פרשני:בבלי:יבמות פ א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות פ א

חברותא[עריכה]

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: כל  שלא ראה אפילו שעה אחת בכשרותו, כלומר: שלקה ממעי אמו.
מנא ידעינן (מה הוא הסימן לידע על קטן שנולד שהוא לקוי)? אמר אביי: כל המטיל מים ואינו עושה כיפה, שאין קילוח השתן שלו הולך למרחוק כשהוא מטיל כלפי מעלה, ואין נעשה ככיפה אלא שותת ויורד.
ממאי הואי (ממה נהיה סריס כעין זה) כלומר: מה הוא הגורם שתלד אמו סריס?
ומפרשינן: דאפיה אמיה בטיהרא (אפתה אמו לחם בתנור בצהרים), שנתחממה אמו מחום הצהרים והתנור כאחד, ושתיא שיכרא מרקא (ושתתה אמו שכר מזוג, ויש מפרשים: שכר חזק).
אמר רב יוסף: היינו דשמענא לאמי (רבי אמי) דאמר: כל שממעי אמו לקוי, ולא ידענא מאי ניהו, כלומר: ולא ידעתי ממאי הואי.
ומקשינן: הואיל וסריס שהיתה לו שעת הכושר הרי זה חולץ וחולצין לאשתו, אם כן, האיך אנו פוטרים סריס חמה מן החליצה, והרי אף שראינו בברייתו שהוא לקוי, וגם עכשיו רואים אנו שהוא לקוי, מכל מקום ליחוש שמא הבריא בינתים ונמצא שהיתה לו שעת הכושר?!
ומשנינן: כיון דתחילתו וסופו לקוי, לא חיישינן שהבריא בינתים.
מתיב רב מרי על יסוד זה:
והרי שנינו במשנה בבכורות בין המומין המתירים את הבכור לשחיטה:
חוורור (הקבוע, חולי הוא שיש טיפות לבנות בעין) והמים הקבועין (שעיניו נוטפות מים).
איזהו חוורור הקבוע: כל ששהה שמונים יום.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בודקין אותו שלש פעמים בתוך שמונים יום, ואם לא בדקוהו אף על פי שנמצא שם החוורור ביום השמונים אינו מום, כי שמא בינתיים הלך לו וחזר, שכן דרכו (רש"י בכורות)?!
הרי למדת שאין אומרים: כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן?!
ומשנינן: לחד אבר חיישינן שמא הבריא בינתיים, אבל לכוליה גופא כלומר: לסריס חמה שהוא מחמת חולי כל הגוף, לא חיישינן.
שנינו במשנה: רבי אליעזר אומר לא כי, אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה, סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה:
ורמינהו ממשנה במסכת נדה:
יבם בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות, ובית דין מחייבים אותו ליבם את יבמתו או לחלוץ לה, ורוצים קרובי היבם לפוטרו מכך בטענה שהוא סריס -
הרי אלו הקרובים יביאו ראיה שהוא כבר בן עשרים שלא הביא שתי שערות.
והוא הסריס!
כלומר: ואם נולדו בו סימני סריס, הרי זה לא חולץ ולא מייבם.  1  וכן יבמה בת עשרים ולא הביאה שתי שערות, יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האיילונית, והרי זו לא חולצת ולא מתייבמת.

 1.  פירוש, שני דברים בעינן: האחד, שהוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות, השני: נולדו בו סימני סריס המפורטים בעמוד ב, וכשיש בו שני דברים אלו אנו תולים שהוא סריס, אבל אי הבאת שערות לבד אינה ראיה שהוא סריס אלא אם כן עברו עליו רוב שנותיו והיינו שהוא בן ל"ו ועדיין לא הביא שתי שערות.
דברי בית הלל.
ובית שמאי אומרים: זה וזה (סריס ואיילונית) בני שמונה עשרה שנה כשלא הביאו שתי שערות הרי זה מצטרף לסימני סריס ואיילונית, ואין צריך לחכות עד שיהיו בני עשרים שנה.
רבי אליעזר אומר: הזכר כדברי בית הלל שאינו סריס אלא אם כן נעשה בן עשרים ועדיין לא הביא שתי שערות, והנקבה כדברי בית שמאי כשהיא בת שמונה עשרה שנה, מפני שהאשה ממהרת לבא (דרכה להביא שערות) לפני האיש.
הרי למדת שלדעת רבי אליעזר: סריס חמה לא חולץ ולא מייבם, ולא כמבואר במשנתנו לדעתו, שסריס חמה חולץ ומייבם?!
אמר תירץ רמי בר דיקולי, אמר שמואל: חזר בו רבי אליעזר.
איבעיא להו: מהי הדר ביה רבי אליעזר, אם ממה שאמר במשנתנו: סריס חמה חולץ, או ממה שאמר במשנה במסכת נדה: סריס חמה אינו חולץ?
תא שמע: דתניא: רבי אליעזר אומר: סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו, שכן במינן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים.  2 

