פרשני:בבלי:בבא בתרא קיד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קיד ב

חברותא[עריכה]

אלא מאי אית לך למימר, דיסליקו  מענינא לענינא, (יעברו מענין לענין) כדי שלא יוכל לחזור בו.
אם כן, הכא נמי אפשר לתרץ דברי רבה, דאיירי במקרה שקמו, והדר יתיבו. ואז אינו יכול לחזור בו.
והלכתא כוותיה דרב יוסף בשלשת המקרים דלהלן: א. בשדה (המחלוקת הנזכרת לעיל (יב ב) גבי אחים שחלקו קרקעות אביהם, ואחד מהם רוצה שדה מסויימת הסמוכה לשדהו. ודעת רב יוסף, שאינו יכול לתבוע דוקא שדה זו),
ב. ענין (היינו נידון דידן,, "כל זמן שעסוקים באותו ענין"),
ג. ומחצה (לקמן (קמג א) גבי מי שאמר לאשתו, "נכסי לך ולבנך", אמר רב יוסף, קנתה מחצית מהנכסים)  101 .

 101.  אך בכל שאר הדינים קיימא לן כרבא לגבי רב יוסף. תוספות.
שנינו במשנה: "האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין". וכו':
ודנה הגמרא: הא תו למה לי?
הא תנא ליה רישא, "האיש את אמו, והאיש את אשתו, נוחלין ולא מנחילין", וממילא שמעינן איפכא, שהאישה אינה נוחלת את בעלה ובנה? ומתרצת הגמרא: הא קא משמע לן ד"אשה את בנה" דומיא ד"אשה את בעלה", מה "אשה את בעלה", אין הבעל יורש את אשתו בקבר, כלומר, אינה מנחלת לו נכסים הראוים לה לאחר מיתתה, (ואינה יורשת אותם בקבר על מנת להנחילם לבעלה), ויורש רק נכסים המוחזקים בידה, בשעת מיתה  102 .

 102.  רשב"ם. ובתוספות פרשו, אין הבעל יורש את אשתו בקבר, אם מת הוא לפני אשתו, אינו יורשה בקבר על מנת להנחיל את נכסיה לאחיו מאביו, או לבניו. והטעם, לדעת ריב"ם: כיון שירושת הבעל אינה מחמת קורבה אלא מחמת שאירות. וכשמת, פקעה השארות. אך לדעת התוספות, השאירות קיימת אף לאחר מיתה. (ועיין ברש"ש בענין זה). אך ירושת מישמוש לא נתחדשה אלא בירושה הבאה מחמת קורבה. ולא בירושה הבאה מחמת שאירות. ועיין עוד בהערה הבאה.
אף אשה את בנה, אין הבן יורש את אמו בקבר, כגון אם מת הוא ואחר כך מתה אמו, אינו יורש את נכסי אמו כדי להנחילם לאחין שלו מן האב, אלא קרובי משפחתה מצד אביה יורשים אותה.  103 . אחר ששנינו במשנה שאין האשה יורשת את בנה, הובאו להלן דעות שונות בהלכה זו:

 103.  רשב"ם. וכתב עוד, "וסברא הוא, כיון שמת בנה מקמי דידה, פקע לו כחו בירושת אמו". וצריך באור: איזו סברא היא, ומדוע לא ירשו אחיו מאביו את אימו על ידי מישמוש, כשאר קורבות? ומבואר ברשב"ם, שירושת הבן את אימו אינה משום קורבה, דמשפחת אם אינה קרויה משפחה, אלא משום שעומד תחת אימו. וכשמת, שוב אינו עומד תחת אימו. (ועיין ברבינו יונה לקמן קכה ב שכתב כסברא זו). ואכן, יעויין ברמב"ם (פרק א מהלכות נחלות הל' יג) שבני הבן יורשים את סבתם בקבר. והיינו משום שקמו תחת אביהם. (ולענין אביו של הבן, במקרה שגירש את אישתו, עיין ברש"ש). וביד רמה כתב, מכיון שאין בין האם לאחי הבן מאביו שום קורבה, אינם יורשים אותה. והיינו, שאין אומרים ירושת מישמוש כדי להסב נחלה למשפחה אחרת. (ועיין עוד בקרית ספר, פרק א מהלכות נחלות). ואכן בתוספות הרא"ש בשיטה מקובצת (יובא גם להלן בדברי רבי יהודה בן רבי שמעון) מבואר, דירושה הבאה מחמת הבן חוזרת אל משפחתו, ואין יורשי האם ממשפחת אביה יורשים אותה. והיינו כסברת היד רמה. שאין אומרים דין מישמוש על מנת להעביר נחלה ממשפחה למשפחה אחרת.
אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בן רבי שמעון  104 : דבר תורה (מן הפסוק אפשר ללמוד), שהאב יורש את בנו, וביתו, כדדרשינן לעיל (קט א ושם).

