מגילת אסתר היא אחת מחמשת המגילות בתנ"ך. בה מסופר על הצלת היהודים בממלכת אחשורוש: "מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א, א). המגילה מספרת על המן, שהיה מזרע עמלק, אשר שילם למלך ממון על מנת להרשות את השמדת היהודים ברחבי ממלכתו. מרדכי היהודי ואחייניתו

אסתר המלכה הפרו את התוכנית. וכך, היהודים ניצלו, היכו בשונאיהם, את המן ובניו תלו על העץ ומרדכי היה למשנה למלך. לזכר נס זה תקנו את ימי הפורים בו קוראים את המגילה.

תוכן המגילה

תמצית סיפור המגילה

אע"פ שבלתי-אפשרי לתמצת את המגילה שאין בה מילה מיותרת, מ"מ מוגש כאן תקציר לסיפור המגילה^[1]:

• המלך אחשורוש, המולך מהודו ועד כוש, מכין משתאות מפוארים, וכן עושה אשתו, המלכה ושתי, לנשים (אסתר א, א-ט).

• אחשורוש מבקש מושתי לבוא על מנת להראות את יופיה, אך היא מסרבת. לאחר התייעצות בחכמיו, הוא מחליט להורגה, כדי שכל הנשים בממלכה יכבדו בעליהן (אסתר א, י-כב).

• אחשורוש מצטער על הריגת ושתי, ולכן פקידיו אוספים את הבתולות בממלכה, והנערה אשר תִיטַב בעיני המלך תמלוך (אסתר ב, א-ד).

• איש יהודי היה בשושן ושמו מרדכי, ויהי אומן את אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם (אסתר ב, ה-ז).

• ותלקח אסתר אל בית המלך, ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ולכבוד בחירתה עושה אחשורוש משתה גדול (אסתר ב, ח-יח).

• אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צווה עליה מרדכי (אסתר ב, כ).

• בגתן ותרש רוצים לשלוח יד באחשורוש, ויִוַדע הדבר למרדכי ויגד לאסתר, והיא אמרה זאת למלך. לאחר שנתבררו הדברים, נתלו שניהם על העץ (אסתר ב, כא-כג).

• אחר הדברים האלה גידל המלך את המן האגגי מעל כל השרים, ויצוה להשתחוות להמן (אסתר ג, א-ב).

• מרדכי לא יכרע ולא השתחוה, כי הגיד אשר הוא יהודי (אסתר ג, ב-ד).

• וימלא המן על מרדכי חמה, ויבקש להשמיד את כל היהודים, עם מרדכי, והפיל פור (- גורל) לעשות זאת בחודש אדר (אסתר ג, ה-ז).

• המן מציע את הדבר למלך, תמורת תשלום של עשרת אלפים כיכר כסף, והמלך מעביר את טבעתו להמן (אסתר ג, ח-י), ואומר: "הכסף נתון לך, והעם - לעשות בו כטוב בעיניך" (שם פס' יא).

• נשלחות אגרות בשם המלך להשמיד את כל היהודים בי"ג אדר (אסתר ג, יב-יד).

• היהודים מתאבלים על הגזירה (אסתר ד, ג; וע"ש ג, טו), ומרדכי לובש שק ואפר וזועק זעקה גדולה ומרה (אסתר ד, ב).

• ותתחלחל המלכה מאד, ותשלח למרדכי, ויגד את כל אשר קרהו, ויתן לשליח את הכתב אשר ניתן להשמידם, ויבקש שאסתר תלך למלך להתחנן על עמה. לאחר דין ודברים, מסכימה אסתר, ובלבד שהיהודים יצומו ג' ימים ויתפללו להצלחתה (אסתר ד, ד-יז).

• ביום השלישי, ותעמוד אסתר בחצר בית המלך נוכח פני הבית. והיא נשאה חן בעיני המלך שהושיט לה את השרביט ויאמר לה: "מה בקשתך?" (אסתר ה, ג)

• ותאמר אסתר: "יבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו" (שם פס' ד). ובמשתה היא מזמינה אותם למשתה נוסף (שם פס' ח).

• המן יצא מהמשתה שמח, ובראותו את מרדכי לא זע ממנו - וימלא המן חמה. בעצת אוהביו וזרש אשתו הוא מחליט לעשות למדכי עץ בגובה חמישים אמה, ולבקש מהמלך לתלות עליו את מרדכי (שם פס' ט-יד).

• בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ויאמר: "מה נעשה יקר וגדולה למרדכי" על הצלתו מבגתן ותרש (אסתר ו, ב-ג).

• המן בא לחצר בית המלך לאמר לו לתלות את מרדכי. ויאמר לו המלך: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?" (שם פס' ו)

• ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני, ויאמר: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך...ע"י איש משרי המלך... והרכיבוהו על הסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (שם פס' ז-ט)

• ויאמר המלך להמן: "...עשה כן למרדכי... אל תפל דבר מכל אשר דברת" (שם פס' י) ויקח המן את הלבוש והסוס וילבש את מרדכי וכו' אסתר ו.

• והמן נדחף אל ביתו אבל, ויספר לזרש ואוהביו, ויאמרו לו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו - לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו" (שם פס' יג). ובעודם מדברים הבהילו את המן למשתה השני שעשה אסתר (שם פס' יד).

• המלך והמן הגיעו למשתה. ויאמר המלך: "מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך" (אסתר ז, ב). ותען אסתר: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד" (שם פס' ד) ע"י המן.

• המן נבעת מלפני המלך והמלכה. המלך קם ממשתה היין אל גינת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר. המלך שב, וכראותו את המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה, אמר: "הגם לכבוש את המלכה עִמִי בבית" (אסתר ז, ח) ופני המן חפו.

• חרבונה מזכיר את העץ שעשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך, ויאמר המן: "תלוהו עליו" (שם פס' ט), ויתלו את המן על העץ שהכין למרדכי.

• המלך נתן את טבעתו ואת בית המן למרדכי ואסתר (אסתר ח, א-ב וז).

• אסתר מתחננת מהמלך להעביר את רעת האגרות הראשונות, והוא משיב: "...כתבו על היהודים כטוב בעיניכם... וחתמו בטבעת המלך, כי כתב אשר ...נחתם בטבעת המלך אין להשיב" (אסתר ח, ח).

• מרדכי כותב בכ"ג סיון בשם המלך ושולח לכל המדינות, אשר נתן המלך ליהודים לעמוד על נפשם, להשמיד את הצרים אותם, בי"ג באדר (אסתר ח, ט-יד).

• מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, וליהודים הייתה אורה ושמחה. ובכל מדינה ועיר שדבר המלך מגיע שמחה ליהודים, ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם (אסתר ח, טו-יז).

• ביום י"ג באדר - ששברו אויבי היהודים לשלוט בהם, "ונהפוך הוא" אשר ישלטו היהודים בשונאיהם, נקהלו היהודים לשלוח יד במבקשי רעתם, ויכו בכל אויביהם מכת הרג, ואיש לא עמד בפניהם, כי נפל פחדם על העמים. ושרי המדינות מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם, כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו גדול (אסתר ט, א-ד).

• היהודים בשושן הרגו חמש מאות איש ואת עשרת בני המן ובביזה לא שלחו ידם (שם פס' ו-י).

• אסתר מבקשת מהמלך: "ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו" (אסתר ט, יג)

• היהודים בשושן הרגו בי"ד אדר שלוש מאות איש ובביזה לא שלחו את ידם. היהודים בכל מדינות המלך הרגו בי"ג אדר חמישה ושבעים אלף ובביזה לא שלחו את ידם, ועשו את י"ד אדר יום משתה ושמחה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, טו-טז).

• ויכתוב מדרכי ספרים ליהודים בכל מדינות המלך לקיים עליהם להיות עושים את ימי הפורים (על שם הפור) האלה, יום י"ד וט"ו באדר, בזמניהם בכל שנה, ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, וקבלו היהודים. ויכתבו מרדכי ואסתר ספרים לכל היהודים לקיים זאת (אסתר ט, יט-לב).

• וישם המלך אחשורוש מס על איי הים, וכל מעשה תוקפו וגברתו וגדולת מרדכי כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי פרס, כי מרדכי משנה למלך וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו (אסתר י, א-ג).

