פרשני:בבלי:בבא בתרא קלד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קלד ב

חברותא[עריכה]

ומקשה הגמרא: ליורשו?! פשיטא שהוא נאמן. כיון שיכול לתת לו את נכסיו במתנה, ומתוך כך נאמן לומר "בני הוא"  124 , ומה חידש לן תנא דמתניתין?

 124.  ברשב"ם ובתוספות מבואר, שאינו נאמן אלא על נכסים שיש ברשותו כעת, במיגו שיכול ליתנם לו במתנה. אבל על נכסים שיבואו לאחר מיכןאינו נאמן מדין "יכיר". כיון שדין "יכיר" נאמר רק במי שידוע שהוא בנו, ואין ידוע אם הוא בכור או לא. אך זה שאין ידוע לנו אם הוא בנו, אינו נאמן עליו מדין "יכיר", אלא רק במיגו שיכול לתת לו את נכסיו. אך דעת הר"ן, שאף אם אינו מוחזק כבנו נאמן עליו מדין "יכיר". ולשיטתו, קושיית הגמרא, דפשיטא שיש דין "יכיר". ויש שפרשו, שאם אין מי שמכחיש את האב, נאמן אפילו בלא דין "יכיר". ומסברא. ואף על פי שלא הוחזק לנו מעולם שהוא בנו. (הרא"ש בשם יש מפרשים).
שמא תאמר: דין זה, שנאמן לפטור את אשתו מן היבום אצטריכא ליה לתנא לחדש במשנה,
אכתי לא חידש לנו כלום, דהא נמי תנינא במסכת קידושין (סד' א'): "מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים, ואין אשתי זקוקה ליבום, נאמן.
אך אם לא ידענו שיש לו אחים, ואמר יש לי אחים, וזקוקה אשתי ליבום מהם, אינו נאמן לאוסרה" כמו שיבואר לקמן.
ולשם מה חזר התנא ושנה דין זה במשנתנו?
ומתרצת הגמרא: התם, במשנה בקידושין מדובר, דלא מוחזק לן באח, דהיינו, לא ידענו שהיו לאותו אדם לא בנים ולא אחים.
ואם כן, אילולי דבריו היתה אשתו פטורה מן היבום. ולכן אם אמר "יש לי בנים", נאמן, כיון שאינו מחייבה בכלום. אך אם אמר "יש לי אחים" אינו נאמן לאוסרה.
ברם הכא במשנתנו חידש התנא שיהא נאמן לומר "יש לי בנים", אף על גב דמוחזק ליה באח, ואילולי דבריו היתה חייבת ביבום, ובכל זאת נאמן לפוטרה מן היבום.
הגמרא מבאר מהו המקור לנאמנות הבעל לפטור את אשתו מן היבום:
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה אמרו, האומר "זה בני", נאמן לפטור את אשתו מן היבום? ומדוע נאמן להתיר את אשתו לשוק בלא יבום?
הואיל ובעל שאמר "גרשתי את אשתי" נאמן. מתוך שיכול לגרשה עכשיו בפנינו, הכא נמי נאמן לפוטרה מן היבום, מתוך שיכול לומר "גירשתיה".
אמר רב יוסף: מריה דאברהם  125 ! וכי אפשר לומר ששמואל תלי תניא בדלא תניא?

 125.  רב יוסף חלה ושכח תלמודו. ושמועות ששמע מרב יהודה רבו קודם חוליו, ועכשיו היה מתקשה בהן, היה נותן אל ליבו ותמה אם שמע כן, ומתרצן מדעתו. והכי קאמר, רבונו של עולם! אפשר ששמעתי מרב יהודה דבר זה?
דהינו, שמואל תולה את המשנה ד"האומר זה בני נאמן", בטעם שאינו כתוב לא במשנה ולא בברייתא, ואף הוא צריך טעם בעצמו, מדוע "בעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן". נמצא שתלה את העיקר בטפל לו.
אלא אמר רב יוסף, אי אתמר הכי איתמר (אם נאמרו דברי שמואל הללו, כך נאמרו): אמר רבי יהודה אמר שמואל, מפני מה אמרו זה בני נאמן, הואיל ובידו לגרשה ולפטרה מן היבום, נאמן לומר"יש לי בנים", ולפוטרה מן היבום.
אמר רב יוסף: השתא דאמרת אמרינן "הואיל", יש ללמוד מכאן דין נוסף: בעל שאמר "גרשתי את אשתי" נאמן, הואיל ובידו לגרשה.
כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן.
מנפח רב ששת בידיה אזל ליה הואיל דרב יוסף.
ומקשה הגמרא: איני, והא אמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן?
לא קשיא.
כאן למפרע, כאן להבא.
איבעיא להו, אמר "גירשתי את אשתי" למפרע, מהו להימוניה להבא? דהיינו, האם אף על פי שאינו נאמן למפרע, מכל מקום נאמין לו שהיא מגורשת מכאן ולהבא?
וצדדי הספק: מי פלגינן דבורא, (האם מחלקים את דיבורו, ומאמינים לו מכאן ולהבא), או לא פלגינן דבורא, וכשם שאין מאמינים לו למפרע, אין מאמינים לו מכאן ולהבא.
ונחלקו בענין זה רב מארי ורב זביד.
חד אמר פלגינן, וחד אמר לא פלגינן.
ומקשה הגמרא: מאי שנא נדון זה מדינו של רבא המובא להלן?
דאמר רבא, האומר בפני בית דין, "איש פלוני בא על אשתי", הוא ואחר מצטרפין להורגו.
ואינו נאמן אלא להורגו, ולא להורגה. כיון שכלפי אשתו הוא קרוב הפסול לעדות.
ומבואר, דפלגינן דיבורו, ומדוע כאן נחלקו בדבר זה?
ומתרצת הגמרא: התם, שהעיד בתרי גופי, באשתו ובבועל, פלגינן דיבורו.
אך בנידון דידן, שהעיד בחד גופא, באותה אשה עצמה, לא פלגינן דיבורו, להאמינו מכאן ולהבא ולא למפרע.

דרשני המקוצר[עריכה]