שומרונים
|
|
שומרונים, בשפתם שוֹמְרִים, או שומרי התורה, תורת משה, הם עדה המייחסת עצמה לצאצאי בני ישראל. דתם מבוססת על נוסח ייחודי של ה"תורה". השומרונים חיים כיום רק בארץ ישראל: בעיקר בהר גריזים ובעיר חולון.
מוצאם
לפי המסורת השומרונית, הם "ישראלים טהורים", חלק מעם ישראל ונושאי מורשתו האמיתית. את הפירוד הם תולים בחילוקי הדעות בדבר ה"מקום המובחר" לשם בנית בית המקדש. לדבריהם משה רבנו קבע כי הר גריזים יהיה המקום המיועד לבנית ה"משכן". הם מונים את תולדותיהם לפי תקופות:
"רַחוּתה" - ימי הרצון
יהושע בן נון כבש את הארץ ובנה את המשכן על הר גריזים, במתחם המכונה "גבעות עולם". המשכן החדש שנבנה הוכר בזמנו על ידי כל שבטי ישראלובו כיהנו פנחס הכהן ובניו. הם מצביעים של שושלת בניאהרון הכהן כפי שמופיע בספר דברי הימים ומגיעים ל"אֲבִישׁוּעַ" - לו הם מייחסים את כתיבת ספר התורה העתיק המכונה בשם "ספר אבישוע", אשר ברשותם ואל עֻזִּי, נכדו של אבישוע, שהיה הכהן הגדול הראשון רק לעדת השומרונים. וכך מצאנו כתוב:
"בְּנֵי, לֵוִי: גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי. וּבְנֵי, קְהָת עַמְרָם יִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל. וּבְנֵי עַמְרָם, אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם; וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת-פִּינְחָס, פִּינְחָס הֹלִיד אֶת-אֲבִישׁוּעַ. וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת-בֻּקִּי, וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת-עֻזִּי"(ה',ל"א-ל')
לתקופה שבה היה המשכן בהר גריזים השומרונים קוראים "רַחוּתה" - ימי הרצון.
תקופת "פנוּתה" - הסתרת הפנים
השומרונים מספרים כי פרץ סכסוך בין עלי הכהן שהיה מזרע איתמר הכהן לבין עזי הכהן (ראו לעיל בשושלת). כתוצאה מכך פרש עלי הכהן והקים את המשכן בשילה (שילה המקראית. חלק מהעם הלך אחרי עלי הכהן. לפי-כך יוצא כי הפרוד נוצר על ידי השבטים שפרשו ולא קבלו את דעת העם כי הר גריזים את ה"מקום בו בחר ה'".
עוד מאורע חשוב קרה בסוף ימיו של עזי הכהן, החלה תקופת "פנוּתה" - הסתרת הפנים וזאת בעקבות נטישת הר גריזים על ידי העם. רק שבטי בני יוסף: אפרים ומנשה המשיכו לשמור על המסורת האמיתית. לכן, השומרונים קוראים לעצמם "שמֵרים" משום ששמרו, לדעתם, את תורת משה המקורית.
השומרונים היום טוענים, שהם צאצאי השבטים הישראלים, אשר לא גלו עם שאר עשרת השבטים בגלות אשור אשר אירעה בשנת 722 לפנה"ס.
דעת המקרא וחז"ל
- ערך מורחב - כותים
יהודי ארץ ישראל בתקופת בית שני ראו בהם את הצאצאים שהובאו לארץ על ידי סנחריב מלך אשור.
בלשון חז"ל נקראו השומרונים בשם כותים, משום שעל פי הטענה מרביתם הוגלו מסביבת העיר כות שבדרום עיראק לאזור השומרון. מונח זה נתפס אצל השומרונים ככינוי גנאי.
חלק מחוקרי ההיסטוריה של עם ישראל, משלבים בין שתי הטענות, באומרם שהשומרונים הם אכן צאצאים של תושבי ממלכת ישראל, אך הם גם קלטו בתוכם את המגורשים שהגיעו מארצות זרות.
