פרשני:בבלי:זבחים פ א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים פ א

חברותא

ה. דמן של הניתנין במתנה אחת, כגון בכור שנתערבו בניתנין במתנה אחת, כגון מעשר, אם נתערבו הדמים בכוס אחת או שהיו שתי כוסות שהתערבו, ינתנו במתנה אחת.
והגמרא הניחה בהתחלה שהתנא סובר "יש בילה", דהיינו, שכל שני דברים לחים המתערבים זה בזה, הם נבללים היטב עד שבכל טיפה וטיפה יש משני המינים המעורבים, ולכן בנתינה אחת מהדם המעורב יש גם נתינה מדם הבכור וגם מדם המעשר. ואם נתערבו שתי כוסות, יתן מתנה אחת מכל כוס, בנפרד.
ו. ואם נתערבו דמן של הניתנין מתן ארבע במתן ארבע, כגון דם עולה שהתערב בדם שלמים, ינתנו במתן ארבע.
ז. ואם נתערבו דמים שיש בהן מתן ארבע בדם הניתן במתנה אחת -
רבי אליעזר אומר: ינתנו במתן ארבע. ואינו עובר על נתינת הדם שדינו במתנה אחת משום בל תוסיף, כי רואים אנו אותו כמים בעלמא, משום שאינו נותנו כדי לקיים בו מתן ארבע מתנות אלא משום שאינו יכול להפרידו מהדם השני המעורב בו, שמתנותיו ארבע.
רבי יהושע אומר: ינתנו במתנה אחת בלבד, משום שאינו סובר "רואין", ואם יתן ארבע יעבור משום בל תוסיף על נתינת דם הבכור. והוא יוצא ידי חובה בנתינת מתנה אחת, שהרי כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת בלבד, כיפר.
אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: כיצד הוא נותן מתנה אחת בלבד? והרי גם אם יצא ידי חובה, הוא החסיר את המצוה ליתן ד' מתנות, ואם כן, הרי הוא עובר על בל תג רע?!
אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: כיצד, לדבריך, הוא נותן ארבע מתנות, הרי הוא עובר על בל תוסיף בנתינת ד' מתנות מדם הבכור!?
אמר לו רבי אליעזר: לא נאמר בל תוסיף בנתינת ארבע במקום מתנה אחת אלא כשהוא בפני עצמו, ולא כשהוא בתערובת ומקיים מצוה בדם השני.
אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו. ולא כשהוא בתערובת ואינו נותן ממנו מחמת האיסור לתת את הדם השני.
ועוד אמר רבי יהושע להסביר מדוע עדיף להמנע מליתן ארבע:
כשנתת ארבע מתנות, הרי עברת על בל תוסיף בנתינת דם הבכור, ועשית מעשה בידך. ואילו כשלא נתת, ונמנעת מקיום מצות מתן ארבע בדם העולה, עברת אמנם על בל תגרע, ואולם, לא עשית מעשה בידך. הילכך, שב ואל תעשה עדיף.
גמרא:
שנינו במשנה: דם תמימים שהתערב בדם בעלי מומין ישפך לאמה. רבי אליער אומר, אם קרב כוס אחד יקרבו כל הכוסות.
אמר רבי אלעזר: לא הכשיר רבי אליעזר כשקרב כוס אחת להקריב את יתר הכוסות אלא אם נותנן שנים שנים כוסות, והיינו, שבבת אחת זורק משתי כוסות כאחת. כי אז, בנוסף לתליה שהכוס הראשונה שכבר קרבה היתה הכוס של בעלי המומין, יש צד היתר נוסף, כיון שזורק שתי כוסות כאחת, אפשר "לומר": מתוך שכוס אחת מהשתים היא ודאי היתר, גם השניה היא היתר.  39 

 39.  וכבר נתבאר לעיל שאין סברא באמירה זו, אלא זהו אופן שבו ניתן להקל ולהתיר את החומרה שהחמירו חכמים שלא תתבטל הכוס הפסולה האחת בין הכוסות ההיתר הרבות.
