פרשני:בבלי:בבא בתרא כג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא כג ב

חברותא[עריכה]

מתניתין:
ניפול גוזל הנמצא בתוך חמשים אמה מהשובך, הרי הוא של בעל השובך. כי אנו תולין שהגוזל בא מהשובך הזה, ומחזירין אותו לבעל השובך.
חוץ מחמשים אמה, הרי הוא של מוצאו. אם נמצא הגוזל מחוץ לחמישים אמה מן השובך, אין אנו תולין שהוא בא מן השובך הזה, אלא שאין ידוע מאיזה מקום הוא בא, וכיון שאין לו סימן הרי הוא של מוצאו.  16  נמצא הגוזל בין שני שובכות, קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו. מי שהגוזל יותר קרוב אליו, הרי הוא שלו.

 16.  כן פירש הרמב"ן והנ"י. והסמ"ע סי' ר"ס ס"ק ל"ב כתב משום דרוב עוברים ושבים הם גויים ואינו צריך להחזיר להם. והקשה התוי"ט הרי גם אם הם יהודים אינו צריך להחזיר משום שאין לזה סימן. ותירץ הש"ך דגם אם אין בו סימן הרי צריכים שידעו הבעלים ויתייאשו, ומי אומר שהבעלים ידעו מזה. ולשיטת הרמב"ן והנ"י שכתבו הטעם משום שאין בו סימן, כתב הש"ך שצריך לומר שהם סוברים שאדם שם לב אם נאבדו הגוזלות, ולכן כל שאין בו סימן מתייאש מזה.
מחצה על מחצה, שניהם יחלוקו. אם הוא נמצא במרחק שוה לשני השובכות, הרי הוא ספק מאיזה שובך הוא בא, ולכן שניהם מתחלקים בו.
גמרא:
אמר רבי חנינא: רוב וקרוב - הולכין אחר הרוב!
כשיש סתירה בין "הוראת הרוב" לבין "הוראת הקרוב", יש להכריע לפי "הוראת הרוב".
והיינו, כאשר מצד הנהגת הרוב צריך להכריע ששייך החפץ לראובן, ומצד הקרוב צריך להכריע ששייך לשמעון, אנו מכריעין לפי הרוב.
ואף על גב דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא, אפילו הכי רובא עדיף.
אף על פי שהדין שהולכין אחר הרוב הוא דין דאורייתא, שלומדים אותו מהפסוק "אחרי רבים להטות", שפוסקין הדין לפי רוב הדיינין. וגם הדין שהולכין אחר הקרוב הוא דין דאורייתא, שלומדים אותו מעגלה ערופה, שאמרה תורה שהעיר הקרובה אל החלל צריכה להביא עגלה ערופה, מכל מקום, ההכרעה של רוב עדיפה מההכרעה של קרוב. וגם כשיש קורבה שמסתבר שהחפץ בא משם ולא ממקום אחר, גם כן הולכין אחר הרוב, ולא אחר הקרוב.
מתיב רב זירא עליו מהפסוק בעגלה ערופה: "והיה העיר הקרובה אל החלל", היא זאת שצריכה להביא עגלה ערופה, כי אנו תולין שהרוצח בא משם, ואף על גב דאיכא אחריתי דנפישא מינה. אף על פי שיש שם עיר אחרת שדרין בה יותר אנשים, מכל מקום אמרה תורה שהעיר הקרובה יותר צריכה להביא עגלה ערופה. ומוכח מכאן שמכריעין על פי קורבה יותר מאשר על פי רוב.
ומתרצת הגמרא: בדליכא. מדובר כשאין שם עיר אחרת שיש שם יותר אנשים.
אך שואלת הגמרא: וליזיל בתר רובא דעלמא, נלך אחר רוב העולם! כלומר, אף על פי שכאן סמוך לחלל אין עיר אחרת שיש שם יותר אנשים, מכל מקום, הרי יש במקום אחר, רחוק מכאן, עיר אחרת שיש בה יותר אנשים, והרי רוב וקרוב הולכים אחר הרוב.
ומתרצת הגמרא: ביושבת בין ההרים. מדובר כשנמצא החלל בין ההרים, שאין דרך רוצחים לבא ממקומות אחרים לכאן, אלא ודאי הוא שהרוצח בא מאחת העיירות שסמוכות לחלל, וכיון שאין בעיר אחרת יותר אנשים מהעיר הקרובה, לכן אנו תולין שהרוצח בא מהעיר הקרובה.  17  וממשיכה הגמרא לשאול: תנן, שנינו במשנתנו: ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה, הרי הוא של בעל השובך.

