חנוכה
|
|
חנוכה הוא חג של שמונה הימים המתחילים בכ"ה בכסלו, שנקבעו ע"י חכמים לימי הלל והודאה והדלקת נר בלילות החג לזכר ניסים שארעו באותם ימים.
רקע כללי
הרמב"ם (פ"ג מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ג) כתב:
- "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי, הכהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.
- וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
- ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה".
נמצא שישנם כמה סיבות לקביעת ימי החנוכה:
- הנצחון של החשמונאים ביטול הצרות מהיונים,
- חזרת המלכות לישראל,
- נס פח השמן.
הדלקת נרות[1]
- ערך מורחב - נר חנוכה
בעת הדלקת הנרות מכנסים את כל בני המשפחה, כדי לפרסם את הנס.
בלילה הראשון מדליקים נר אחד ובכל לילה מוסיפים נר נוסף, עד הלילה השמיני שבו מדליקים שמונה נרות. לפי מנהג האשכנזים כל אחד ואחד מבני המשפחה מדליק נרות לעצמו, מלבד האשה שהיא יוצאת ידי חובה בהדלקת הנרות של בעלה. בני עדות המזרח נוהגים שאחד מדליק עבור כל בני המשפחה.
את הנרות יש שמהדרים להדליק בשמן זית, שבו נעשה הנס בבית המקדש.
כדי לפרסם את הנס, מדליקים את הנרות בפתח הבית הפונה לרשות הרבים. כאשר מדליקים את הנרות בפתח שיש בו מזוזה, שמים את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה בצד ימין. אם אין פתח הפונה לרשות הרבים, מדליקים את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים.
את הנרות מעמידים בגובה שלושה טפחים ומעלה מהקרקע, ומצוה להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים מהקרקע. אם הניחם בגובה של למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה.
זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בשעת צאת הכוכבים, ויש שנוהגים להדליק עם שקיעת החמה.
הנרות או השמן צריכים להיות בגודל או בכמות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, גם אם מדליקים אותם בשעה מוקדמת.
בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות: א. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה". לפי בני אשכנז נוסח הברכה הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה"; ב. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד.
בלילה הראשון מדליקים את הנר הימיני. בלילה השני מוסיפים נר נוסף סמוך לו בצד שמאל, מברכים ומדליקים אותו תחילה ואחר כך פונים לימין להדליק את הנר הימיני. גם בשאר הלילות מוסיפים בכל לילה נר נוסף בצד שמאל, מברכים ומדליקים תחילה את הנר הנוסף ואחר כך פונים לימין לדליק את שאר הנרות. יש אומרים שתמיד מתחילים להדליק את הנר הסמוך לפתח, כלומר שאם הנרות מונחים בימין הפתח יתחיל להדליק את הנר הימיני ואחר כך יפנה לשמאל, ואם הניח את הנרות בשמאל הפתח, ידליק את הנר השמאלי הסמוך לפתח ואחר כך יפנה לימין. מצויים מנהגים נוספים בענין זה.
הלכות ומנהגי ימי החנוכה
הלכות ומנהגי היום
סעודות שאוכלים בחנוכה
אסור להתענות בחנוכה[2] (שם סעיף א) ואפילו תענית חלום או תענית יאר-צייט אין מתענים בו (רמ"א שם סעיף ג).
יש אומרים שאין מצוה בריבוי הסעודות (שו"ע או"ח סי' תרע סעיף ב), משום שבחנוכה הסכנה הייתה סכנה רוחנית, ולכן תקנו את לבטא השמחה ע"י אמירת הלל[3] ושמחה רוחנית, לעומת ימי הפורים שהייתה סכנה גשמית, ולכן תקנו לבטא את השמחה ע"י אכילה ושתיה (מ"ב שם ס"ק ו).
ויש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום שבאותן הימים הייתה חנוכת המזבח (רמ"א שם), כלומר: סיום הכנת מלאכת המשכן, אף שהקמתו נדחתה לר"ח ניסן (מ"ב שם ס"ק ז).
