פרשני:בבלי:בבא בתרא קסד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קסד א

חברותא[עריכה]

ואם תאמר: מוחק וחוזר ומוחק, מדוע לא נחשוש שמא הוא ימחוק את השטר ויכתוב אחר במקומו, שהרי במילא השטר כתוב על נייר, ובכל זאת שטר מחוק אנו מכשירים אותו היות והעדים גם חתומים על אותו נייר, ואם כן, כיצד נוכל להכיר אם ימחוק אותו שוב?
תשובתך, אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים. אם ימחוק את השטר פעם נוספת ויכתוב שטר אחר שם, הרי יכירו את הזיוף, שהשטר עצמו כתוב על נייר מחוק פעמיים, ואילו העדים חתומים על נייר שהוא מחוק רק פעם אחת.
ומקשה הגמרא: וליחוש דלמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא, שמא בעל השטר ישפוך תחילה דיו על מקום חתימת העדים לפני חתימתם, ומחיק ליה את הדיו. ואחר כך הוא יכתוב את השטר הראשון על כל השטר וגם על מקום העדים, ושוב ימחוק את הכל. ואחר כך יכתוב פעם נוספת, ויחתים עליו את העדים. ובשלב זה נמצא שנוסח השטר כתוב על נייר שהוא מחוק פעם אחת, ואילו העדים חתומים על נייר שמחוק פעמיים.  70  דכי הדר מחיק ליה להאי, וכאשר הוא ימחוק לאחר מכן את השטר, כדי לזייף ולכתוב במקומו שטר חדש, הרי לא נפסול אותו, כי הוה ליה אידי ואידי, שהרי גם השטר וגם העדים כתובים על נייר שנמחק שתי פעמים. והרי רב מכשיר כשלא ניכר הבדל בין צורת המחיקה של השטר לצורת המחיקה של העדים!?

 70.  לכאורה קשה, הרי העדים יבחינו שמקום חתימתם שונה מיתר השטר. אלא, כתבו התוס', שמכאן ראיה שרק על הכתב אפשר להבחין בין מחוק פעם אחת למחוק פעמיים ולא על המחק עצמו (ראה הערה 73). ושוב כתבו, שאין ראיה. שאפשר לומר שרק בית דין יכולים להבחין בטיב המחיקות ועליהם נאמר בגמרא אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים, אבל העדים אינם יכולים להבחין בכך. תוס' ד"ה גופא.
ומתרצת הגמרא: אמר אביי: קסבר רב: אין העדים חותמין על המחק אלא אם כן נמחק בפניהם, כדי שיראו שמקום חתימתם לא נמחק אלא רק פעם אחת בלבד.
מיתיבי לרב מהא דתניא: שטר שנכתב באופן שהוא, נוסח השטר, כתוב על הנייר החלק, ועדיו חתומים על המחק, כשר. שהרי את חתימת העדים בלאו הכי צריך לקיים על ידי הכרת חתימתם, ואם כן, אין חשש לזיוף בגלל המחק.
ואילו לדברי רב, המכשיר בהוא ועדיו על המחק, תקשי: וניחוש דלמא מחיק ליה את השטר, וכתיב מאי דבעי, ויכתוב שטר חדש במקומו, וכשיגיע השטר לידי בית דין, הרי הם לא יפסלו אותו, היות והוי ליה, הוא ועדיו על המחק, שכשר לדברי רב!?
ומתרצת הגמרא: דכתבי הכי, במקרה שהעדים חותמים על המחק והשטר כתוב על נייר חלק, הם כותבים כך: אנחנא סהדי, חתמנא על מחקא, אנחנו העדים חתמנו על נייר מחוק, ושטרא והשטר עצמו כתב על ניירא כתוב על נייר חלק. וממילא הוא לא יכול למחוק את השטר.  71 

