פרשני:בבלי:יבמות כט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות כט א

חברותא[עריכה]

כיון שדין זה והדין הקודם לו, הם דבר חידוש רק לרבי שמעון (עיין הערה בעמוד הקודם).
שהרי הצורך של התנא לחזור ולשנות אותם כאן, על אף שכבר נאמרו במשנה הקודמת, הוא כדי לומר אותם גם לפי רבי שמעון -
הילכך תמהה הגמרא: מדוע שתיהן צריכות חליצה?
והא אמר רבי שמעון: שתי אחיות לא חולצות ולא מתייבמות! לפי שהוא סובר: כיון שנעשו צרות זו לזו בזיקה, לא יהיה לך ליקוחין אפילו באחת מהן. וכאן, באיסור מצוה, שאינו אלא מדרבנן, הרי מן התורה נופלות שתי האחיות ליבום ונעשות צרות זו לזו בזיקה, ולפי רבי שמעון הן פטורות מן היבום ומן החליצה, ולמה הצרכנו את שתיהן חליצה כאן!?
ומשנינן: גזירה משום איסור מצוה דעלמא!
יש להצריכם חליצה, כדי שלא יבואו אנשים להתיר סתם אשה האסורה באיסור מצוה או קדושה, אפילו שלא במקום נפילת שתי אחיות.
ומקשינן: הא תינח איהי, איסור מצוה עצמה, שפיר היא חולצת, כדי שלא יבואו להתיר איסור מצוה שלא במקום אחיות.
אלא אחותה של איסור מצוה, שהצריכוה גם היא חליצה, על אף שאין היא איסור מצוה - מאי איכא למימר? מדוע היא צריכה לחלוץ בשעה שהיא פטורה לרבי שמעון, כדין אחות זקוקה!
ומשנינן: הצריכו לאחותה של איסור מצוה חליצה - כי גזרו גזירה על אחותה, משום (לתא, רש"י כתב שמילה זאת היא יתור לשון) דידה, של איסור מצוה.
שהצריכו את אחותה חליצה, כמוה, כדי שלא יטעו בינה לבין אחותה, ויאמרו, כשם שזאת פטורה מן החליצה כך גם אחותה.
ואם יפטרו את איסור מצוה מהחליצה, יבואו לטעות ולהתיר כל איסור מצוה בעלמא, אפילו שלא במקום אחיות.
ופרכינן: והא גבי היתה אחת מן שתי האחיות ערוה, שנינו לפי רבי שמעון שאחותה מתייבמת, ואילו הערוה עצמה יוצאת בלי חליצה. ושם לא גזרינן על האחות הערוה שתחלוץ, גזירה משום אחותה שאינה ערוה, המתייבמת!
ולמה החמרנו פה, באיסור מצוה, לחייב את אחותה חליצה? והרי גם פה אחותה אסורה באיסור ערוה, לאחר שנעשו שתיהן צרות זו לזו בזיקה, ומאי שנא אחותה כאן, שהיא כן צריכה חליצה על אף היותה ערוה!?
ומשנינן: שאני בהייתה אחת משתי האחיות ערוה לפני הנפילה, דמגמר גמירי לה אינשי, וקלא אית לה.
שיודעים האנשים שהיא ערוה ואינה צריכה חליצה, ואחותה אינה אחות זקוקה. ולכן לא החמירו להצריך את הערוה חליצה מחמת החשש שיבואו להתיר את אחותה בלי חליצה, בעוד שאחותה מתייבמת.
אבל שתי אחיות שנפלו ביחד ליבום, לא הכל יודעים את חידושו של רבי שמעון שכיון שנעשו צרות זו לזו בזיקה הן אינן זקוקות עוד לחליצה, והן ערוה ליבם.
מתניתין:
שלשה אחין, שהיו שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד היה מופנה.
מת אחד מבעלי אחיות, ועשה בה מופנה מאמר.
ואחר כך מת אחיו השני, הנשוי את האחות השניה, והרי היא נופלת לפני האח המופנה שעשה כבר מאמר באחותה -
