פרשני:בבלי:בבא בתרא מט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא מט ב

חברותא[עריכה]

נחלה הבאה לו (העתידה לבוא לו) לאדם ממקום אחר, כלומר, נחלה שהוא יורשה רק מדרבנן, והיינו ירושת אשתו:  1 

 1.  על פי רבינו יונה; וביאור לשון "ממקום אחר": נחלה הבאה על ידי תקנת חכמים, וראה עוד מדברי רבינו יונה בזה בהערה בהמשך הסוגיא. ואולם הרשב"א כתב: פירשו מקצת המפרשים: הבאה לו מחמת אשתו, ומדרבנן, ולאפוקי נחלת האב שהיא דבר תורה; ואינו מחוור כלל, דאף ירושת הבעל מדאורייתא היא, וראיות חזקות יש לזה וכתבתים בפרק נוחלין; אלא הכי קאמר: נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר על ידי מעשה, ועדיין לא באה לידו, כגון נכסי ארוסה שעדיין אינו זוכה בה, עד שתבוא ממקום אחר על ידי נישואין ושתמסור לו את עצמו מרצון לחופה, דאינו יורשה מן האירוסין, דירושה בשאר תליא רחמנא, דכתיב כי אם לשארו, מה שאין כן בנחלת האב דממילא קא אתיא, לפיכך בעודה ארוסה מסתלק ממנה, מה שאין כן בירושת האב. וראה את לשון הרשב"ם בד"ה נחלה הבאה לו ובד"ה וכדרבא, וראה עוד בד"ה כדרב הונא בתוך הדברים שכתב: "והיינו נחלה הבאה לו לאדם לאחר מכאן שהמזונות עתידים לבוא בכל יום", (ולכאורה נראה שכן היא גירסתו בגמרא), וראה בהערה 2. ורבינו גרשום פירש: "ממקום אחר, כגון נכסי מלוג דאשתו".
אדם מתנה עליה שלא יירשנה, וכגון שיאמר "דין ודברים אין לי על אותה נחלה העתידה לבוא לי"; וכשם שיכול להסתלק מירושת אשתו - עד שלא באה לידו - היות והיא מדרבנן, כך יכול הוא להסתלק ממה שתיקנו חכמים פירות נכסי מלוג לבעל, היות ובעודה ארוסה הוא כותב לה, שעדיין לא באו לידו.
וכדרבא! דאמר רבא:
כל האומר "אי אפשי בתקנת חכמים שעשו להנאתי", כגון תקנה זאת שדיברו עליה בבית המדרש והיא מדרבנן (ומפרש לה ואזיל), שומעין לו, כי חכמים לא יזכו לו זכות בעל כרחו.  2 