אבל להקריב את שתי הכוסות בנפרד, אחד אחד, לא מקריבים.
מתיב רב דימי: הרי שנינו במשנתנו: וחכמים אומרים, אפילו קרבו הכוסות כולן חוץ מאחד מהן, ישפך לאמה. ולדברי רבי אלעזר הרי גם רבי אליעזר מודה שכוס אחד אינו קרב אלא רק שתי כוסות!?
אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה: בר תחליפא! (קרא לו כך על שם אביו, שנקרא תחליפא) אסברה לך: מאי אפילו נשתייר "אחד"? - זוג כוסות אחד, ולעולם אם נשאר כוס אחד בלבד מודה רבי אליעזר לחכמים שאינו קרב.
ועתה מבארת הגמרא מדוע הוצרכנו לשנות את פלוגתייהו דחכמים ורבי אליעזר גם באברי בעלי מומין שהתערבו באברי תמימים, וגם בדם בעלי מומין שהתערב בדם תמימים.
וצריכא למיתני לתרוייהו: דאי אתמר מחלוקתם רק בהא, באיברי בעלי מומין שנתערבו באיברי תמימים, הוה אמינא, רק בהא קאמר רבי אליעזר להקל ולהקריב את הכל לאחר שקרב אחד מהן, משום דאיתעביד ביה כפרתו בהכשר. שזריקת הדם, שהיא העבודה המכפרת, נעשתה כהלכתה, ורק בעבודת ההקטרה, הנעשית לאחר הכפרה, נהייתה התערובת. הילכך הקיל בה רבי אליעזר לתלות ולהתיר. אבל בהא, דם בעלי מומין שנתערב בדם תמימים, שעיקר הכפרה תיעשה בקלקול, אימא מודי להו לרבנן שאין להקל.
ואי איתמר בהא, דם שנתערב, הוה אמינא, רק בהא, שעיקר הכפרה תיעשה בקילקול, קאמרי רבנן, החמירו חכמים שלא לתלות. אבל בהא, איברים שנתערבו לאחר הכפרה בזריקת הדם, אימא מודו לרבי אליעזר שאפשר לתלות ולהקל להקטיר את כולן. הילכך צריכא לאשמועינן שנחלקו חכמים ורבי אליעזר בתרוייהו.
תנן התם במסכת פרה: צלוחית של "מי חטאת" (שהם מים חיים אשר מעורב בהם אפר פרה אדומה, המוקדשין להזאה על טמאי מת) שנפלו לתוכה מים כל שהן (הפסולים להזאה) -
רבי אליעזר אומר: יזה הכהן מן המים שבצלוחת על האדם הטמא שתי הזאות, וכדמפרש ואזיל, ויטהר.
וחכמים פוסלין את כל המים שבצלוחית.
והוינן בה: בשלמא רבנן פוסלים את המים להזאה, משום דסברי שלשה דברים:
א. "יש בילה" (שני דברים לחים, או קמח, המתערבבים זה בזה, הרי הם נבללים לגמרי), ונמצא שבכל טיפה מהמים מעורבים מי חטאת עם מים פסולים.
ב. ועוד סברי רבנן, הזאה צריכה שיעור, ונמצא שבכל הזאה והזאה חסר שיעור מי חטאת משום המים הפסולים המעורבים בהם.
ג. ולא יועיל שיזה ויחזור ויזה, כי אין מצטרפין להזאות, שאין הזאה האחת מצטרפת לחברתה.
אלא, רבי אליעזר דאמר יזה שתי הזאות בזו אחר זו ולא די בהזאה אחת, מאי קסבר?
אי קסבר אין בילה, ויתכן שבהזאה האחת מבין השתיים לא היו כלל מי חטאת אלא מים בלבד, כי מזה שתי הזאות, מאי הוי הוכחה שבאחת מהשתיים שהיזה יש מי חטאת? והרי כיון שאין בילה יש לחשוש דילמא תרוייהו הזאות, מיא קא מזי?! שמא בשתיהן לא היו כלל מי חטאת, אלא היה בהן רק מים.
