פרשני:בבלי:בבא בתרא קנב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קנב ב

חברותא[עריכה]

והא אמר רב יהודה אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, אף על פי שקנו מידו, אם עמד, חוזר. כי היות שנתן את כל נכסיו, הרי  בידוע, שלא נתן אלא מחמת מיתה. אבל אם לא עמד, קנה על ידי מתנת שכיב מרע, ולא אמרינן כיון שעשה קנין, שמא לא גמר להקנות בקנין, ואין קנין לאחר מיתה!?
ואחוי ליה בידיה, ואשתיק. רב נחמן רמז לרבא בידו שיש לו תירוץ על שאלתו, אך לא פירשו. כי קם, כשרב נחמן הלך, אמר רב נחמן בר יצחק, שאל את רבא: מאי אחוי לך!? לאיזה תירוץ הוא רמז בידו?
אמר ליה רבא: הוא רמז לתירוץ של במיפה את כחו, שכתב בשטר לשון של יפוי כח.
מבארת הגמרא: היכי דמי "מיפה את כחו"? מהו הלשון של יפוי כח.
אמר רב חסדא: וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא. כותב בשטר שהקנין הזה הוא תוספת על המתנה, ולמעשה הקנין העיקרי הוא מתנת שכיב מרע באמירה, והקנין בא לגלות דעתו שנותן בלב שלם, ולכן אין חסרון של קנין לאחר מיתה.
ואומרת הגמרא, כי זה פשיטא, שאם שכיב מרע כתב לזה, שהקנה באמירה לאחד, וכתב על זה שטר לברר ולאמת את המתנה, ועדיין לא מסר לו את השטר, ואחר כך כתב לזה, הקנה גם לאחר, וכתב לו בשטר, היינו דכי אתא רב דימי, אמר, זה מה שרב דימי אמר בבואו מארץ ישראל לבבל:
דייתיקי, מתנת שכיב מרע, מבטלת דייתיקי, מבטלת את מתנת שכיב מרע שהיתה לפניה, ויכול לחזור בו.
אבל אם כתב וזיכה לזה, שכתב את השטר, ומסר לו, ואחר כך כתב וזיכה לזה, בדבר זה נחלקו האם אפשר לחזור: רב אמר, ראשון קנה. ולא יכול לחזור בו.
ושמואל אמר, שני קנה, ויכול לחזור בו.
ומבארת הגמרא את מחלוקתם: רב אמר ראשון קנה, הרי היא כמתנת בריא, כי מסירת השטר היא עצמה הקנין,  82  ודעתו היתה שיחול הקנין מיד, ולא יכול לבטל את הקנין.

 82.  כך מבאר הרשב"ם שמסירת השטר הוי קנין והקשה הריטב"א ואינו מחוור דלמא מסר כדי שלא תהיה דייתיקי קשורה על ירכו שהדין שלא קנה שאם משאיר אצלו את השטר מתנה אולי חזר בו ולא רוצה לתת אלא מיירי שנתן את השטר בפני עדים ואמר לו זכה בנכסים שנתתי לך בשטר זה.
ושמואל אמר, שני קנה, הרי היא כמתנת שכיב מרע שיכול לחזור בו.
ואין מכאן סתירה לדינו של שמואל שאם יש קנין שמא רוצה שיקנה לאחר מיתה, כיון שאין כאן קנין גמור, שלא כתב לשון של שטר קנין אלא צוואת שכיב מרע, שנכתבה בשטר ומסרה למקבל  83 ,  84 .

 83.  על פי הריטב"א.   84.  על פי הרשב"ם שלא מדובר כאן בקנין ממש רק המסירה היא במקום קנין, אבל תוס' חולק, ומדובר שזיכה על ידי אחר. ולפי שיטתו צריך להעמיד שכתב יפוי כח.
שואלת הגמרא: והא אפליגו בה חדא זמנא, לכאורה זו אותה מחלוקת שנחלקו לעיל רב ושמואל במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, שלפי רב יש למתנה כזאת כח של מתנת בריא, ולשמואל זו מתנת שכיב מרע (ואין חסרון של קנין לאחר מיתה כפי שביארנו לעיל).
ומתרצת הגמרא: צריכא. צריך את שני המחלוקות.
דאי אתמר בהא, אם היתה רק המחלוקת הראשונה, הייתי סבור לומר כי רק בהא קאמר רב שיש לזה כח של בריא שיחול מחיים, משום דקנו מיניה, שהיה קנין גמור. אבל בהא, דלא קנו מיניה, אבל במחלוקת השניה שלא היה קנין גמור, אלא רק צוואתו שכתב בשטר ומסר לו, אימא מודה לשמואל, היינו חושבים שמודה לשמואל שזה כמו מתנת שכיב מרע, שיכול לחזור. לכן צריך לחדש שגם כאן סובר רב שהרי הוא כמתנת בריא.
ואי אתמר בהא, אם היתה רק המחלוקת השניה, הייתי סבור לומר כי רק בהא קאמר שמואל שיכול לחזור, כיון שלא היה קנין גמור. אבל בהך, אימא מודה ליה לרב, במחלוקת הראשונה שהיה קנין, הייתי סבור שמודה שמואל לרב, שהרי היא כמתנת בריא, לכן צריכא. צריך לחדש ששמואל סובר שחוששים שרוצה להקנות לאחר מיתה.
בסורא מתנו הכי, כך שנו בישיבת סורא את המחלוקת בין רב ושמואל בכתב וזיכה לזה.
אבל בפומבדיתא, מתנו הכי, בישיבת פומבדיתא שנו דין אחר במחלוקתם, ולא הוזכרה המחלוקת דלעיל, וכך שנו:
אמר רב ירמיה בר אבא, שלחו ליה מבי רב לשמואל, תלמידי רב שלחו לשמואל: ילמדנו רבינו, שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וקנו מידו, מהו? האם אפשר לחזור מהקנין, וכאן עשו גם קנין, גם כתבו אותו בשטר, וגם מסרו את השטר?
שלח להו: אין אחר קנין כלום. השיב להם שאי אפשר לבטל את הקנין. וגם לשמואל שסובר שמתנת שכיב מרע עם קנין חוששין שמא רוצה להקנות בקנין אחר מיתה, בכל זאת, כאן, כיון שבנוסף לקנין היתה כתיבה ומסירה, ודאי דעתו היא לתת למתנה כח של מתנת בריא, שלא יוכל לחזור.

דרשני המקוצר[עריכה]