השומרונים עצמם לא רואים את עצמם כעם בפני עצמו, אלא כשייכים לעם ישראל. מבחינת השומרונים עם ישראל מתחלק לשתי עדות: יהודים (על עדותיהם השונות) ושומרונים, כשהשומרונים הם אלה ששומרים על דת ישראל המקורית.
תולדות העדה
בתחיחת ימי בית שני, 536 לפנה"ס, החל הסכסוך בין השומרונים לבין היהודים . עזרא ונחמיה שעמדו בראש הגולים השבים מבבל לא ראו את השומרונים כיהודים ולכן סירבו לבקשתם ליטול חלק בבנין בית המקדש. בשנת 332 לפנה"ס , אחרי כיבוש ארץ ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון, השומרונים מרדו בו, כתוצאה ממרד זה נחרבה העיר שומרון ונהפכה למושבה צבאית "מקדונית" ומרכז השומרונים עבר לעיר שכם.
בשנת 111 או 108 לפני הספירה המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס השמיד את המקדש השומרוני על הר גריזים שהייתה מרכזם של השומרונים באותה תקופה. בזמן השלטון הרומי השומרון היה חלק מ"פרובינקיה יהודה" . השומרונים לא השתתפו במרד הגדול ומרד בר כוכבא. בעקבות דילול האוכלוסייה היהודית ברץ ישראל, האוכלוסייה השומרונית התפשטה מחוץ לחבל ארץ השומרון .
האימפריה הביזנטית
"בבא רבה" היה מנהיג בולט של עדת השומרונים במאה ה-4 (מקובל להשוות אותו לבר כוכבא). הוא פעל כנגד הלחץ הרומאי על העדה השומרונית והאיסור על המילה שהוטל על השומרונים. כצעד ראשון הוא פתח בתי כנסת שהיו נעולים. בנה שמונה בתי כנסת חדשים ברחבי השומרון ויזם בניית מקוות טהרה.
בבא רבה ארגן גם את העם השומרוני בארץ ישראל. הוא חלק את הארץ לאחד-עשר מחוזות שניהולם ניתן למשפחות מכובדות. כן מינה מועצה לביצוע פעולות חינוך ולניהול בתי הכנסת ושבעה שופטים לעמו. הוא חי ב"תקופה השמינית" לכרונולוגיה השומרונית. השומרונים נוהגים לחלק את תולדות עמם לפי "תקופות" במסורות שלהם. סופו של בבא רבא היה שהוזמן לקונסטנטינופול, בירת ההממלכה, שם נאסר, מת ונקבר.
לאחר מותו היו מרידות נוספות של השומרונים: בשנת 484, בשנת 529 ובשנת 566. לאחר המרידה האחרונה השומרונים "הוצאו מחוץ לחוק". מכל מקום, הרוב המוחץ שהיה להם בשומרון ובשוליו נעלם וקיימת ההערכה כי הושמדו למעלה ממיליון שומרונים [1].
הכיבוש הערבי
בשנת 634 המוסלמים כבשו את הארץ. מהלך אשר הביא לבריחתם של שומרונים רבים. במהלך המאה התשיעית השמידו המוסלמים בתי כנסת יהודים ושומרונים רבים. במאה העשירית היחסים בין המוסלמים, היהודים והשומרונים השתפרו. במאה הארבע עשר הממלוכים שלטו בארץ, אך פגעו באתרים המקודשים לשומרונים והפכו אותם למסגדים ורבים מהם התאסלמו.