ונוהגין לומר שירות ותשבחות בסעודות שמרבין בהן, ואז - בצירוף שני הדברים (מ"ב ס"ק ט בשם המהרש"ל והב"ח) - הם בגדר סעודות מצוה (רמ"א שם). וראוי שהשמחה תהיה מעורבת ובלולה בשמחת התורה (ביאה"ל שם ד"ה ונוהגין לומר, בשם המהרש"ל). וכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה (- הדלקת הנרות), הרי זה סעודת מצוה (מ"ב שם ס"ק ט בשם המהרש"ל).
עשיית מלאכה
מותרים בימים אלו בעשית מלאכה (שו"ע או"ח סי' עתר סע' א), ואין ראוי להבטל ממלאכה כי הבטלה היא עבירה (מ"ב שם ס"ק ה).
ויש מקומות שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקות {{מקור|(שו"ע שם), ויש אומרים שהמנהג הוא רק במלאכות האסורות ביום טוב, אך מלאכת אוכל נפש מותרת (פסקי תשובות שם אות ב, עמ' תסב). ויש שאמרו שהמנהג הוא רק לגבי מלאכות ויש נשים שנהגו שלא לעשות שום מלאכה בשעה שהנרות דולקים (שם בהערה 15 בשם הגרי"י פישר זצ"ל). ומאידך, יש נשים שנהגו לעות כל מלאכה מלבד תפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ (פסקי תשובות שם).
מנהגי אבלות שלא נוהגים בחנוכה
בימי החנוכה אסור להספיד (שו"ע או"ח סי' עתר סע' א, ג), אלא לחכם בפניו (שם סע' ג), אך אבלות נוהגת בחנוכה (מ"ב שם ס"ק יב).
יש שנהגו שלא לפקוד את הקברות בימי החנוכה, כי הדבר עלול להביא לידי בכי, ויש שלא חששו לכך (פסקי תשובות סי' עתר אות א, עמ' תסא).
מנהגים נוספים
נהוג לאכול בחנוכה מאכלי חלב, לפי שהנס נעשה על ידי מאכלי חלב, שהאכילה יהודית את האויב (רמ"א או"ח סי' תרע סעיף ב). יהודית היתה בתו של יוחנן כהן גדול, היא האכילה גבינה את ראש היוונים כדי שיצמא, ישתכר וירדם. אחר כך כרתה את ראשו וכל צבאו ברח. על ידי כך היתה ישועה גדולה לעם ישראל.
יש הנוהגים לחלק לילדיהם "דמי חנוכה", כדי לעודדם לעסוק בתורה (אוצר טעמי המנהגים[4], הרב שמואל פנחס גלברד שליט"א, עמ' שלח).
נהגו לסובב בסביבון בימי החנוכה (פסקי תשובות סי' עתר אות ד, כעמ' תסג). ונתנו בזה ההחסידים טעמים שונים.
סדר התפילה בחנוכה
בתפילת שמונה עשרה (- בברכת "מודים") וכן בברכת המזון (- בברכת "נודה לך") מוסיפים בשמונת ימי החנוכה את נוסח "על הניסים... בימי מתתיהו...", בנוסח זה מודים לה' ומהללים אותו על תשועתו בימי גזירות היוונים.
בתפילת שחרית אומרים בשמונת ימי החנוכה "הלל שלם" וקוראים בתורה בפרשת "חנוכת המזבח" (במדבר ז, א[5] - שם ח, ד). הטעם לקריאת פרשה זו, כי מלאכת המשכן במדבר סיני הסתיימה בכ"ה בכסלו. בשבת חנוכה מוציאים שני [[ספר תורה|ספרי תורהפפ. בספר הראשון קוראים את פרשת השבוע ובספר השני קוראים למפטיר את הקריאה של חנוכה.
בימי חנוכה אין אומרים "תחנון" ואין אומרים "למנצח" (רמ"א או"ח סי' תרפג).