 71.  ולכן כשבא לפנינו שטר הבא הוא ועדיו על המחק אין לחשוש שמא לכתחילה היה השטר כתוב על הנייר והמלוה מחקו וכתב שטר אחר על המחק כי אז היה צריך להיות כתוב "אנחנא סהדנא" ואין לחשוש שמא מסר לו הלוה שטר פסול שלא נכתב כדין. תוס' ד"ה גופא. והקשו התוס' שם מדוע לא תיקנו להיפוך ששטר שהוא על הנייר ועדיו על המחק יהא כשר גם בלא "אנחנא סהדי" וכששניהם על המחק יצטרכו העדים לכתוב שאנו חתמנו על המחק וגם השטר עצמו היה מחוק, ובכך יצאנו מידי החשש שמא היה לכתחילה השטר על הנייר והמלוה מחקו, שהרי העדים מעידים לפנינו שהשטר נכתב לכתחילה על המחק. שעדיף לעשות תקנה לשטר מחוק מאשר לשטר שהוא על הנייר? ותירצו, שהוא ועדיו על המחק שכיח יותר, שיש לסופר כמה שטרות שלא נכתבו כהללכה ומחקם. אבל הוא על הנייר ועדיו על המחק ל א כל כך שכיח. ולכן לא עשו בו את התקנה.
ודנה הגמרא: דכתבי היכא, היכן הם כותבים זאת?
אי מלתחת, אם יכתבו מתחת לחתימתם, גייז ליה הרי בעל השטר יכול לחתוך את זה, כדי שיוכל למחוק את השטר.
אי עילאי, אם הם יכתבו מעל חתימתם, מחיק ליה, הוא ימחוק את הודעת העדים ביחד עם כל השטר, ואנו נכשיר אותו כדין שטר שהוא ועדיו על המחק!?  72  ומתרצת הגמרא: דכתיבי בין סהדא לסהדא. הם כותבים את הודעתם בין שתי החתימות של העדים, כך שאם הוא ימחוק שם, יהא ניכר הזיוף. שהרי שם מחוק פעמיים ואילו מקום החתימות מחוק רק פעם אחת.  73 

 72.  לדעת הריב"ם, שמכירים גם על המחק עצמו אם הוא נמחק פעם אחת או פעמיים, יש עצה שישפכו שם דיו וימחקו, ויכתבו "אנחנא סהדי", ואם הוא ימחוק את זה נוכל להבחין ששם מחוק פעמיים לעומת מקום החתימות שמחוק רק פעם אחת? אלא, שתירוץ הגמרא עדיף שאפשר לכתוב בין החתימות בלי לשפוך דיו. תוס' ד"ה אי. והקשה הרע"א, שעדיין היה אפשר לומר כותבים למעלה מחתימתם, שהרי במילא מקום המחק גדול כשיעור שאפשר לכתוב עליו "אנחנא סהדי" וגם שתי חתימות. ואם כן מדוע שיכתבו "אנחנא סהדי" בין החתימות? והרי יותר קל לכתוב על אותו מחק עצמו לפני החתימות! ?   73.  כך מפרש הריב"ם בתוס'. וראה שם שביארו מדוע לא נחשוש באופן שהמקום שבין החתימות הוא חלק, ואז לא יועיל שיכתבו שם "אנחנא סהדי", שהרי הוא יכול למחוק אותו ויהא הכל כתוב על מחק של פעם אחת בלבד. והתוס' חלקו על הריב"ם, משום שרק כשכותבים על המחק ניתן להבחין בהבדל בין מה שכתוב על מחוק פעם אחת לבין מה שכתוב על מחוק פעמיים. אבל על המחק עצמו אי אפשר להכיר אם הוא מחוק פעם אחת או פעמיים. אלא, הטעם שאין לחשוש שמא הוא ימחוק את "אנחנא סהדי" ביחד עם כל השטר, כי כאשר יבא לפנינו שטר כזה שהוא ועדיו על המחק לא נכשירנו אלא אם כן אין שום ריוח בין העדים כדי שנהיה בטוחים שלא היה כתוב שם "אנחנא סהדי". והקשו התוס' על זה, אם כן, לא היו צריכים העדים לכתוב כלום בין חתימותיהם אלא להשאיר שם ריוח כשיעור "אנחנא סהדי", שאם הוא ימחוק את כל השטר נפסול אותו בגלל הריוח שבין עד לעד? ותירצו, שאם לא נצריך את העדים לכתוב "אנחנא סהדי", הם לא ישאירו שם מקום פנוי כי יאמרו למה נרחיק חתימתנו זה מזה מאחר ואין כתוב שם כלום. תוס' ד"ה גופא.
ומקשה הגמרא: אי הכי, אימא סיפא של הברייתא: שטר שנכתב הוא על המחק ועדיו על הנייר החלק, פסול. משום שאנו חוששים שמא הוא מחק את השטר הקודם וכתב במקומו את השטר הנוכחי.
ותקשי, אמאי פסול!? הכא נמי, גם כאן יש עצה נכתבו הכי שלכתחילה בשעת כתיבת השטר יכתבו העדים: אנחנא סהדי חתמנא על ניירא אנחנו חתמנו על נייר חלק ושטרא על מחקא והשטר נכתב על נייר מחוק, וכאשר השטר יגיע לידינו נדע שלא הוא מחק את השטר אחר הכתיבה אלא כך הוא היה מלכתחילה!?  74 