 17.  כן פירש התוס' רי"ד, וכתב שאם יש כמה עיירות סמוכות אל החלל, ויש בכל אחד מספר אנשים לא יותר ממה שיש בעיר הכי קרובה אל החלל, הולכים אחר העיר הקרובה. ואף שאם נצרף ביחד כל האנשים שישנם בעיירות שסמוכות לחלל, הם יותר מאשר האנשים שנמצאים בעיר הקרובה, מכל מקום לא נחשב שיש כאן רוב וקרוב, כיון שאין דנים ביחד על כל העיירות, אלא דנין על כל עיר בנפרד האם הרוצח בא מכאן או מכאן, לכן רק אם יש רוב בעיר אחת מהשניה נחשב לרוב. אבל אם אין רוב הולכים אחר העיר היותר קרובה. ואינו דומה לט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה, שמצטרפין כל הט' ביחד לרוב נגד האחת שמוכרת בשר נבילה, משום שאין אנו דנין מאיזה חנות בא, אלא אנו דנין האם הבשר הוא בשר שחוטה או בשר נבילה, לכן כל הט' נחשבין לנידון אחד. מה שאין כן כאן, שכל עיר היא נידון בפני עצמה. ועיין באפיקי ים סי' כ"ו שהאריך בזה, וכתב שמהר"י מיגאש נראה שסובר שמצטרפין כל העיירות לרוב נגד העיר הקרובה, וזו היא קושית הגמרא וניזל בתר רובא דעלמא, ולפי המסקנא מדובר שיש כאן רק שתי עיירות בין ההרים ששניהם שוין לכן הולכין אחר הקרובה. והנה נחלקו הרמב"ם והתוס' רי"ד האם כשיש עיר סמוכה שיש בה יותר אנשים מאשר העיר הקרובה, שהדין הוא שהולכין אחר העיר המרובה, שהרי רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, האם העיר המרובה מביאה עגלה ערופה, או שגזירת הכתוב היא שדוקא העיר הקרובה מביאה, וכאן שיש גם עיר מרובה, שתיהן אינן מביאין, העיר הקרובה אינה מביאה כיון שאין אנו תולין שהרוצח יצא משם, והעיר המרובה אינה מביאה כיון שאינה קרובה. שיטת הרמב"ם שהעיר המרובה מביאה, ושיטת התורי"ד שאינה מביאה. וביאר האפיקי ים שלפי התורי"ד מובנת שיטת הר"י מיגאש שמצטרפין כל העיירות ביחד שיחשבו רוב נגד העיר הקרובה, כיון שאין נידון על כל אחת מהעיירות, שהרי הן לא מביאים מגזירת הכתוב, כיון שאינם העיר הקרובה, וכל הנידון הוא רק האם העיר הקרובה מביאה, לכן זה דומה לט' חנויות שמצטרפין כל הט' ביחד, עיי"ש.
ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מיניה. מבואר במשנה שאם נמצא הגוזל בתוך חמישים אמה לשובך הרי הוא של בעל השובך, ואף על פי שנמצא שם שובך אחר שיש שם יותר גוזלות, מכל מקום הולכין אחר השובך הקרוב. וקשה מכאן על רבי חנינא.
ומתרצת הגמרא: בדליכא. מדובר שאין שם שובך אחר.
שואלת הגמרא: אי הכי, אימא סיפא: חוץ מחמשים אמה, הרי הוא של מוצאו. ואי דליכא, ודאי מההוא נפל!
אם נאמר שמדובר כשאין שם שובך אחר, קשה מהסיפא האומרת שאם נמצא הגוזל חוץ מחמישים אמה הרי הוא של מוצאו. ואם נאמר שאין שם שובך אחר אלא זה, הרי ודאי שצריך לתלות שהגוזל בא מהשובך הזה, אף על פי שהוא חוץ מחמישים אמה, ואין אנו תולין שהגוזל נפל מעוברי דרכים, לפי שכל שאפשר לתלות שיצא מאיזה שובך הסמוך, אין תולין שנפל מאנשים, שנפילה אינו מצוי. ואם כן, למה הוא של מוצאו?