הלל ושירה בחנוכה כביטוי לשמחה
כפי שהוזכר, הרמב"ם פוסק: " ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו... ימי שמחה והלל..."
כתב הרב נחום רבינוביץ (במאמרו הלל בחנוכה לשיטת הרמב"ם):
- "גם בחנוכה ראו חכמים להחיל על ימים אלה חובה של שמחה ושירה, אלא שבמקרה זה קבעו לומר את ההלל, ולא כמו בפורים שעדיין היו נביאים, והם חיברו שבח מיוחד לאותו אירוע, דהיינו המגילה. ודאי שאילו רצו היו יכולים לתקן (= לחבר) גם לחנוכה שירה מיוחדת אלא שהעדיפו להשתמש בהלל שהוא תקנת הנביאים הקדמונים. מעתה ימי החנוכה הם ימי שמחה שהרי תקנו לומר בו את ההלל, בו כתוב (תהלים קיח, כד): "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".
הבסיס לתפיסה זו, שההלל הוא ביטוי של שמחה[6], מצויה בדברי הרמב"ם (בסוף הל' לולב - פ"ח הט"ו):
- "...השמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצוה בהם - עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' (דברים כח, מז)... ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'..."
הרי שהשירה היא ביטוי של שמחה, שכן "...השכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר (דברים כח, מז): 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' - הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות" (רמב"ם פ"ו מהל' יו"ט ה"כ). מעתה כל עובד ה' ירבה בשירת שבח והודיה להקדוש ברוך הוא בכל הזדמנות אפשרית, ובפרט בימי החנוכה.
מהותם של ימי החנוכה
נס פח השמן מול נס נצחון במלחמה
כפי שהוזכר לעיל, ישנם כמה סיבות לחגוג את חג החנוכה. במקומות מסויימים (בגמ' שבת כא: ועוד) מדוגש יותר נס פך השמן, ואילו במקומות אחרים (בתפילת "על הניסים" ועוד) דוקא נס הנצחון במלחמה.
ישנן כמה גישות ליחס בין הגורמים השונים של החג.
נס פך השמן מגלה על הנצחון במלחמה
יש המסבירים, שעיקר שמחת ימי החנוכה היא על הנצחון במלחמה. אולם היה מקום לטעות שזהו נצחון טבעי ללא השגחה מכוונת מהשי"ת. נס פך השמן ברר שכל הנצחון היה כולו ניסי, ומושגח.
בגישה זו צועד המהר"ל (נר מצוה עמ' כב), וז"ל:
- "ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטלה ההדלקה, היו קובעין חנוכה? כי מה שחייב להודות ולהלל, זהו כאשר נעשה לו נס ובשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה... יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היוונים, רק שלא היה נראה שהיה נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל, היה מן השם יתברך".
(ועיין עוד במור וקציעה ליעב"ץ סי' תרע ובהגהות מהר"ץ חיות לשבת שם).
נס פך השמן מבטא את מהות הנצחון במלחמה ושאר מאורעות התקופה
הרב יעקב אריאל שליט"א, רב העיר רמת-גן, במאמרו מסביר נס פך השמן "לא ללמד על עצמו יצא, אלא על הכלל כולו יצא". מה שאירע בבית המקדש אינו אירוע מקומי, אלא הוא משקף בעצם את מה שאירע בארץ ישראל כולה.
ההתייוונות פשתה בחברה כולה, בעיקר במעמדות העליונים: בכהונה, באצולה ודומיהן. מעמדות אלו הינם בעלי השפעה מכרעת על התרבות הלאומית כולה. התפישות היווניות חדרו בכל.
מול לחץ חברתי כה אדיר עמדה קבוצה קטנה של משפחת כוהנים במודיעין ששמרה על הגחלת. רק שמנה של משפחת מתתיהו נשאר טהור וזך, חתום בחותמת הכהונה הטהורה והקדושה. קבוצה זו היתה שולית בתחילתה, רחוקה ממרכזי ההשפעה, דלה, חסרת כוח ואמצעים, "י"ב בני חשמונאי ואלעזר, כנגד כמה רבבות"[7] הנסחפים אחר התרבות היוונית.