האימפריה העות'מאנית
בסוף התקופה הממלוכית בארץ ישראל] נתמעטו השומרונים עד היותם לעדה קטנה - כחמש מאות. [2]. כעבור 150 שנות השלטון העות'מאני נשארה רק הקהילה השומרונית בשכם. [3]
הקהילה בשכם קלטה את השומרונים מדמשק, אשר שימשה במשך דורות מקלט בטוח לשומרונים. היו בה סופרים, פייטנים, תאולוגיים, רופאים וטיפחה כהנים גדולים. מושלי דמשק רדפו את בני העדה השומרונית. בתחילת המאה ה-17, נערך טבח כללי באלפי שומרונים ורבים מאלה שנותרו בחיים המירו את דתם. בדמשק יש, עד היום, משפחות חשובות המתייחסות לשומרונים.
נוסע קראי מספר כי מצא בשכם בשנת 1640 12 משפחות יהודיות ורק 10 משפחות שומרוניות.
באותו תקופה אירע אסון לעדה השומרונית: מנהיגה הדתי, הנצר האחרון מגזע בני אהרן, הכהן הגדול, שלמה בן פנחס, מת. מאז, במשך 300 שנה, מילאו את מקומו הלויים מזרע עוזיאל בן קהת, דוֹד משה. [4]
באמצע המאה ה-18 שומרוני משכם בעל השפעה, אברהם בן יעקב הדפני, הצליח לרכוש חלקת אדמה בראש הר גריזים לשם חידוש הקרבת "זבח הפסח השומרוני". אך לאחר מותו, עד 1820 , נאסר על השומרונים לעלות להר לשם הקרבת זבח הפסח.
בסכנת כליה
בשנים 1831 - 1840 אברהים פחה המצרי היהלשליט סוריה ארץ ישראל. תקופת שלטונו הייתה קשה לשומרונים. כותב ד"ר א. לוי, מזכירו של משה מונטפיורי שביקר בשכם בחודש אב שנת תקצ"ח 1831: " נחשבו לו השומרונים לעובדי אלילים, אשר לא אבה לתת להם ניר בארצו. ותהי להם עת צרה אשר כמוה לא נהייתה, כי ידעו כי נכון המַוֳת מידו" [5] לאחר גירוש אברהים פחה מארץ ישראל, בשנת 1840, מספרת אליזבט רוג'רס, אשת הקונסול האנגלי, כי תושבי שכם המשיכו לרדוף אותם באכזריות. הסיבה הייתה סירובם לקבל עליהם את דת האיסלם. חכמי הדת המוסלמים טענו שהשומרונים נחשבים ל"עובדי אלילים" היות והם לא מאמינים באחד מהספרים שנכתבו ברוח הקודש: תורת משה, "הברית החדשה", ספר תהילים, הנביאים והקוראן. החכמים אמרו שרק לכת, המאמינה לפחות באחד מהספרים האלה, יש להתיחס בסובלנות.
השומרונים טענו כי הם מאמינים לחמישה חומשי תורת משה. אולם המוסלמים שלא ידעו את לשון הקודש ולא את כתב היד השומרוני, לא קיבלו את דבריהם.
השומרונים פנו בבקשה לעזרה אל הרב הראשי של יהודי ירושלים, רב חיים אברהם גאגין, המוכנה "מירקאדו גאגין", שהיה הרב הראשון שהתמנה זה מכבר לחכם באשי[6]. בשנת 1841 הוא נתן לשומרונים תעודה בכתב המאשרת: כי העם השומרוני הוא ענף מבני ישראל המודה באמיתות התורה.
הסכנה לעדה שומרונית בשכם לא הייתה מדומה שכן בדמשק, במאה ה-17, קרה אירוע דומה וחברי העדה נרצחו, הנותרים המירו דתם ורק בודדים נמלטו. הפעם הייתה סכנה כי העדה השומרונית תמחה מעל פני האדמה .[7]
ממשלות צרפת ואנגליה בקשו לשמור על קיומה של העדה ובקשו משהשלטון העות'מאני להגן עליהם. למרות זאת רכושם בשכם נשדד. בשנת 1838 נמנו בשכם 150 נפש, בשנת 1876 - 135 ובשנת 1901 - 152. במפקד מדויק של ממשלת המנדט נמנו בשנת 1922 163 נפש: 83 גברים ו-80 נשים.