רקע היסטורי

סיפור המגילה^[2] מתחיל בשנת שלוש למלך אחשורוש (אסתר א, ג). אחשורוש היה מלך פרס לאחר כורש (רש"י וראב"ע אסתר א, א, ובמקומות נוספים^[3]; רד"ק ומצודות חגי א, א; ועוד). כורש נתן אישור לבניית בית המקדש השני, ואכן עלו אלפי יהודים והחלו בבניית בית המקדש (ר' בהרחבה עזרא פרקים א-ג). אולם צרי יהודה ובנימין התגדו לבניה וכתבו [כתב] שִׂטנָה על בנין הבית, שגרם להפסקת העבודה עד מלוך דריוש מלך פרס^[4] (ראה בהרחבה עזרא פרק ד). לדברי חז"ל^[5], רש"י^[6], ראב"ע^[7] ופרשנים נוספים^[8], דריוש מלך פרס הוא בנם של אחשורוש ואסתר^{(דרוש מקור)}.

בין העולים לבנות את המקדש מוזכר מרדכי (עזרא ב, ב), ומסבירים המפרשים (ראב"ע ורלב"ג שם; וכ"מ במגילה סוף טז:) שזהו מרדכי יהודי המוזכר במגילה, "אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל" (אסתר ב, ו). נמצא שמרדכי גלה לבבל (בגלות יכניה), חזר לירושלים עם עזרא ולאחר הפסקת הבניה חזר לשושן^[9]. יש המסבירים שחזרתו לשושן נעשתה במטרה לשכנע את המלך אחשורוש שלא להפסיק את בניית הבית^[10]. יתכן לשער, שמסיבה זו, "ומרדכי יושב בשער המלך" (אסתר ב, כא), ע"מ למצוא כיצד לבטל את הגזירה על הפסקת בנין המקדש^{(דרוש מקור)}.

המן התנגד לבניין בית המקדש^[11], ויש מפרשים שבניו הם-הם צרי יהודה ובנימין שכתבו שטנה על ירושלים (רש"י אסתר ט, י^[12]).

ואף אחשורוש התנגד לבנין בית המקדש^[13], ובשלוש הזדמנויות אמר לאסתר: "עד חצי המלכות" (אסתר ה, ג-ו; שם ז, ב) ומסבירים חז"ל (תרגום שם - בכל המקומות; רש"י שם ה, ג, עפ"ד הגמ' מגילה טו:) שכוונתו שימלא כל בקשותיה חוץ מבנין המקדש^[14].

חז"ל (מגילה יא:) מסבירים שזאת הסיבה שאחשורוש עורך משתה, שכן הוא סבר שעברו שבעים שנה לגלות בבל, שבהם הבטיח ירמיהו (ירמיהו כה, יא-יב; שם כט, י) שיגאלו, והיות ולא נגאלו - לא יגאלו עוד (ועי' בחי' הרמב"ן שם). במשתה הוא השתמש בכלי המקדש (מגילה שם, וכן פרקי דר"א פמ"ח; רש"י אסתר ט, כו; כלי יקר שמות כח, לט; ועוד^[15]), לבש בגדי כהן גדול (מגילה יב.; כלי יקר שם) ועשה כסא כדוגמת כסא שלמה (אסתר רבה פר' א אות יא/יב ועוד^[16]) לבטא את המסר הזה^[17]. ויש מפרשים שמטעם זה הראה להם את רוב עושרו, כדי להראותם שישראל סחופים ודוויים ועניים מחמת הגלות, ויפול לבם מרוב עושרו ויתייאשו מהדת (ילקוט מעם לועז פרק א אות קע, עמ' כו).

מאבקי השליטה בממלכה

במגילה ניכר שבתקופה זו היו כמה וכמה מאבקי שליטה, מתוך ניסיון להרוג את אחשוורוש ולהחליף את המלך. בפירוש מוזכרים בִּגְתָן ותֶרֶשׁ, "שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף", המבקשים "לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ" (אסתר ב, כא). במגילה לא מוזכר בפירוש מהי הסיבה שהניעה אותם לנסות להרוג את אחשורוש (אבן עזרא אסתר ב, כא), והמפרשים העלו כמה הסברים למניעיהם^[18], אך נראה שאין בסיס מוצק לשער שמטרתם הייתה לשלוט בפרס ומדי.

