פרשני:בבלי:בבא בתרא קג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קג א

חברותא[עריכה]

אך היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהין עשרה טפחים  אין נמדדין עמה. כלומר, אינם נפדים לפי החשבון הנ"ל (חמשים שקל כסף לכל בית כור), אלא נחשבים כשדה בפני עצמה  11 .

 11.  הרשב"ם כתב, "ואין נפדים אלא בשוייהן". ומשמע, שהנקעים קדושים, אלא שנפדים בצורה שונה. (וכ"כ רש"י בערכין כה א). וכן הוכיחו התוספות, מהגמרא לעיל (דף עא א), "המקדיש את השדה הקדיש את כולם", ואפילו בור. וכל שכן שהקדיש נקעים וסלעים. אך הרבינו גרשום כתב, שאינם קדושים כלל. וכן הוא בתוספתא דערכין (פרק ד הלכה ה). ולכאורה קשה עליו מהגמרא הנ"ל? ומבאר התפארת ישראל (ערכין פרק ז אות י), הכא שאני, כיון שהנקעים והסלעים נחשבים כמקום בפני עצמו, לכן אינם קדושים כלל. משא"כ שם, הבור אינו מקום חשוב בפני עצמו. ודעת הר"י מיגאש, דאף שהנקעים והסלעים קדושים, מכל מקום אינם צריכים פדיון בפני עצמם, אלא נפדים אגב השדה. ועיין עוד במגיד משנה (פרק כח מהלכות מכירה הלכה א) בדעת הרמב"ם.
פחות מכאן נמדדין עמה, כיון שאינם חשובים בפני עצמם, ובטלים לשאר השדה  12  ".

 12.  רשב"ם לקמן (ד"ה נגאני דארעא). אך כאן כתב הרשב"ם, "ונפקא לן בתורת כהנים, "ואם אחר היובל יקדיש שדהו", מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר, היו שם נקעים עמוקים פחות מעשרה או סלעים גבוהים פחות מעשרה, הרי אלו נמדדים עמה? תלמוד לומר שדהו". וצריך עיון, מדוע נזקק הרשב"ם לדרוש דין זה מפסוק, הלא סברא היא, כמו שכתב בעצמו לקמן?.
והוינן בה: אמאי אין נמדדין לפי החשבון האמור בפרשה?
לקדשו באנפי נפשייהו, כלומר, יתקדשו בפני עצמם, ויפדו אף הם לפי החשבון האמור בפרשה  13 ?!

 13.  על פי הרשב"ם. וקשה, הרי לפי דבריו, אין ריוח במה שנפדים בפני עצמם, דאף הם נפדים לפי החשבון האמור בפרשה? ולכן מבארים התוספות, דקושיית הגמרא, מדוע אמרינן דאינם נמדדים עמה, ימדדו עמה אפילו שנחשבים בפני עצמם. וברש"י (קידושין סא א) פירש, שאם נמדדים בפני עצמם, אין מודדין אלא את קרקעית הנקעים, בלא המדרון. אך אם נמדדים בהדי שאר השדה, מודדים גם את המדרון. ועיין עוד ברמב"ם (פרק ד מהלכות ערכין הלכה יד), ובכסף משנה והרדב"ז שם. והרשב"א כתב, דנפקא מינה שנגאלת לחצאין. כיון שמדדנו כל שדה בפני עצמה.
וכי תימא (ואם תאמר), כיון דלא הוי בית כור לא קדשי. דהיינו, אינם נחשבים כדי להפדות לפי החשבון הנ"ל, אלא נפדים בשווין.
והא אין לומר כך! שהרי תניא בתורת כהנים: נאמר בתורה (ויקרא כז יט) גבי המקדיש שדה אחוזה, "ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו".
ודרשינן, "שדה" מה תלמוד לומר? הרי כבר נאמר לעיל, "ואם משדה אחוזתו יקדיש", והיה לכתוב לומר, "ואם גאל יגאל אותה המקדיש אותו"?
אלא לפי שנאמר בתחילת הפרשה (שם טז) "זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף", היינו אומרים, אין לי אלא שהקדיש בענין הזה, כלומר רק אם הקדיש בית כור שלם, אזי פודהו לפי החשבון האמור.
מנין לרבות את המקדיש לתך, (חמשה עשר סאים, דהיינו מחצית הכור) וחצי לתך, סאה, תרקב, (שלשה קבין, דהיינו מחצית הסאה) וחצי תרקב, שאף הם נפדים לפי החשבון האמור בפרשה?
תלמוד לומר, "שדה", ודרשינן, מכל מקום. כלומר, כל שדה שהיא נפדית לפי החשבון האמור.
ומבואר בברייתא, שגם שדה קטנה נמדדת לפי החשבון האמור.
והדרא קושיין, מדוע לא ימדדו את הנקעים בפני עצמם, לפי החשבון האמור בפרשה?
ומתרצת הגמרא: אמר רב עוקבא בר חמא, הכא בנקעים מלאים מים עסקינן. דלאו בני זריעה נינהו. ואינם נקראים "בית זרע", ולכן אינם נמדדים כשדה אחוזה, אלא נפדים בשווים.
וכן דיקא נמי לשון המשנה הנ"ל, דקתני "נקעים גבוהים עשרה, או סלעים", ומשמע, נקעים דומיא דסלעים.
שמע מינה, מה סלעים אינם בני זריעה, אף נקעים, מדובר באופן שאינם בני זריעה.
ומקשה הגמרא, אי הכי, אפילו פחות מכאן (נקעים פחותים מעשרה טפחים) נמי יחשבו בפני עצמם, ויפדו בשווים  14 ?

