פרשני:בבלי:בבא בתרא קמא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קמא א

חברותא[עריכה]

אלא לאביי, הסובר שטומטום לא מקבל כלום, מאי "ניזון כבת", שאמרה הברייתא!?
ומתרצת הגמרא שלכאורה אף לרבא קשה:
ולטעמיך, לטעמו של המקשה, ששואל רק לאביי, הרי גם לרבא קשה מתחילת הברייתא, מאי "יורש כבן"? הרי בנכסים מועטין הבנים לא יורשים בכלל, כיון שרק הבנות מקבלות מזונות.
אלא, בהכרח, צריך לפרש "ראוי לירש", לא שיורש בפועל אלא יש לו זכות ירושה במקרה שהוא היורש היחידי, אבל עכשיו, שיש לו אחים, ואין לו, הוא לא מקבל כלום. אם כן, הכי נמי, דברי הברייתא שטומטום ניזון כבת, הכוונה היא שהוא ראוי ליזון, היה ראוי לקבל מזונות, אבל ואין לו, לא יקבל אותם, כיון שאחיו יורשים את כל הנכסים.
שנינו במשנה: האומר אם ילדה אשתי זכר. שהאב מקנה לבן מנה ולבת מאתים
למימרא, האם זה אומר דבת עדיפא ליה מבן! שאדם מעדיף בת על בן, ולכן לבת נותן יותר.
והא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי שבן עדיף מבת, שהרי כל שאינו מניח בן ליורשו, מי שמת ולא הניח בנים שירשוהו אלא בנות, הקב"ה מלא עליו עברה. סימן הוא שהקב"ה כועס עליו,  14  ולכן לא זיכהו בבנים זכרים. שנאמר "והעברתם את נחלתו לבתו". מי שאין לו בן, מעבירים את הנחלה לבתו, ומזה שהתורה משתמשת בלשון "העברה", ואין "העברה" אלא עברה, לשון כעס, שנאמר "יום עברה היום ההוא", לעתיד לבוא יהיה יום כעס וחמה על עוברי רצונו של הקב"ה. ואם כן, מוכח שבן עדיף מבת.

 14.  קובץ שיעורים ת"פ. וכעין זה כתב בחת"ס על מגילת אסתר, שמרדכי היה רצוי לרוב אחיו כיון שפרשו ממנו הסנהדרין שעסק בצרכי צבור ובטל מלימודו ואף שהיה אנוס אבל כיון שהטילו עליו צרכי צבור ועי"ז התבטל מלימודו זה מראה שאינו רצוי לפני הקב"ה.
מתרצת הגמרא: לענין ירושה, בן עדיף ליה, מי שצריך להוריש, ודאי שבן עדיף מבת, כיון שהנחלה נשארת באותו שבט. אבל בת מעבירה נחלה לשבט אחר, אם תנשא לבן שבט אחר.
אבל לענין הרווחה, בתו עדיפא ליה. כשאדם רוצה לתת מתנה לילדיו כדי שיהיה להם מזונות ברווח, הוא מעדיף לתת לבתו, כיון שלא יכולה לחזר אחר מזונות.
שמואל אמר לתרץ את שאלת הגמרא: הכא, במבכרת עסקינן, במי שאשתו יולדת את הבת הבכורה, ויש עדיפות לבת הנולדת ראשונה, וכדרב חסדא.
דאמר רב חסדא: בת תחילה, מי שנולדה לו בת, ראשונה, זה סימן יפה לבנים. זה דבר מועיל לבנים שיוולדו אחר כך. והסיבה לכך היא:
איכא דאמרי, יש אומרים, דלא שלטא ביה שלא תשלוט בבנים עינא בישא, עין הרע, כי היות ויש לו בתחילה בת, כבר לא משגיחים אחר כך על בניו, ואין משליטים בהם עין הרע. ומוסיף עוד רב חסדא -
אמר רב חסדא: ולדידי, אצלי בנתן עדיפא לי מבני. הבנות שלי עדיפות לי מבני. כיון שרב חסדא לא זכה שבניו יחיו.
ואיבעית אימא, תירוץ נוסף מדוע במשנה בת עדיפה על בן: הא מני, המשנה בשיטת רבי יהודה היא.
שואלת הגמרא: הי רבי יהודה? לאיזה רבי יהודה מתכוונים?
אלימא, אם נאמר רבי יהודה ד"בכל", רבי יהודה שדורש את המילה "בכל".
דתניא, שנינו בברייתא על הפסוק "וה' ברך את אברהם בכל", לאיזה ריבוי ברכה התורה מתכוונת במילה "בכל"?
רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת. הברכה היא בכך שלא היתה לו בת, כיון שלא היה לו למי להשיאה, שאשה ברשות בעלה היא, ותעבוד עבודה זרה כמותו  15 .

