פרשני:בבלי:זבחים ס א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים ס א

חברותא[עריכה]

ואומר: "קלעים חמש עשרה  אמה אל הכתף" ליד השער, וסבירא ליה לרבי יוסי שהכונה בפסוק זה שגובה הקלעים בצד המזרחי של החצר היה ט"ו אמות, וסובר גם כן שהוא הדין בכל החצר גובה הקלעים חמש עשרה אמה, ומה תלמוד לומר בכתוב האמור בקלעים: "וקומה חמש אמות" והרי גובה הקלעים היה חמש עשרה אמות? אלא, פירוש כוונת הכתוב "חמש אמות" דהיינו משפת מזבח ולמעלה, שגובה המזבח י' אמות ועוד חמש אמות מעליו גובה קלעי החצר, נמצא גובהן חמש עשרה אמה, ומה תלמוד לומר בכתוב האמור בגובה המזבח "ושלוש אמות קומתו" והרי י' אמות היה גבוה? אלא, פירוש כוונת הכתוב "שלוש אמות" דהיינו משפת סובב ולמעלה  32  שהסובב נמצא במזבח בגובה ו' אמות, וממנו עד הקרנות שלוש אמות גובה, ואמה אחת גובה הקרנות, נמצא מזבח גבוה לרבי יוסי עשר אמות.

 32.  המשך חכמה (סוף תרומה) מבאר שמסובב ולמעלה יש לו דין בפני עצמו של מקום המערכה, וכמו שלמדנו בבריתא לעיל (נד א) "והוא מקום המערכה", ונפקא מינה שכל מקום המערכה צריך להיות רבוע, וכמו שכתבו התוס' שם, עכ"ד, ויעויין מה שהבאנו שם מהגרי"ז לבאר דעת הרמב"ם, שכל הג' אמות של מקום המערכה יש להם דין בפני עצמו שמעכב בצורת המזבח.
ורבי יהודה דסבירא ליה דגובה המזבח היה שלוש אמות ותו לא דדברים ככתבן, כי גמיר גזירה שוה "רבוע - רבוע" ברחבה של מקום המערכה על גבי המזבח הוא דגמיר לה.
ומקשינן: ולרבי יהודה דסבירא ליה דגובה מזבח שלוש אמות וגובה הקלעים חמש אמות, קשה דסוף סוף הא קא מיתחזי כהן דכשעומד הכהן שגובהו ג' אמות שכן היא מידת אדם בינוני שגובהו ג' אמות על גבי המזבח שגובהו ג' אמות נראה ראשו של הכהן לכל העם מבחוץ, והרי רבי יהודה דחה את דברי רבי יוסי שגובה מזבח עשר אמות מהאי טעמא דאפשר כהן עומד וכל העם רואים אותו מבחוץ.
ומשנינן: נהי דכהן מיתחזי מכל מקום כיון דעבודה דבידו לא מיתחזי לכל העם העומדים בחוץ, לא קפדינן.
ומקשינן: בשלמא לרבי יהודה דסבירא ליה דרצפת העזרה נתקדשה היינו דכתיב בקרא "ביום ההוא קידש" וגו', את תוך החצר, אלא לרבי יוסי דסבירא ליה דלא קידש שלמה את רצפת העזרה, אם כן קשה מאי קאמר קרא "קידש".
ומשנינן: פירוש הכתוב קידש את החצר לשם עזרה להעמיד בה מזבח אבנים  33 .

