ירמיה שההיכל קרוי מקום שאין רגלי הזר עומדות בו ואין קומצין שם, (ויעוי' רש"י (ד"ה אלא להכשיר) שמשמע מדבריו שאפילו לעזרת כהנים הוא מן התורה).
בן בתירא אומר וילפינן מהאי קרא - "וקמץ משם". מנין שאם קמץ בשמאל שאע"ג שהקמיצה אינה כשרה, המנחה לא נפסלה ודינו שיחזיר ויקמוץ בימין, תלמוד לומר "משם" - ממקום שקמץ כבר, וקא סלקא דעתין דתנא קמא בעזרה דווקא קאמר, ששם מקום דריסת רגלי ישראל, ולמעוטי היכל ואולם שישראל היו אסורין ליכנס שם, והוי תיובתא דרבי אלעזר.
ומשנינן: איכא דאמרי: הוא, רבי ירמיה, מותיב לה, והוא מפרק לה. ואיכא דאמרי: אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא אסברא לך הברייתא כדי דלא תקשי לרבי אלעזר. לא נצרכה הילפותא ד"משם" אלא להכשיר כל העזרה כולה לעבודת הקמיצה ולא תיפוק מיניה דקמיצה בתוך ההיכל פסולה. דלולי קרא סלקא דעתך אמינא: הואיל ועולה קדשי קדשים ומנחה קדשי קדשים מה עולה טעונה שחיטתה צפון אף מנחה טעונה בקמיצתה, הדומה לשחיטה, צפון.
ופרכינן: כיצד סלקא דעתך למילף קמיצת מנחה משחיטת עולה שצריכה להעשות בצפון, הא איכא למיפרך: מה לעולה שכן היא מוקטרת כליל לה' ואין בה חלק הנאכל מה שאין כן במנחה ששייריה נאכלין!?
ומשנינן: אלא קא סלקא דעתין למילף מנחה מחטאת הנשחטת בצפון.
ופרכינן: גם מחטאת לא מצי סלקא דעתך דהא איכא למיפרך: מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות שוגגין!?
ומשנינן: אלא סלקא דעתין למילף מאשם ששחיטתו בצפון.
ופרכינן: מהא נמי לא סלקא דעתך, שהרי מה לאשם שכן מיני דמים, שעבודתו נעשית בדם ועיקר הכפרה בדם היא, וליכא למילף מיניה למנחה שאין מעשיה בדם.
ומשנינן: אלא קא סלקא דעתין דנילף למנחה מכולהו קדשי קדשים, מעולה מחטאת ומאשם ונימא דחזר הדין - מה להצד השווה שהן קדשי קדשים וטעונין צפון אף מנחה שהיא קדשי קדשים טעונה צפון.
ופרכינן: אי אפשר למילף מכולהו דמה לכולהו שכן מיני דמים מה שאין כן מנחה.
אלא דבעל כרחך הא דבעי קרא ד"וקמץ משם" להכשיר כל העזרה לקמיצת מנחה לאו משום דקא סלקא דעתך דמקדשי קדשים ילפינן דבעינן צפון דווקא אלא איצטריך קרא משום דסלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב "והגישה אל המזבח" ובתר הכי כתיב "והרים ממנו בקומצו" וקא סלקא דעתך דנימא מה הגשה שנאמרה במנחה שהיה הכהן מוליכה קודם קמיצה ומגיע אותה למזבח, נעשית בקרן מערבית דרומית של מזבח אף קמיצה תיעשה דווקא בקרן מערבית דרומית ולא בשאר העזרה, קא משמע לן קרא דכל העזרה כשרה לקמיצה.
אמר רבי יוחנן: שלמים, שדינן להישחט בעזרה, ששחטן בהיכל - כשרים!  72  שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד", ומהא דקרא הכתוב לעזרה "פתח אהל מועד" שמע מינה דאהל מועד הוא העיקר, והעזרה טפל, ומשום הכי מכשרינן היכל לשחיטת שלמים, וסברא היא דלא יהא עזרה שהיא טפל חמור מן ההיכל שהוא העיקר.  73 

