פרשני:בבלי:מגילה כט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מגילה כט ב

חברותא[עריכה]

שיביאו ישראל את שקליהם למקדש, ועל הכלאים, דהיינו, שמזהירין לעקור את כלאי הזרעים, שניכרים כבר באותו זמן בין התבואה.
והוינן בה: בשלמא על הכלאים משמיעין - משום דזמן זריעה היא. אלא על השקלים - מנלן?
אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא: "זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה".
וקשיא, כל הני לשונות חודשים דכתיבי הכא - למה לי?
אלא, אמרה תורה: חדש את אחד מחודשי השנה, והבא בו קרבן (עולות תמידין ומוספין) מתרומה חדשה.
וחודש זה - ניסן הוא, דגמרינן לה בגזירה שוה: "שנה" - "שנה". דכתיב הכא: "לחדשי השנה", וכתיב גבי ניסן: "ראשון הוא לכם לחדשי השנה".
וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה, קדמינן וקרינן פרשת שקלים באחד באדר - כי היכי דליתו אינשי שקלים למקדש.
כמאן אתיא הך ברייתא, דמקדמינן לקרות חודש קודם הזמן - דלא כרבן שמעון בן גמליאל.
דאי רבן שמעון בן גמליאל, האמר דמקדמינן שתי שבתות!
דתניא: שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום  151  . רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות קודם לפסח.

 151.  החיד"א מביא על מימרא זו, את דברי זקנו רבי אברהם אזולאי, בספר חסד לאברהם: "בכל שנה ושנה, ל' יום קודם פסח, הקב"ה עושה להם לישראל משא פנים ברב חסדיו, ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלי הטומאה מעט מעט, שיעור חלק אחד משלושים בכל לילה, באופן שבליל ביעור חמץ, כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהחמישים. שיעור חלק אחד משלושים שיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלושים ואחד קודם הפסח. ובליל פסח אינן נכנסין כלל ועיקר, וכולם פטורים ובני חורין".
ודחינן: אפילו תימא דאתיא נמי כרבן שמעון בן גמליאל. כיון דאמר מר: בחמשה עשר בו (בחודש אדר) - שולחנות (בעלי מטבעות, המחלפין שקלי כסף בפרוטות) יושבין במדינה, כדי להחליף לתורמין את פרוטותיהם בחצאי שקלים. ובעשרים וחמשה בחודש - יושבין שולחנות במקדש, והוא סימן שקרב כבר הזמן לתרום את הלשכה בג' קופות, וימהרו העם להביא שקליהן. משום שולחנות - קדמינן וקרינן פרשת שקלים, שתי שבתות קודם העמדת השולחנות.
מאי היא פרשת שקלים?
רב אמר: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי".
ושמואל אמר: "כי תשא". דהתם כתיבא מצות נתינת מחצית השקל.
והוינן בה: בשלמא למאן דאמר דקרינן "כי תשא" - היינו דקרי לה: "פרשת שקלים", דהא כתיב בה בהאי פרשתא שקלים.
אלא למאן דאמר דקרינן: "את קרבני לחמי", הכא  152  מידי שקלים כתיבי התם?

