פרשני:בבלי:בבא בתרא קסג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קסג ב

חברותא[עריכה]

הניחא לרב כהנא, דמתני לה משמיה דשמואל, ששמואל הוא שאמר את הדין של שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, שפיר. לפי שיש לומר שרב חולק על זה, ולא קשה עליו.
אלא לרב טביומי, דמתני לה משמיה דרב את הדין של הוא ועדיו על המחק כשר, מאי איכא למימר!?  64 

 64.  כתב הרשב"ם שקושיא זו אפשר לשאול על כל השטרות שיש בהם אשרתא ואפילו כשאין שום ריוח בין העדים לאשרתא, שיכול למחוק את כל השטר ולכתוב עליו שטר חדש עם עדים מזוייפים ויהא שטר הבא הוא ועדיו על המחק דכשר, גם יש עליו אשרתא שמקיימת אותו. והתוס' כתבו שאי אפשר לומר כן. שהרי הגמרא אומרת "הניחא לרב כהנא". ואם כן, גם לדידיה יקשה, כי מה יעשה שמואל בכל שטר שיש בו אשרתא שיכול למוחקו. אלא שיש הבדל בין מחיקה של טיוטא לבין מחיקה של כתב, שאי אפשר למחוק לגמרי שלא יראו מה שהיה כתוב לפני כן. (אך לפי האמת אין הבדל בין טיוטא לכתב, כפי שמוכח מהגמרא לקמן על שטר שהוא ועדיו על המחק שנחשוש שימחקנו פעם שניה). תוס' ד"ה הניחא. ורבינו יונה תירץ, שיש הבדל בין כל השטרות שיש בהם אשרתא, שבהם אין לחשוש שימחוק את כל השטר ויכתוב שטר חדש משום שהוא ירא שמא יוודע הדבר שהעדים מזוייפים ונמצא מפסיד הכל, מה שאין כן בענינינו, שהוא חותך את השטר שלמעלה עם עדיו ומוחק את הטיוטא שלמטה, וכותב שם שטר חדש, הרי אף אם יתגלה הזיוף הוא אינו מפסיד כלום, שהרי נשאר לו השטר הישן עם עדיו הכשרים. ואף שהגמרא שואלת לקמן לרבי יוחנן שגם בין עדים לכתב נחשוש שמא יחתוך את השטר ויכתוב שטר חדש באותה שורה, הרי שחוששים גם שיאבד בידים את שטר כדי לזייף במקומו שטר אחר. שם אין לו כל כך לחשוש, שהרי הוא משאיר את חתימות העדים במקומם.
ומתרצת הגמרא: קסבר רב: כל כי האי גוונא, כל שטר שכתוב הוא ועדיו על המחק וגם יש בו אשרתא, אין מקיימין אותו מן האשרתא שבו, לא סומכים על האשרתא, אלא מן העדים שבו. צריך לקיים אותו על ידי הכרת כתב ידי העדים החתומים על המחק. ואשרתא אינה מועילה אלא רק בשטר שכתוב על נייר חלק בלבד.  65 

 65.  כתב רבינו יונה, שאין הטעם משום שעל ידי זה נוכל להכשיר הרחיק את האשרתא מהעדים שהרי אדרבה, היינו צריכים לתקן שלא ירחיקו את האשרתא מהעדים ויוכלו לקיים תמיד מהאשרתא (והראיה מרבי יוחנן לקמן שפוסל הרחקת עדים מהאשרתא מחשש שיעשה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת, ולא עשו תקנה שבשטר שהוא ועדיו בשיטה אחת אין מקיימין מהאשרתא שבו) אלא הטעם משום שאנו חוששים בכל שטר שהוא ועדיו על המחק ויש בו אשרתא שמא לכתחילה היה השטר ועדיו על הנייר והוא מחקו וכתב שטר חדש (שלפי המסקנה עתה איננו מחלקים כמו בבהערה הקודמת בשם רבינו יונה) לכן תיקנו שבכל שטר הבא הוא ועדיו על המחק אין מקיימין מן האשרתא שבו.
אבל בדינו של רב, כשהרחיק את העדים מהאשרתא, אף שהוא מטייט שם, מכל מקום, הרי עצם כתב השטר והעדים אינם על נייר מחוק אלא על נייר חלק, ולכן מועילה שם האשרתא. ואין לחוש שמא יחתוך את כל השטר וישתמש רק בחלק המטוייט לאחר שימחקנו, שהרי אז אין סומכים על האשרתא.
ורבי יוחנן אמר: לא שנו שאם הרחיק רק שיטה אחת כשר, אלא כשהמרחק הוא בין העדים לכתב. אבל בין עדים לאשרתא, אפילו הרחיק רק שיטה אחת, פסול.  66 