אך, משפחה קטנטנה זו, עוררה תנועה לאומית גדולה שלבשה גם גבורה ותחבולות מלחמה, ניצחה מעצמה בעלת כוח צבאי אדיר, וע"י ניצול הפוליטיקה הבין לאומית הקימה ממלכה מכובדת שזיכתה את עם ישראל בעצמאות מדינית במשך יותר ממאתים שנה.
זהו נס פך השמן. כמות קטנה, אך מלאה טהרת לב, מכרעת את הכף.
ארץ ישראל מול הגלות
הרב דוד בר-חיים (במאמר חנוכה זו שאנו חוגגים – על שום מה?) טוען שהבדלים אלו משתקפים גם בהבדל הסגנוני שבין הרמב"ם לטור (או"ח סי' עתר, שהעתיק הגמ' שבת כא:), בעוד הרמב"ם מתאר את הרקע לחג, כיצד בני ישראל חיו תחת כיבוש יווני, אשר ביקש למנוע מהיהודים לחיות כיהודים וחילל את המקדש. בתגובה קמו החשמונאים והיכו את הצבא היווני, והעיקר הצליחו להעמיד שלטון עצמאי לראשונה מאתים שנה. לעומת, הטור מתמקד בפך אחד של שמן.
יתירה מזו, במגילת תענית אפילו בנס פך השמן מודגש הצד הטבעי של המלחמה:
- "ומה ראו להדליק את הנרות? לפי שנכנסו יונים בהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי לא היה במה להדליק. הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום בעץ והדליקו בהם את הנרות'.
לא מוזכר כלל הנס שהמנורה דלקה שמונה ימים. "המצוה הראשונה שיכלו לוחמי החופש היהודיים לקיים במקדש ששוחרר זה עתה היתה הטבת נרות המנורה, וזאת משני טעמים: אין קושי מיוחד להרכיב מנורה מכל הבא ליד... ועוד ש'אין מחנכין המנורה; אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערביים' (רמב"ם, תמידין ומוספין ג, י), כלומר: ניתן היה לבצע זאת מיידית. כך הפכה המנורה לסמל הנצחון וטיהור המקדש".
הסבר נוסף לסיבה שחנוכה הוא שמונה ימים[8] נמצא במגילת תענית, ואף שם לא מוזכר כלל נס פך השמן. וכך כתוב שם:
- "ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים? והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת, והיו מתעסקים בו שמונה ימים".
נס פח השמן מול הנצחון במלחמה
הרב שלמה אבינר ראש ישיבת [עטרת ירושלים] מציג זאת בצורה מעט שונה: למה הדליקו עם פח השמן הקטן והסתכנו שייכבה? לא יכלו לחכות עוד שמונה ימים כדי שהכל יהיה תקין אחרי שחיכו זמן רב? זאת ועוד, "טומאה הותרה בציבור": אם אין שמן טהור, מדליקים בשמן טמא. בכלל, איפה שמענו שקובעים חג על נס שאיפשר לקיים מצוה? אם אי אפשר לקיים מצוה, אי אפשר, וזה אונס שרבונו של עולם פטר.
והוא מסביר, חג החנוכה הוא על ההצלה. הגמרא רצתה ללמוד אמירת הלל בפורים בקל וחומר מפסח: אם בהצלה מעבדות לחרות, קל וחומר הצלה ממיתה לחיים. כאשר התורה קבעה חג הפסח, זה כולל כל הצלה. כך כותב החתם סופר. אם כן, מה ענינו של נס פח השמן? מסביר המהר"ל שהוא לא הסיבה לחג אלא סימן. כלומר אותו נס הוא סימן מן השמים להסכמה אלהית למרד.