 2.  כן ביאר רש"י ביאור ראשון; ועוד ביאר: אי נמי מדקא מייתי דאלכסנדריא לדבריו, שמע מינה מההיא דנדה הדר ביה; וממתניתין ליכא למיפשט הכי, דקתני "שיש לו רפואה" משום דמשמע דמסברא קאמר הכי.
הרי שבשתי מקומות למדנו בדעתו שהוא חולץ וחולצין לאשתו, וסמי ההיא משנה דנדה שהיא נגד שתי מקומות אלו.
רבי אלעזר אומר: לא הדר ביה רבי אליעזר.
וכי תנן ההיא דנדה שאמר רבי אליעזר: "הזכר כדברי בית הלל", לא לענין חליצה ויבום שדיברה בו המשנה תחילה, אלא לענין עונשין, שאם לא הביא הזכר שתי שערות עד שנעשה בן עשרים, וגם נולדו בו סימני סריס - הרי הוא גדול, וחייב בכל עונשין שבתורה.
איתמר:
א. איש או אשה שלא הביאו שתי שערות עד גיל שמונה עשרה או עשרים (וכפי שנתבאר במשנה שהובאה לעיל), וגם נולדו להם סימני סריס או איילונית, הרי הם בחזקת סריס או איילונית, ואפילו הביאו שתי שערות לאחר שמונה עשרה או עשרים.
ב. בשמועה שלפנינו נחלקו רב ושמואל, אם אי הבאת השערות יחד עם סימני האריס או האיילונית, מועילים להחזיק את האיש או האשה כגדולים, משעה שכל איש או אשה ראויים להביא שתי שערות ולהיות גדולים, דהיינו בן שלוש עשרה לזכר ובן שתים עשרה לנקבה.
או שאין מחזיקים אותם בגדולים אלא מבן שמונה עשרה או עשרים.  3 

 3.  ראה שני ביאורים בביאור מחלוקתם, בחידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם בהלכות אישות.
ג. השמועה שלפנינו כדעת רבי אליעזר היא, שגיל אי הבאת השערות בנקבה הוא שמונה עשרה שנה, ובזכר עשרים שנה.
אכל - כלומר: אכלה אשה  4  שלא הביאה שתי שערות - חלב (איסורו בלאו וחייבים עליו מלקות) מבן (בת) שתים עשרה שנה (ויום אחד) שהיא ראויה להביא שתי שערות, עד בן (בת) שמונה עשרה שנה ועדיין לא הביאה שתי שערות, ונולדו בו (בה) גם סימני סריס (איילונית), ולאחר מכאן הביא (הביאה) שתי שערות.  5 

 4.  כי בזכר אי אפשר לפרשה, כיון שאמר: מבן שתים עשרה שהוא זמן הבאת שתי שערות לנקבה, ואילו הזכר זמנו כשנעשה בן שלש עשרה; ועוד, מדנקט "שמונה עשרה" שהוא השיעור לאיילונית לדעת רבי אליעזר, ואילו שיעור הסריס לדעת רבי אליעזר ובית הלל הוא כשנעשה בן עשרים, והרי בודאי אין שמועה זו כדעת בית שמאי הסוברים: אף הזכר שיעורו הוא כשנעשה בן שמונה עשרה.   5.  לא אמרו "ולאחר מכאן הביא שתי שערות" אלא לאשמועינן רבותא שאפילו הכי הרי היא נעשית איילונית למפרע לדעת רב, אך אין מחלוקתם תלויה בהבאת שתי שערות לאחר מכאן, אלא בין כך ובין כך נחלקו.
רב אמר: הואיל וכשהיתה בת שמונה עשרה שנה עדיין לא הביאה שתי שערות, (ובנקבה השיעור הוא בת שמונה עשרה, וכדלעיל לדעת רבי אליעזר), וגם נולדו בה סימני איילונית ונתברר שהיא איילונית, הרי היא נעשה סריס (נעשית איילונית) למפרע, כלומר: הרי היא בחזקת גדולה למפרע,  6  מעת שהיתה בת שתים עשרה שנים ויום אחד שהיתה ראויה להביא שתי שערות, והרי היא חייבת מלקות על אכילת החלב שמאותו זמן ואילך.