 2.  א. על פי לשון הרשב"ם, שכתב: דבעל כרחו דאיניש לא יזכוהו חכמים, שאם אינו חושש בטובה שעשו לו חכמים, לא ניתן לו בעל כרחו, שלדעתו תקנוהו חכמים. ב. נתקשו הראשונים: לשם מה מביאה הגמרא את דברי רבא, ולא די לה במה שהביאה את דברי רב כהנא! ? וכתבו הרשב"ם והתוספות: כלומר, ובאיזו נחלה מועיל התנאי, באותה שבאה לו על ידי תקנת חכמים כדרבא, אבל בנחלה דאורייתא, כגון "דין ודברים אין לי בירושת אבי" לא יועיל כלום. ואף רבינו יונה ביאר כפירוש זה, אלא שהטעים בה דברים: שלא תאמר דהא דאמר רב כהנא "נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר", לאו למימרא דירושת הבעל דרבנן (ופירוש "ממקום אחר" היינו שהיא מתקנת חכמים ולא מן התורה, וכפי שביאר רבינו יונה, כמובא לעיל בהערה), אלא הכי קאמר: נחלה הבאה לו על ידי נשואין (וזה הוא פירוש "ממקום אחר"), אף על פי שהיא מן התורה (כלומר, ונאמר שסובר רב כהנא דירושת האשה היא מדאורייתא), אדם מתנה עליה, ולא אלימא שלא להתנות עליה כשאר נחלות. עוד כתב שם בפירושו הראשון: לא איצטריך לאתויי הא דרבא, אלא לאשמועינן דרבא נמי קאי בשיטתיה דרב כהנא; וראה שם בדבריו עוד ביאור שלישי. והוסיפו התוספות לבאר: ובמילתיה דרבא לחודיה לא סגי בלא רב כהנא, דמדרבא לא הוה שמעינן שיוכל להתנות בדבר שלא בא לעולם, דאף על גב דרבא קאי אמזונות שלא באו לעולם, התם אינו חידוש מה שאין לה מזונות, דאטו יש לה ליטול מזונות בעל כרחה, דכשרוצה חוזרת בה, ולא קא משמע לן רב הונא אלא שיכולה להפקיע מעשה ידיה.
שואלת הגמרא: מאי "כגון זאת" שאמר רבא, כלומר, על איזה תקנה אמר רבא את הכלל שלו?
ומפרשת הגמרא: בתקנת מזונות - שתיקנו: הבעל יזון את אשתו, ובתמורה, יהיו לו מעשי ידי האשה - היו עוסקים באותה שעה בבית המדרש, ואמר רבא, דבכגון זו התקנה, אם אמרה האשה "אי אפשי בתקנת חכמים, ואיני רוצה שיתן לי בעלי מזונות, ואף אני לא אתן לו את מעשה ידי", יכולה היא לומר כן -
ובא רבא להשמיענו כדרב הונא אמר רב! דאמר רב הונא אמר רב:
יכולה אשה שתאמר לבעלה: "איני ניזונת ואיני עושה", ומשום שעיקר תקנת חכמים היתה: מזונות לאשה, ואילו מעשה ידיה תמורה היא למזונות, ולא כדעת החולקים וסוברים במסכת כתובות נח ב, שעיקר תקנת חכמים היתה: מעשה ידיה לבעלה, ותיקנו חכמים את המזונות בתמורה למעשה ידיה, ולדעתם אין היא יכולה לומר "איני ניזונית ואיני עושה", שהרי עיקר התקנה לא היתה לטובתה.  3 

 3.  נתבאר על פי הרשב"ם.
כאן שבה הגמרא לדברי המשנה ששנינו: ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו, ומדייקת:
חזקה הוא שאין לו לאיש להוכיח מחמתה שקנה את נכסי אשתו, הא ראיה בעדים או בשטר יש (מועילה היא לו להוכיח את טענתו שמכרה לו); כלומר, אם אכן יתברר שאכן מכרה לו האשה את השדה, כי אז מכירתה - מכירה!?
ואמאי!? תימא (תאמר האשה) "נחת רוח עשיתי לבעלי במה שמכרתי לו כדי שלא יכעוס עלי, אבל לא היה בדעתי להקנות לו את הנכסים"!?  4 

 4.  א. כתב הרשב"ם: ולא דמי לתליוהו וזבין דזביניה זביני (כמבואר לעיל מח ב) ; משום דאגב אונסיה גמר ומקני, אבל כאן אין אונס כל כך ולא גמרה בדעתה להקנות; וראה מה שכתבו על דבריו הרמב"ן והרשב"א. ב. לכאורה נראה מוכח, שאפילו אם החזיק האיש שנים רבות בשדה, עדיין יכולה היא לומר - לפי סברת הגמרא כאן - נחת רוח עשיתי לבעלי; שהרי המשנה עוסקת במי שהחזיק שלש שנים בשדה, ובאופן זה אנו מדייקים "הא ראיה, יש".
שהרי מי לא תנן במשנה בכתובות צה א, שיכולה אשה לטעון טענה כעין זו!?
והתנן: לקח אדם מן האיש קרקע, והיא הרי משועבדת לאשה לגביית כתובתה ככל שאר קרקעותיו, וחזר ולקח מן האשה, כלומר, לאחר מכירתו בא אל האשה והחתים אותה על שטר שלא יהא לה שעבוד על הנכסים שקנה מבעלה, הרי מקחו של הלוקח - בטל, כלומר,  5  עדיין יכולה היא לגבות מנכסים אלו את כתובתה, על אף שחתמה על ביטול השעבוד.

