פרשני:בבלי:בבא בתרא קנו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קנו א

חברותא

אמר ליה, מתרץ אמימר:  ולטעמיך, לשיטתך רב אשי, אם הוא אכן מרויח במכירתו, כאשר זבין חמשא בשיתא, שמכר חפץ ששוה חמש, בשש, הכי נמי דזביניה זביני, האם אכן המכר יתקיים, שהרי הוא מרויח במכירה זו!? והרי זאת לא מצאנו.
אלא, מוכרחים אנו לומר, כי קים להו לרבנן, ידוע לחכמים דינוקא מקרבא דעתיא לגבי זוזי, שקטן דעתו קרובה לכסף ומאד נכסף לכסף, ואי אמרת זביניה זביני, אם מכירתו תועיל במקום שהוא מרויח, יש לחשוש שמא זמנין לפעמים דמקרקשי ליה זוזי שיציעו לו כסף, ואז, אזיל, ומזבין לכולהו נכסי דאבוה. ילך וימכור את כל נכסי אביו במחיר מוזל. לכן רבנן תקנו שלא יכול למכור כלל.
אבל גבי מתנה, אם רוצה לתת מתנה, תיקנו שיכול ליתנה, כי אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה, אם הוא לא קבל הנאה ממנו, לא הוה יהיב ליה מתנה, לא היה נותן לו סתם מתנה. נמצא, שהמתנה היא גמול על מה שנתנו לו, לכן אמרו רבנן תקנו חכמים, תיהוי מתנתו מתנה, שיכול לתת מתנה כדי דלעבידו להו מילי, שאנשים ירצו להטיב עמהם, ביודעם שהוא יחזיר להם בעתיד.
אמר רב נחמן אמר שמואל, אף על פי שקטן או קטנה הגיעו לגיל גדלות, אי אפשר להחליט על פי גיל השנים שהם גדולים, אלא בודקין, מבררים אם הביאו סימני גדלות ואז נחשבים גדולים. ואף על פי שיש לנו חזקה, שכל מי שהגיע לי"ג שנה מסתמא הביא גם שערות, זה מועיל רק לדינים דרבנן, כמו מיאון, אבל בדינים דאורייתא, להחליט שודאי הוא גדול, אי אפשר רק אם בודקים  113 .

 113.  רע"א בשו"ת קמא סי' ז' שחזקה דרבא מהני רק לדרבנן. אבל אם בדקני ומצאנו שערות תולים שהביא אותם למפרע כשנהיה בן י"ג.
ולכן בודקין לקדושין, ואם נמצא סימנים, אף אם תקבל קדושין מאדם אחר, הקדושין השניים אינם קדושין, כיון שמקודשת לראשון. אבל אם לא נמצא סימנים עכשיו, אלא רק לאחר קדושי השני, תצטרך גט משניהם מספק, כיון שלא ידוע מתי הביאה סימנים.  114 

 114.  על פי תוד"ה בודקין לקדושין, וכפי שמבאר האיילת השחר. ודלא כרע"א שתמה מאד בדבריהם.
ולגרושין, שאם לא ימצאו שערות לאיש או לאשה, לא יהיו גרושין (ויתבאר לקמן).
ולחליצה, זה מדובר רק על האשה, שיכולה לחלוץ רק אם הביאה שערות.
ולמאונין, קטנה שהשיאוה אחיה או אמה יכולה למאן כל זמן שלא גדלה, ומשהביאה שערות לא יכולה למאן.  115 

 115.  אף על פי שמיאון דרבנן וסומכים על חזקה דרבא שהביאה שערות אבל אם בדקנו ולא מצאנו שערות יכולה למאן כך מבאר תוד"ה ולגרושין.
ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים והביא שערות.
ודנה הגמרא: וכיון דבדקנא לקדושין, מאחר שבדקנו לקדושין, וראינו שהוא גדול, אם כן הוא גדול אף בשעת גרושין, לגירושין למה לי!? למה צריך לבדוק שוב לפני הגרושין!?
ומתרצת הגמרא: לא נצרכה אלא ליבום. שלא היו קדושין אלא יבום. דתנן, בן תשע שנים ויום אחד שבא אל יבמתו, קנאה. ואין נותן גט עד שיגדיל! ומוכח, שיבום שייך אף בקטן, לכן צריך לבדוק לפני הגירושין, כי אינו נותן גט עד שיגדל.
מבארת הגמרא: לחליצה, מה החדוש בחליצה שצריך לבדוק? הרי זה כמו גירושין!
אלא, לאפוקי מדרבי יוסי, זה ללמד דלא כרבי יוסי, דאמר "איש" כתוב בפרשה, בפרשת חליצה "ככה יעשה לאיש", ואין איש אלא גדול. אבל אשה, בין גדולה ובין קטנה יכולה לחלוץ.
קא משמע לן, באים להשמיע לנו, דמקשינן אשה לאיש, שמקישים אשה לאיש, שאף אשה חולצת רק אם היא גדולה, דלא כרבי יוסי.
וממשיכה הגמרא לבאר, ולמיאונין, אם מצאנו שערות היא לא ממאנת, לאפוקי מדרבי יהודה, לחדש שלא כשיטת רבי יהודה, דאמר צריך לבדוק למיאון  116  באופן שאורך השערות יהיה עד שירבה שחור על הלבן, עד שהשערות יגדלו ויהיו שוכבות על הבשר הלבן. קא משמע לן דלא כרבי יהודה, אלא גם שערות קצרות הן סימן לגדלות.

 116.  תוד"ה לחליצה מסתפק אם רבי יהודה סובר כך רק במיאון או תמיד.
ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים - בא לחדש, לאפוקי ממאן דאמר בן שמונה עשרה שנה.
ועתה פוסקת הגמרא בדינים שנאמרו לעיל:
והלכתא, תוך הזמן כלפני הזמן, ומוכר רק לאחר שגמר את שנת העשרים.
והלכתא, הלכה כגידל בר מנשיא, שאם יודע בטיב משא ומתן מוכר בנכסי אביו מבן י"ג.
והלכתא, הלכה כמר זוטרא, שלעדות מטלטלין מעיד מבן י"ג שנה.
והלכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהו, בכל הדינים שנאמרו לעיל.
מתניתין:
המחלק נכסיו על פיו, אדם שמחלק את נכסיו בדבור בלבד -
רבי אלעזר אומר: אחד בריא ואחד מסוכן, גם שכיב מרע שהולך למות, צריך קנין. והוא חולק על התקנה שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין בדבור בעלמא.
ולפיו, נכסים שיש להם אחריות קרקעות, נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, צריך לעשות את הקנינים שמיוחדים לקרקעות. ושאין להן אחריות מטלטלין אין נקנין אלא במשיכה. שזה הוא קנין של מטלטלין.

דרשני המקוצר