 33.  הנה רש"י ותוס' לעיל (כד א) כתבו שאף על פי ששלמה בנה בית המקדש, מכל מקום דוד קידשה קודם לכן, ולכאורה הלא כאן מבואר ששלמה קידשה ביום ההוא כדכתיב בקרא, וכתבו האחרונים שאמנם דוד קידשה בקדושת עזרה, אבל שלמה קידשה לענין הקטרה, כלומר שלרבי יהודה קידש כל הרצפה להקטיר שם, ולרבי יוסי קידש את רצפת מקום המזבח להעמיד בה מזבח כלשון רש"י כאן. אולם בדברי הרמב"ם (בית הבחירה ו יד) מבואר ששלמה קידש, והרדב"ז שם הוקשה לו מהא דלעיל (כד), עיי"ש מה שתירץ. ובחידושי רי"ז הלוי (פא א) מבאר שבימי דוד נבחר מקום המקדש עפ"י נביא להיות שם בית לה', כמו שמפורש בפסוקים בסוף שמואל ב, וכמו שהביא הרמב"ם (בית הבחירה א ג), אבל עדיין לא נתקדש המקום בפועל עד ימי שלמה.
ומקשינן: בשלמא לרבי יוסי דאמר מזבח של שלמה היה גדול ושל משה היה קטן היינו דכתיב "כי מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטן", דמשום הכי גנז שלמה את מזבח הנחושת לפי שהיה קטן, אלא לרבי יהודה דמפרש דמזבח של שלמה היה קטן ולכן הוצרך לקדש גם את הרצפה להקטרה, קשה מאי "קטן" דקאמר הכתוב אמזבח הנחושת, והרי מזבח האבנים של שלמה היה קטן.
ומשנינן: הכי קאמר קרא שקידש שלמה את רצפת העזרה כי מזבח האבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחושת קטן הוה, וכיון שעמד מזבח האבנים במקום מזבח הנחושת, לכך קראו הכתוב הכא "מזבח הנחושת".
במאי פליגי רבי יוסי ורבי יהודה דנחלקו בגזירה שוה ד"רבוע רבוע" דרבי יוסי גמר ממזבח הפנימי, ורבי יהודה גמר ממזבח של בית שני האמור ביחזקאל? מר רבי יהודה סבר דנין מזבח העומד בחוץ ממזבח העומד בחוץ, ואין דנין למילף בגזירה שוה מזבח העומד בחוץ ממזבח הזהב העומד בפנים, ומר רבי יוסי סבר דנין למילף בגזירה שוה כלי מכלי מזבח הנחושת ממזבח הזהב דשניהם הם כלים, ואין דנין למילף מזבח החיצון שהוא כלי  34  ממזבח האבנים של בית שני שהוא בנין  35 .

 34.  רש"י (שמות כה ט) מפרש את הפסוק "וכן תעשו", לענין שכאשר תעשו אחד מן כלי המשכן האמורים שם בבית עולמים, תעשוהו גם כן בתבנית הזאת הנאמרת שם בפרשה, והקשה הרמב"ן שם הרי מזבח שעשה שלמה אינו כתבנית המזבח שעשה משה, וכמו שמפורש בסוגיין לעיל, ותירץ האבן האזל (בית הבחירה א ו) שמזבח שעשה שלמה הלא מבואר כאן שהיה בנין ולא כלי, וכל מה שנאמר שם הוא רק בכלים, ולכן באמת לא הזכיר שם רש"י אלא שולחן מנורה כיור ומכונות, וכן תירץ גם כן בחידושי רי"ז הלוי (פרשת תצוה) ועיי"ש עוד מזה. והחתם סופר (יו"ד רלו) מיישב קושית הרמב"ן שהכתוב "וכן תעשו" הנאמר לדורות חוזר על תחילת הפסוק, כלומר "ככל אשר אני מראה אותך" כן תעשו לדורות ע"פ מה שאומר לך ע"י הנביאים בכל פעם כשתבנו לי מקדש, ובזה יישב גם כן הקושיא שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר, והלא במקדש ראשון שינו מהמשכן ע"פ דוד ושמואל, ובמקדש שני גם כן שינו מהראשון ע"פ חגי זכריה ומלאכי, וכן בבנין השלישי ע"פ יחזקאל, ולפי מה שכתב מיושב, שמלכתחילה נאמר בתורה שדבר זה יהיה מסור ע"פ הנביאים לדורות. אבל האור החיים שם כתב שקושיא מעיקרא ליתא, משום שמבואר לקמן שמדות אורך ורוחב המזבח אינם מעכבים, ואם כן נמצא שגם משה היה יכול לעשות מזבח של כ"ח או ל"ב אמות, וכל מה שנאמר בפסוק "וכן תעשו" הוא רק על דברים המעכבים ככבש ויסוד.   35.  בטעמא דקרא (פ' תשא) רומז לפרש שיש בזה נפקא מינה לענין קידוש פסולין שאם עלו לא ירדו, שלעיל (כז ב) אמרינן שמזבח הקטרת מאחר שהוא כלי שרת ונמשח, משום כך הוא מקדש פסולין אע"ג שאינם ראויים לו, מה שאין כן מזבח החיצון שהוא בנין אבנים ולא נמשח אין מקדש אלא הראויין לו, להוציא קטרת, ואם כן מזבח הנחשת שעשה משה שהוא כלי שרת ונמשח הרי הוא מקדש אפילו קטרת שאינה ראויה לו.
אמר רבא: מודה רבי יהודה דסבירא ליה דרצפת העזרה נתקדשה להקטר חלבים, שאין כן הדין בדמים שזריקתן היא על המזבח דווקא  36 .