 14.  לכאורה קושיא זו, אינה קשורה לדברי הגמרא לעיל, ואפשר היה להקשותה כבר בתחילת הסוגיא, מדוע סלעים פחותים מעשרה אינם נמדדים עמה, הרי אינם ראויים לזריעה?. ואם כן, קשה מדוע אמרה הגמרא, "אי הכי"? ומבארים הרשב"ם והתוספות: בחילה סברה הגמרא שאין צורך שהשדה תהא ראויה לזריעה, רק החישוב הוא לפי שטח המקביל ל"בית זרע חומר שעורים", ולכן, הבינה הגמרא, דבפחות מעשרה טפחים נמדדים עמה, כיון שהכל שדה אחת. אך למסקנא, דבעינן ראוי לזריעה, קשה, הרי הסלעים אינם ראויים לזריעה.
ומתרצת הגמרא, הנהו נגאני (בקעים) דארעא מיקרו, שדרי (גבשושיות) דארעא מיקרו. כלומר, אין להם שם בפני עצמם, אלא הרי הם כחלק מהקרקע. ומכיון שכל השדה נקרא "בית זרע", אף הם נחשבים כ"בית זרע", ונפדים עמו.
חוזרת הגמרא לדון בדברי משנתנו:
הכא מאי? כלומר, האם במשנתנו גם כן מדובר בנקעים המלאים מים, ואינם ראויים לזריעה, דומיא דסלעים?
אמר רב פפא: במשנה מדובר בכל הנקעים, אף על פי שאין מלאים מים.
מאי טעמא? כלומר, מה אכפת ללוקח לקבל נקעים שאינם מלאים מים, הרי אף הם ראויים לזריעה?
מבארת הגמרא, אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד, ויראו לו כשנים ושלשה מקומות  15 . ולכן, גם אם אינם מלאים מים, מכל מקום, אין כאן שדה אחת, אלא כמה שדות, ואין הלוקח חפץ לקנות כמה שדות אלא שדה אחת בלבד  16 .

 15.  במסכת בבא מציעא (קיח א) נחלקו רב ושמואל האם "אדם דר חציו למעלה וחציו למטה", או לא. ולכאורה, נידון דידן, תלוי במחלוקת זו. ועיין רש"ש. וברשב"א.   16.  וגם המוכר יודע שזו דעתו של הלוקח, ולכן, אם בכוונתו לתת לו בית כור המורכב מכמה שדות, היה עליו לפרש. רשב"ם.
מתקיף לה (הקשה על דבריו) רבינא, והא נקעים דומיא דסלעים קתני! ומדוע לא נדייק כדלעיל, מה סלעים דלאו בני זריעה נינהו, אף הני נמי דלאו בני זריעה נינהו  17 ?

 17.  עיין ברשב"א (לפי אחד מתרוציו, בדיבור המתחיל "אין אדם"), ולפי דבריו, שיטת רב במסכת בבא מציעא (קיח א), כאתקפתא דרבינא, שמשנתנו עוסקת רק בנקעים מלאים במים, דומיא דסלעים. ודלא כרב פפא.
ומתרצת הגמרא, כי קתני דומיא דסלעים, אפחות מכאן. כלומר, המשנה באה לחדש, שנקעים פחות מעשרה טפחים מצטרפים לשדה, אפילו כשאינם ראויים לזריעה.
אך יותר מעשרה, אפילו אם ראויים לזריעה אינם מצטרפים. כיון דהוי כשני מקומות.
שנינו במשנה, "סלעים גבוהים עשרה אינן נמדדים עמה, פחות מכאן נמדדין עמה":
אמר רבי יצחק: טרשים (סלעים, וכן נקעים המלאים מים ואינם ראויים לזריעה  18 ) שאמרו במשנה "פחות מכאן נמדדין עמה  19  ", היינו דוקא אם בכל השדה לא יצטרפו מהם אלא בית ארבעת קבין.

