פרשני:בבלי:מגילה ד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מגילה ד א

חברותא[עריכה]

ועוד אמר רבי יהושע בן לוי: הערים  לוד, ואונו, וגיא החרשים - מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו (הכי גמיר רבי יהושע מרביה, דמוקפות מימות יהושע אינון. והוצרך להעיד עליהן, מפני שחומותיהן נראות חדשות, וכדלקמן).
ותמהינן: וכי הני ערים - יהושע בננהי (בנאן)? והא אלפעל בננהי! דכתיב: "ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר, הוא (שמר) בנה את אונו ואת לוד ובנותיה"?!
ומקשינן: ולטעמיך נמי קשיא, דהא כתיב בדוכתא אחרינא דאסא בננהי! דכתיב: "ויבן ערי מצורה ביהודה"?!
אמר רבי אלעזר: הני ערים - מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו. וחרוב בימי פילגש בגבעה, כשהחריבו ישראל את ערי בנימין, ואתא אלפעל - ובננהי. הדור (שוב) אינפול (חרבו), אתא אסא - שפצינהו (חיזק בדקיהן). דיקא נמי דאסא לא בננהו מעיקרא, דכתיב: "ויאמר (אסא) ליהודה, נבנה את הערים האלה". מכלל דערים הוו כבר מעיקרא, אלא שחרבו. ומסקינן: שמע מינה! ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה  104 , שאף הן היו באותו הנס, שהרי גזר המן להשמיד מנער ועד זקן, טף  105  ונשים (ותוס' הביאו, דהרשב"ם פירש, דעיקר הנס נעשה על ידן, דהיינו על ידי אסתר, עיי"ש  106 ).

 104.  מכאן משמע לכאורה, דיכולות להוציא אף אנשים יד"ח. וכן כתב הריטב"א, וכן כתב רש"י בערכין (ג' ע"א, ד"ה לאתויי נשים). וכ"כ תוס', דמדנקט הש"ס "חייבות במקרא מגילה", ולא "לשמוע מקרא מגילה", משמע דמוציאות אחרים ידי חובתן. אבל במסקנה הביאו, דבה"ג פסקו, דאשה מוציאה דווקא מינה, ולא אנשים. (וגליון הש"ס ציין לתוס' בסוכה (ל"ח ע"א, ד"ה באמת), שכתבו דהיינו טעמא, משום דברבים זילא ביה מלתא. ועיי' בקרבן נתנאל אות ס'). ועיי' ברמ"א (סי' תרפ"ט ס"ב), שכתב בשם המרדכי, שאם אשה קוראת לעצמה, מברכת "לשמוע מגילה", שהרי אינה חייבת בקריאה. ובבאר היטב הביא בשם מדרש הנעלם רות, שלא תקרא לעצמה, רק תשמע מאנשים. אמנם כתב שם במ"ב, דכל זה דווקא כשיש לה ממי לשמוע, אבל אם אין מי שיקרא לפניה, תקרא בעצמה ממגילה כשרה, ותברך "לשמוע מקרא מגילה ". והקשה בטורי אבן, אמאי אין מוציאות את האנשים, הא אמרינן דאף הן היו באותו הנס, ואם כן, אמאי לא דמו לגמרי לאנשים ! ? ותירץ, דכיון דמגילה ברוח הקודש נאמרה, הרי היא כעין של תורה. וחיוב זה נאמר לאנשים. אבל לנשים, דחיובן רק משום שאף הן היו באותו הנס, הוי חיוב מדרבנן (כדאיתא בתוס' ד"ה שאף הן), והמחוייב מדרבנן, אינו מוציא את המחוייב מחמת רוה"ק. ועיין ברא"ש בברכות (פ"ג סי' י"ג), שכתב דבאמת מי שמחוייב מדרבנן - יכול להוציא אף את המחוייב מדאורייתא, מדין ערבות. דהיינו, שכל ישראל ערבין זה לזה, שערב הוא עבורו להצילו מעוון, ולפטור אותו מן המצווה. אבל אשה אינה בכלל ערבות, ולכן אינה מוציאה - אלא את המחוייב מדרבנן.   105.  ולכאורה לפי זה, אף קטנים צריכים להיות בכלל חיוב, ובאמת הכי איתא בירושלמי (פ"ב ה"ה): "תני בר קפרא, צריך לקרות לפני נשים ולפני קטנים, שאף אותם היו בספק". אבל בר"ן כתב, דדווקא בנשים איכא חיובא, לפי ששייכות במצוות, שהרי חייבות במצות ל"ת, ובמצות עשה שלא הזמן גרמן. אבל קטנים, דליתנהו במצוות כלל - לא חייבו.   106.  וכתב הב"י (תחילת סי' תרפ"ט) דנ"מ גבי עבדים. דלטעם שאף הם היו באותו הנס - גם הם חייבים. אבל לטעמו של הרשב"ם - עבדים פטורים. ועיי' בשפת אמת, ובחי' הגרי"ז (ערכין ג') שדנו בזה.
ואמר רבי יהושע בן לוי: פורים שחל להיות בשבת, אף על גב שאין קוראין את המגילה בשבת, אלא מקדמינן ליום הכניסה, שואלין ודורשין בענינו של יום  107  . שמעמידין מתורגמן לפני החכם, לדרוש בענייני מגילת אסתר לפני הציבור  108 .

