פרשני:בבלי:בבא בתרא סד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא סד א

חברותא[עריכה]

ואי סלקא דעתך בסתמא, בלא שפירש בשטר שמוכר את עומק ורום הבית, קני יחד עם הבית את עומקא ורומא, ושלא כדברי רב דימי. אם כן כי גבוה המעקה סביב הגג עשרה טפחים מאי הוי? מדוע אין הגג כלול יחד עם רום הבית.
אלא משמע מהמשנה, כי אם לא פירש בשטר את רום הבית אינו כלול במכירת הבית, ולכן אינו קונה את הגג שיש לו מעקה י' טפחים  1 , והוא הדין גם את עומק קרקעית הבית אינו קונה בלא שמפורש בשטר.

 1.  ואם אין לגג מעקה גבוה עשרה טפחים, קונה גם בלא שפירש את רום הבית בשטר, כיון שאין גג זה בכלל רום הבית, אלא בכלל גוף הבית ממש, כמו עליה בתוך הבית. רשב"ם.
ודחינן: כיון דגבוה עשרה טפחים המעקה סביב הגג - חשיב בית בפני עצמו, ואינו בטל אגב הבית עד שיפרש בשטר שמוכר גם את רום הבית, אבל את אויר הגג עד הרקיע דהיינו רום הבית, וכן את עומק קרקעית הבית, קונה גם בלא שפירש זאת בשטר.
אמר ליה רבינא לרב אשי, תא שמע: להוכיח כי בלא שפירש בשטר שמוכר את עומק ורום הבית, קונה את עומקו ורומו.
דאמר ריש לקיש לעיל בדף הקודם, זאת אומרת: המוכר בית לחבירו, ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי כלומר הגג שיש לו מעקה סביבו בגובה י' טפחים יהיה שלי
- דיוטא העליונה שלו.
ואמרינן לעיל, למאי הלכתא? לענין מה אמר ריש לקיש שהועיל התנאי שהתנה כי הגג נשאר ברשותו?
רב זביד אמר: לענין זה הועיל התנאי, שאם רצה המוכר להוציא בה מן הגג זיזין מעל החצר שמכר ללוקח - מוציא. כי אנו אומרים ששייר במכירת החצר, את הזכות להשתמש בגג על חשבון אויר החצר.
רב פפא אמר: התנאי הועיל לענין זה, שאם רצה המוכר לבנות עלייה חדשה על גבה של הדיוטא - בונה.
ומדברי רב פפא יש להוכיח, כי גם בלא שפירש המוכר שמוכר את עומק ורום הבית, קונה הלוקח את עומקו ורומו, כי ואי סלקא דעתך בסתמא בלא שפירש המוכר בשטר שמוכר את עומק ורום הבית, לא קני, הלוקח אינו קונה את עומקו ורומו. אם כן קשה למה לי על מנת? לענין מה הועיל התנאי, שהתנה המוכר, הרי גם בלא התנאי שהתנה, רום הבית ודיוטא העליונה נשארים שלו, ויכול לבנות שם אם ירצה.
אלא מוכח כי בסתמא קונה הלוקח את רום הבית, ולכך לדברי רב פפא הועיל התנאי לענין שאם ירצה המוכר לבנות על גבי הדיוטא ולהגביה בנינים אחרים ברומו של בית, יכול לבנות, שאם המוכר לא היה מתנה מראש על הדיוטא העליונה, הלוקח היה קונה את הרום שמעל הבית.
ודחינן: לעולם אפשר לומר שבסתמא בלא שנתפרש בשטר, אין הלוקח קונה את רום הבית.
ומה שקשה לדברי רב פפא לענין מה הועיל התנאי שהתנה המוכר, הרי גם בלא שהתנה, רום הבית שלו.
יש ליישב כי אהני ליה על מנת שהתנה המוכר בשטר, לא לענין בניה ברום שמעל הבית, אלא לענין דאי נפיל שאם נפלה הדיוטא העליונה, הדר בני לה, יכול לבנות עלייה חדשה על גבה. כי אנו מפרשים כוונתו בתנאי שהבית יהיה משועבד לעולם לדיוטא העליונה, ואף אם תיפול יוכל לחזור ולבנותה. אבל אם לא התנה המוכר מראש על הדיוטא העליונה ונפלה, אינו יכול לחזור ולבנותה באופן שהדיוטא תכביד על ביתו של הלוקח, כי הבית משועבד למוכר רק לדיוטא שהיתה קיימת שם ולא לדיוטא חדשה.
מתניתין:
המוכר את הבית לא מכר לא את הבור, ולא את הדות - שהוא כעין בור, (בגמרא יבואר ההבדל בין בור לדות), אף על פי שכתב לו המוכר בשטר, שמוכר גם את עומקא ורומא של הבית, מכל מקום לא מכר את הבור והדות, מפני שאלו אינם בכלל הבית, שעשויים הם לשימוש בפני עצמם, לכנס בהם מים, אלא אם כן כתב לו בשטר שמוכר לו את הבית מקרקע התהום ועד רום הרקיע (כמבואר בגמרא לעיל סג ב).
וצריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח בדמים, כדי לילך אל הבור והדות ששייר לעצמו, דברי רבי עקיבא, שסובר רבי עקיבא, מוכר בעין יפה מוכר, ולא שייר לעצמו דרך  2 .