 18.  רשב"ם. ומשמע מדבריו, שאם אין הנקעים מלאים מים, וראויים לזריעה, נמדדים עמה אפילו ביותר מארבעה קבין. ועיין רש"ש, שהביא דעת הטור החולקת, על הרשב" ם. והראב"ד כתב, "ועם כל זה אנחנו צריכים לידע כי לשון טרשים אינו אלא על סלעים אבל נקעים לא נכנסו בכלל טרשים. ואם כן, לא נדע משפט הנקעים. אם נאמר אפילו באחד, ואותו האחד לא נתפרש ארכו ורחבו כי אם עומקו. ושמא בו בארבעה טפחים שהוא שיעור מקום והוא כמו בור שבכרם. מי יתן והייתי בימיהם, הייתי שואל מהם למה פירשו עומקם וגובהם ולא פירשו ארכם ורחבם? ואם הניחו מקום לאחרונים הבאים אחריהם, והם בעוננו לא מצאו".   19.  לשון הרשב"ם. אך לפי מה שנתבאר ברשב"ם במשנה, הרי שאף בסיפא, "ואם אמר לו כבית כור או סלעים יותר מעשרה טפחים הרי אלו נמדדים עמה", מדובר כשאין בהם אלא בית ארבעה קבין. ועיין במה שציינו לעיל במשנה. ולדעת הראב"ד, אף ברישא, "היו שם נקעים גבוהים עשרה או סלעים גבוהים עשרה אין נמדדים עמה", מדובר דוקא בסלעים שיש בהם ארבעה קבין. אך בפחות מכך, אף על פי שגבוהים עשרה, נמדדים עמה.
אך אם השדה מלאה בסלעים קטנים, יותר מארבעה קבין לבית כור, אין נמדדים עמה. דכולי האי לא מחיל איניש.
אמר רב עוקבא בר חמא, והוא שמובלעין בחמשת קבין  20 .

 20.  רב עוקבא לא חלק על דברי רב יצחק, אלא הוסיף על דבריו. ואכן, להלכה נפסקו דברי שניהם. שיטה מקובצת.
כלומר, אותם ארבעה קבין יהיו בשטח המכיל לפחות חמשה קבין, או יותר.
אך אם יהיו מכונסים במקום אחד, אינם נמדדים עמה, ונחשבים כמקום בפני עצמו.
ודוקא כשיש בהן ארבעה קבין. אך פחות מכך, אף אם היו מכונסים במקום אחד נמדדים עמה  21 .

 21.  רשב"ם. אך לדעת הראב"ד אף בפחות מארבעה קבין, אם אין קב עפר מעורב ביניהם, הוי כ"סלע יחידי", ואמרינן לקמן "ואם היה סלע יחידי אפילו כל שהוא אין נמדדים עמה", אך כשיש עפר ביניהם, נכנסו בכלל "בית כור עפר". והרשב"ם הקשה עליו, מאי שנא סלע יחידי מסלעים רבים המכונסים יחדיו? ויתבאר לקמן בסוגית "סלע יחידי". ולדעת רב האי גאון, אם מובלעים בפחות מחמשה קבין, שיעורם ב"בית רובע". ויתבאר להלן בסוגיית "סלע יחידי".
אך רב חייא בר אבא אמר בשם רבי יוחנן: והוא שמובלעין ברובה של שדה.
כלומר, גם אם היו מפוזרים ביותר מחמשה קבין, הרי הם כרצופים, עד שיהיו מפוזרים ברוב השדה.
כגון, בשדה המכילה שלשים סאה, רובה הוא 16 סאה, אם כן, על חמשת הקבים להיות מפוזרים בתוך 16 סאה. דהיינו, רבע הקב לסאה.
בעי רב חייא בר אבא, רובן במעוטה, ומעוטן ברובה, מהו?
כגון, אם רובן של חמשת הקבים (כגון תשעה רבעי קב) היו מפוזרים במיעוטה של רוב השדה, דהיינו בשבעה סאין, ומיעוט חמשת הקבין (שבעה רבעי קב) היו מפוזרים ברובה של רוב השדה, דהיינו בתשעה סאין, יוצא, שבחלק מן השדה היחס הוא יותר מרבע הקב לסאה. האם בכהאי גוונא, ימדדו עמה?
תיקו.

דרשני המקוצר[עריכה]