 66.  דהיינו, האשרתא פסולה ולא השטר, כיון שהוא נכתב ונחתם כדין למה יפסל בגלל האשרתא שלא נכתבה כהוגן. רשב"א. תוס' מבארים את המחלוקת של רבי יוחנן ורב בשלשה אופנים: א. רבי יוחנן סובר שאפילו אם הוא מטייט בין העדים לאשרתא נמי פסול, שגם על בית דין יש לחשוש שמא אטיוטא חתמי. ב. רב ורבי יוחנן אינם חולקים כלל. אלא רב מדבר כשטייט. ורבי יוחנן מדבר כשלא טייט ויש חשש שמא יכתוב שם שטר חדש. ג. הם חולקים באופן שלא טייט ויש רק שורה אחת ריקה בין העדים לאשרתא. רב סובר שאין חשש שמא יכתוב שם שטר חדש שהוא ועדיו בשיטה אחת, משום שבאופן כזה אין מקיימים אותו מן האשרתא שבו אלא מן העדים. ורבי יוחנן סובר שגם באופן כזה מקיימין אותו מן האשרתא, ולכן הוא פסול. תוס' ד"ה שטר (מעמוד קודם). והריטב"א מפרש, שרב חולק על רבי יוחנן וסובר שהוא ועדיו בשיטה אחת פסול וממילא אין חשש שיכתוב שטר חדש באותה שורה שבין האשרתא לעדים (והמחלוקת דלא טייט שם כמו בפירוש השלישי של התוס'). רבינו יונה מפרש, שרבי יוחנן פוסל אפילו במטייט גזירה אטו היכא דלא מטייט לה.
ודנה הגמרא: מאי שנא בין עדים לאשרתא, שפסול אפילו בשיטה אחת? ומתרצת הגמרא: דלמא גייז ליה לעילאי. משום שאנו חוששים שמא הוא יחתוך את כל השטר שלמעלה עד השורה הריקה, וכתב הוא ועדיו בשיטה אחת. ויכתוב באותה שורה שטר חדש, וגם יזייף חתימות עדים באותה שורה, ואנחנו נסמוך על אותן החתימות, שהרי יש אחריהן אשרתא. ומה שהשטר והעדים הם באותה שורה, זה אינו פוסל, כי וקסבר רבי יוחנן: שטר הבא הוא ועדיו ששניהם נכתבו בשיטה אחת, כשר.  67 

 67.  שאין כאן שום חשש של זיוף ולכן לא פלוג רבנן בין שטר קטן לשטר גדול. רשב"ם.
ומקשה הגמרא: אי הכי, בין עדים לכתב נמי נפסול אפילו בשיטה אחת, כי דלמא גייז ליה לעילאי, שמא הוא יחתוך את כל השטר עד אותה שורה ריקה, וכתב מאי דבעי, ויכתוב שם תוכן חדש, וחתימי סהדי. והרי העדים שלמטה חתומים ומאשרים את הנכתב לעיל!
ומתרצת הגמרא: קא סבר רבי יוחנן: שטר הבא הוא בשיטה אחת שיש בו רק שורה אחת ועדיו בשיטה אחרת תחתיה, פסול. ולכן אין לחשוש שמא הוא יכתוב תוכן חדש באותה שורה הריקה.  68 