 104.  רבי יהודה ברבי שמעון לא היה רבו המובהק של רבי יוחנן. ולא היה רגיל לומר דברים משמו. ולכן כתבה הגמרא, "משום רבי יהודה ברבי שמעון". אבל כשמביא דבר בשם רבו (כגון לעיל קיג א) יאמר, "אמר רבי יוחנן אמר רבי ינאי:. ". הרשב" ם. אך ברש"י (חולין קיג ב ד"ה הא דרביה) כתב, "כל היכא דקתני משום פלוני, לא שמע מפיו, אלא מפי אחרים שאמרו מפיו".
וכמו כן, אשה יורשת את בנה. במקום שאין אביו קיים  105 .

 105.  הרשב"ם. והוסיף, דאם האב קיים, הוא קודם. דלהכי מיהא אהני משפחת האב שקרויה משפחה, להקדים שאר האב לשאר האם. ומוכח מדבריו, במקרה שהאב מת, אף אם משפחתו קיימת, האם קודמת להם. ואין האב מוריש להם בקבר על ידי משמוש. והקשו התוספות, נמצא אם כן, שאף איש מעביר נחלה משבט לשבט, אם ינשא לשבט אחר וימות, וירשנו בנו, ואחר כך ימות הבן, ותירשנו אמו שהיא משבט אחר, ומדוע הזהיר הכתוב רק לאשה, שלא תינשא לשבט אחר? ועוד, אם האשה יורשת במקום שאין אב, נמצא שהנחלה אינה ממשמשת אחר יורשי האב, ולקמן ילפינן מקרא, דנחלה ממשמשת אחר קרובי האב? (ואין לומר, דמשמשת רק במקום שאין האם קיימת, כיון ש"משמוש" משמעותו שקרובי האב יורשים כמו שהאב עצמו יורש, דהיינו, שיקדמו אף לאשה, כמו שהאב עצמו קודם לה. מהרש"א). ואף אם נאמר שהאב והאם יורשים בשוה, קשה, הרי משפחת אם אינה קרויה משפחה? ולכן העמידו התוספות, בגיורת, שיורשת את בנה, ולא יהיו נכסיו הפקר. (ועיין מצפה איתן). הנה את תירוץ התוספות אפשר לבאר בשני אופנים: א. כפירוש הרשב"ם, דאם יורשת במקום שאין אב, אבל מכיון שלעולם יש אב, דנחלה ממשמשת אחר קרובי האב, לא משכחת לה אלא בגר שמת, דליכא אב. ב. דלעולם משפחת אם אינה קרויה משפחה במקום שיש משפחת אב. אבל היכא שלא היה לו אב כלל, כגון, הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, אזי האם יורשת. קבץ שיעורים (שלב). ונפקא מינא, בגר וגיורת שנישאו בגירותם, וילדו בן, ומת האב, ואחר כך בנו. לפי הצד הראשון, האם תירשנו. דהא כעת ליכא מישמוש. ולפי הצד השני, לא תירשנו. כיון שהיה כאן אב, הרי אין משפחת האם קרויה משפחה. ונכסיו הפקר. ועיין עוד בחידושי רבינו חיים הלוי (פרק טו מאיסורי ביאה הלכה ט). ובתוספי הרא"ש כתב לתרץ קושיות התוספות: אף אם האם יורשת את בנה, הרי כשתמות היא, יחזור בנה וירשנה בקבר, וינחיל למשפחת אביו. (ומאי דאמרינן לעיל, "אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב, הני מילי בירושה הבאה מכחה. אך בירושה הבאה לה מכחו, חוזר ויורש אותה בקבר להנחיל למשפחת אביו). ואם כן, נמצא שאינו מעביר נחלה משבט לשבט. ואף משמוש יש כאן, דכאשר תמות האם תחזור הנחלה לקרובי האב, עד ראובן. ולא תיקשי נמי הא דאמר "משפחת אם אינה קרויה משפחה", דהני מילי שאר קרובי האם, אבל האם עצמה תירש מהיקישא ד"מטות".
שנאמר, "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל", והעמדנו לעיל (קיא א), בבת היורשת שני מטות. דהיינו, מטה אביה ואמה?.
ודרשינן: מקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב, אב יורש את בנו, אף מטה האם, אשה יורשת את בנה.

דרשני המקוצר[עריכה]