בהמשך המגילה מסופר שהמן בא אל המלך, "וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?" (אסתר ו, ו). ומתוך מחשבת המן שהוא-הוא האדם אשר המלך חפץ ביקרו, הוא משיב: "אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ - יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ, וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אסתר ו, ז-ט). וכבר עמדו המפרשים^[19] על כך שלבישת מלבושי המלך ורכיבה על סוסו איננה דבר מקובל^[20], וייתכן שנתן בכך ביטוי לרצונו לשלוט בממלכה ולהחליף את אחשורוש^{(דרוש מקור)[21]}.

בין אחשורוש לושתי - עי' מלבי"ם אסתר פרק א, ועוד.

בין המן למרדכי - עי' חז"ל.

דמויות במגילה

מרדכי היהודי

ערך מורחב - מרדכי

חז"ל מוסרים כי מרדכי היה מחברי הסנהדרין (ראה מסכת כלה סופ"ב ועוד) ומאנשי כנסת הגדולה (רש"י ב"ב טו. וחולין קלט: רבי עובדיה מברטנורה ריש אבות) והיה ממעבירי מסורת התורה (הקדמת היד החזקה לרמב"ם). חז"ל (מגילה יג:, - מובא ברש"י ובראב"ע אסתר ב, כב) מסבירים בזאת את הבנתו של מרדכי את כוונת בגתן ותרש שדברו בשׂפה זרה, אך על דייני הסנהדרין לדעת שבעים לשון (מנחות סה.).

יש המפרשים את הפסוק (אסתר ב, יט-כא): "מרדכי יושב בשער המלך", שמרדכי היה שׂר בממשל אחשורוש^[22] (הגר"א שם; מלבי"ם שם; ועי' ראב"ע פס' יא) או שופט (הרלב"ג בתועלת השבעה-עשר; וכן ראב"ע - נוסח ב^[23], שם פס' יא, יט; וכן הר"מ חלאיו שם, - עפ"י משמעותו במקומות נוספים^[24]), והיה מקורב למלך (תורה תמימה שם הערה מ^[25]).

יש הטוענים^[26], כי עובדה זו מסבירה גם את הפליאה: איך יתכן שמרדכי לא משתחווה להמן בניגוד למצוות המלך המפורשת? שכן, מצות המלך הייתה רק ל"עבדי המלך" (אסתר ג, ב, וע"ש במלבי"ם) והיא לא כללה את מרדכי, ולכן הוא לא עבר על מצות המלך, ולכן המן לא יכל להורגו ישירות, וחיפש לשלוח יד ב"עם מרדכי".

כל זה, הוא קודם המהפך, אך לאחר הצלת ישראל, מרדכי מקבל קידום בבית המלך, "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר י, ג).

אסתר המלכה

ערך מורחב - אסתר

המן הרשע

ערך מורחב - המן

אחשורוש

ערך מורחב - אחשוורוש

מלך צדיק או רשע? חכם או טפש? נפל בפח של המן או היוזם בעצמו?

ושתי המלכה

ערך מורחב - ושתי

דמויות נוספות

במגילה מוזכרות דמויות נוספות וביניהם:

• בגתן ותרש - במגילה מובא נסיון בגתן ותרש לשלוח יד במלך אחשוורוש, אשר סוכל ע"י מרדכי.
• חרבונה^[27] - חרבונא מוזכר במגילה כ"אחד מן הסריסים" (אסתר ז, ט) "המשרתים את פני המלך אחשורוש" (אסתר א, י), אשר בזמן בו אחשוורוש חוזר מגנת הביתן ורואה את המן נופל על מטת אסתר ומתחנן בפניה שתחמול עליו ותגרום להצלתו מיד המלך, מגיע ומספר למלך על רצון המן לתלות את מרדכי, אשר הצילו ממזימתם של בגתן ותרש, על עץ.
  בדברי חז"ל נמצאות גישות שונות ביחס לדמות זו^[28], יש המפרשים ש"חרבונה זה אליהו"^[29] (פרקי דרבי אליעזר פמ"ט; ועוד^[30]); ויש המפרשים שחרבונה היה בעצה של השמדת היהודים (מגילה טז.), וכיוון שראה שהגלגל מתהפך הצטרף מהר למהפכה ויזם את חיסול המן (אוצר המדרשים, איזנשטיין, אסתר עמ' 57).
• התך
• זרש

החטא והכפרה

מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה?