 68.  מאותו הטעם שאין למדין משיטה אחרונה, כיון שדרך העדים להרחיק את חתימתם מהשטר שורה אחת יש לחשוש שמא המלוה יוסיף באותה שורה דברים כרצונו. וגם כאן אם נכשיר שטר כזה יוכל המלוה לחתוך את כל השטר ולכתוב שטר חדש באותה שורה. רשב"ם. והקשו תוס', שמטעם זה היה לנו לפסול גם שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת. שהרי גם הבית דין דרכם להרחיק את האשרתא מהשטר שורה אחת, ויש חשש שבכל שטר שיש בו אשרתא יכתוב המלוה שם שטר שהוא ועדיו בשיטה אחת? (פירוש לדבריהם, שכמו בהרחיק העדים מן הכתב שורה אחת איננו פוסלים אותו, אלא אדרבה, לפי שהדרך הוא כן אנו מכשירים אותו. ולעומת זאת, אנו אומרים שאין למדים משיטה אחרונה ואנו פוסלים שטר שהוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת, ובזה יצאנו מהחשש שמא תצא תקלה בגלל ריחוק העדים מהכתב. כך היינו צריכים לומר, שהרחיק האשרתא מהעדים שורה אחת, כשר. ואילו שטר שהוא ועדיו בשיטה אחת יהא פסול. ושוב לא יוכל המלוה לזייף כלום באותה שורה). ותירצו, שרק עדים אינם יכולים לדייק ולחתום סמוך לשטר. אבל בית דין יכולים לדייק ולכתוב האשרתא סמוך לשטר. ורק כאשר אכן אירע שנשאר ריוח של שורה בין האשרתא לעדים אנו פוסלים אותו מחשש שמא יכתוב שם המלוה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת (תוס' ד"ה שיטה).
ומקשה הגמרא: וליחוש דלמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת, שמא הוא יחתוך את כל השטר, ויכניס באותה שורה ריקה שבין השטר לעדים תוכן חדש וגם עדים מזוייפים. שהרי אם השטר והעדים הם באותה שיטה אמרנו שהוא כשר. וכשיבוא לגבות בשטר הזה, הוא יקיים את חתימות העדים האמתיים שלמטה. ואמר, הוא יאמר, לכך הוספתי את העדים שלמטה, למרות שכבר היו לי עדים בשורה העליונה, כי אנא, לרבות בעדים הוא דעבדי! רציתי להרבות בעדים כדי לפרסם יותר את הדבר.
ומתרצת הגמרא: קסבר רבי יוחנן, שכל כי האי גוונא, במקרה כזה שיש גם עדים בשורה אחת עם השטר וגם עדים בשורה שלמטה, אין מקיימין אותו מן העדים שלמטה, אלא מן העדים שלמעלה החתומים בשורה אחת עם השטר.  69 

 69.  כתבו התוס', מאחר שלמדנו בסוגייתנו שצריך לפסול כל שטר שעלולים לזייף אותו, לכן צריך ליזהר בכל שטר או כתיבה שנשאר להם גליון (שוליים) מהצדדים, שלא יחתמו העדים זה ליד זה בשורה אחת, כי המלוה יוכל לחתוך את כל השטר ולהשאיר רק את החתימות ולכתוב שטר חדש בצד העדים ויהא שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת, שכשר. אלא יחתמו זה תחת זה שאז אין לחשוש כלום. שאם הוא יכתוב בצד העד האחד "אני פלוני החתום חייב לפלוני מנה" ויוכל לתבוע ממנו מדין הוציא עליו כתב ידו, עדיין אין לנו לפסול את השטר בשל כך, מאחר שהוא עצמו אפסיד אנפשיה שהוא גרם לכך שחתם במקום שנשאר גליון שאפשר לזייף ולהוסיף שם דברים. ורק במקום שעלול ליגרם נזק לאנשים אחרים, אנו פוסלים את השטר כגון אם היו חותמים זה ליד זה שהמלוה יכול לעשות בגליון שטר ממש עם שני עדים ולגבות מאנשים אחרים. וגם בשטר שאין בו גליון, צריך ליזהר שלא יחתמו העדים בסוף השורה זה ליד זה, כי אז אפשר לכתוב שטר חדש בתחילת השורה אלא יחתמו שם זה תחת זה. ושוב כתבו, שאין לפסול רק כשאפשר לזייף באותו חלק של השטר שהוא צורך השטר שאי אפשר לחותכו ואם היה חתוך היה השטר פסול. כגון בין העדים לשטר. אבל במה שאינו צורך השטר, כגון הגליון שאף אם היה חתוך היה השטר כשר, אין לפסול גם כשאפשר לזייף שם. ולכן יכולים העדים לחתום זה ליד זה אפילו בשטר שנשאר בו גליון. ובאופן שהעדים חתמו בסוף השורה זה ליד זה, דנו התוס' אם יש צורך לשטר בתחילת אותה שורה, שאם יחתך יהא פסול אם לאו. שלכאורה יש לפסול שטר הבא לפנינו כך מחשש שמא באותו חתך היה השטר האמיתי שהיה בו רק שורה אחת ולמעלה היה ריק, והמלוה חתך את תחילת השורה וכתב שטר אחר למעלה. אולם יש לומר, שאין לחשוש לכך כי הלוה לא היה שוטה להשאיר למעלה בשטר חלק, כי אז המלוה יוכל לחתוך למטה ולכתוב שטר חדש למעלה. ואם כן, הרי שיכולים העדים לחתום בסוף השורה אפילו זה אצל זה ולא נפסול את השטר בגלל שאפשר לזייף בתחילת השורה, שהרי אין צורך לשטר באותו חלק.
גופא: אמר רב: שטר הבא הוא ועדיו על המחק, כשר.

דרשני המקוצר[עריכה]