 15.  על פי הרמב"ן בפירושו על התורה.
רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת, ו"בכל" שמה. הברכה היא שהיתה לאברהם גם בת, שקראו לה בכל.
ומוכח, שלרבי יהודה יש מעלה לבת, שהרי בה ה' ברך את אברהם. ולכן משנתנו סוברת כמותו.
שואלת הגמרא: אימור דשמעת ליה לרבי יהודה, אמנם מוכח מרבי יהודה שברתא נמי לא חסריה רחמנא, שאפילו בת הקב"ה נתן לאברהם, ואם כן, יש בה מעלה. אבל דעדיפא מבן, מי שמעת ליה!? לא מוכח מדבריו שהיא עדיפה על בן. ואם כן, זה לא מיישב את המשנה הנוקטת שבת עדיפה על בן.
אלא, הא רבי יהודה -
דתניא, מצוה לזון את הבנות. האב אינו חייב לזון את בנותיו, אבל מקיים בזה מצוה, וקל וחומר לבנים, שמקיים מצוה אם זן אותם, כיון דעסקי בתורה, שלומדים תורה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: מצוה לזון את הבנים, וקל וחומר לבנות שיש מצוה לזון אותן, דלא ליתזלן, שלא יתבזו בבקשת מזונות.
ומוכח מדבריו, שלענין מזונות בנות עדיפות על בנים, וכך סוברת משנתנו  16 .

 16.  השט"מ מבאר, שלכאורה התירוץ הזה לא הוסיף יותר על התירוץ לעיל, שלענין הרווחה בתו עדיפה, אלא בר' יהודה מצאנו שבת עדיפה על בן מחמת הסברא של מזונות.
ועתה לאחר שהמשנה מיושבת, דנה הגמרא:
אלא הא דתניא, ילדה זכר או נקבה, הזכר נוטל ששה דינרין של זהב, שהם מאה וחמשים זוז. והנקבה, אם תלד נקבה, נוטלת שני דינרים של זהב שהם חמשים זוז.
במאי? באיזה אופן מדובר כאן, לפי שעתה הברייתא שנתה מהמשנה, ומשמע שמדובר באופן אחר.
אמר רבי אשי: אמריתא לשמעתא, אמרתי את תרוצי קמיה לפני רבי כהנא, שמדובר בברייתא במסרס, שרוצה להקנות לבניו אם יוולדו תאומים, אבל מקפיד על סדר מסוים, דאמר, שהוא מתנה כך: זכר תחילה, אם זכר יוולד הראשון, יקבל מאתים זוז. נקבה אחריו, אם אחר הזכר תוולד הנקבה, ולא כלום, לא תקבל כלום.
אבל נקבה תחילה, אם אשתי תלד קודם נקבה, תקבל מנה מאה זוז. זכר אחריה, הזכר שיוולד אחריה יקבל מנה כמו הנקבה.
ולא ידעינן הי מינייהו נפק ברישא, ועתה אנו לא יודעים מי נולד ראשון, ויש ספק כמה כל אחד יקבל.
ועל כל אומרת הברייתא: זכר, שקיל מנה. הזכר מקבל מנה ממה נפשך, כי בכל מקרה, מנה ודאי מגיע לו, אפילו על הצד שנולד אחרון. אבל אידך מנה, המנה השני, הוה ממון המוטל בספק מי נולד ראשון, שאם הבן נולד ראשון מגיע לו המנה, ואם הבת נולדה ראשונה, המנה מגיע לה, ולכן חולקים, מחלקים ביניהם את המנה.
ויוצא, שהזכר מקבל ביחד מאה וחמשים, והנקבה מקבלת רק חמשים. וזו כוונת הברייתא, שהזכר נוטל ששה דינרים, והנקבה שני דינרין.
ועתה דנה הגמרא בדין אחר בברייתא:
והא דתניא דין נוסף בברייתא, ילדה זכר ונקבה, אין לו אלא מנה. משמע שהיה ראוי שיטול יותר ממנה, והחדוש הוא שמקבל רק מנה, היכי משכחת לה? באיזה אופן זה מדובר?
אמר רבינא: במבשרני, הוא לא מקנה לזכר או לנקבה, אלא מקנה לאדם המבשר על לידתם.

דרשני המקוצר[עריכה]