פרשני:בבלי:חגיגה כז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חגיגה כז א

חברותא

שאני שולחן  דרחמנא קרייה "עץ", ללמדך: ציפוי בטל לגבי שולחן (רש"י לקמן).
דכתיב: המזבח (השולחן העומד מול המזבח, רש"י יחזקאל) עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ, וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'.  1 

 1.  כתבו התוספות במנחות צז א: אין שיעור זה לא למזבח ולא לשולחן, ושמא זה היה גובהן של סניפים, וראה מה שכתבו התוספות כאן בסוף ד"ה שאני.
הרי שקראו הכתוב לשולחן: עץ.  2 

 2.  מכל סוגייתנו נראה, כי אף השולחנות שהיו במקדש היו עשויים עץ ומצופים זהב (ושולחנו של משה מפורש הוא בכתוב, שכך היה) ; וזה לכאורה שלא כדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (א יח) שכתב: המנורה וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד, ואם עשו אותם של עץ או עצם או אבן או של זכוכית פסולין. ותמה על דבריו הרש"ש בהערותיו על הרמב"ם מסוגייתנו, וראה מנחת חינוך תחילת מצוה צז מה שכתב בזה, ובאבן האזל בהלכות בית הבחירה שם.
ואגב שהביאה הגמרא מקרא זה, מפרשתו הגמרא:
פתח במזבח (המזבח עץ שלש אמות) וסיים בשולחן (זה השולחן)?
רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו: בזמן שבית המקדש קיים, הרי המזבח מכפר על אדם, עכשיו שולחנו של אדם שמזמין עליו אורחים מכפר עליו.  3  שנינו במשנה: כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים וכו' כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב (עשוי עץ ומצופה זהב לקטורת) ומזבח הנחושת (עשוי עץ ומצופה נחושת לקרבנות) מפני שהן כקרקע:  4 

 3.  כתבו התוספות: דגדול כח הלגימה, וכמו שאמרו בסנהדרין קג ב: גדולה לגימה (אכילה שמאכילין אורחים, רש"י שם) שמעלמת עינים מן הרשעים, מעלמת מעיני המקום שלא להביט ברשעו לשלם לו כדרכו הרעה אלא עושה כאילו אינו רואה במעשיו, רש"י שם.   4.  במשכן משה היה המזבח הפנימי שהוא מזבח הקטורת עשוי עצי שטים ומצופה זהב, ומזבח החיצון שעליו היו מקטירים קרבנות, היה עשוי עצי שטים ומצופה נחושת. ב. מזבח הקטורת שהיה במקדש, מתבאר מן הכתובים (מלכים א, ו, פסוק כ וכב) שהיה מצופה בארז ומצופה בזהב, ופירש במצודות וכן פירש הרד"ק, שהיה עשוי אבנים ושני ציפויים עליו, התחתון ארז ועליו ציפוי זהב. מזבח החיצון שבמקדש היה עשוי בנין אבנים ולא היה מצופה כלל. ג. דברי המשנה, הסוגיא, ודברי רש"י כאן, אי אפשר לפרש על המזבחות שהיו במקדש, אלא על מזבחות כעין של משה. אך ודאי שאין הנדון כאן על מה שהיה בימי משה, אלא כתבו האחרונים שהנידון הוא על דרך "אילו" היו המזבחות עשויות כעין שהיו בימי משה. ובדרך אחרת, שהנדון הוא אם לעתיד לבוא יהיו המזבחות עשויות כעין של משה, (על פי תוספות יום טוב שכתב כן על מזבח הנחושת שבמשנתנו).
ומפרשינן: מזבח הנחושת הרי הוא כקרקע, משום דכתיב: מזבח "אדמה" תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, וקראו הכתוב "אדמה" כדי ללמדך שהמזבח עליו זובחים עולות ושלמים דינו כקרקע.
ומזבח הזהב הרי הוא כקרקע משום דכתיב: המנורה והמזבחות (הנחושת והזהב) הרי שאיתקוש מזבחות זה לזה, וכשם שמזבח הנחושת חשוב כקרקע כך מזבח הזהב.
שנינו במשנה: כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים מפני שהן מצופין:
קא סלקא דעתין: חכמים מודים לרבי אליעזר שאין המזבחות מקבלים טומאה, אלא שאין הטעם משום שהן כקרקע, אלא מפני שהן מצופין:
ותמהינן: אדרבה כיון דמצופין נינהו מיטמאו, כלומר: מעיקר הדין לא היה לנו לטמאם משום שכלי עץ העשוי לנחת הן, אלא משום ציפוים הוא שיש לנו לטמאותם, והאיך אתה אומר שהציפוי גורם שלא יקבלו טומאה?
ומשנינן: אימא: וחכמים מטמאין - שלא כדברי רבי אליעזר המטהרן - שאין המזבחות כקרקע, ושמא תאמר: מכל מקום כלי עץ העשויים לנחת הן ואינן מיטמאין, אף זה אינו, מפני שהן מצופין וכלי מתכות הן.
איבעית אימא: לעולם חכמים מודים לרבי אליעזר שאין המזבחות מקבלות טומאה, ואין טעמם מפני שהוא כקרקע, אלא מפני שכלי עץ העשויים לנחת הם, ואף שמצופין הן הרי גילה הכתוב שקרא לכולם "עץ" שהציפוי בטל לגביהם.  5 