 36.  התוס' הקשו איך היה סלקא דעתך שרבי יהודה מכשיר רצפת העזרה לזריקה, והלא צריך במזבח קרן וכבש ויסוד וריבוע לעכב, ותמה הקרן אורה על קושיתם, שהרי כתבו התוס' לעיל (נט ב) שגם לרבי יהודה שמכשיר כל רצפת העזרה מכל מקום צריך שהמזבח יהיה עומד במקומו, ואם כן העיכוב של כל התנאים האלו הוא במזבח עצמו, ומאחר שישנם במזבח שוב כל הרצפה כשירה אפילו לדמים, והעולת שלמה מפרש שהתוס' נתכונו להקשות שהרי צריך בזריקה ליתן כנגד היסוד, וכן בחטאת צריך ליתן בקרנות, וכל אלו אינם שייכים ברצפה, והחזו"א תירץ קושיא זו, שעדיין היה בזה משום זריקה שלא במקומו שלמדנו לעיל (כו ב) שנתכפרו הבעלים. וכעין קושיא זו הקשו התוס' לעיל (נא ב), שאם כל הרצפה כשירה לדמים למה הצריכו הכתוב לזרוק כנגד היסוד, הלא כשירד אח"כ לרצפה יתקיים בזה זריקה, ותירצו שיש נפקא מינה באופן שנעקר הרצפה שסמוך למזבח, שלא נתקדשה העזרה (בקדושת המזבח) אלא רצפה העליונה ולא עד התהום, (וזה דלא כמו שמשמע מהתוס' (נט ב) שגם לענין קדושת מזבח נתקדשה עד התהום), ולפי דברי החזו"א הנ"ל קושיא זו גם כן מיושבת.
דתניא: רבי יהודה אומר בזמן שחיטת קרבנות הפסח כוס אחד היה ממלא מדם התערובות של פסחים הרבה שנשפכו על הרצפה ונתערבו, ושופכו הכהן על גבי מזבח כדי שאם ישפך דמו של אחת מהן מקרבנות הפסח ולא נזרק מדמו על המזבח כלל כדינו נמצא זה שזרקו את דמו בכוס התערובות, שהרי יש בילה בדבר לח, וכל הדמים מעורבים בכוס זה, מכשירו שהתקיימה בו זריקה. ומכאן מוכח דרבי יהודה סבר דזריקה אינה יכולה ליעשות על רצפת העזרה, ומפרש: ואי סלקא דעתך סבר רבי יהודה כולה רצפת עזרה מיקדשא נמי לזריקה, הא כשנשפך הדם לארץ גם בלא שנזרק על גבי המזבח איתעבידא ליה מצוותיה דזריקה, ואם כן אין שום צורך לזרוק שוב על המזבח מהקרבן שנשפך דמו על הרצפה  37 , אלא מוכח דזריקה טעונה שתיעשה על המזבח דווקא.

 37.  כבר נתבאר בהערות לעיל בשם החזו"א שהנידון להכשיר זריקה על הרצפה הוא מדין זריקה שלא במקומו שמועיל לענין כפרה, ומכאן מוכיח החזו"א (ז א) שגם בקרבן פסח שייך דין זריקה שלא במקומה, ואע"ג שהדין בקרבן פסח הוא שאם אין לו אוכלין הוא פסול, וכאן הרי אין היתר בשר כיון שזרק שלא במקומו וכמבואר לעיל (כו ב), צריך לומר שמכיון שיש לימוד שזריקה שלא במקומו מועיל לענין כפרה, אם כן בהכרח שבפסח יועיל גם להכשיר באכילה, שאם לא יכשיר באכילה לא יהיה גם כפרה, עכ"ד.
ודחינן: ודלמא ליכא מהכא סייעתא לרבא דלעולם מצינן למימר דרבי יהודה סבירא ליה דרצפת עזרה נתקדשה גם לזריקת דמים, וההיא דקרבנות פסח דמצריך שימלא כוס אחד מדם התערובות ולא סגי במה שכבר הגיע הדם לארץ משום דקסבר שפיכה מכח האדם בעינן  38 , וחיישינן דלמא קרבן אחד נשפך דמו בשעת השחיטה, ולא נעשתה בו עבודת הזריקה כדינה.