על רדיפות נגד השומרונים תעיד עובדה נוספת, אשר מציאותה מורגשת עד היום בשומרון. משפחות מוסלמיות מרובות באזור מתייחסות לשומרונים: משפחת סמרה מטול כרם - הנחשבת לאחת המשפחות החשובות באזור, דאר שירי-עיש - משפחת סוחרי תבואה עשירה, משפחת בית צופאן המשכילה מכפר קדום ומשפחת הדנפים בירושלים, משומרי המסגדים על הר הבית. יצחק בן צבי, לימים נשיא מדינת ישראל, ואז חוקר תולדות הושומרונים מציין בספרו, שמספר הנפשות של כל אחת מהמשפחות הללו עולה על מספר בני העדה השומרונית כולה. הוא מסכם: "מכאן שהעדה הקטנה הזאת אינה אלא אוד מוצל מאש, שריד קטן מהאומה ההיסטורית האמיצה, אשר ידעה לפנים להילחם בחרוף נפש ובמסירות על קיומה ועל דיעותיה [8]. הודות לו הוכרו בני העדה כיהודים לפי "חוק השבות" ונחשבים לאזרחי מדינת ישראל, גם אלא הגרים בשכם, שהם בעלי אזרחות כפולה: ישראלית ופלסטינאית.
אוכלוסייה
במאה ה-4 מנו השומרונים יותר ממיליון נפש. עקב רדיפות ירד מספרם ואחרי התבוסה במרד של שנת 529 נותרו בקהילה כ-200,000 נפש בלבד.
ב מאה ה-12 מספרם הצטמצם לכ-2000. במאה ה-16 הקהילה מנתה כ-200 שומרונים, במאה ה-17 - 140, במאות ה-18 וה-19- כ-150. בשנת 1919, הירחון "נשיונל ג'אוגרפיק העריך את מספרם בפחות מ-150.
במהלך המאה ה-20 גדל מספרם בצורה ניכרת, בעיקר בשל העובדה ששומרונים רבים עזבו את שכם לאזור תל אביב ונישאו גם נשים יהודיות (בשל מחסור בכלות - ראו להלן). ב-1948 היה מספר בני הקהילה 250 נפש, מהם 192 בשכם ו-58 בתל אביב-יפו (שלימים עברו לחולון). ב- 1969 היו 414 שומרונים וב- 1997 -595. במחקר שנערך ב- 2003 ומיפה את כל השומרונים נספרו בדיוק 654 שומרונים, בתוכם כ-30 נשים ממוצא יהודי שנישאו לשומרונים (כמעט כולן בחולון). מספרם היום יותר מ-700. הפורשים מהקהילה אינם נספרים במניין השומרונים.
הקהילה השומרונים נוהגת לערוך מעקב מדויק, מיידי יום ביומו, על מספר בני העדה. ליום 29 אוקטובר 2007 מונה העדה 716 נפש: כמחצית בשכם ומחצית בחולון, בודדים גם בישובים אחרים. קהילת השומרונים מחולקת לארבעה בתי אב:
- בית הכהנים (משפחת כהן), משתייכים ל"שבט לוי", מספרם 186 נפשות (137 בהר גריזים ו-49 בחולון)
- בית הצפרי (משפחת צדקה), מ"שבט מנשה", מספרם 139 נפשות (11 בהר גריזים ו-128 בחולון)
- בית הדנפי (משפחת אלטיף ומשפחת ששוני), משבט אפרים, מספרם 212 נפשות (137 בהר גריזים ו-75 בחולון)
- בית מרחיבי (משפחת מרחיב ומשפחת יהושע), מ"שבט אפרים", מספרם 117 נפשות (23 בהר גריזים ו-94 בחולון)
שושלת בית המטרי משבט בנימין הסתיימה ב שנות ה-60 של המאה ה-20 עם מותה של ופיקה בת בנימים אל-מטרי בחולון.