 5.  לשון רש"י ד"ה מיבטל, דרחמנא קרא עץ "לכולהו", ולא ביאר רש"י היכן קראו הכתוב למזבחות "עץ", וראה בתוספות ד"ה שאני שנקטו כי המזבח קרוי "עץ" הואיל ונזכר מזבח בלשון הכתוב כדכתיב: המזבח עץ שלש אמות, אך לשון רש"י שכתב "לכולהו" משמע, לאו דוקא משום שהנידון הוא על המזבח.
ומה שאמרו חכמים "מפני שהן מצופין":
רבנן לרבי אליעזר קאמרי: מאי דעתיך (מה היא סברתך) שאתה אומר אין המזבחות מקבלות טומאה משום שהן כקרקע, ונראה מדבריך שבלא טעם זה היו מקבלים טומאה אף שכלי עץ העשוי לנחת הם, הרי ודאי טעמך משום דמצופין הן, ואין להם תורת כלי עץ אלא שמכל מקום אין מקבלין טומאה מפני שהן כקרקע.
אך אין הדבר כן כי מיבטל בטיל צפויין גבייהו (הציפוי מתבטל לגביו) ואין הם מקבלים טומאה משום שהם כלי עץ העשוי לנחת, ואין צורך לדבריך שאתה אומר: אין מקבלין טומאה מפני שהן כקרקע.
אמר רבי אבהו אמר רבי אליעזר: תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן.
ויש לך ללמוד כן מקל וחומר מסלמנדרא (חיה הנבראת מן האש כשבוערים אש במקום אחד שבע שנים תמיד בלי הפסק, רש"י).  6  ומה סלמנדרא שתולדת אש היא (מן האש היא נוצרת) - הסך מדמה על גופו, מועיל לו הדם שאין אור שולטת בו (כך הוא טבע דם הסלמנדרא) -

 6.  ברש"י חולין קכז א ד"ה וסלמנדרא, פירש: שרץ הנוצר מן האור מעצי הדס על ידי כשפים. ובתוספות בשם הערוך הביאו מה שכתב בתרגום יהונתן לפרש "החולד והעכבר": כרכושתא וסלמנדרא.
תלמידי חכמים שכל גופן אש, דכתיב: הלא כה דברי כאש נאם ה', על אחת כמה וכמה שאין אור שולט בהן.  7 

 7.  כתב מהרש"א: מתוך דברי תורה ואש שבהן נעשה גופן אש כמו שאמרו: תלמיד חכם דרתח אורייתא הוא דרתחא ביה.
אמר ריש לקיש: אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל.
ויש לך ללומדו בקל וחומר ממזבח הזהב: מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, נעשה בו נס שאף לאחר כמה שנים אין האור שולטת בו בזהב ואינו נפחת (רש"י).  8 

 8.  אבל מתוספות משמע, שאין האור שולטת בעץ שמתחתיו אף על פי שאינו מצופה זהב אלא כעובי דינר זהב. ועל פי דבריהם ביאר מהרש"א, שהמצוות שהן "נחמדים מזהב ומפז רב" מגינים על פושעי ישראל מאש של גיהנם שלא ישלוט בהן.
פושעי ישראל שמלאין מצוות כרמון, דכתיב: כפלח הרמון "רקתך", אל תקרי "רקתך" אלא "רקנין שבך", ללמדך שמלאים הם מצוות כרמון - על אחת כמה וכמה שאין אור שולט בהן.  9 

 9.  בברכות נז א איתא: מאי "רקתך", אפילו ריקנין שבך מלאים וכו'.