 107.  המחבר השמיט דין זה. וכתב הגר"א בביאורו (סי' תרפ"ח ס"ו), דה"ט, משום דס"ל דדין זה אינו דווקא כשחל בשבת, אלא לרבותא נקט, דאפילו בשבת - שואלין ודורשין. אבל הרמב"ם (פ"א מהל' מגילה הלי"ג) כתב, דדווקא בשבת שואלין ודורשין. וכ"כ התוס' (ד"ה פורים). ועיי' בדמשק אליעזר.   108.  כך פירש רש"י. וכן כתב הריטב"א, דדורשין בפירוש המגילה. והביא הריטב"א, שמדברי התוס' משמע, דהכוונה שדורשין בהלכות מגילה. וכן כתב הרמב"ם (פ"א הלי"ג): "ושואלין ודורשין בהלכות פורים וכו"'. ותמהו הר"ן והריטב"א, הא כבר קראו את המגילה בה' בשבת או בערב שבת, וא"כ, מה יועיל לדרוש בהלכותיה עתה? !
ותמהינן: מאי אריא פורים דאמרת דדורשין בענינו של יום, הא אפילו ביום טוב נמי, אף על פי שדרשו כבר בענינו של יום שלשים יום קודם החג, דורשין גם ביום טוב עצמו, כל שכן בפורים, שאין דורשין בעניינו לפני זמנו, ודאי שדורשין ביום הפורים עצמו, ומאי אתא לאשמועינן  109  (כך ביארו תוס' את הקושיא  110 )!? והיכן מצינו שדורשין ביום טוב בענינו של יום?

 109.  עיי' בספר נפש יהונתן (לר' יהונתן אייבשיץ) בפרשת ויקהל, שהאריך בזה.   110.  ותוס' הרא"ש ועוד ראשונים, מבארים דה"ק הגמרא: מאי אריא פורים דבעינן למדרש בענינו של יום, הא אפילו ביום טוב, דלית ביה פרסומי ניסא - דורשין, וכל שכן בפורים דאית ביה פרסומי ניסא ! ועיי' בריטב"א. והרשב"א פירש, דה"ק: הא אפילו יום טוב, דנוהגין בו קדושת היום, וניכר שהוא יום טוב - דורשין בו. כל שכן פורים שחל בשבת, דליכא קריאת המגילה, וממילא אין פרסומי ניסא, כל שכן דמחוייבין לדרוש בעניינו של יום.
דתניא: משה תיקן להם לישראל, שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום. הלכות פסח - בפסח, הלכות עצרת - בעצרת, והלכות חג הסוכות - בחג הסוכות!?
ומתרצינן: פורים איצטריכא ליה לאשמועינן. מהו דתימא נגזור משום הא דאמר רבה לקמן, דאין קורין מגילה בשבת - שמא ילך אצל בקי ללמוד, והכא נמי נגזור שלא לדרוש בעניינו של הפורים, שמא יטעו ויבואו לקרוא מגילה ! קא משמע לן דלא גזרינן הכי.
ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה  111 , ולשנותה ביום  112  . זכר לנס, שהיו צועקין יומם ולילה על צרתן. שנאמר (במזמור "למנצח על אילת השחר" שנאמר על אסתר  113 , כדאמרינן במס' יומא כ"ט.): "אלקי אקרא יומם - ולא תענה, ולילה - ולא דומיה לי"  114  .