כיצד כופר חטא זה?

נחיצות כל מרכיבי הסיפור

המתבונן בעיון במגילה ימצא שכל שלב ושלב בה מהוה חלק אינטרגלי מההצלה ומההתרקמות הסופית של הסיפור, ואף פרטים שנראים צדדיים שוליים ומיותרים הם אלמטריים ונצרכים להמשך העלילה וההצלה. לדוגמא: משתה אחשורוש הנראה צדדי ללא קשר לעיקר הנס^[31], היה השלב שבו הודחה ושתי, מה שגרם בהמשך למינוי של אסתר שממנו התגגלה הישועה^[32].

גמול מרדכי על הצלת אחשורוש מבגתן ותרש

דוגמא נוספת שניתן להביא לכלל זה היא נסיון ההתנקשות של בגתן ותרש במלך אחשורוש, וחשיפתו ע"י מרדכי היהודי, מאורע שגרם להרכבת מרדכי על הסוס ע"י המן^[33], וקריאה לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (אסתר ו, יא), וכן לתליית המן על העץ שהכין למרדכי "אשר דיבר טוב על המלך" (אסתר ז, ט). יתכן לשער שאף נתינת בית המן למרדכי והעברת הטבעת לידיו היא תוצאה של הכרת המלך בנאמנות שרוכש לו מרדכי.

אולם דומה שרכיב מיותר ישנו בסיפור זה: הרכבת מרדכי על הסוס. ארוע זה הוא, לכאורה, מיותר לחלוטין. הוא איננו נצרך להצלה של עם ישראל, וא"כ מדוע הוא נצרך כחלק מסיפור המגילה^[34]?

לשאלה זו ישנם כמה תירוצים:

• יש המתרצים שנס זה נצרך ליצירת הפחדה לשונאי וצרי היהודים, שכן עיקר הניצחון היה בעזרת לוחמה הפסיכולוגית רחבת-הקף שאיפשרה את הצלת היהודים, וזאת מפני שבאגרות השניות לא בוטלה הרשות "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" (אסתר ג, יג), "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך - אין להשיב" (אסתר ח, ח), אלא רק ניתנה רשות ליהודים "להקהל ולעמוד על נפשם" (שם פס' יא).
  הסיבה ששונאי היהודים, שהם רבים בהרבה מהיהודים, לא נלחמו ביהודים היא: "כי נפל פחדם על כל העמים. וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועֹשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושֳמעו הולך בכל המדינות כי האיש מדרכי הולך וגדול" (אסתר ט, ב-ד). לצורך זה הופעלה תעמולה מאסיבית שכללה אף הרכבת מרדכי על הסוס ע"י המשנה למלך (- המן) הקורא: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
• מובא בספר ימי הפורים^[35] (מאמר כב, עמ' קנג ואילך) בשם רבי אברהם בן הגר"א שכתב שדרכו של הקב"ה לעשות ניסים לצדיקים עוד בטרם הוא ממלא את משאלתם, ע"מ שיבטחו בו^[36]. (לדוגמא: ביציאת מצרים נתן ה' עשר מכות במצרים קודם שנגאלו, כדי שישראל ימשיכו לבטוח בו עד הגאולה). וכן כאן, גילגל הקב"ה את גדולת מרדכי והרכבתו על הסוס, כדי שיתחזק בטחונם של ישראל קודם שיצאו מאפלה לאורה.
• רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (ח"ב דרוש ט^[37]) מסביר זאת עפ"י דברי חז"ל (ב"ק צב.): "המבקש רחמים על חברו והוא זקוק לאותו דבר הוא נענה תחילה", ז"א שזכות התפילה גדולה יותר כשהוא מתפלל על אחר. והיות וההצלה הייתה בזכות תפילת מרדכי^[38], לכן היה צריך להוציאו מסכנה שיתפלל רק בעד ישראל. וע"י שנעשה לו כבוד גדול כזה - לא היו הורגים אותו, ואז תפילתו הועילה לגאולתם.
• יש המסבירים שפרשה זו באה לבטא את עניינו של נס ההצלה, ואף שאיננה נצרכת לסיפור המאורע מבחינה הסטורית, היא נצרכת מאוד להבנה המהותית של מהות נס ההצלה, וממילא הבנת הערך של פורים, שכן את חג הפורים חוגגים זכרון להצלת גשמית (מ"ב סי' תרע ס"ק ו בשם הלבוש) ממוות לחיים (מגילה יד.), ונס זה של הצלת מרדכי מבטא את הערך האמיתי והנכון של הצלת החומר, שכן החמור נמשל לחומר (ראה גבורות ה' למהר"ל הקדמה שניה, וכן בפרקים ד, כט, לז ועוד), והרכבת מרדכי על החמור היא ביטוי לכך שהחומר הוא כלי לתורה, ואין לו ערך ומעמד עצמי, אלא הוא יונק את מהותו וציביונו מהתורה. ומאידך כשהוא משמש את התורה הוא בעל ערך גדול ומעלה נשגבה, והוא מסייע לביסוס והפרחת התורה בעולם.
• הגר"א (בפי' למשלי יא, י^[39]; - מובא בס' ימי הפורים שם) בתוך דבריו נוקט שהקב"ה מביא גאולה לצדיק קודם אובדן הרשע כדי שהרשע בעצמו יראה ישועת הצדיק, ולכן כבוד מרדכי קדם להריגת המן.