 152.  הב"ח מוחק מילת "הכא".
ומתרצינן: אין. דטעמא מאי מייתינן שקלים - כדרבי טבי, כדי שיקריבו קרבנות באחד בניסן מתרומה חדשה, ומצות הקרבת קרבן מתרומה חדשה, דילפינן לה מדכתיב: "זאת עולת חדש בחדשו וגו'" - התם כתיבא, בפרשת "את קרבני לחמי".
ומקשינן: בשלמא למאן דאמר: "צו את בני ישראל", משום דכתיבי קרבנות התם, וכדרבי טבי.
אלא למאן דאמר: "כי תשא", שקלים לקרבנות מי כתיבי התם? הא שקלים לאדנים כתיבי התם! דכתיב: "ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד", והיינו מלאכת האדנים, דכתיב בתר הכי (שמות ל"ח כ"ה): "וכסף פקודי העדה וגו' ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקודש וגו'"?
ומתרצינן: כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן שנאמרו בקרא, דכתיב: "מחצית השקל תרומה לה'", "יתן תרומת ה'", "לתת את תרומת ה' לכפר על נפשתיכם".
והיינו: תרומה של מזבח - למזבח, לקנות קרבנות ציבור לכל השנה, והיינו מדכתיב התם: "לכפר על נפשתיכם".
ושל אדנים - לעשות מהן אדנים.
ושל בדק הבית - לצרכי בדק הבית. ומקשינן: בשלמא למאן דאמר דקרינן פרשת "כי תשא", היינו דשני האי - ראש חדש אדר שחל להיות בשבת - דקרינן ביה "כי תשא", משאר ראשי חדשים שחלין להיות בשבת, דקרינן בהו "צו את בני ישראל וגו' את קרבני וגו'".
אלא למאן דאמר "צו את קרבני" - מאי שני? הא בשאר ראשי חדשים נמי קרינן לההיא פרשתא!?
ומתרצינן: שני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים ! דאילו בשאר ראשי חדשים - קרו שיתא קרואין בעניינא דיומא, בפרשת אותו השבוע, וחד - קרי בדראש חודש. ואילו האידנא - כולהו, כל הקרואין - קרו בדראש חודש.
ומקשינן: הניחא למאן דאמר (לקמן בגמרא), דהאי דאמרן במתניתין "בחמישית חוזרין לכסדרן" - היינו דלסדר פרשיות הוא חוזר, שבשבתות אלו מפסיקין לקרות כסדר כל השנה, וקורין פרשיות אחרות, ובחמישית - חוזרין לסדר הפרשיות של כל השנה.
אלא למאן דאמר דרק את ההפטרות משנינן מסדר כל השנה, ולסדר הפטרות הוא חוזר בשבת החמישית, ופרשתא דיומא - של סדר כל השנה - קרינן בשבתות אלו, מאי שני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים?
ומתרצינן: אכתי שני. דאילו בשאר ראשי חדשים - קרו שיתא קרואין בעניינא דיומא, וחד - קרי בדראש חודש. ואילו האידנא, בראש חדש אדר - קרו תלתא בעניינא דיומא, וארבעה - קרו בדראש חודש. מיתיבי: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים, ומפטירין ביהוידע הכהן.
בשלמא למאן דאמר דקרינן "כי תשא", היינו דמפטירין ביהוידע הכהן, משום דדמי ליה לקרא דפרשת "כי תשא". דכתיב בההיא פרשתא (מלכים א' י"ב ה'): "כסף נפשות ערכו", וכתיב הכא: "ונתנו איש כפר נפשו".
אלא למאן דאמר דקרינן: "את קרבני לחמי", מי דמי ליהוידע הכהן?
ומתרצינן: דמי, משום דבפרשת "את קרבני לחמי" נמי איכא ענין נתינת השקלים, וכדרבי טבי, דדריש מדכתיב בפרשה זו: "זאת עולת חדש בחדשו" - חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, והיינו מתרומת מחצית השקל.
מיתיבי: חל ראש חודש אדר להיות בפרשה הסמוכה לה - לפרשת שקלים, בין שחל ראש חודש מלפניה, ובין שחל מלאחריה - קורין אותה, וכופלין אותה שוב בשבת שניה.
בשלמא למאן דאמר דקרינן "כי תשא", היינו דמתרמי שקורין פרשת שקלים בההוא זימנא לפי סדר הפרשיות של כל השנה.
אלא למאן דאמר דקרינן "צו את קרבני", מי מתרמי דקרינן פרשה זו בההוא זימנא? והלא בפרשת פנחס היא, הסמוכה לחודש אב?
ומתרצינן: אין. מתרמי לה לבני מערבא, שאינן מסיימין לקרות את חמשת החומשין בשנה אחת, אלא דמסקי (שמסיימין) לדאורייתא - בתלת שנין (שחולקין כל פרשה לשלוש פרשיות. רבינו חננאל).
תניא כוותיה דשמואל: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת "כי תשא", ומפטירין ביהוידע הכהן.
אמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, מוציאין שלש ספרי תורות, וקורין בהן כך: בספר אחד - בעניינו של יום. ובספר אחד - בפרשה של ראש חודש. ובאחד - בפרשת "כי תשא".
ואמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, מביאין שלש ספרי תורות, וקורין בהן כך: בספר אחד - בעניינו של יום. ובספר אחד - בפרשה דראש חודש. ובספר אחד - בקריאה של חנ וכה.
וצריכא למימר לתרוויהו, להא דראש חודש אדר, ולהא דראש חודש טבת. דאי איתמר בהא - בדראש חדש טבת, הוה אמינא דבהא קאמר רבי יצחק דבעינן שלש תורות, אבל בהך, בראש חודש אדר - כרב סבירא ליה, דאמר דפרשת שקלים - "את קרבני לחמי" היא, ואם כן, בשתי תורות סגי, דהא פרשת ראש חודש נמי - "את קרבני לחמי" היא, קמשמע לן.
ומקשינן: ולימא הא דראש חודש אדר, ולא בעיא הך דטבת?
ומתרצינן: באמת לא קאמר רב יצחק אלא להא דראש חודש אדר, וחדא - מכלל חבירתה איתמר, שלמדו מדבריו דהוא הדין גם לראש חודש טבת.
איתמר: ראש חדש טבת שחל להיות בחול, אמר רבי יצחק: קרו תלתא קרואין בקריאה דראש חדש, וחד - קרי בחנוכה.
ורב דימי דמן חיפא אמר: קרו תלתא קרואין בחנוכה, וחד - בראש חודש.
אמר רבי מני: כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא. דהא תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם, הלכך קורין שלשה קרואין בדראש חודש, דהא הוא תדיר יותר מחנוכה  153 .