 111.  כתב הריטב"א, דקרוב בעיניו לומר, דכפרים או עיירות שמקדימין ליום הכניסה, דווקא קריאת היום מקדימין, אבל קריאת הלילה - בזמנה קורין אותה.   112.  עיי' ברא"ש (ס"ו), שהביא כמה ראיות, דעיקר קריאתה - ביום הוא. ולהכי, אעפ"י שבירך שהחיינו בלילה, חוזר ומברך ביום. וכ"כ התוס' (ד"ה חייב אדם). אבל הרמב"ם (פ"א ה"ג) פסק, דאין מברכין זמן ביום. וכ"כ הטור (סי' תרצ"ב). ועיי' בנודע ביהודה (קמא ח"א סי' מ"א), שכתב, דדווקא קריאת המגילה של יום - היא מצות עשה מדברי קבלה, אבל הא דאמרינן דחייב לקרותה בלילה - היינו מצוה מדרבנן. אמנם ברוקח (הלכות ברכות סוס"י שס"ג) כתב, דעיקר מצות קריאת מגילה היא בלילה. וכתב הברכי יוסף (סי' תרפ"ז סק"א), דאם שכח לקרות בלילה, או שנאנס ומחמת אונסו היה פטור מלקרותה בלילה, אף דיש למגילה תשלומין, מ"מ זה שהיה אנוס ופטור, ליתיה בפריעה - ופטור מתשלומין. עיי"ש.   113.  כתב מנות הלוי, ד"אילת השחר" - בגימטריא: "זה מרדכי ואסתר". ובעל מדרש שמואל (ה' א') כתב, דמזמור זה - דוד המלך אמרו ברוח הקודש בשם אסתר, כאילו היא המדברת (והכי איתא במדרש שוחר טוב). ועיין שם שהאריך לבאר את כל המזמור גבי אסתר.   114.  עיין במהרש"א שהאריך לבאר, היאך נאמר כל מזמור זה על מרדכי ואסתר.
סבור מינה בני הישיבה, דהכי קאמר: למקרייה למגילה בליליא, והאי דאמר "לשנותה ביום", מלשון משנה הוא, כלומר: למיתנא מתניתין דידה (לשנות משניות של מסכת מגילה) ביממא  115  . אמר להו רבי ירמיה: לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא, דהאי "לשנותה ביום" - הכי קאמר: כגון דאמרי אינשי: אעבור פרשתא דא - ואתנייה, אשנה אותה שוב. הכא נמי יקראנה בלילה, ויחזור ויקראנה שנית ביום  116 .

 115.  תמה העץ יוסף, היכי ס"ד למימר הכי, הא תנן לקמן: "אין קורין את המגילה עד שתנץ החמה". ועוד תנן: "כל היום כשר לקריאת המגילה", חזינן דיש קריאת מגילה ביום ! ? ותירץ, דסד"א, דיש חילוק בין ת"ח לע"ה. דתלמידי חכמים דגמירי - סגי להו למיתנא מתניתין דידה. ואילו עמי הארץ - צריכין לקרותה.   116.  הקשה השפת אמת, א"כ, אמאי נקט: "ולשנותה ביום", הול"ל: "חייב לקרותה בלילה וביום" ! ? וכתב, דהיה נראה לומר, דכוונת ריב"ל, דיש חיוב שתי קריאות בפורים, ולכן אם לא קראה בלילה, צריך לקרותה ביום ב' פעמים. והביא שכך כתב הברכי יוסף (סי' תרפ"ז) בשם גדול אחד, דאם לא קראה בלילה - חייב לקרותה ב"פ ביום בתורת תשלומין. אך דחה הברכ"י דבריו, וכתב דאין כאן חיוב תשלומין, משום שלילה גורם. עיי"ש מה שכתב עוד.
איתמר נמי כי הא דאמר רבי ירמיה: אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה, ולשנותה ביום. שנאמר (במזמור "ארוממך ה' כי דליתני", דקאי אמרדכי ואסתר והמן ואחשורוש, כדאמרינן בפסיקתא): "למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך". ודרשינן: "יזמרך כבוד" - ביום, "ולא ידום" - בלילה  117 .

 117.  עיין במהרש"א שמבאר היאך היא המשמעות מהני קראי. והרש"ש כתב, דהיינו משום שמצינו לשון "דומיה" בלילה. דכתיב: "ולילה ולא דומיה לי".
שנינו במשנתינו: אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
אמר רבי חנינא: חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין לקרות ליום הכניסה, כדי שיהיו פנויים בט"ו באדר, ויספקו אז מים ומזון לאחיהם שבכרכין  118  .

 118.  כך כתב הריטב"א, דמספקין מים ומזון ביום הקריאה של הכרכין. אבל הרשב"א והר"ן כתבו, דמספקין מים ומזון ביום הכניסה. והקילו עליהם שיקראו המגילה באותו יום, כדי שיהיו פנויין ביום הפורים לסעודתן. ובדעת רש"י יש מקום לדון.

דרשני המקוצר[עריכה]