פרשני:בבלי:בבא בתרא קכט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קכט ב

חברותא[עריכה]

ואם אמר "אם מתו  יירשו אחרים תחתיהם", גילה בדעתו שנוח לו בצימצום טפי, כדי שישתיירו מהנכסים עבור ירושת אחרים. ולכן בין שאמר "תנו שקל", בין שאמר "אל תתנו אלא שקל", אין נותנין להן אלא שקל. עד כאן הברייתא.
ומכאן הוכיח רב ששת: הא הכא דאמר לשון מתנה לבניו, ולשון ירושה לאחרים, הא כשתי שדות וכשני בני אדם דמי, ובכל זאת קתני דקני. וכדברי רב ששת.
ודחינן: הוא מותיב לה והוא מפרק לה, מדובר בברייתא בראוי ליורשו. וכרבי יוחנן בן ברוקה היא. שאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין. כדלהלן (קל - א).
אמר רב אשי, תא שמע: האומר "נכסי לך, ואחריך יירש פלוני, ואחרי אחריך יירש פלוני". מת ראשון, קנה שני. מת שני, קנה שלישי. ואם מת שני בחיי ראשון, יחזרו נכסים ליורשי ראשון.
והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי, וקתני דקנה?
וכי תימא הכא נמי בראוי ליורשו, ורבי יוחנן בן ברוקה היא. אי הכי, מדוע אם מת שני קנה שלישי?
הא שלח רב אחא ברי' דרב עויא, לדברי רבי יוחנן בן ברוקה האומר "נכסי לך ואחריך לפלוני", וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום, שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה, וירושה אין לה הפסק  86 ?

 86.  בסוגיא זו נתבארו כמה שיטות: דעת הרשב"ם ובעל המאור, דאיירי כשלא אמר בלשון מתנה או ירושה, ולכן אמרינן שכונתו ליורשה, וירושה אין לה הפסק. אבל אם יאמר בפירוש שכונתו לתת את הנכסים במתנה, הוי כמתנה, וזוכה השני אף הוא במתנה אחר הראשון. דעת היד רמה, אם אמר בפירוש בתורת מתנה, הרי שאת החלק שהיה מקבל בירושה אף ללא התנה, זוכה בתורת ירושה, והשאר זוכה בתורת מתנה. דעת המלחמות, גם אם יאמר בלשון מתנה אינו זוכה אלא כירושה. כיון שלא תקנו מתנת שכיב מרע למי ראוי להורישו. ועיין עוד בקצות החושן (רנג, ט).
אלא ודאי מדובר בברייתא אף באינו ראוי ליורשו, ובכל זאת אם אמר לשון מתנה לאחד, ולשון ירושה לאחר דבריו קיימין?
תיובתא דכולהו אמוראי שאמרו לעיל, אם אמר לשון מתנה לאחד ולשון ירושה לאחר לא מהני. תיובתא.
והוינן בה: לימא נמי תיהוי תיובתיה דריש לקיש, דאמר לשון מתנה לזה לא מהני ללשון ירושה שאמר לשני.
ותסברא (וכי אפשר לומר כן) ?!
והא אמר רבא הלכתא כותיה דריש לקיש בהני תלת, והלכה זו אחת מהן  87 ?

 87.  לכאורה קשה, מאי אולמיה דרבא טפי מריש לקיש עצמו, ושאר האמוראים, נימא שאף הוא איתותב? ועיין רש"ש, דמילתא דרבא בזה התקבלה לבעלי הש"ס כהלכה.
לא קשיא, כאן (בברייתא מדובר) כשאמר בתוך כדי דבור, ולכן לשון מתנה שאמר לאחד הצילה על לשון הירושה שאמר לאחר.
אך כאן (ריש לקיש) מדובר לאחר כדי דבור. ולכן אם אמר לשון מתנה לאחד ולשון ירושה לאחר לא מהני.
והלכתא: כל תוך כדי דבור כדבור דמי  88 , לבר מעבודת כוכבים  89  <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  וקידושין  90 .

 88.  כל שני דברים שאדם מוציא מפיו זה אחר זה בתוך כדי דיבור שסיים דיבור הראשון התחיל דיבור האחרון, לא חשבינן ליה נמלך, אלא הרי הוא כאילו אמר שני דברים ביחד, ואם שניהם יכולים לתפוס, כגון אם אמר "הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים", תמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, שהרי לשניהם התכוין, אלא שאינו יכול להוציא מפיו שני דברים כאחד. ואם האחד יש בו כח לתפוס והאחד אינו כלום, כגון אמר לשון ירושה ומתנה לאחד, לשון ירושה בטל ולשון מתנה קונה. ואם שניהם סותרים זה את זה, כגון "מידה בחבל הן חסר הן יתר", הנזכר לעיל בפרק בית כור (קד-ב), יש מהם דאמרינן "תפוס לשון ראשון", ויש שאמרינן "תפוס לשון אחרון", ויש דמספקא לן, ואמרינן "הלך אחרהמוחזק". ואם אמר בפירוש בתוך כדי דיבור "חוזרני בי", הכל מודים דהוי חזרה. רשב"ם. ועיין עוד בעניין זה בשערי ישר (שער ה פרק כב). ושיעור "תוך כדי דיבור כדיבור", הוא בכדי שאלת תלמיד לרב. והטעם, מבואר בתוספות, לפי שכשאדם עושה סחורה עם חברו ויראה את רבו או גדול הימנו בחכמה, לא יתן לו שלום, שאם יתן לו שלום שוב לא יוכל לחזור בו. לכך תקנו חכמים שכשיעור זה יכול לחזור בו. ואף במקום שלא שייך האי טעמא לא פלוג רבנן בתקנתם. ובר"ן בנדרים (פז-א) הקשה על דברי התוספות, מהא דמהני תוך כדי דיבור בהפרת נדרים, ומשמע דהוי מדאוריתא? ובשיטמ"ק שם תרצו, דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כדי למגדר מילתא. ועיין עוד ברמב"ן בריטב"א ובר"ן שם.   89.  רשב"ם כתב, "שאם התפיס או הקצה דבר לעבודת כוכבים ובתוך כדי דיבור חזר בו אפ"ה נאסרה, משום חומרא דעבודת כוכבים:. דאע"ג דאתי מדינא להיתירא אסור". ובתוספות הקשו, דלא מצינו אתפסה בעבודת כוכבים? ולכן פרשו, שאמר לעבודת כוכבים אלי אתה, וחזר בו תוך כדי דיבור, דלא מהני. ובשיטה מקובצת כתבליישב קושיית התוספות, מה שאמרו אין הקדש לע"ז היינו לאסור להדיוט, אבל לגבוה נאסר בהקצאה בלבד.   90.  שאם קידש אישה בפני עדים, וחזר ואמר בתוך כדי דיבור "להוו מתנה ולא קידושין", אין שומעין לו, ומקודשת ואינה מקודשת. וחומרא דרבנן היא להצריכה גט, משום לעז ממזרות אם תנשא לאחר בלא גט. לשון הרשב"ם. ודקדק בלשונו שאמר תוך כדי דיבור "להוו מתנה", כיון שאם היה אומר בתוך כדי דיבור "איני רוצה לקדש" ודאי אינו יכול לחזור לאחר מעשה כלל. וצריכה גט מדאורייתא. (ועיין חידושי חתם סופר נדרים פז-א).

דרשני המקוצר[עריכה]