סוף המגילה

הפרק העשירי והאחרון של המגילה הוא גם הקצר שבפרקי המגילה ומכיל שלושה פסוקים בלבד. וכך כתוב בו:

(א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם.

(ב) וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס.

(ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.

וכמובן, ששני הפסוקים הראשונים נראים מיותרים לחלוטין. ואכן המפרשים מסבירים זאת

לִקְחֵי המגילה

ערך מורחב - מגילת אסתר/לקחים מהמגילה

ניתן להפיק ממגילת אסתר לקחים אמוניים, חינוכיים, מוסריים וערכיים רבים, כמו משאר סיפורי התנ"ך. חכמי ישראל למדו הרבה לקחים בתחומי האמונה, המוסר, תיקון המידות ודרך ארץ, דעות ישרות והנהגות ראויות, מהמגילה. הרלב"ג בסוף פירושו למגילת אסתר^[40], כדרכו, מונה למעלה מחמישים "תועליות" (- לקחי חכמה ומוסר שניתן להפיק מסיפורי התנ"ך) שראוי ללמוד מהמגילה.

נביא דוגמאות בודדות מדבריו:

• ניתן ללמוד שהבורא איננו עוזב את הצדיק ביד הרשע, מהמסופר במגילה שהמן חשב לבקש מהמלך לתלות את מרדכי על העץ שהכין לו, ובסוף זה בעצמו גרם שהוא יכבד את מרדכי ויקרא לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (התועלת השלושים ושמונה).
• ניתן ללמוד שבזמני צרה ראוי שהאדם ייכנע לפני הבורא, ויסבב סיבות ודרכים הגורמים שלבו יהיה נשבר ונדכה, כמו שמסופר במגילה על מרדכי ועם ישראל שבשומעם את הגזירה בכו, צמו ולבשו שַׂק ואפר (התועלת העשרים-ושמונה).
• ניתן ללמוד שכל מי שאפשר לו לבקש רחמים על ישראל ואינו מסייע - עליו תשוב הצרה, והבורא 'ידאג' שינצלו בדרך אחרת, וכמסופר במגילה שאמר מרדכי להשיב לאסתר (אסתר ד, יג-יד): "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו" (התועלת השלושים-ושנים).
• ניתן ללמוד מהמגילה שכשאדם זקוק לעצה, יתייעץ בכל מי שיכול לייעץ, כמו שמסופר במגילה שהמן שהתייעץ עם כל חכמיו ואוהביו וזרש אשתו, ולא הסתפק בהתייעצות רק באוהביו וחכמיו, אלא שאל גם את זרש אשתו (התועלת השלשים-ותשעה).

מידע היסטורי וארכיאולוגי על אמיתות סיפור מגילת אסתר

ערך מורחב - מגילת אסתר/גילויים ארכאולוגיים

ישנם הרבה הוכחות היסטוריות וארכאולוגיות מתקופת הממלכה הפרסית המתאימות עם המתואר במגילה (ואפילו פרטים קטנים שהוזכרו במגילה תואמים למידע ההיסוטרי והמדעי שבדורנו). חלק מהמידע אף נותן פרשנות חדשה לחלק מהמסופר במגילה.