ישנו הבדל במראה החיצוני של בני בתי אב שונים: בני בית הכהנים ובני בית הצפרי הם בדרך כלל בהירי עור ושיער כתום ועיניים כחולות מאפיינים רבים מהם, בעוד שבני בתי מרחיבי והדנפי הם בדרך כלל כהים יותר ורבים מהם שחומי עור.
עדיפות להולדת זכרים
מסיבה לא-ידועה, בעדה השומרונית נולדים פי שנים זכרים מאשר נקבות. לכן משפחות להן היו בנות יכלו ביתר קלות להשיג כלות עבור אחיהם. משפחות אחרות ניסו להשיג כלות לא-יהודיות ולגייר אותן.
לפי הערכת כהן יפת, מנכ"ל מוזיאון השומרונים - גריזים עד 2007 הצטרפו לעדה השומרונית 60 נשים יהודיות, נשים בודדות מוסלמיות מטורקיה ובעשור האחרון גם הגיעו כלות מאוקראינה. לדבריו תהליך קבלת עיקרי הדת השומרונית והשתלבות של הכלות הזרות עבר בהצלחה. הסיבה לכך היא שההדרישות הדתיות מהנשים בעדה השומרונית אינן רבות.
הפריסה היישובית
מידע היסטורי ושרידים ארכאולוגיים של אוכלוסייה שומרונית נמצאו בעיקר בחבל ארץ השומרון אך גם בשאר חבלי ארץ ישראל ובארצות השכנות, בעיקר סוריה ומצרים.
רשימת האתרים השומרונים
| השומרון | הצפון | המרכז | הדרום | ארצות שכנות | |
|---|---|---|---|---|---|
| הר גריזים[9] | בית שאן [10] | חולון [9] | עזה | דמשק | |
| שכם[9] | חיפה קסטרה |
קיסריה[11] | אשקלון | קהיר | |
| קדומים [12][13][14] | מגידו או לגיו או כפר עותנאי [16] |
רמלה [17] | רפיח (חצרים)[18] | הר נבו (ירדן)[9] | |
| ח'רבת סמארה [9] | עיר בהר הכרמל [19] | נתניה[1] | ים סוף אי השומרונים [18] | צור (לבנון) | |
| קריית צברין [20] | עכו [21] | בית דגן | |||
| שלם רבתה [18] [13] | יפו[22] | ||||
| עוורתא[9] | יבנה[23] | ||||
| כפר עלאר [24] | צור נתן [14] | ||||
| קריית בית נמארה [9] | שעלבים | ||||
| - | טירה קריית טירה [9] | ||||
| אבנתה, יאלן מורא | צריפין [27] | ||||
| שבי שומרון אל ח'רבה [14] |
לוד | ||||
| סבסטיה [14] | אמאוס [28] | ||||
| חג'ה [29] |
מבחנים גנטיים
מבחנים גנטיים ודמוגרפיים נעשו בעדה השומרונים משנות ה-60. ניתוח אילן יוחסין, או עץ משפחה ב- 13 הדורות האחרונים מראה כי לשומרונים אכן ארבע ענפים משפחתיים, בהתאם למסורות שבידם:
- צדקה - משבט מנשה
- יהושע-מרחיב - משבט אפרים
- הדנפי (ששוני ואלטיף) - שבט אפרים
- הכהנים - שבט לוי.
מסקנות המחקר של החוקר יוסי הלל היו:
קיים דמיון להיהודים .
היהודים והשומרונים הם בעלי יש מוצא משותף.
השומרונים והפלסטינים הם בעלי המוצא שונה. קרבה מסויימת יש בין הנשים של שניהן. עובדה התואמת את הידוע על "חטיפת" בנות שומרוניות על ידי המוסלמים.
השומרונים עצמם נושאים אפיונים גנים נדירים שלא קיימים באוכלוסיות אחרות בארץ ישראל.