 38.  באחיעזר (ח"ג סי' נב) מובא בשם החזו"א (תחת השם "מפי השמועה") להוכיח מכאן שדין מתעסק בשחיטה שלמדנו בגמרא לעיל (מ"ז) שפסול בקדשים, נאמר גם כן בכל העבודות, ולכן פסול כאן בזריקה, והאחיעזר דוחה שכאן מאחר ונשפך שלא על ידי כחו, אינו חשוב כלל עשיה שלו, מה שאין כן במתעסק שנעשה לגמרי מכחו רק שמחשבתו היתה לדבר אחר.
ושוב דחינן: אם כן דהא דבעינן שימלא כוס משום דבעינן שפיכה מכח האדם היה סגי שנשקליה לדם אחר שממלא הכוס ונשפיך ליה לדם על הרצפה אדוכתיה  39 , ומדהצריך רבי יהודה שיהא שופכו על גבי מזבח דווקא מוכח כרבא דלזריקת דמים לא נתקדשה הרצפה.

 39.  החזו"א (שם) כתב שגם מכאן מוכח שזריקה שלא במקומה מועילה בפסח להכשיר באכילה וכנ"ל, שאם לא כן אין מקום לקושיא זו, שהרי לכך זרקו על המזבח כדי להתיר הבשר באכילה, אבל עדיין הוקשה לו שהרי ודאי עיקר הדין ליתן כנגד היסוד כמו שמפורש במשנה לעיל (נו) ונלמד מפסוקים שם, ואיך שייך לקרוא לזה רק "מצוה מן המובחר" כמו שתירצה כאן הגמרא, ותירץ שמאחר ומעורב בדם שעל הרצפה דמים שאינם ראויים לזריקה, דהיינו דם התמצית ודם שכבר נעשית מצותו, לכן הקשינו שלא יעלם לכתחילה על המזבח אלא יזרוק על הרצפה, ובזה אין איסור משום ששם הוא עיקר מקומן, ועל זה תירצנו שמכל מקום עדיף ליתנו על המזבח.
ודחינן: ודלמא אין ראיה מההיא ברייתא לרבא, דאין הכי נמי דגם בדמים אפשר דמודי רבי יהודה, והא דמצריך על גבי המזבח משום דבעינן מצוה מן המובחר, ועל גבי המזבח הוי מובחר טפי מעל הרצפה.
אמר רבי אלעזר: מזבח שנפגם אין אוכלים בגינו בזמן שהוא פגום שירי מנחה  40  , שנאמר: "ואכלוה מצות אצל המזבח". וכי אצל המזבח אכלוה את המנחה, והלא בכל העזרה היתה נאכלת, אלא ללמדך שמנחה נאכלת בזמן שהוא המזבח שלם ולא בזמן שהוא חסר.

 40.  דעת התוס' לקמן (סא ב) שגם כשיתקנו אח"כ את המזבח יהיו נפסלין הקדשים לאכילה משום שנדחו שעה אחת מאכילה, אולם התוס' בבא מציעא (נג ב) כתבו שלא שייך פסול דיחוי רק בהקרבת הקרבן ולא באכילה, וכן דייק הר"י קורקוס מדברי הרמב"ם (פסולי המוקדשין ג כה).
אשכחן לפסול אכילת שירי מנחה בזמן שהמזבח פגום, קדשי קדשים שאינן נאכלים אלא בזמן שהמזבח שלם מנלן? אתיא בגזירה שווה "קדש - קדשים" האמור בפרשת מנחות.
אשכחן קדשי קדשים ומנחות, קדשים קלים שאינם נאכלים בירושלים אלא בזמן שמזבח שלם מנלן?

דרשני המקוצר[עריכה]