פרשני:בבלי:סוכה מז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוכה מז א

חברותא

כי פליגי רב ושמואל -  לברוכי בו על הסוכה.
למאן דאמר "שביעי לסוכה", ברוכי נמי מברכינן על ישיבת סוכה כאילו היה זה היום השביעי.
אבל למאן דאמר "שמיני לזה ולזה", ברוכי על ישיבת סוכה, לא מברכינן. והרי הוא "שמיני לסוכה" בכך שאין מברכים עליה, ושמיני לברכה, שמזכיר בתפילה בקידוש ובברכת המזון את יום שמיני עצרת.
אמר רב יוסף: נקוט דרבי יוחנן בידך, והיינו, נהג לפי דבריו.
היות ודרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי - מיתב הוו יתבי, הם ישבו בסוכה, אבל ברוכי עליה לא בריכי. ופרכינן: ודלמא סבירא להו כמאן דאמר "כיון שבירך יום טוב ראשון שוב אינו מברך", ולכן לא ברכו עליה, ולא מחמת שהיה זה היום השמיני. ואין להביא מהם ראיה לדידן, שאנו מברכים בכל פעם, שאין מברכים על הסוכה בשמיני.
ומשנינן: גמירי, רב יוסף היה יודע במסורת הקבלה, דמאפר, ממקום המרעה, אתו, באו זה עתה, ולא קיימו עדיין מצות סוכה. ואם היה זה יום שחייב בברכה על הסוכה, הם היו מברכים עליו, אפילו אם היו סוברים שאין מברכים על הסוכה אלא פעם אחת.
איכא דאמרי: ברוכי - כולי עלמא לא פליגי דלא מברכינן.
כי פליגי - למיתב לישב בסוכה.
למאן דאמר "שבעה לסוכה" - מיתב יתבינן בו בסוכה.
ולמאן דאמר שמיני לזה ולזה - מיתב נמי לא יתבינן.
אמר רב יוסף: נקוט דרבי יוחנן בידך, שאין לשבת בו בסוכה כלל, ואל תנהג כרב המחייב לישב בסוכה.
היות דמרא דשמעתא, זה שאמר משמו של רב שיש לשבת בו בסוכה, מני? הרי הוא רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת!
ויודע אני כי הוא עצמו, בשמיני ספק שביעי - לבר מחוץ מסוכה יתיב! שאף על גב שהוא זה שאמר את דינו של רב, הוא לא נהג למעשה לפי ההלכה שאמר משמו.
ומסקנת הגמרא: והלכתא - ביום השמיני שהוא ספק שביעי, מיתב יתבינן בו בסוכה, אך ברוכי לא מברכינן.
אמר רבי יוחנן: אומרים זמן ברכת שהחיינו בשמיני של חג, ואין אומרים זמן בשביעי של פסח.
ואמר רבי לוי בר חמא ואיתימא רבי חמא בר חנינא: תדע שיש לומר זמן בשמיני, שהרי חלוק הוא היום השמיני בשלושה דברים מחג הסוכות: בסוכה, ולולב, וניסוך המים, שאינם נוהגים בו.
וגם לרבי יהודה, דאמר בלוג מים היה מנסך כל שמונה הימים, ואפילו בשמיני עצרת, בכל זאת יש לברך ברכת הזמן, כי הרי עדיין חלוק היום השמיני מחג הסוכות בשני דברים, בלולב ובסוכה שאין נוהגים בו.
והוינן בה: אי הכי, שהחלוקה בדיני היום מחייבת ברכת הזמן, ביום שביעי של פסח נמי נאמר ברכת הזמן, שהרי חלוק הוא באכילת מצה.
דאמר מר: לילה ראשונה של פסח חובה לאכול בו מצה, מכאן ואילך - רשות.
ודוחה הגמרא את התמיהה הזאת בכמה אופנים:
א. הכי השתא? מהו הדמיון!