קישורים חיצוניים לפרק זה
- Jossi Hillel , Population structure of ethnic groups in Israel - Institute of Animal Breeding and Genetics
השומרונים כיום
יותר ממחצית השומרונים מתגוררים כיום בעיר חולון והשאר בעיקר בשכונת "קריית לוזה" שבהר גריזים. עד ל"האינתיפדה הראשונה", השומרונים התגוררו בשכונה השומרונית העתיקה בעיר שכם. כיום הם גרים רק על ההר, בצמוד לישוב הר ברכה. השכונה השומרונית בחולון נקראת נווה פנחס והיא הוקמה ב-1954 ביוזמתו של נשיא מדינת ישראל יצחק בן צבי. לבני הקהילה יש בית מגורים בקריית לוזה, המשמש אותם בעת ה"עלייה לרגל". רוב שומרוני חולון (ובעיקר הדור הצעיר) דוברים עברית כ שפת אם ואילו השומרונים תושבי הר גריזים דוברים ערבית, אך שולטים גם בעברית.
לתושבי קריית לוזה שנכללת בתחום המוניציפלי של שכם יש גם אזרחות פלסטינית (בנוסף לאזרחות הישראלית). השומרונים מוכרים כמיעוט ברשות הפלסטינית ויש להם נציג ב"המועצה הלאומית הפלסטינית". כקהילה קטנה הנמצאת בין שתי קבוצות יריבות, השומרונים נמנעים מלתמוך בגלוי באחד מהצדדים, אך הם רוחשים אהדה רבה למדינת ישראל ומתנגדים להקמת מדינה פלסטינית.
מספרם הקטן של השומרונים, בצירוף סירוב היסטורי לקבל מומרים מוביל למחלות גנטיות בקהילה. כדי להילחם בכך הוחלט כי לגברים שומרונים יותר להינשא ללא שומרוניות בתנאי שהן יקבלו את מנהגי השומרונים. הנישואים הראשונים מסוג זה נערכו ב- 1924 בין שומרוני בשם יפת צדקה שהיגר משכם ליפו לבין יהודייה ושמה מרים חייקין שעלתה מרוסיה. הנישואים בתוך הקהילה מבוקרים על ידי גנטיקאים מ בית החולים תל השומר . מקרי הנשירה מהקהילה נדירים. למרות מספרם הקטן לא נשקפת לשומרונים סכנת התבוללות שכן מספרם הולך וגדל בקצב ניכר.
לעדה השומרונים יש בטאון בשם א.ב. - חדשות השומרונים . העתון מופיע בארבע לשונות, עם כתבים שונים: בערבית, בשומרונית עתיקה היא הישראלית שלנו מימי בית ראשון, אנגלית ועברית חדשה. החוברת הראשונה יצאה בשנת 1935 ועורכו היה רצון צדקה או בשמו השומרוני: רצון בן בנימים בן שלח צדקה הצפרי שנפטר בשנת 1990. מבט על עמודו הראשון של העיתון מצביע על דברים אחדים:
- התאריך של העיתון הוא : שנת 3641 למבוא בני ישראל לארץ כנען. שנה זו מקבילה לשנת ה'תשס"ג העברית או לשנת 2003 הלועזית. (היות ומניית השנים היא שונה אין זאת אומרת ששנת 3641 תהיה תשס"ד או 2004.) .
- החודש הרשום הוא השלישי ולכן הגיליון מוקדש לחג השבועות, שחל לפי המקרא, בחודש השלישי. חודש זה, בשנה זו, מקביל לחודש סיון או חודש יוני.
- המערכת של העיתון היא בחולון אך העיתון מופץ גם בשכם.
אמונה, חגים ומנהגים
הדת השומרונית מבוססת על האמונה כי השומרונים הם ה"שֹמְרִים", כלומר שומרי התורה, לפי הנוסח המצוי בידם. הם מדגישים את נאמנותם לדת משה. לשומרונים גרסה משלהם לחגים המקובלים ביהדות וכן מנהגיהם שונים מאלה הנהוגים בעם היהודי. עיקרי אמונתם מתבטאים בנוסח קצר זה :
"אימנתי בך ה', ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה, ובהר-גרזים בית אל וביום נקם ושלם"
השומרונים מאמינים בחמשת עיקרי אמונה הבאים:
- קיום אל אחד, אלוהי ישראל. אמונה היא באחדות הבורא שהיא אחדות מוחלטת. הוא - עילת העילות, והוא ממלא את העולם כולו. טבעו לא ניתן להבנת בני האדם, אלא לפי מעשיו ועל-פי התגלותו לעמו וחסדיו שהראה להם.