 74.  הרשב"א בתשובה כתב (הובא בשלטי הגבורים כאן בדף עה א מדפי הרי"ף) שלכאורה, כיון ש"אנחנא סהדי" הוא בין עד לעד, נמצא שרק עד אחד חתום על כך, ואיך נאמינו! ? אלא, כיון שאותו עד מעיד שהוא כותב על דעת שניהם, אנו מאמינים לו שחבירו אכן הסכים עמו, שהרי גם עד אחד אינו חשוד לשקר, שהרי מצינו שיש לו נאמנות לשבועה ולפעמים אפילו לגבי ממון, באופן שהעומד "כנגדו" אינו יכול לישבע, וכן לגבי קינוי וסתירה בסוטה, נאמן עד אחד. (הרשב"א הוציא מזה דין למעשה, שאפשר לקיים מחקים בשטרות בין עד לעד. וכתב שמ"אנחנא סהדי" הראשון אין ראיה, לפי שאפשר לומר שהעד הראשון לא היה חותם על שטר שהוא על הנייר ומקום החתימה על המחק אלולי שהיתה דעתו שחבירו יכתוב לאחר מכן "אנחנא סהדי", שלולי זאת עלול המלוה למחוק את כל השטר ולזייף אחר במקומו, אבל מ"אנחנא סהדי" השני יש ראיה, שאיך נאמין לו שהשטר היה לכתחילה על המחק. והריטב"א כתב שמטעם אחר אין להוכיח מ"אנחנא סהדי" הראשון, כיון שאין צריך שם לנאמנות אלא כדי להבטיח שהמלוה לא ימחוק את השטר, ומאחר שיש שם "אנחנא סהדי" אם הוא ימחוק אותו הוא ישאר רק עם עד אחד שמתחתיו (אך עדיין יקשה, שאם המלוה ימחוק את השטר כיצד נפסיד לו על סמך עד אחד שמעיד שהיה כתוב לכתחילה על הנייר). וכתב הריטב"א, שהרא"ה אכן חולק על הרשב"א, מן הטעם האמור שאין ראיה מ"אנחנא סהדי" הראשון, וגם מהשני אין ראיה, כי הגמרא באמת היתה יכולה לתרץ כן, שעד אחד לא נאמן, אלא שעדיפא מיניה מתרץ). וכתב בקובץ שיעורים, שדברי הרשב"א צריכים ביאור. כי מה בכך שאין חושדין עד אחד בשקר, הלא סוף סוף גזירת הכתוב הוא שאין סומכין על עד אחד לענין ממון? ולכאורה כוונתו היא, שגזירת הכתוב הוא רק במקום שאף אם האמת כדבריו של העד, מכל מקום, יש כאן רק עד אחד. אבל כאן, אם נאמינו שנעשה מדעת שניהם, הרי לפי דבריו ישנן שני עדים, ובאופן כזה לא נאמרה גזירת הכתוב. אבל עדיין אינו מספיק, שאם כן, אם יעיד עד אחד שראה שני עדים שמעידים בבית דין שראובן לוה משמעון ונתקבלה עדותן, וכי יהא נאמן ? ואולי יש לומר, שכאן הוי רק גילוי מילתא. שהרי שניהם חתמו על השטר, אלא שאנו מסתפקים שמא הם חתמו על שטר אחר והמלוה מחקו וכתב שטר אחר במקומו, נמצא שהעד מעיד רק שהם חתמו על שטר זה ולא על אחר וזה הוי רק גילוי מילתא בעלמא שהוא מגלה על מה העידו העדים, ועל זה אין גזירת הכתוב שלא נאמין לעד אחד, כיון שאינו חשוד לשקר.
(השתא נמי) מאי אמרת מה עוד יש לחשוש מוחק וחוזר ומוחק שמא הוא ימחוק פעם שניה את השטר הא אמרת: אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים ויכירו שהוא מחק את השטר בפעם השניה!?
ומתרצת הגמרא: הני מילי, מה שרב אמר שאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים זה רק היכא דחתימי סהדי אמחקא. כשהעדים גם חתומים על המחק שאז אין לחשוש שמא הוא ימחוק פעם שניה את השטר כי אז יראו את ההבדל בין שני המחקים שאחד מחוק יותר מהשני. אבל היכא דלא חתימי סהדי אמחקא אלא אניירא, במקרה של הברייתא, שהעדים חתומים על הנייר החלק, לא ידיע. אי אפשר להבחין במחק עצמו של השטר מלמעלה אם הוא מחוק רק פעם אחת או פעמיים, ולכן לא תועיל הודעת העדים שהשטר נכתב על נייר מחוק, כי עדיין יש לחשוש שמא הוא מחק את השטר בשנית.
ומקשה הגמרא: הרי יש עצה לבדוק אם בעל השטר מחק פעם נוספת את השטר או לא: וליתי מגילתא אחריתי, ולמחוק. אפשר לקחת נייר אחר ולכתוב עליו, ואחר כך למחוק את הכתב, ולידמי, לעשות השוואה בינו לבין השטר המחוק, ועל ידי כך נבחין אם השטר נמחק רק פעם אחת או פעמיים!?
ומתרצת הגמרא: לא דמי מחקא דהא מגילתא למחקא דהא מגילתא. אי אפשר לעשות השוואות בין שני ניירות, כי לפעמים אחד מהם דק יותר והמחיקה ניכרת בו יותר מאשר בנייר השני העבה יותר.
ומקשה הגמרא: ולקבלה לחתימות ידא דסהדי בבי דינא, הרי אפשר להביא את חתימות העדים לפני בית הדין שיקיימו אותם, ולמחוק ואחר כך נוכל למחוק אותן, ולידמי, ונשווה את המחיקה הזאת שהיא באותו נייר עם יתר השטר,  75  ונדע אם הוא מחק פעמיים את השטר!?