הרי ספקות רבים היו אם להכנס למאבק: איך בטוחים שיצליחו? יש סיכוי? פקוח נפש? בזבוז משאבים? חיילי יהודה מכבי עצמם הביעו לפניו ספקות שמא לא ינצחו בקרב, שהרי אנו מעוט קטן, ושמא אין סיכוי. יהודה מכבי השיב שגם דוד ניצח את גולית וכן יהונתן את הגדוד. אמנם, אינינו בטוחים שננצח, הוסיף, אך נעשה מה שאנו מצווים . אין מסירות נפש על תנאי שיהיה נס. כאשר הושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, הם לא ידעו מראש שיהיה נס אלא מסרו נפשם, כפי שמביא רש"י על הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב).
מרד החשמונאים היה העזה גדולה, כי לא היו אז נביאים שיבטיחונו נצחון ולא אורים ותומים. אך לא היה צורך בכך, שהרי חייבים להלחם למען עצמאותנו.לכן בא נס פח השמן, מסביר המהר"ל, כדי לקבוע ממרומים שהמרד הזה היה כדת וכדין. זו קביעה מאז לדורות, שיש למרוד למען חרותנו הלאומית.
חותמו של כהן גדול
כאשר הגמרא מספרת את סיפורו של נס החנוכה, על פך השמן הטהור שנמצא במקדש, היא מקפידה לציין שאותו פך היה חתום בחותמו של הכוהן הגדול. ולכן כאשר היוונים חדרו לבית־המקדש והצליחו להרוס את המזבח ולטמא את השמנים, אך פך השמן שהכוהן הגדול בעצמו חתם – נשאר שלם, וממנו הדליקו נרות המאירים אלפי שנים.
בטאון חב"ד שואל: למה חשוב לספר שהפך נחתם בחותמו של הכוהן הגדול?
מכאן אפשר ללמוד, שכאשר החשֵכה הרוחנית גוברת וכאשר יש הזוממים "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" – יש להבטיח שיישאר פך שמן טהור, שממנו נדליק אחר־כך את המנורה כולה. התשובה למצב הזה היא: "חתום בחותמו של כוהן גדול" – כאשר פך השמן מוגן על־ידי חותמו של הכוהן הגדול, זו ערובה לשמירת טהרתו.
ומסקנת מחבר המאמר היא :"העצה היא לחפש ולמצוא את פך השמן החתום בחותמו של הכוהן הגדול. כשם שהכוהן הגדול קשור כל העת לקדושה וליראת־שמים שלמה, כך בכל יהודי קיימת נקודת היהדות, עצם הנשמה, הנשארת תמיד שלמה וטהורה. היא עלולה להיות במצב של שינה, אבל כשמעוררים אותה מתפרצת ממנה שלהבת של אמונה, שגוברת עלה'טומאה' שחדרה לשכל האדם.
הדרך לעורר את עצם הנשמה היא ההתקשרות עם 'הכוהן הגדול' שבכל דור ודור, ראש בני־ישראל, שאף הוא שרוי כל־כולו בעולם של קדושה ואינו זז מ'ירושלים' (שלמות היראה). הוא מעניק לכל מי שמתקשר עמו 'פך שמן טהור', שבכוחו יוכל להאיר את נר נשמתו, ולהגיע להכרה אמיתית באלוקות.
רמזים מהתורה
במקרא יש רמזים לחג החנוכה[9]:
- המילה העשרים וחמש בתורה : "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור". (בראשית א' ג')בהקשר לכך יש להוסיף שתי הערות:
- חז"ל דורשים על הפסוק "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" תוהו - זה בבל, ובוהו - זה פרס, וחושך - זה יון, על פני תהום - זה גלות אדום. הרי שיון הם חושך וחג החנוכה הוא האור.
- האור שעליו מדובר בפסוק אינו אור השמש, שהיא נבראה כידוע רק ביום הרביעי, אלא זהו האור הגדול שה' גנז לצדיקים לעתיד לבוא, וכתוב בספרי הקבלה שחג החנוכה מגלה את האור הגנוז.