- הספר הקדוש היחיד הוא תורת משה שהוכתבה למשה בן עמרם. הם נאמנים רק לקיום החוקים הכתובים בתורה. התורה נבראה לפני בריאת העולם ומי שעוסק בה מובטח לו שיש לו חלק בעולם הבא. השינוי העיקרי שבו לעומת התורה שבידי היהודים הוא כי בעשרת הדברות בדיבר העשירי מופיעה הפרשה הקשורה בבנית המזבח בהר גריזים. (ראו תמונה משמאל)
- משה הוא לא רק אדון הנביאים אלא גם הנביא היחיד שקם מעולם. "ולא קם כמשה" - הוא מקרא מפורש. משה איננו אדם ככל ילוד אישה - הוא יצור מיוחד במינו. הוא דומה יותר למלאך מאשר לאדם. רוב התפילות מקושרות עם משה. לו מוקדשת השירה ומבחר האגדות. הוא גם הגואל העתיד לבוא - "התהב" - המשיח, שיביאו גאולה לעולם ולעולם כולו.
- הר גריזים (במסורת השומרונית: הרגריזים) הוא מקום הפולחן שנבחר בידי האלוקים. השומרונים אינם מודים בקדושת ירושלים ואינם מכירים בהר המוריה, שהוא הר הבית והמקום הנבחר. בהר גריזים התרחשו האירועים הבאים: "עקידת יצחק", מצבת אבני בני ישראל, המשכן נבנה עליו בעת שיהושע עבר את הירדן. על ההר מצויים גם האתרים הבאים: המזבח שנח בנה אחרי המבול, מזבח אדם ושת. גם גן העדן יהיה בהר גריזים.
- העקרון החמישי הוא מעט מאוחר: האמונה בתורת הגמול ובעולם הבא. השומרונים מאמינים ביום נקם ושלם "אחרית הימים" שבו דמות בשם תַּהֵבּ "נביא, אולי משה רבנו יביא ל"תחיית המתים".
כתבי יד שומרונים
כתבי יד שומרוניים רבים, אשר נצברו בספריות ציבוריות, אוניברסיטאיות ופרטיות באירופה ובצפון אמריקה מצויים באוסף פירקוביץ ברוסיה, הכולל גם כתבי יד יהודיים. מצבה הדחוק של הקהילה השומרונית בשכם, בין ה מאה ה-16 לבין סוף המאה ה-19, כאשר עמדה על סף כיליון מוחלט, גרם למכירת כתבי היד, תמורת סכום כסף זעום. היום, כ-4000 כתבי יד, מצויים בספריות ברחבי העולם. רק מאות בודדות של כתבי יד נותרו בידי השומרונים עד ימינו. האוספים הבולטים של כתבי יד שומרוניים מצויים במנצ'סטר, בספריית בודליאנה באוקספורד, בספריית האוניברסיטה של מדינת מישיגן באיסט לאנסינג ובספרייה הלאומית בפריז.[30]
הערות שוליים
- ↑ מקור:
"The Samaritan community has grown from a small number in 1917 when the population numbered only 146 souls. In the 4th and 5th Centuries C.E. the Samaritans numbered 1,200,000 souls living in many locations in Israel, and from southern Syria to Northern Egypt. Slaughter and persecutions from invading forces over the last two thousand years forced a great decline in the population of the Samaritan-Israelites to their small number today.מתוך ראו עמוד 5]
- ↑ לפי יצחק בן צבי כנראה מדובר במשפחות, עמוד 31 לספרו
- ↑ היישוב השומרוני הדל שהיה בעזה וביפו התבטל בסוף המאה ה-18 או תחילת המאה ה-19.