אלא, בהכרח, קא סבר רבי אליעזר יש בילה, ואין הוא חושש שמא תעלה בידו הזאה של מים בלבד.
ואי קסבר רבי אליעזר אין הזאה צריכה שיעור, למה לי שתי הזאות? והרי בהזאה ראשונה כבר היזה כל שהוא ממי חטאת?!
אלא, קסבר רבי אליעזר הזאה צריכה שיעור, ולכן חייש שמא בהזאה הראשונה היו מעורבים מים בשיעור כזה שאין בהזאת מי החטאת כדי שיעור הזאה, הילכך, יחזור ויזה.
ואי קסבר אין מצטרפין להזאות, שאין הזאה האחת מצטרפת לחברתה, כי מזה שתי הזאות, מאי הוי!? הרי אין הן מצטרפות לשיעור הזאה.
ואי נמי, גם אם נאמר מצטרפין להזאות, שמצטרפות שתי הזאות להשלים את שיעור ההזאה, אכתי תקשי, מי יימר דבהזאה הנוספת מלא ליה שיעורא?
ומביאה הגמרא שלשה תירוצים של שלשה אמוראים:
א. אמר ריש לקיש: לעולם קסבר רבי אליעזר יש בילה, והזאה צריכה שיעור. ומה שהקשינו, מנין שבהזאה השניה הוא ישלים את השיעור, יש לומר, הכא במאי עסקינן, כגון שנתערבו מים פסולים בשיעור של הזאה אחת בלבד, בשיעור הזאה אחת של מי חטאת (או ביותר מי חטאת). ולכן, אם יזה שתי הזאות, ויצטרפו מי החטאת שבראשונה לשניה, ודאי שיהיה בצירוף של שתיהן בכדי שיעור הזאה, שהרי לא היה בהן מן המים הפסולים אלא בכשיעור הזאה אחת בלבד.
ב. רבא אמר: לעולם יש בילה, והזאה אינה צריכה שיעור, ומה שחייבוהו להזות שתי הזאות, קנסא הוא דקנסו רבנן, שלא להנות מהריבוי של מי החטאת על ידי שהתערבו בהם מים פסולים, כי היכי דלא משתרש ליה, שלא ירוויח בנפילה זו את ריבוי מי חטאת.
ג. רב אשי אמר: לעולם קסבר רבי אליעזר הזאה אינה צריכה שיעור, ובצלוחית מי חטאת שנפלו לתוכו כל שהוא מים איירי, וקסבר רבי אליעזר אין בילה, הילכך חיישינן שמא בהזאה הראשונה (שהיא כל שהוא, שהרי אין הזאה צריכה שיעור) היזה מהמים ולא ממי החטאת, ולכן יזה שתי הזאות, והשתא ודאי לן שאחת מהן היא מי חטאת, שהרי הזאה כל שהוא בעינן, ומהמים לא היו בתערובת אלא כל שהוא בלבד.
מיתיבי לתירוצו של ריש לקיש, ממה ששנינו: רבי אומר: לדברי רבי אליעזר, המכשיר בשתי הזאות, הזאה כל שהוא מטהרת, כי הזאה אין צריכה שיעור. והזאה שהיא מחצה כשר ומחצה פסול. דהיינו, הזאה שבחציה היא מים כשרים ובחציה היא מים פסולים, גם היא הזאה כשירה.
לרבא ולרב אשי אין זו קושיה, כי רבי אמר את עיקר הדין לדברי רבי אליעזר, ומה שצריך לחזור ולהזות, לרבא הוא משום קנסא, ולרב אשי צריך לחזור ולהזות משום שאין בילה. אבל לריש לקיש, שאמר משום שצריך לצרף את שתי ההזאות לשיעור אחד של הזאה, תיקשי, שהרי אמר רבי בפירוש שלפי רבי אליעזר הזאה אינה צריכה שיעור!?

דרשני המקוצר