בית שמאי אומרים: אשתו של בעלת המאמר, נשארת עמו, ואינה נאסרת עליו עתה משום אחות זקוקתו.
היות והם סוברים שמאמר קונה מן התורה, והרי האחות הראשונה שעשה בה מאמר, היא ככנוסה לו מן התורה, ואחותה היא ערוה עליו, ואין היא זקוקה לו. ולכן אשתו, אינה נחשבת כאחות זקוקתו.
והלזו, אחות אשתו, תצא אפילו בלי חליצה, משום ערות אחות אשה.
ובית הלל אומרים: אין מאמר קונה מן התורה אלא רק מדרבנן, ולכן משנפלה לפניו אחותה, נאסרת עליו אשתו שעשה בה מאמר מדין אחות זקוקתו.
ולכן, הרי הוא מוציא את אשתו בגט למאמרו מדרבנן, ובחליצה לזיקתו מן התורה.
ואת אשת אחיו הוא מוציא בחליצה, ואינו רשאי לייבמה, שהרי מדרבנן היא אחות אשתו במאמר.
זו היא שאמרו: אוי לו על אשתו, ואוי לו על אשת אחיו.
גמרא:
והוינן בה: לשון "זו היא", היא באה למעט, זו ולא אחרת - למעוטי מאי?
לקמן בדף קט א נחלקו התנאים בענין שתי אחיות שהיו נשואות לשני אחים, והיתה אחת מהן גדולה, ונשואה לאח מן התורה, והשניה קטנה, שהיתה נשואה לאח השני בנישואין מדרבנן.
ומת האח שנשוי את האחות הגדולה, והרי היא נופלת ליבום מן התורה לפני האח השני שנשוי לאחותה הקטנה מדרבנן.
ונמצא שאשתו הקטנה אסורה עליו מדין "אחות זקוקתו" אם נסבור "יש זיקה" לאסור את קרובות יבמתו עליו. ואילו יבמתו אסורה עליו מדרבנן כאחות אשתו.
רבי אלעזר אומר: מלמדין את אשתו הקטנה שתמאן בו, ואז תהיה מותרת לו יבמתו, אחותה הגדולה.
רבן גמליאל אומר: אין מלמדין אותה שתמאן. אלא אם מיאנה, מיאנה. ואם לאו, תמתין היבמה עד שתגדיל אשתו, ויהיו קידושיה קידושי תורה, ואז תצא יבמתו, שהיא אחותה, כדין ערות אחות אשתו.
ואילו רבי יהושע אומר: אוי לו על אשתו, שצריך להוציאה בגט, ואוי לו על יבמתו אשת אחיו, שצריך להוציאה בחליצה.
ובאה משנתנו למעוטי הך דרבי יהושע, דלא עבדינן כוותיה.
אלא, אי כרבן גמליאל שממתינים
אי כרבי אלעזר שמלמדים את אשתו למאן בו.
אמר רבי אלעזר: לא תימא, אל תאמר שמאמר לבית שמאי קונה מן התורה קנין גמור, כאילו כבר לקחה ממש לאשה, ונעשית אשתו לכל דבר, עד כדי כך דאי בעי לאפוקי, לגרשה ממנו, סגי די לה בגיטא, ואינה צריכה חליצה.
אלא מאמר לבית שמאי אינו קונה קנין גמור, ואם בא להוציאה היא עדיין צריכה חליצה, בנוסף לגט!
אלא, מאמר קונה מן התורה רק בכדי לדחות בצרה בלבד.
ומובן ה"צרה" כאן אינו צרת ערוה, אלא אחותה שהיא "צרתה" באחווה.
אמר רבי אבין: אף אנן נמי תנינא, לדברי רבי אלעזר שאין מאמר קונה לבית שמאי קנין גמור, במשנה בתחילת הפרק:
ארבעה אחים שהיו שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומתו האחים הנשואים לאחיות, לא יתייבמו האחיות לשני אחים הנותרים, אלא יחלצו. ואם בכל זאת קדמו וכנסו -
בית שמאי אומרים: יקיימו אותן תחתיהם.
ומשמע: יקיימו בדיעבד, שאם כבר קדמו וכנסו, אין, רק אז יקיימו אותן תחתם.
אבל לכתחלה, לא יתכן לבית שמאי לכנסן ולקיימן.

דרשני המקוצר[עריכה]