- ↑ המקור: יצחק בן צבי. הוצאה מחודשת, תשל"ו
- ↑ מקור:יצחק בן צבי, עמוד 36
- ↑ הנציג העליון של בני הדת היהודית בעיני השלטון
- ↑ מקור: שם, עמוד 38
- ↑ מקור: שם, עמוד 39
- ↑ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 9.7 9.8 בית כנסת
- ↑ בחורבות בית שאן נמצאו שברי מנורות עם כתובות שומרוניות - המקור: יצחק בן צבי, עמוד 81
- ↑ ]]Archaeological World
- ↑ ח'רבת עספה מדרום לישוב הנוכחי של קדומים. ייתכן והוא כי האתר בקדומים הוא חלק מהיישוב השומרוני בשם (עצפה). מימצאים שומרוניים במוזיאון "קדם" לארכיאולוגיה
- ↑ 13.0 13.1 קברים
- ↑ 14.0 14.1 14.2 14.3 מיקוואות
- ↑ עצאפה היה בו יישוב שומרוני עתיק מזמן קדמון עד סוף ימי מסעי הצלב - המקור : יצחק בן צבי, עמ' 70
- ↑ תבנית:הארץ רשות העתיקות - הונפקה גיליונית תערוכה של פסיספס כלא מגידו (לגיו)
- ↑ לפי היסטוריונים ערבים היה בה יישוב ערבי גדול המקור: יצחק בן צבי, עמ'93
- ↑ 18.0 18.1 18.2 18.3 המקור: 'יצחק בו צבי ספר השומרונים
- ↑ תבנית:הארץ
- ↑ ספי בן יוסף, מתחת לתאנה בחורבת צברין, ynet טיולים בארץ
- ↑ בתקופה הביזנטית נקראה העיר בשם "סמאריטיקה" בשל שרוב האוכלוסייה הייתה השומרונית מקור: שם, עמ' 96
- ↑ היישוב בעיר התקיים עד 1839 המקור: שם עמ' 107
- ↑ איתמר טקסל, אוניברסיטת תל אביב וסביבתה הכפרית בתקופה הביזנטית – שונות אתנית במישור החוף המרכזי - רשות העתיקות
- ↑ ב' מזר, 'כתובת עברית בכפר עלאר', ידיעות, יח (תשי"ד), עמ' 154-1 מתוך המאמר של זאב ספראיבקתדרה
- ↑ א"ל סוקניק, 'בית הכנסת בשעלבים', עלון אגף העתיקות, ב, עמ' 31-32
- ↑ מרכז שומרוני קדום. היה פעם מושב הכהן הגדול. המקור: יצחק בן צבי, עמוד 72
- ↑ היה בה ישוב שומרוני עד לפני 300 שנה מקור: שם, עמ'95
- ↑ כתובות ומזוזות שומרוניות נמצאו במקום - המקור: יצחק בן צבי, עמ' 82
- ↑ השם בכתובים : קריית חג'ה
- ↑ המקור: בנימים צדקה
לקריאה נוספת
- רפאל קירכהיים, כרמי שומרון, פרנקפורט תרי"א
- יצחק בן צבי, ספר השומרונים, יד בן צבי, תש"ל.(מהדורה ראשונה תרצ"ה)
- דנצ'ו ארנון, השומרונים, בישול מסורות מנהגים, ראש ירוק 1999.
- אדם זרטל, עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל, הוצאת למשכל הוצאה לאור והפצה בע"מ - מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב, 2000
- אפרים שטרן וחנן אשל, ספר השומרונים, יד בן צבי, תשס"ב.
- מנחם מור, משומרון לשכם, מרכז זלמן שזר, 2003.
- על חג השבועות אצל השומרונים א.ב. - חדשות השומרונים, גיליון 837-840, 6 יוני 2003