 6.  אין ספק בדבר שהיא איילונית למפרע, ואין מחלוקתם אלא אם כבר גדולה היא למפרע.
ואף שהביאה שתי שערות לאחר מכאן, אין בכך כלום, כי הבאת שתי שערות לאחר שנעשית נקבה בת שמונה עשרה והביאה סימני איילונית, אינה מעלה ואינה מורדת.
ושמואל אמר: אפילו לא הביאה שתי שערות לאחר מכאן, אין היא גדולה אלא מעת שהיתה בת שמונה עשרה, וקטן היה (קטנה היתה) באותה שעה (מבת שתים עשרה ועד בת שמונה עשרה).
מתקיף לה רב יוסף לרב הסובר: נעשית איילונית למפרע:
א. במשנה בכתובות ריש פרק אלו נערות נחלקו רבי מאיר וחכמים, במי שאנס או פיתה את הקטנה אם חייב עליה קנס כשם שהוא חייב על הנערה, ודעת רבי מאיר היא, שאין קנס אלא בבא על הנערה, אבל קטנה אין לה קנס, ואילו בבוגרת לכולי עלמא אין קנס.
ב. הקטנה היא עד שלא הביאה שתי שערות; הנערה היא זו שהביאה שתי שערות כשהיתה בת שתים עשרה, ועד ששה חדשים לאחר הבאת שערותיה הרי היא נערה; הבוגרת היא זו שכלו ימי נערותה, או שהביאה שערותיה לאחר שהיתה בת שתים עשרה וחצי, כי אז מקטנותה יצתה לבגר, שאין אשה נעשית נערה אלא בששת החדשים שמגיל שתים עשרה ועד שתים עשרה וחצי (תוספות).  7 

 7.  כן היא פשטות שיטת התוספות בביאור סוגייתנו, ודברי רש"י סתומים בענין זה; ואולם בחידושי רבינו חיים הלוי פרק ב מאישות הלכה ט, כתב לבאר ביאור אחר בסוגיא לפי שיטת הרמב"ם פרק ב מאישות הלכה ג, שאינו מחלק בין הבאת שתי שערות כשהיא בת שתים עשרה לבין הבאת שתי שערות לאחר מכאן, ובכל אופן הרי היא נעשית נערה למשך ששה חדשים. וראה בהערות לריטב"א הנדמ"ח ציון 857 שהביא מכמה אחרונים לבאר דברי התוספות באופן אחר, ולא נחלקו על הרמב"ם, ראה שם.
ג. אשה שלא הביאה שתי שערות עד שנעשית בת שמונה עשרה שנה ויש בה סימני איילונית והרי היא גדולה, אין אנו דנים אותה כנערה, שהרי לא גדלה אלא לאחר שנעשית בת שתים עשרה וחצי, וימי נערות הם בששה חדשים הסמוכים לשתים עשרה כשפוסקין אז ימי קטנות  8 , וזו הרי פסקו ימי קטנותה לאחר זמן זה.

 8.  נתבאר על פי לשון התוספות, וראה בזה בהערה קודמת; ולשון הריטב"א הוא: שאין נערות לאחר י"ח שנה או לאחר עשרים, וראה ביאור כוונתו בדברי הרב המגיה לריטב"א הנדמ"ח ציון 857.
ואולם לדעת רב, הסובר שהיא גדולה למפרע מעת שהיתה ראויה להביא שתי שערות, קא סלקא דעתין, שנערה היא מגיל שתים עשרה ועד שתים עשרה וחצי, כי מה לי מי שנעשית גדולה על ידי שערות שאנו דנים אותה כנערה אם הביאתם כשהיא בת שתים עשרה, לבין מי שגדלה כשהיא בת שתים עשרה משום שהיא איילונית; ולפיכך תמהינן:
אם כן - כדעת רב הסובר שנעשית גדולה למפרע מעת שהיתה בת שתים עשרה - איילונית לרבי מאיר יהא לה קנס, שהרי יתכן לה נערות באיילונית?!
כלומר: בברייתא בכתובות שנינו שאיילונית אין לה קנס, ולפי דעתו של שמואל מתפרשת הבריתא כדעת רבי מאיר הסובר קטנה אין לה קנס. ולפיכך לא משכחת לה איילונית שיתחייבו עליה קנס, כי עד גיל שמונה עשרה הרי היא קטנה, ואחר גיל שמונה עשרה הרי היא בוגרת, ובין זו ובין זו אין להן קנס לדעת רבי מאיר.
אבל לדעת רב, הרי אף איילונית נערה היא מגיל שתים עשרה ועד שתים עשרה וחצי, ובאותה שעה יש לה קנס אפילו לרבי מאיר, וכיון שכן האיך נפרש את הברייתא האומרת: איילונית אין לה קנס?!
אמר תירץ ליה אביי לרב יוסף: הכי אמרי משמך (גירסת הריטב"א; כך אומרים משמך  9 ): מקטנותה יצתה לבגר, כלומר: איילונית הנעשית גדולה למפרע מעת הגיעה לגיל שתים עשרה שנה, אין היא נעשית נערה למפרע  10 , אלא בוגרת היא למפרע מאותה שעה  11 , נמצאת האיילונית יוצאת מקטנות לבגר ואין לה נערות, ולכן אין לה קנס.

