אשדוד

אשדוד היא עיר נמל במישור החוף בארץ ישראל. בתנ"ך מוזכרת אשדוד כאחת מחמש ערי סרני פלישתים.

אשדוד בתנ"ך

האזכור הראשון של אשדוד בתנ"ך הוא בספר יהושע (יא כג), כאחד מן המקומות בארץ ישראל שבהם נותרו ענקים שאותם יהושע לא הוריש. בהמשך (יהושע יג ג) מוזכרת כאחת מחמש ערי "סרני פלישיתים", הערים החשובות שבהן ישבו הפלישתים, יחד עם עזה, גת, אשקלון ועקרון. כשחולקה הארץ לשבטים, נפלה ארץ פלישתים בנחלת שבט יהודה (יהושע טו מז), אולם בפועל לא התיישבו בה משום שלא ירשו את יושביה הפלשתיים.

בספר שמואל (פרק ה) מסופר, כי לאחר שנשבה ארון הברית על ידי פלשתים במלחמתם עם ישראל, הם הביאוהו לאשדוד, שם היה ביתו של דגון אלהיהם, ולאחר שדגון נפל פעמיים וניזוק לא דרכה כף רגלם יותר במפתן ביתו. בהמשך, הכה ה' את העיר בעפולים. הארון הועבר לגת ולעקרון, בטרם הוחזר לישראל.

הפלשתים ישבו באשדוד עד כיבושה בידי עוזיהו בן אמציה מלך יהודה, אז התיישבו בה יהודים (דברי הימים ב כו ו). בימי חזקיהו בן אחז מלך יהודה, נכבשה העיר על ידי תרתן, שליחו של סרגון מלך אשור (ישעיהו כ א). ירמיהו מתנבא (ירמיהו כה כ) כי יבוא נבוכדנצאר על ערי יהודה, ובהן על "שארית אשדוד", ומסבירים המפרשים כי כנראה שאשדוד נחרבה כבר באופן חלקי על ידי מלך מצרים או מלך אחר, ונבוכדנצאר מצא אותה חרובה חלקית. גם עמוס הנביא מתנבא על חורבן אשדוד, בתוך נבואת הפורענות על פלשתים עמוס א ח, וכן הנביא צפניה (צפניה ב ד). זכריה מתנבא (זכריה ט ו) "וישב ממזר באשדוד, והכרתי גאון פלתשים". רוב המפרשים מסבירים, כי הכוונה היא שישבו ישראל באשדוד, שהם נחשבים לזרים ביחס לפלשתים (תרגום יונתן; רש"י; רד"ק; מהר"י קרא), אולם יש מסבירים, כי בזמן הגאולה הממזרים לא ישבו בתוך קהל ישראל, אלא באשדוד שהיתה מערי הפלשתים (אבן עזרא; מצודת דוד; מלבי"ם).

לאחר שיבת ציון מגלות בבל, היו האשדודים בין המפריעים לנחמיה בבניית חומת ירושלים (נחמיה ד א). בהמשך, מגלה נחמיה כי רבים מהעם נשאו נשים אשדודיות ובניהם מדברים אשדודית (שם יד כג-כד).

העיר החדשה

בסמוך לתל אשדוד התקיים במשך שנים רבות יישוב ערבי ששימר את השם המקראי - איסדוד. במהלך מלחמת העצמאות בשנת תש"ח ננטש היישוב, ובשנת תשט"ו הוקמה כ-6 ק"מ מצפון מערב לתל עיר יהודית בשם אשדוד. העיר יושבה על ידי עולים ממדינות רבות, וכיום היא העיר השישית באוכלוסייתה במדינת ישראל, עם כ- 216,511 תושבים.

בעיר אשדוד קיימת אוכלוסיה דתית גדולה. בין היתר פועלים באשדוד האדמו"רים מפיטסבורג, רבי מרדכי לייפער, ומטולנא-אשדוד, רבי אמיתי טברסקי. כמו-כן, קיימות קהילות גדולות של חסידי גור, חסידי ויז'ניץ, חסידי בעלז, ליטאים, ספרדים ודתיים-לאומיים.

בדנת תשכ"ז ייסד באשדוד הרב יוסף שלמה כהנמן ("הרב מפוניבז'") באשדוד ישיבה ליטאית גדולה בשם "ישיבת גרודנא" (על שם ישיבתו של רבי שמעון שקופ בגרודנא). הישיבה נחשבת כשלוחה של ישיבת פוניבז', ובראשה עמדו רבנים מפוניבז' הרב שמואל רוזובסקי והרב אלעזר מנחם מן שך, לצד הרב דב צבי קרלנשטיין, הרב צבי דרבקין והרב יצחק הקר, המתגוררים באשדוד. הישיבה כוללת כ-300 תלמידים.

בשנת תשס"ח השתכנה באשדוד ישיבת ההסדר נווה דקלים (במקור: ישיבת ימית), לאחר שנעקרה ממקומה בגוש קטיף. בראשות הישיבה עומד הרב דוד גבריאלי, והיא כוללת כ-130 תלמידים.

בסמוך לעיר, על יד המושבים ניר גלים ובני דרום, נמצא הישיבה התיכונית נווה הרצוג (על שם הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג), בראשות הרב מאיר אדרי.

החל משנת תשכ"ב מכהנים בה כרבנים ראשיים הרב סיני אדלר (כיום, מראשי כולל מר"ץ במבשרת ציון) והרב ישראל אליזרע (עד לפטירתו בשנת תשס"א). כיום, מכהנים כרבנים ראשיים בעיר הרב חיים פינטו (המכהן במקביל גם כרבה של קריית מלאכי) והרב יוסף שיינין.