 153.  ועיי' בתוס' בשבת (כ"ג ע"ב, ד"ה הדר), שביארו אמאי לא אמרינן דפרסומי ניסא עדיף, כי היכי דאמרינן התם דנר חנוכה עדיף לקידוש היום. ועיי' בטורי אבן (ועיי' בשו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד (או"ח סי' ר"ג), שהאריך בזה).
אמר רבי אבין: כוותיה דרב דימי מסתברא. דהא מי גרם לרביעי שיבא? ראש חדש! שהרי לולא היה ראש חודש, היו קוראין רק שלשה. הלכך, רביעי שבא מחמת ראש חודש - בעניינא דראש חדש בעי מיקרי.
מאי הוי עלה?
רב יוסף אמר: אין משגיחין בראש חודש לעשותו עיקר, אלא עיקר הקריאה בדחנוכה.
ורבה אמר: אין משגיחין בחנוכה, אלא עושין עיקר הקריאה בדראש חודש.
והלכתא: אין משגיחין בחנוכה, וראש חודש עיקר  154  . איתמר: אם חל להיות ראש חודש אדר בפרשת "ואתה תצוה", אמר רבי יצחק נפחא: קרו שיתא קרואין מ"ואתה תצוה" עד "כי תשא", דהיינו כל פרשת תצוה, וחד קרי מ"כי תשא" - עד "ועשית כיור נחשת", שהיא קריאת פרשת שקלים.

 154.  התוס' רי"ד מביא, דנחלקו רבני צרפת הקדמונים, גבי ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, אי מפטירין בדראש חודש, או בדחנוכה. ואמרו, דמפטירין בדר"ח, והיינו מכח פסק דהכא, דאין משגיחין בחנוכה, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם, וא"כ, ה"ה גבי ר"ח טבת. וכתב דאינו נראה, דדווקא גבי קריאה אמרינן הכי, משום דבאמת קורין את שתי הקריאות, והלכך דר"ח עיקר, דהוא תדיר, ואין משגיחין בדחנוכה. אבל הפטרה, הרי אין אומרין אלא אחת, וכדאמרינן לקמן (ל' ע"ב): "לסדר הפטרות הוא חוזר", והיינו, שמפסיקין ההפטרה של סדר הפרשיות, ומפטירין בד' פרשיות, וה"נ הכא. וא"כ, אדרבה, הרי גבי הפטרה מניחין התדיר, ומפטירין מעין המאורע ! ועוד, דלעולם המפטיר קורא מעין מה שקרא השביעי, וכאן שהשביעי קרא בדחנוכה, קורא המפטיר בדחנוכה.

דרשני המקוצר[עריכה]