פרשני:בבלי:בבא בתרא קכו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קכו א

חברותא[עריכה]

ומלוה שעמו (כלומר, מלוה שהיה הבכור חייב לאביהם), פלגי (חולקים את חלק הבכורה ביניהם).  39 

 39.  ומבאר הרשב"ם, כיון דמספקא לן האם מלוה זו הרי היא כשאר מלוות, שאין הבכור נוטל בהן פי שנים, או שמא, שאני מלוה זו, דניחא לבכור לשעבד נכסיו לגמרי לאביו, על מנת שהאב יחשב כמוחזק, ויטול הוא פי שנים. הלכך, ממון המוטל בספק הוא, וחולקים. וכתבו התוספות, שאין זה מדין "ממון המוטל בספק", שהרי לא קיימא לן כסומכוס ש"ממון המוטל בספק חולקין", אלא כרבנן שאמרו, המוציא מחברו עליו הראיה. והכא תקנת חכמים מיוחדת שיחלקו בספק אף לדעת רבנן. אמנם דעת הרשב"ם כמו שכתב ביד רמ"ה (צ"ד) דהכא חשיבי שניהם מוחזקים בשוה, ובכהאי גוונא אף רבנן מודו לסומכוס ש"ממון המוטל בספק חולקין". ולטעם הרשב"ם הסתפק הגרעק"א, אם הזיק שורו של הבכור את נכסי אביו, ולא ידע מזה הבכור עד לאחר מיתת אביו, ובכה"ג לא שיך טעמא דהרשב"ם, שהרי הבכור לא ידע לשעבד את נכסיו מחיים לאביו, ולכאורה הוי ראוי.
התבאר לעיל, שאין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו היתומים בנכסים אחר מיתת אביהם.
בסוגיא שלפנינו יתבאר, מה הדין אם תבע הבכור לחלוק מיד, כדי שיוכל הוא להשביח את חלקו, והיתומים לא חלקו, והשביחו את הנכסים, האם יטול פי שנים בשבח:
אמר רב הונא אמר רב אסי: בכור שמיחה ביתומים ותבע לחלוק את הירושה, מיחה  40 ! כלומר, הוי כאילו זכה בחלק הבכורה, ואם השביחו היתומים את חלקו, זוכה בשבח, כאילו נכסיו הם שהשביחו.

 40.  עיין רשב"ם ד"ה אבל דרכום בשם ר"ח.
וטעם הדבר, משום דקיימא לן, "יש לו לבכור פי שנים קודם חלוקה", ומשעה שתבע את חלק בכורתו זכה בה בכל מקום שהיא  41 .

 41.  הרשב"ם. וזוכה בחלק ירושתו משעה שחפץ לזכות בה. אך אינו זוכה בחלקו משעת מיתה, כיון שמתנה קריא רחמנא, ולא זכה בחלקו עד שיגלה בדעתו שחפץ לזכות בה, כשם שאין מקבל המתנה זוכה בה עד שיגלה בדעתו שחפץ לזכות בה. ועיין ר"ן. ועיין עוד בנתיבות המשפט (רעח-א) שביאר מדוע לא יזכה למפרע אחר שגילה דעתו דניחא ליה בבכורתו.
אמר רבה, מסתבר טעמיה דרב אסי במקרה שהיו בנכסים ענבים, ובצרום היתומים, או זיתים ומסקום, אבל אם דרכום היתומים, לא. (אין הבכור נוטל פי שנים). שהרי קנו אותם בשינוי. ועל כל פנים, חייבים לשלם לו דמי היזק ענביו. כמו שיבואר לקמן.
ורב יוסף אמר: אפילו דרכום, בכור נוטל פי שנים.
ומקשה הגמרא: וכי במקרה שדרכום נוטל פי שנים?! והא מעיקרא עינבי, והשתא חמרא (יין)! ומדוע לא יקנו את הענבים בשינוי  42 ?