 5.  על פי הרשב"ם, המבאר, שאין הכוונה לומר ש"מקחו בטל" לגמרי, אלא כל זמן שיחיה הבעל יאכל זה הלוקח את הפירות, שהרי המוכר מכר לו כל זמן שלא תתגרש האשה ולא יבוא זמן גיבוי כתובתה, והאריך בזה; אך ראה שיטה אחרת בזה, בתוספות בד"ה אילימא לפי שיטת רש"י בכתובות פא א.
אלמא, הרי מוכח ממשנה זו דאמרה (יכולה היא שתאמר): "נחת רוח עשיתי לבעלי, ולכך חתמתי", ואם כן, הכא נמי,  6  תימא (תאמר האשה) "נחת רוח עשיתי לבעלי, ולכך מכרתי לו"!?

 6.  ברשב"ם מבואר, דכל שכן הוא, כי אם יכולה אשה לטעון כן לאחרים שקנו מבעלה, כל שכן כשמכרה לבעל עצמו.
ומשנינן: הא איתמר עלה דההיא משנה: אמר רבה בר רב הונא:
לא נצרכה - מה ששנינו "מקחו בטל" - אלא באותן שלש שדות (ומפרש להו ואזיל) המשועבדות לה יותר משאר נכסים, ודעתה סומכת עליהן ביותר, ובאלו דוקא מקחו בטל, כי ודאי לא גמרה דעתה והקנתה, אלא נחת רוח עשתה לבעלה.  7  ואלו הן:

 7.  נתבאר על פי הרשב"ם שכתב: הא איתמר עלה דההיא ד"חזר ולקח מן האשה": אמר רבה בר רב הונא: לא נצרכה למיתני "מקחו בטל" היכא דחזר ולקח מן האשה, אלא באותן שלש שדות המשועבדות לה יותר משאר נכסים, ודעתא סמכא עילוייהו טפי, דהוי "מקחן בטל", דודאי לא גמרה ואקנייה, אלא נחת רוח עשתה לבעלה. ומתבאר מתוך פירושו, שבא רבה בר רב הונא למעט הסכמתה לויתור על שעבודה בשאר נכסים משועבדים, ואין היא יכולה לומר בהן "נחת רוח עשיתי לבעלי", וויתורה - ויתור; ולקמן בהערות יתבאר, שהדברים סותרים לכאורה את המשך הגמרא המפרשת שהוא לא בא למעט ויתור על שעבודה בשאר נכסים משועבדים, אלא למעט מכירה שמכר הבעל את שאר נכסיה השייכים לה, וחתמה אף היא ללוקח, (והוא הדין כשמוכרת שדה שלה לבעלה, וכנידון משנתנו) ; ומלבד זה צ"ב לשון הרשב"ם כאן בהמשך דבריו "ולקמיה מפרש למעוטי מאי דלא הוי מקחן בטל", והרי כבר פירש הרשב"ם שהוא בא למעט שאר נכסים משועבדים; וצריך תלמוד.
אחת: קרקע שכתב לה בשטר כתובתה, כלומר, שיעבד אותה במפורש בשטר הכתובה לפרעון כתובתה.  8 

 8.  פירש הרשב"ם: אחת שכתב לה בכתובתה: כלומר, אחת מן השלש שדות הוא שדה ששיעבד לה בפירוש והזכיר ההוא שדה בשטר הכתובה ששעבד לה, וסמכא דעתה עליה טפי משאר נכסים, מיהו כל נכסיו נמי שעבד לה (בפירוש בשטר הכתובה), ש (הרי) כך כתב לה "כל נכסי אחראין לכתובתיך", ומיהו לא הזכיר ולא סיים מכולם בפירוש בתוך שטר הכתובה, כי אם זה לבדו.

דרשני המקוצר[עריכה]