מעמד המגילה והלכותיה

קדושתה ומקומה^[41] ביחס לשאר כתבי הקודש

מגילת אסתר היא אחרונה בחמשת המגילות^[42], ונכתבה על-ידי אנשי כנסת הגדולה (ב"ב טו.) ובכללם מרדכי (רש"י שם^[43]), בעקבות בקשת אסתר מקור.

מגילת אסתר שונה משאר כתבי הקודש (- ספרי התנ"ך) בכך שלא מוזכר בה כלל נבואה או דיבור בין הקב"ה לאדם כלשהו. יתירה מזאת, אפילו שם ה' לא מוזכר במגילה כלל. אולם דבר זה איננו גורם דבר מקדושתה ומעלתה, שכן היא נאמרה ברוח הקודש.

בגמרא (מגילה ז.) מובאות הוכחות לכך שהמגילה נאמרה ברוח הקודש:

"רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ו, ו): 'ויאמר המן בלבו' [- ומניין ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו? אלא רוח הקודש נגלה אליהם, - רש"י].

רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, טו): 'ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה'.

רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, כב): 'ויודע הדבר למרדכי' [- מי גילה לו? אלא רוח הקודש שרה עליו, - רש"י].

רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר(אסתר ט, טז^[44]): 'ובבזה לא שלחו את ידם' [- ומנין ידעו מה עשו הרחוקים? - רש"י].

אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר (אסתר ט, כז): 'קימו וקבלו' - קימו למעלה מה שקיבלו למטה".

מובאת בגמרא (שם) דעת שמואל הסובר שעל אף שמגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש, מ"מ היא איננה מטמאת את הידיים כשאר כתבי הקודש, משום שהיא לא ניתנה להכתב^[45] (אלא רק לגורסה על פה ולקרותה - רש"י ועוד), אולם מבואר בגמרא שם שזו דעת יחיד, ואין הלכה כמותה.

מאידך, למגילת אסתר ישנה מעלה מיוחדת על שאר ספרי הנביאים והכתובים, שהיא צריכה שירטוט כמו התורה (מגילה טז: מסכת סופרים יג, א; שו"ע או"ח סי' תרצא סע' א).

יחודיותה ביחס לשאר כתבי הקודש: לא בטלה, צריכה שיטוט,

רמז בתורה למגילה ומשמעותו

בגמרא (חולין קלט:) כתוב:

"[מעשה^[46]] אסתר מן התורה מנין^[47]? [שנאמר] (דברים לא, יח): 'ואנכי הסתר אסתיר'."

בשיעור בנושא הסביר הרב חיים דרוקמן שליט"א שהגמרא מבקשת למצוא בתורה רמז לתוכן המיוחד של אסתר, למצב שייחד את הדור ההוא, כדברי רש"י במקום: "בימי אסתר יהיה הסתר פנים". הגמרא מוצאת שמציאות זו רמוזה בתורה באותה פרשה, במקום שמוזכרים גם הדברים הבאים (שם פס' יז-יח):

"וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם, והיה לֶאֱכֹל, ומצאוהו רעות רבות וצרות... ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא..."

הסתר פנים הוא מציאות שהקב"ה, כביכול, מסתיר את פניו ואיננו מביט עלינו; נדמה כאילו אין לו עניין בנו. ואכן, כך נראו הדברים בימי אסתר: "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים" (אסתר ג, יג) - זהו הסתר פנים נורא.

יתירה מזו, לא רק שעצם הגלות היא הסתרת פנים, אלא שבתוך הסתר זה הופיע הסתר פנים נוסף. המציאות המיוחדת של ימי אסתר הייתה דווקא קושי הצרה הכפולה של הסתר בתוך הסתר, כדברי המהר"ל (חי' אגדות שם, עמ' קטז) בהסבירו את לשון ההכפלה של "הסתר אסתיר":

"כי היו ישראל בגלות קודם, ואחר כך הגיע להם צרה על צרה, הוא המן. וזהו 'ואנכי הסתר אסתיר' דהיינו הסתר בתוך הסתר".

אולם ישנו להסתר פנים זה פאן נוסף, עליו עומד הרב חיים דרוקמן שליט"א מתוך דברי הרמב"ן (דברים לא, יח):

"...לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה..."