 42.  רשב"ם פירש, דקושיית הגמרא היתה מהלכות "שינוי" בגזילה, וכשם ששינוי קונה בגזילה, כך יקנה בנידון דידן, שלא יטול הבכור פי שנים בשבח הענבים. והקשו עליו התוספות, הא איכא מאן דאמר ששינוי אינו קונה, ושמא סבר רב יוסף כאותו מאן דאמר? ובחידושי הגר"ע איגר ציין לדברי התוספות (בבא קמא סו-ב ד"ה מי) שכתבו בדעת רב יוסף דסבירא ליה שינוי קונה. וכן שם (צד-א) מבואר שדעת שמואל ששינוי אינו קונה. ואם כן שפיר הקשתה הגמרא בסוגיין על רב יוסף ושמואל לשיטתם. ועיין עוד ברש"ש, ובנתיבות המשפט (רעח-ב). ובריטב"א כתב, דהכא כיון שהם גזלנים ואינם כיורדים שלא ברשות, שהרי מיחה בהם שלא ירדו, לכן משלמים כשעת הגזילה. ועיין עוד בנמוקי יוסף, ובר"י מיגאש.
ומתרצת הגמרא: כדאמר רב עוקבא בר חמא בענין אחר (יובא להלן), דנפקא מינא ליתן לו דמי היזק ענביו. הכא נמי יש לתרץ דברי רב יוסף, דנותן לו דמי היזק ענביו.
נמצא שלא נחלקו רבה ורב יוסף בדין, אלא מר אמר בלשון זו, ומר בלשון אחרת.
היכא איתמר (היכן נאמרו) דברי רב עוקבא בר חמא הנ"ל?
אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל, בכור ופשוט שהניח להן אביהן ענבים ובצרום זיתים ומסקום, בכור נוטל פי שנים, אפילו דרכום.
ונתקשינו: דרכום? מעיקרא עינבי השתא חמרא?
אמר מר עוקבא בר חמא, ליתן לו דמי היזק ענביו. כדלעיל.
עוד בדיני בכור:
אמר רב אסי: בכור שנטל חלק בנכסים כפשוט, ולא תבע חלק בכורתו, ויתר. ושוב אינו נוטל חלק בכורה. כדלהלן.
וטעם הדבר, כיון חלק הבכורה נקרא בתורה מתנה, כלשון הכתוב, "לתת לו פי שנים", ואם אינו חפץ בנכסים אלו, אין זו מתנה עבורו, ושוב לא יזכה בהם.
מבארת הגמרא: מאי ויתר?
רב פפא משמיה דרבא אמר: ויתר באותה שדה. אך בשאר הנכסים נוטל פי שנים.
רב פפי משמיה דרבא אמר: ויתר בכל הנכסים כולן.
מבארת הגמרא: רב פפא משמיה דרבא אמר ויתר באותה שדה, קא סבר אין לו לבכור זכות בחלק בכורתו קודם חלוקה, ולכן מה דאתא לידיה, אחיל. אידך לא אחיל. שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם  43 .

 43.  ברשב"ם מבואר, שלא מועילה מחילה בדבר שלא בא לעולם. ועיין בריטב"א שכתב, דודאי מועיל סילוק בדבר שלא בא לעולם, ואם אמר בפירוש שכונתו למחול על חלק בכורה ודאי יועילו מעשיו. וכאן הנדון כשלא אמר כלום, אלא אנו באים ללמוד מתוך מעשיו מה היתה כונתו, לכן אמרינן שאינו מסתלק במעשה אלא מקרקע שכבר באה לידו. ועיין עוד בקצות החושן (רעח, יג) ובנתיבות המשפט (רעח, ט).
ורב פפי משמיה דרבא אמר ויתר בכל הנכסים כולן, קא סבר יש לו לבכור קודם חלוקה. ואם כן דבר שבא לעולם הוא, ומדאחיל בהא, אחיל בכולהו.
והא דרב פפי ורב פפא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר (כלומר, דבריהם לא נאמרו בנושא זה, אלא נלמדו מענין אחר, מתוך מעשה שהיה).
וכך היה המעשה: דההוא בכור דאזיל זבין נכסי דידיה ודפשוט, (מכר חלק בכורתו וחלק מנכסי אחיו הפשוט).
אזול יתמי בני פשוט, למיכל תמרי מהנהו לקוחות.
מחונהו. (הכום הלקוחות, ומנעו מהם מלאכול מנכסיהם).
אמרי להו קרובים (קרובי היתומים): לא מיסתייא דזבנתינהו לנכסייהו, אלא מימחא נמי מחיתו להו (לא די שקניתם שלא כדין את נכסיהם, גם הכיתם אותם) ?!
אתו לקמיה דרבא, אמר להו: המכירה בטלה, ולא עשה הבכור במכירה זו ולא כלום. ובדברי רבא אלו נחלקו רב פפא ורב פפי.

דרשני המקוצר[עריכה]