הרי התם, שביעי של פסח, רק מלילה הראשון הוא חלוק, אבל מיום, ואפילו מהיום הראשון, הוא אינו חלוק, שהרי גם ביום הראשון של פסח אין חיוב לאכול מצה, אלא רק בליל הראשון בלבד!
ואילו הכא, בשמיני עצרת, אפילו מיום נמי חלוק. ב. רבינא אמר: זה שמיני עצרת חלוק מהיום האחרון של סוכות שלפניו, ולכן מברך עליו ברכת הזמן.
ואילו זה שביעי של פסח, חלוק מהליל הראשון של פסח שלפני פניו, וחלוקה רחוקה שכזאת אינה מחלקת את שביעי של פסח ליום בפני עצמו, לברך עליו ברכת הזמן.
ג. רב פפא אמר: החילוק בין שמיני עצרת וחג הסוכות - יש לו ראיה מהתורה, ולכן מברכים ברכת הזמן. שהרי הכא ביום השמיני כתיב פר אחד בלבד, ואילו התם, בימי חג הסוכות כתיב פרים רבים בכל יום.
ד. רב נחמן בר יצחק אמר שיש להביא ראיה נוספת מהכתוב: הכא בשמיני עצרת כתיב בתחילת פרשת קרבנותיו "ביום השמיני". ואילו התם בקרבנות חג הסוכות כתיב בכל אחד מהימים וביום, בוי"ו החיבור, ללמדך שרק שבעת הימים של חג הסוכות הם חג אחד, ואילו היום השמיני הוא חג נפרד.
ה. רב אשי אמר: הכא ביום השמיני כתיב בקרבנותיו (במדבר כט) "במספרם כמשפט". ומשמע שיש לו משפט (דין) בפני עצמו.
ואילו התם, ביום השביעי של חג הסוכות, כתיב "במספרם כמשפטם". ומשמע שיש משפט אחד לשבעת ימי החג. ןאין זה "כמשפט" של היום השמיני.
ודנה הגמרא בדברי רבי יוחנן שיש לומר זמן בשמיני: לימא מסייע ליה לרבי יוחנן מדברי רבי יהודה בברייתא:
דתניא: מספרם של הפרים, האילים והכבשים האמורים בתורה בקרבנות חג הסוכות, חייב להיות כמו שכתוב בהם בכל יום ויום מימות החג.
ואם אין את מספר הקרבנות המלא, אלא רק חלק ממנו, אי אפשר להקריב כלל מאותו סוג הקרבן שחסרים ממנו, היות והם מעכבין זה את זה.
ורבי יהודה אומר: רק האילים והכבשים, שמספרם קבוע מידי יום ביומו, מעכבים זה את זה, לפי שהקפידה תורה על מספרם הקבוע מידי יום ביומו.
אבל הפרים - אין מעכבין זה את זה, שהרי מתמעטין והולכין מידי יום, ומשמע שלא הקפידה על מספרם. ולכן, גם אם חסר ממספר הפרים שבאותו יום אפשר להקריב מספר פרים קטן ממנו, כדי לצאת ידי חובה לפחות בפרים האלה.
אמרו לו חכמים לרבי יהודה: והלא כולן, גם האילים והכבשים מתמעטין והולכין, שהרי בשמיני מקריבים רק איל אחד ולא שני אילים, ושבעה כבשים ולא ארבעה עשר!
אמר להן רבי יהודה: שמיני - רגל בפני עצמו הוא. ואין ללמוד משינוי קרבנותיו שלא הקפידה התורה על מספר הקרבנות בחג הסוכות.
שכשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן לעצמן, וכן שיר מיוחד שהיו אומרים הלויים, לעצמן, וכן ברכה (כפי שיתבאר להלן), לעצמן, וכן מצות לינה בירושלים לאחר הבאת הקרבן, לעצמן.
אף שמיני טעון קרבן מיוחד לעצמו, ושיר, וברכה, ולינה מיוחדים לעצמו.

דרשני המקוצר