- ברשימת המסעות שבפרשת מסעי, המסע ה-25 : "ויסעו ממתקה ויחנו בחשמונה" (במדבר ל"ג כ"ט). ואפשר להוסיף שאת שם החג "חנוכה" ניתן לחלק חנו-כ"ה, כלומר החניה ה-25 שהייתה כאמור בחשמונה.
- בפרשת אמור התורה מונה את כל החגים לפי סידרם בלוח השנה החל מחג הפסח. הפרשיה מסתיימת בחג הסוכות. מיד לאחר מכן מופיע הציווי " צו את בני ישראל, וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, יערוך אותו אהרון מערב עד בוקר לפני ה' תמיד, חוקת עולם לדורותיכם. על המנורה הטהורה יערוך את הנרות, לפני ה' תמיד" (ויקרא כ"ד א'-ד').
נשאלות שתי שאלות:- מה הקשר בין פרשיית החגים להדלקת הנרות ?
- התורה אומרת "להעלות נר תמיד" וכן "חוקת עולם לדורותיכם", אבל הרי הדלקת המנורה פסקה לאחר חורבן בהמ"ק ?
אלא שכיום, לאחר חג הסוכות, אנו חוגגים את חג החנוכה, ומדליקים נרות בשמן זית, לזכר נס פך השמן שהיה בהדלקת המנורה בחג החנוכה ע"י החשמונאים הכוהנים ממשיכי אהרון הכהן.
- פרשת נשא מסתיימת בחנוכת המזבח ע"י קורבנות הנשיאים, ומיד מתחילה פרשת בהעלותך שפותחת בציווי להדליק אור במנורה.
ידועים דברי רש"י במקום "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו שלא היה עימהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות"
הרמב"ן מצטט את דברי רש"י ושואל מדוע ניחמו דווקא במנורה ולא בקטורת, ובכל הקורבנות, ובעבודת יום הכיפורים שאנה כשרה אלא בו? ועונה "אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני ע"י אהרון ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו". ומוסיף הרמב"ן ומביא מקור לדבריו "ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבנו ניסים שהזכיר האגדה הזו, ואמר ראיתי במדרש,כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר לו הקב"ה למשה, דבר אל אהרון ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל ע"י בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בית חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח.
כדי לחזק את דבריו מביא הרמב"ן את המקור לדברי רש"י שהוא במדרש תנחומא בהעלותך ה' (ומופיע גם במדרש רבה) : ".. וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיא לוי? זה אהרון, שנאמר, ואת שם אהרון תכתוב על מטה לוי, ואהרון לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי. אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרון, אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן,. לכך נאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך. הקורבנות, כל זמן שבית המקדש קיים נוהגין, אבל הנרות, לעולם אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנאמר לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם". ומקשה על כך הרמב"ן "והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים, והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות". אלא מסיק מכך הרמב"ן "אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו" ומוסיף הרמב"ן בהתייחסות לסוף דברי המדרש "וכן ברכת כוהנים, הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם. דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרון שלא נמנה עימהם"הרי לנו שכבר בזמן חנוכת המזבח במדבר נרמז לנו נס החנוכה והדלקת נרות חנוכה. - ואם הזכרנו שחג החנוכה הוא מעין "פיצוי" לשבט לוי ישנו בעצם גם "פיצוי" לתאריך. ישנו מדרש שאומר "אמר רבי חנינא, בכ"ה בכסלו נגמרה מלאת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב "ביום החודש הראשון, באחד לחודש, תקים את משכן אהל מועד". והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד, שמא דופי ארע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק .... ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה עלי לשלם. מה שילם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי."
ואולי אפשר להוסיף שבגלל זה קוראים בתורה בחנוכה את פרשת הנשיאים כי בעצם חנוכת המשכן הייתה צריכה להתחיל בכ"ה בכסלו.