 9.  רב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיה אביי תלמידו מזכיר לו דברים שאמר.   10.  רש"י כתב הטעם: דנערות בסימנין תלוי; ולשון הריטב"א הוא: ואפילו לרב נמי, אין נותנין נערות אלא למי שיש לה סימני נערות שהביאה שערות בזמנה, אבל לא לאיילונית, דאיילונית הוא סימן גדלות.   11.  זו היא שיטת רש"י ועוד ראשונים; ואולם שיטת הרמב"ן היא, שאינה נעשית גדולה ובוגרת אלא משעה שנעשית בת שתים עשרה וחצי שהוא הזמן הראוי לבגרות; ושיטת הראב"ד היא, שהיא נעשית גדולה ובוגרת משעה שהביאה סימני איילונית.
אמר ליה רב יוסף לאביי: יפה אמרת! ולואי דכל הני מילי מעליותא יתאמרו משמאי (לואי שדברים טובים כעין אלו ייאמרו בשמי) -
כיון דהכי תניא:
אין הסריס נידון כבן סורר ומורה (בן הגונב משל אביו וזולל וסובא ונידון בסקילה), לפי שאין בן סורר ומורה נידון אלא בחתימת זקן התחתון, כלומר: בהבאת שתי שערות בבית הערוה בלבד.  12  ואין איילונית נידונית כנערה המאורסה להתחייב סקילה על זנותה, לפי שלא חייבה תורה סקילה אלא בנערה, ולא באיילונית שמקטנותה יצתה לבגר ואין לה נערות.

 12.  א. מלשון הברייתא נראה, כי אף שתי שערות בשאר מקומות בגוף שהן סימני גדלות בכל מקום (כדעת תוספות כאן בעמוד ב), אין הם מועילים בבן סורר ומורה, שהרי אמרו: אין בן סורר ומורה נידון אלא בחתימת זקן התחתון. ב. במאירי ציין כאן לדין המבואר בריש פרק בן סורר, והיינו, דשם מבואר שזמנו של בן סורר ומורה אינו אלא עד שיקיף זקן התחתון את כל הגיד; וסובר המאירי שדין אחד הוא עם האמור כאן. ג. כתב הגאון מרוגצ'וב זצ"ל, שגדר זמן בן סורר ומורה שהוא עד שיקיף זקן התחתון, הוא משום שהם "ימי נערות" של זכר; ובזה מתבאר צירוף דין בן סורר ומורה בסריס, לדין נערה המאורסה באיילונית.
אמר רבי אבהו:
סימני סריס ואיילונית, וסימני בן שמונה (תינוק הנולד לשמונה חדשים) אין עושין בהן מעשה, עד שיהו בן עשרים
כלומר: איש או אשה שיש להם סימני סריס או איילונית, אין אנו מחזיקים אותם בגדולים וסריסים, אלא אם הגיעו לגיל עשרים ועדיין לא הביאו שתי שערות, ומאותה שעה ואילך חשובים הם כגדולים, אבל לקודם לכן נידונים כקטנים, (ריטב"א).
וכן תינוק הנולד לשמונה חדשים שאין הוא בן קיימא אלא אם כן גמרו סימני שערו וצפרניו כשנולד, אין סומכין על סימנים אלו להחזיקו כבן קיימא להתאבל עליו ולפטור את אמו מן החליצה (מאירי) אלא אם כן חי עד עשרים שנה, ועד אז ספק נפל הוא.  13 

 13.  כן פירש רש"י; "והקשו עליו: דהיאך אפשר לומר כן שיהא גיבור ואיש מלחמהמ ועושה עסקיו בשוק ונדון אותו בספק נפל?!", לשון הריטב"א; וראה שם ביאור אחר שהנידון הוא לענין גדלות, כי הנולד לשמונה חדשים תולים את שתי השערות שהביא קודם לכן, כשומא בעלמא.
ותמהינן: ובן שמונה מי קחיי (וכי אטו הנולד לשמונה חדשים בן קיימא הוא)?!
והתניא: בן שמונה חדשים הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת מפני שאינו בן קיימא,

דרשני המקוצר[עריכה]