 72.  הרמב"ם כתב בפירוש המשניות בפרקין שבשעת הדחק כשר לשחוט קדשים קלים בהיכל, לפי שאמרנו בכל מקום עכ"ד, ומבואר מדבריו ב' חידושים, א', שאין מותר לכתחילה לשחוט בהיכל, ולכאורה טעמו כמו שכתב רש"י לעיל (יד א ד"ה שאי) דלאו אורח ארעא לשחוט שם, והעולת שלמה כתב משום שזה נחשב כביאה ריקנית להיכל, שהרי יכול הוא לשחוט בעזרה, ב', שדוקא קדשים קלים משום שכשרין בכל מקום בעזרה, אבל קדשי קדשים הטעונים צפון אם שחטן בהיכל פסולים, שאין זה קרוי צפון, אולם בדברי רש"י שם מבואר שההיכל נחשב כצפון, וכמו שהתוס' בסוגיין דקדקו מדבריו, עיי"ש, ויתכן שנידון זה תלוי בעיקר גדר דין צפון, שדנו האחרונים האם הוא משום שצפון מקודש יותר לדבר זה, או שהוא דין מסויים ולא מחמת קדושתו, עיי' מה שהובא בזה ריש פ' איזהו מקומן, שאם הוא מחמת הקדושה, הרי ודאי שההיכל יש בו כל קדושת העזרה, אבל אם הוא דין מסויים התלוי בשם צפון, אין עדיפות לההיכל בזה.   73.  ולא יהא טפל חמור מן העיקר. לעיל (נה) למדנו ששלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין, משום שנאמר "פתח אהל מועד", בזמן שהוא פתוח ולא כשהוא נעול, והמקדש דוד (כז ב) נסתפק האם כששחט בהיכל עצמו קודם פתיחת הדלתות יהיה כשר, משום שההיכל הרי אינו קרוי "פתח אהל מועד", ורצה להוכיח ממה שמבואר ביומא (סג) שהשוחט בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור, משום שאינו ראוי בזמן זה לפתח אהל מועד, ואם היה כשר אז לשחוט בתוך ההיכל, אם כן הרי הוא ראוי לפתח אהל מועד, שישחטנו בהיכל, וע"כ שבכל ענין יהיה פסול, וביאר שמאחר והלימוד הוא שלא יהא טפל חמור מהעיקר, משום כך צריך שיהיה בפועל הכשר שחיטה בהטפל, כלומר פתיחת דלתות ההיכל, כדי שיהיה ע"י כך הכשר שחיטה בהעיקר גם כן.
מיתיבי: רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה להלחם עליה, ואי אפשר לאכול שם קדשי קדשים שהכהנים נכנסים להיכל ואוכלין שם קדשי קדשים  74  ושירי מנחות (וכשירה אכילתם שם, ואין הבשר נפסל ביוצא משום דגם ההיכל הוא מקום אכילתן - רש"י מנחות ח - ב), תלמוד לומר "בקדש הקדשים תאכלנו", לרבות היכל.

 74.  הרמב"ם בפירוש המשנה בפרקין כתב שנאכלין שם קדשי קדשים מדוחק, וכמו שמשמע בגמרא, וכן כתב הרמב"ן (במדבר יח), ונתן טעם משום שנאמר "בחצר אהל מועד", הרי שבעזרה הוא עיקר מקום אכילתן, והרדב"ז (מעשה הקרבנות י ג) הוסיף עוד טעם, שהרי למדנו בגמרא שאכילת הקרבנות קרוי צרכי העבד ואינו אוכל במקום רבו. עוד כתב שם הרמב"ן שעיקר הפסוק "בקדש הקדשים תאכלנו" בא לומר שאם הקיפו נכרים את ההיכל שאוכלין בקדש הקדשים, ומכל שכן שאפשר לאכלן בהיכל, עכ"ד, ומה שמותר ליכנס ולאכול בקדש הקדשים, אולי משום שאינו יכול לאכול במקום אחר אינו חשוב ביאה ריקנית. והרדב"ז (מעשה הקרבנות יא ז) כתב שקדשים קלים אינם נאכלים כלל בהיכל, משום שהפסוק "בקדש הקדשים תאכלנו" הלא נאמר בקדשי קדשים, וכ"כ האור שמח שם.
ותיקשי: ואמאי בעי ריבוייא מקרא להכשיר היכל לאכילת קדשים, נימא מדכתיב "בחצר אהל מועד יאכלנה" שמעינן דחצר טפל ואהל מועד עיקר, וגם בלי ילפותא נכשיר היכל לאכילת מנחה משום הסברא דולא יהא טפל חמור מן העיקר?!
ומשנינן: הכי השתא דאינו דומה כלל דין שחיטה בפנים לדין אכילה בפנים. התם בשחיטה עבודה היא, וכיון דאדם עובד במקום רבו ואין סברא למעט היכל, אמרינן לרבות היכל מטעמא דלא יהא טפל חמור מן העיקר, אבל אכילה אי לאו קרא לרבויי קא סלקא דעתך דאין אוכלים בפנים משום דאין אדם אוכל במקום רבו דאין זה דרך כבוד ומשום הכי קא סלקא דעתך דלענין אכילה לא אמרינן דלא יהא טפל חמור מן העיקר, קא - משמע - לן קרא "בקדש הקדשים" דאוכלים שם.
מתניתין:
חטאת העוף היתה נעשית הזאתה ומיצוי דמה על קרן דרומית מערבית של המזבח.
ובכל מקום במזבח שהיו מולקים אותה היתה כשירה.
מקום מליקתה במזבח הוא בין למעלה מחוט הסיקרא ובין מתחתיו, אלא שבהזאת דמה של חטאת העוף נאמר שזה היה מקומה מחוט הסיקרא ולמטה וזה מעכב!
ושלשה דברים היתה אותה קרן דרומית מערבית משמשת מלמטה מחוט הסיקרא, ושלשה דברים היתה משמשת קרן זו מלמעלה מחוט הסקרא, ושלשה דברים היו נעשין בה מלמעלה מחוט הסיקרא.
ואלו הן השלשה שנעשו למטה מחוט הסיקרא:
א. חטאת העוף, שהיה דם חטאת העוף מוזה על הקרן הדרומית מערבית למטה מחוט הסיקרא.
ב. והגשות  75  של המנחות, שלפני הקמיצה היו מגישים את המנחה לאותה קרן למטה מחוט הסיקרא.

