פרשני:בבלי:בבא בתרא קה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קה ב

חברותא[עריכה]

ומתרצת הגמרא: אלא, לעולם "זו" ולא סבירא ליה. וסבר שמואל כרבנן, ומספק הולכים אחר המוחזק.
ואם תאמר, אם כן מדוע גבי האומר לחבירו, "כור בשלשים, סאה בסלע", פסק שמואל "ראשון ראשון קנה"? אלא יש לומר, התם (כלומר, גבי מרחץ  55 ) טעמא מאי? מדוע פסקינן "יחלוקו"?

 55.  הרשב"ם. ועיין רש"ש שרצה לפרש בדרך אחרת.
משום דתפיס. וכמו שנתבאר לעיל, מדובר ב"בא באמצע החודש".
הכא נמי, גבי "כור בשלשים, סאה בסלע", אמרינן "ראשון ראשון קנה", דהא תפיס.
כיון שכל סאה וסאה שבאה לרשות הלוקח, הרי היא בחזקתו  56 . ואין לנו כח להוציא מידו, ד"העמד דבר על חזקתו". ואין הטעם משום "תפוס לשון אחרון".

 56.  ומדובר במקרה שהכלי שלתוכו מדדו את החיטה שייך ללוקח, ובמקרה שעמדו בסימטא, דקני ליה כליו. או אפילו ברשות המוכר, ובמקרה שאמר לו, "יקנו לך כליך ברשותי". רשב"ם לעיל (פו ב).
ולפי זה, אף אם יאמר לו להיפך, "סאה בסלע, כור בשלשים", יהא הדין "ראשון ראשון קנה".
אמר רב הונא, אמרי בי רב: האומר לחבירו, "חפץ זה מכור לך  57  באיסתרא, (סלע מדינה, השוה 96 מעות), מאה מעי" ונתרצו. חייב לתת לו מאה מעי.

 57.  על פי הרשב"ם. אך הראב"ד כתב, "והענין הזה אינו נמצא אלא בשכיב מרע שהודה ומת". דהיינו, "היכא דאמר ליה שכיב מרע, בשטר או בעל פה, "הבו לפלוני איסתרא מאה מעי", אזלינן בתר לשון אחרון, ויהבינן ליה מאה מעי". רבינו גרשום.
וכן להפך, אם אמר "מאה מעי, איסתרא", חייב לו איסתרא. כבן ננס, ד"תפוס לשון אחרון".
ומקשה הגמרא: מאי קא משמע לן, תפוס לשון אחרון?!
הא כבר אמרה רב חדא זימנא.
דאמר רב, אי הואי התם, (כלומר, גבי המשכיר מרחץ לחבירו, בשנים עשר זהובים לשנה, דינר זהב לחודש, ונתעברה השנה), הוה יהיבנא כוליה (הייתי נותן את כל חודש העיבור) למשכיר. דהיינו, "תפוס לשון אחרון". ומה חידש לנו רב בדבריו?
ומתרצת הגמרא: מהו דתימא (שלא תאמר) דהתם כולו למשכיר, משום דפרושי קא מפרש, דהיינו, ודאי כונתו ליטול דינר זהב בכל חודש, והיה ירא שמא תתעבר השנה, ופירש, "הך שנה שאמרתי לך "יב' דינר לשנה", לא בשנה מעוברת אמרתי, אלא בשנה פשוטה. שמגיע דינר לכל חודש".
ומכיון שיש אפשרות לפרש כך את דבריו, עדיף לפרשם כך ולא לומר שחזר בו מדבריו הראשונים  58 .

 58.  רשב"ם. אך לעיל, (עמוד א), דאמרינן "התם הוא דאיכא למימר מיהדר קא הדר ביה, ואיכא למימר פירושי קא מפרש", ביאר הרשב"ם, "פירושי קא מפרש" באופן הפוך, דאין כונתו להשכיר לו כל חודש בנפרד, ואף בשנה מעוברת יתן לו רק 12 זהובים. רק שהמוכר יכול לחזור בו באמצע השנה. אך רש"י במסכת בבא מציעא (קב ב) פרש, מהו דתימא פירושי קא מפרש, כלומר, כשאמר "איסתרא מאה מעי", כונתו לומר סלע גדול השוה מאה מעות. וכן כשאמר להיפך, "מאה מעי איסתרא", כונתו לפרש, מאה מעות רעות, שאינן שוות אלא כאיסתרא. והתוספות מפרשים, "מהו דתימא פירושי קא מפרש", כלומר, אילו רב היה אומר את דינו רק בההיא ד"איסתרא", הוה אמינא שבמרחץ, פירושי קא מפרש, ויהיה כולו לשוכר. (כדלעיל).
אך לא משום "תפוס לשון אחרון".
קא משמע לן, דסבר רב, "תפוס לשון אחרון". כבן ננס.

דרשני המקוצר[עריכה]