כמו כן, כאשר חזרו עולי הגולה מבבל והתחילו בבניין בית המקדש, ובעצת המשטינים נפסקה העבודה עשרים ושתים שנה, ואחר כך חזרה ונתחדשה עבודת הבניין, הקימו את יסודותיו ביום עשרים וארבעה בכסלו, ובלילה שלאחריו, אור לכ"ה בכסלו, שמחו בשמחת היסוד, כמו שכתוב בחגי "שימו נא לבכם מן היום הזה ומעלה, מיום עשרים וארבעה לתשיעי (כסלו) למן היום אשר יוסד היכל ה' שימו לבבכם". אמנם כתוב בפסוק "יום עשרים וארבעה" אבל אפשר לומר שכוונת הנביא במילים "מן היום הזה ומעלה" שיחגגו למחרת. וכן, "לבבכם" בגימטרייה 94 כמו "החנוכה" - בספר בני יששכר כתוב שישנם שלשה רגלים מהתורה וכנגדם ניתן כוח ביד חכמים לקבוע שלושה חגים.אור שמונת ימי החנוכה נוגה מאורו של חג הסוכות ושמיני עצרת. שניהם שמונה ימים. לפי בית שמאי מדליקים ביום הראשון שמונה נרות ואח"כ פוחת והולך כנגד פרי החג.
אור הפורים נוגה מאורו של חג השבועות (כפי שחז"ל דורשים על הפסוק "קיימו וקיבלו היהודים" - קיימו מה שכבר קיבלו במתן תורה).
ולעת קץ האחרון במהרה בימינו יאיר על ישראל אור חדש מאור הגאולה הראשונה שהייתה בפסח (יום העצמאות)
השמטת חנוכה מהמשנה
רבים תמהו מדוע רבי הזכיר במשנה את חנוכה רק בהקשרים צדדיים לחלוטין[10], השמיט את עיקרי דיניו ולא סידר את הלכותיו במסכת מיוחדת או לפחות במקום מרוכז?
- הרמב"ם (בהקדמתו לפירוש המשנה) תולה זאת בפירסומם של הלכות חנוכה.
- יש שכתבו שרבי עשה זאת כביקורת על החשמונאים שתפסו את המלוכה המיועדת לזרע דוד[11] (טעמי המנהגים עמ' שסה בשם החתם סופר[12]).
- יש מי שכתב שהיות ורבי ידע שספרו יבוקר מאנשי מדע העומדים מחוץ ליהדות שיחרצו עליו משפט לפני ממשלת רומא, לכך השמיט עניינים מרכזיים בתורת ישראל, כגון: הגאולה ע"י המשיח. ומטעם זה הושמטו גם ענייני חנוכה, שחשבוהו הגויים כענין פוליטי - חגיגת הניצחון הלאומי (יסוד המשנה ועריכה, הרב ראובן מרגליות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, עמ' כב).
- יש מי שאמר שהיות והמאבק עם יון היה על כוחם של חכמי ישראל ותורה שבעל פה, השאיר רבי את חנוכה בגדר "תורה שבעל פה" מבלי להזקק להיתר של "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (הרב יעקב לבנון שליט"א סיפר שהרב דב ליאור שליט"א בצערותו אמר תירוץ זה בפני הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, וקילסו מאוד; שו"ר שכך מובא בפסקי תשובות, סי' תרע אות ב והערה 18, עמ' תסב, בשם רבי צדוק הכהן '''מלובלין''' זצ"ל).
הקשר לחג הסוכות
בכמה מקומות מצינו שישנו קשר בין חג הסוכות לחנוכה:
- אחד הטעמים שמובא בגמ' (שבת כא:) לשיטת בית שמאי שביום ראשון מדליק שמונה נרות, מכאן ואילך פוחת והולך הוא "כנגד פרי החג", כלומר: שכמות הפרים שמקריבים בסוכות הולכת ופוחתת מיום ליום.