 2.  ברש"ש כתב, כי ודאי שיש לו שביל, ורק דרך רחב ארבע אמות צריך לקנות מהלוקח. ומה שהגמרא (לקמן עמוד ב) אמרה שאם אין לו דרך צריך לפרוח באויר, אין הכוונה ממש כמשמעו, אלא הכוונה כמו עומדים צפופין (אבות פ"ה מ"ה). אבל ברשב"ם שם (ד"ה ורבנן) משמע שאין לו דרך כלל, שכתב כי מה הנאה יש לו בבור בלא דרך להגיע אליו.
וחכמים אומרים: אינו צריך ליקח - לקנות לו דרך מן הלוקח אל הבור והדות, שסוברים חכמים: מוכר בעין רעה הוא מוכר, וכשמכר את הבית שייר לעצמו דרך אל בור והדות שלו.
ומודה רבי עקיבא, בזמן שאמר לו המוכר ללוקח: חוץ מאלו - מבור ודות, שהתנה בפירוש שאינו מוכר לו את אלו, שאין צריך ליקח דרך, לפי שתנאי זה שלא לצורך הוא, שהרי בור ודות אינם בכלל בית, כמו ששנינו לעיל, אלא שבא הוא בתנאו להוסיף לעצמו דרך אל הבור והדות  3 .

 3.  ולדעת רבנן, בתנאי זה לא בא להוסיף שום דבר על המכירה, שהרי גם בלא התנאי שייר לעצמו דרך, אלא התנאי נכתב רק כדי שיהיה הדבר ברור ומפורש שהוא משייר לעצמו דרך אל הבור והדות, כיון שלא כולם בקיאים בדיני המכירה. רשב"ם.
מכרן לאחר - אם מכר את הבור והדות לאחר ושייר לעצמו את הבית.
רבי עקיבא אומר: הלוקח אינו צריך ליקח - לקנות לו דרך אל הבור והדות, שכל המוכר בעין יפה מוכר, וכשמכר לו את הבור והדות בודאי מכר לו גם דרך.
וחכמים אומרים: צריך ליקח לו דרך, שכן מוכר בעין רעה מוכר  4 .

 4.  לכאורה קשה, לענין מה קנה הלוקח את הבור והדות אם אין לו דרך להגיע אליהם, ומבאר היד רמה (אות ג) שהלוקח קנה את הבור והדות לענין דינא דבר מצרא, שנעשה בר מצרא לקרקעות שסביב הבור, ואם ימכור אחר כך בעל הבית את ביתו, יהא לו דין בר מצרא לסלק את הלוקח. ומדבריו מבואר שלא כדברי הרש"ש שהבאנו לעיל, שפירש כי גם אם אין לו דרך, היינו דרך רחבה ד' אמות, אבל שביל אל הבור יש לו. כי אם כדברי הרש"ש אין מקום לקושית הרמ"ה.
גמרא:
יתיב רבינא וקא קשיא ליה:
היינו בור היינו דות! הרי אין הבדל בין בור לדות, ששניהם עמוקים בקרקע, והם מלאים מים, אם כן מדוע המשנה היתה צריכה לפרש את שניהם, הרי אם אינו קונה את הבור ודאי שגם אינו קונה את הדות, כי הרי אין הבדל ביניהם.
אמר ליה רבא תוספאה לרבינא:
תא שמע: ליישב את קושיתך מהא דתניא:
אחד הבור ואחד הדות שניהם בורות בקרקע, אלא שהבור נעשה בחפירה - בקרקע קשה, שמחזיק את המים בלא שבונים לו קירות תמיכה מסביב הבור מבפנים, והדות נעשה בבנין, שחופרים בור בעפר תיחוח, ובונים לו כתלים חזקים סביב  5 .

 5.  כך פירש הרשב"ם, וכן כתב היד רמה (אות לד). אבל הרמב"ם בפירוש המשניות כתב: והדות בנוי על הקרקע. וכן כתב הרע"ב: דות בנין של אבנים על גבי קרקע עשוי כעין בור. ובמשנה בראש השנה (פ"ג מ"ז): התוקע וכו' או לתוך הדות, גם כן פירשו הר"מ והרע"ב כי דות הוא מקום מוקף מחיצות על הארץ. והתפארת ישראל בראש השנה כתב, שיש ב' מיני דות, יש שהוא מוקף מחיצות על הארץ, ויש דות כפירוש רשב"ם כאן.
ולכן המשנה היתה צריכה לפרש את שניהם, כי אם היתה שונה רק בור, היינו חושבים לומר, כי רק בור שהוא בחפירה אינו נמכר יחד עם הבית, אבל דות שהוא בור הבנוי עם כתלים כעין הבית, הרי הוא בכלל הבית. ואם המשנה היתה שונה רק דות, היינו אומרים כי מפני שהוא בנין בפני עצמו לכן אינו נמכר יחד עם הבית, אבל בור שאינו חשוב מתבטל אגב הבית, לכן הוצרכה המשנה לכתוב גם בור וגם דות.
יתיב רב אשי וקא קשיא ליה, אותה קושיא שהיתה קשה לרבינא: היינו בור היינו דות!
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: תא שמע, ליישב כמו שיישב רבא מהא דתניא: אחד הבור ואחד הדות בקרקע, אלא שהבור בחפירה והדות בבנין.
שנינו במשנה: וצריך ליקח לו דרך, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים: אינו צריך ליקח לו דרך.
והוינן בה: מאי לאו בהא קא מפלגי, האם לא בזה נחלקו רבי עקיבא וחכמים?

דרשני המקוצר[עריכה]