 75.  הלימוד בגמרא על הגשת מנחה מלמד רק שצריך להגיש אל קרן דרומית מערבית, אך דין הגשה למטה מחוט הסיקרא לא נזכר כלל. ומנין למדים שהגשת מנחה נעשית למטה? התוס' להלן הביאו דברי רבינו חיים הגורס בגמרא "מה חטאת טעונה ייסוד אף הגשת מנחה טעונה ייסוד". והוכיחו כדבריו מסוגיא מפורשת במנחות שהגשת מנחה צריכה להיות כנגד הייסוד. ובשיטה מקובצת הקשה על רבינו חיים למה צריך פסוק מיוחד שתהיה הגשה כנגד הייסוד. הלא כבר למדים מפסוק אחר שההגשה היא בקרן דרומית מערבית. והיא יש לה ייסוד. ותירוץ השטמ"ק שהלא היה אפשר לומר שתהיה ההגשה כשרה בקרן דרומית מערבית למעלה. ובאה הדרשה שצריך ייסוד ללמדנו שתהא ההגשה למטה. וביאור הדברים על פי מה שביאר הגרי"ז ודייק זאת מהרמב"ם, שחציו התחתון של המזבח שייך ומתייחס לייסוד (מה שאין כן חציו העליון, שאינו מתייחס לייסוד אלא לקרנות המזבח) וזוהי כוונת השטמ"ק שכיון שצריך הגשה לייסוד, צריכה ההגשה להיות בחצי המזבח התחתון דווקא. שהוא המתייחס לייסוד.
ג. ושירי הדם של חטאת בהמה הנעשית בחוץ לאחר שניתן מהדם על ארבע הקרנות נשפכים על יסוד קרן זו למטה.
ואלו הן שלשה דברים שהיתה משמשת הקרן הזו מחוט הסיקרא ומלמעלן: א. לניסוך היין  76  מפני שהיו בה השיתין למעלה, בראש המזבח, שלתוכם נכנס היין של הנסכים.

 76.  ופירש רש"י שאי אפשר לנסך רק שם. ויש להקשות בזה. הלא הניסוך לא היה לשיתין. אלא היו מנסכים לספלים ומהם היה הולך לשיתין. ואדרבא, מבואר שבשעת הניסוך היו סותמים את נקבי השיתין כדי שיתמלא גגו של המזבח מהנסכים. ורק אחר כך פתחו את השיתין שירד הניסוך לתוכם. ואם כן הרי היה אפשר לקבוע את הספלים בשאר קרנות המזבח ומשם ילך הניסוך לשיתין. ומה טעם היה הניסוך בקרן דרומית מערבית דווקא. ואולי כוונת רש"י לבאר רק מדוע הניסוך בראש המזבח ולא למטה. ועל זה ביאר שכיון שנקבי השיתין למעלה חייב הניסוך להעשות למעלה.
ב. ניסוך המים בחג הסוכות.
ג. עולת העוף שעיקר מקום עבודת מליקתה ומיצוי דמה הוא בקרן דרומית מזרחית. אך כשהיו הרבה כהנים עסוקין בעולות בקרן המזרחית, ולא היה מקום לכהן זה הבא למלוק עולה לעמוד שם בסובב, היה מולקה בקרן דרומית מערבית למעלה.

דרשני המקוצר