- גם ספר מכבים מובאת אגרת ששיגר יהודה המכבי ומועצת הזקנים בירושלים ליהודי אלכסנדריה, בה חנוכה נקראת פעם 'חג טהרת המקדש' ופעם 'חג הסוכות' (ספר מכבים ב, א, יח).
ויש להבין מה הקשר בין סוכות לחנוכה?
יש המסבירים תופעה זו בהסבר היטורי, עפ"י המסופר בספר המכבים על חג החנוכה הראשון: "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות, בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה" (ספר חשמונאים ב, א, יח; י, ה). לפי זה קבעו לעשות חג חנוכת הבית שמונה ימים בתורת תשלומים לחג הסוכות שלא היה בידם לחגוג כדין בהיותם בעיצומה של מלחמה.
יתירה מזו, במדרש (מובא בפר ימי החנוכה, להרב דוד כהן שליט"א, ירושלים תשס"ה, ריש מאמר ח, עמ' עב) שהיוונים רצו לבטל דוקא את הדלקת המנורה ות חג הסוכות ע"ש.
יש המעמיקים להסביר זאת, ...
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הלכות חנוכה - נכתב ונערך על ידי הרב עידן בן-אפרים
- על החידוש שבחנוכה - הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א
- ראשי תיבות: חנוכ"ה
הערות שוליים
- ↑ המובא בכותר זה מתוך אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, וזכויות היוצרים שייכות לאנציקלופדיה תורנית מרוכזת.
- ↑ נחלקו הפוסקים (שו"ע סי' תרפו סע' א ומ"ב שם ס"ק א) אם מותר להתענות בערב חנוכה(- כד כסלו). ויש אומרים שיעשה סעודת סיום מסכת ואז יאכל (פסקי תשובות - סי' עתר הע' 1 - בשם שו"ת דברי משה סי' לז).
- ↑ ר' להלן בכותר: אמירת הלל כביטוי שמחה.
- ↑ הוצאת מפעל רש"י, פתח תקווה תשנ"ו.
- ↑ כ"ה למנהג האשכנזים (הגהה באו"ח סי' תרפד סעיף א), אך דעת השו"ע שם שמתחילין מברכת כהנים, שכן הנס נעשה ע"י הכהנים (ט"ז שם ס"ק ב, מובא במ"ב שם ס"ק ב). מנהג מקצת מקומות שקוראים לגבאי לעלות לתורה בקריאה זו במקום הכהן.
- ↑ ור' שערי תשובה (או"ח סי' תרצז ס"ק ב).
- ↑ לשון רש"י בפרשת וזאת הברכה {(דברים לג, יא).
- ↑ וע"ע קושית הבית יוסף.
- ↑ התקבל מצבי שביט (שטרן) משילה.
- ↑ (ר' ביכורים פ"א מ"ו, ראש השנה פ"א מ"ג, תענית פ"ב מ"י, מגילה פ"ג מ"ד ומ"ו, מועד קטן פ"ג מ"ט.)
- ↑ כפי שהזכיר הרמב"ן בפר' ויחי (בראשית מט, י) את חטאם בזה. הראי"ה זצ"ל (בשו"ת משפטי כהן סי' קמד ריש אות טו - א, עמ' שלז) מסביר, שאמנם נפסקה מלכות בית דוד, ולכן החשמונאים תפסו המלכות בדין. אבל חטאם היה בכך שהם לא החזירו את המלכות לבית דוד.
- ↑ פורסם ברחבי האינטרנט (בהייד פארק וכן בפינת הידעת). הרב שלמה אבינר שליט"א (עם כלביא ח"ב עמ' 213) תמיה, שאם זהו הטעם, כיצד הסכימו תלמידי רבי להשמטה זו? "וגם היו הרבה מחקרים על לגיטימיות ממלכת החשמונאים, ואין הדבר מוכרע כ"כ. מ"מ אימרה זו בשם החת"ס לא נמצאת באף אחד מספריו... וצ"ב גדול אם יצאו דברים אלו מפי קודשו".