 75.  או אם נשאר גליון בשטר אפשר לכתוב שם משהו ולמחוק. ריטב"א.
ומתרצת הגמרא: אמר רב הושעיא: אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים. ולכן אי אפשר להשוות בין המחיקה של העדים שנעשתה זה עתה לבין מחיקת השטר שנעשתה מכבר.
ומקשה הגמרא: ולישהייה, נשהה את המחיקה של מקום העדים זמן מה, ולאחר מכן נשווה עם יתר השטר!?  76 

 76.  הרשב"ם מביא שיש שאינם גורסים את הקושיא הזאת (כי יש הבדל גם בין נמחק זמן מועט לנמחק זמן רב. תוס'), אלא שרבי ירמיה בא לומר תירוץ נוסף על רב הושעיא, שחיישינן לבית דין טועין שלא יחשבו על העצה הזאת למחוק את חתימות העדים ולעשות השוואה בין המחיקות.
ומתרצת הגמרא: אמר רבי ירמיה: חיישינן לבית דין טועין, שלא ידעו לדקדק כל כך ולהשהות את המחיקה של העדים אלא ישוו מיד את המחיקות ונמצאו מכשירים את המזוייף, לכן תיקנו חכמים לפסול את כל השטרות שהם על המחק ועדיהם על הנייר.  77 

 77.  ואף על גב דאמרינן לעיל (קלח ב) שאין חוששין לבית דין טועין היינו בדברים של הלכה. אבל בבדיקה של מחיקות אפשר שאינם בקיאים. ריטב"א.
שנינו במשנה: רבי חנינא בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט.
השיב רבי לדברי רבי חנינא בן גמליאל, רבי הקשה על דבריו של רבי חנינא בן גמליאל, האיך אפשר להכשיר שטר מקושר שהעדים חתמו מתוכו!?

דרשני המקוצר[עריכה]