ואין לתרץ שמדובר שיש שם שובך אחר, שיש שם מספר גוזלות שוה לשובך הזה, ולכן אין ודאות של מי הוא הגוזל, כי מלשון המשנה משמע שאם נמצא הגוזל חוץ לחמישים אמה הרי הוא של מוצאו גם כשנמצא קרוב לשובך הזה מלשובך האחר. ואם שניהם שוין, למה לא נלך אחר השובך שהוא קרוב יותר. אלא על כרחך, מדובר שאין שם כלל שובך אחר. ואם כן קשה למה הוא של המוצא!?
מתרצת הגמרא: הכא במאי עסקינן, במדדה. כאן מדובר כשהגוזל מדדה, שהוא קטן ואינו יכול לפרוח אלא מדדה מעט מעט.
דאמר רב עוקבא בר חמא: כל המדדה, אין מדדה יותר מחמישים. מי שיכול רק לדדות ולא לעוף, אינו מדדה יותר מחמישים אמה. לכן אם נמצא תוך חמישים אמה אנו תולין שבא מהשובך הזה, אבל אם הוא חוץ לחמישים אמה, על כרחך שהגוזל גדל כבר ואינו רק מדדה אלא שיכול לפרוח, ואם כן אפשר שבא ממקום אחר לכאן, והרי רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, לכן אנו תולין שבא ממקום אחר לכאן, שהרי יש הרבה שובכין בעולם.
בעי רבי ירמיה: רגלו אחת בתוך חמישים אמה, ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה, מהו?
אם היתה רגל אחת של הגוזל בתוך חמישים אמה ורגל שניה מחוץ לחמישים אמה, האם נחשב עדיין מדדה ושייך לבעל השובך, או שכבר לא נחשב מדדה, שאי אפשר לדדות שיהא רגלו אחת מחוץ לחמישים אמה, ועל כרחך הוא בכלל מפריח שיכול לפרוח, ואם כן הוא שייך למוצאו.
ועל דא, אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא. על שאלה זו הוציאו את רבי ירמיה מבית המדרש. כי היות וקבעו חכמים שכל המדדה אין מדדה יותר מחמישים אמה, אי אפשר שידדה יותר אפילו במשהו שיהא רגלו אחת מחוץ לחמישים אמה, וכמו כל מדות חכמים, שהן בדיוק ובצמצום. וכדי שלא יבאו לפקפק במדות חכמים, הוציאו אותו מבית המדרש.
תא שמע ראיה, דלא כרבי חנינא ממה ששנינו במשנתנו: נמצא בין שני שובכות: קרוב לזה, שלו. וקרוב לזה, שלו.
ומדייקת הגמרא: ואף על גב דחד מינייהו נפיש מחבריה. מסתימת המשנה משמע שהכל תלוי בקורבה ואין תלוי בגודל השובך, אלא אף אם שובך אחד גדול מחברו הולכין אחר הקרוב, וקשה לרבי חנינא. ומתרצת הגמרא: הכא במאי עסקינן, ששניהן שוין. המשנה מדברת באופן ששני השובכין שוין במספר הגוזלות.
שואלת הגמרא: וליזיל בתר רובא דעלמא, נלך אחר רוב העולם, כלומר, נאמר שהגוזל בא משובכין אחרים שהן ממקומות אחרים, ואם כן צריך להיות של מוצאו כמו בסיפא של המשנה. לפי שהבינה הגמרא עתה כי "נמצא בין שני שובכות" הולך גם על נמצא מחוץ לחמישים אמה, ולכן מקשה שבאופן זה יש לתלות שהוא בא ממקומות אחרים.

דרשני המקוצר[עריכה]