הסתר הפנים הראשון הוא הסתרת מידת הרחמים של הקב"ה "ומצאוהו רעות רבות וצרות" (דברים לא, יז); ואילו הסתר הפנים השני משמעותו - שגם הגאולה תהיה בהסתר פנים, לא כמו במצרים ששם היא באה בגילוי פנים ע"י ניסים גדולים שהתרחשו, וכל העם ראה אותם (ר' שמות יד, ל). אבל, יש גם מצב שבו הגאולה באה בהסתר פנים, ללא נִסים גלויים; כביכול, הכל בדרך הטבע, הכל מתרחש באמצעות מעשי אנוש. זהו דֶגֶם הגאולה של מגילת אסתר.

העדר שם שמים

מגילת אסתר

פרשניים יחודיים למגילה

מלבד הפרשניים הקלאסיים של ספרי המקרא, נכתבו על מגילת אסתר כמה פרושים יחודיים:

• תרגום שני
• מנות הלוי - פירושו של רבי שלמה אלקבץ זצ"ל, מחבר לכה דודי
• פירוש מאת רבי אלישע גאליקו
• מגילת סתרים - פירושו של רבי יעקב מליסא מחבר נתיבות המשפט וחוות דעת
• מאמר מרדכי - פירושו של רבי שם טוב בן יעקב מלמד
• שערי בינה - פירושו של רבי אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח
• פירוש מאת הגר"א - בספרי מקראות גדולות רגילים נדפס רק פירושו על דרך הפשט, אך במהדורות מסויימותמודפס ג"כ פירוש ע"ד הרמז ופי' ע"ד הסוד.
• יד המלך - פירושו הרב שמואל בן יהודה ואלריו מיון
• יוסף לקח - פירושו של רבי אליעזר בן אליהו הרופא אשכנזי, מתלמידי רבי יוסף קארו וחבר של רבי משה אלשיך

קריאת המגילה^[48]

ערך מורחב - מקרא מגילה

אחת מהמצוות המוטלות עלינו בפורים היא לקרא את המגילה, מתוך מגילת קלף כשרה, שתי פעמים: בליל פורים וביומו.

קריאת המגילה הינה הודיה לה' על חסדיו עם עמו ישראל. גם הנשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה - למרות שזוהי מצוה שהזמן גרמא - מאחר ש"אף הן היו באותו הנס": הגזרה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים כללה גם את הנשים, ואף הן נצלו. מה גם שהנס נעשה ע"י אשה, אסתר.

לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות, ולאחריה - ברכה אחת. הברכות שלפני קריאת המגילה הן: א. "על מקרא מגילה"; ב. "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. ברכת "שהחיינו". בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" לפני קריאת המגילה, רק בלילה ולא ביום.

נהגו האשכנזים, שבברכת "שהחיינו" לפני קריאת המגילה ביום הפורים, מכוונים שברכה זו תחול גם על שאר המצוות שמקיימים בפורים: סעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. יש מבני עדות המזרח שנהגו לכוון על כך בברכת "שהחיינו" בלילה.

אחרי קריאת המגילה מברכים את הברכה: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע".

את ארבעת פסוקי המגילה, הקשורים במעשה ההצלה, נוהג הציבור לקרוא יחד בקול רם, לפני שהש"ץ ישוב ויקראם מתוך המגילה. פסוקים אלה הם: א. "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני..." (אסתר ב, ה); ב. "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה" (אסתר ח, טו); ג. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (שם פס' טז); ד. "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" (אסתר י, ג).

המנהג הוא שהש"ץ אינו קורא את המגילה כשהיא כרוכה, אלא פושטים אותה וכופלים אותה דף על דף כמו אגרת, כי היא נקראת "אגרת הפורים", אך השומעים אינם עושים כך.

קישורים חיצוניים

טקסט המגילה בהוצאות שונות

• מתוך מאגר ספרות הקודש
• מתוך אתר צעירי חב"ד
• עם רש"י ותורה תמימה
• מאתר "זולו" - ללא ניקוד
• מאתר "זולו - מנוקד
• מגילת אסתר להורדה והדפסה - בית חב"ד
• בקובץ word
• מהדורה נאה, מנוקדת, צבעונית ומצויירת
• מקראות גדולות אסתר - ויקיטקסט

טעמי המקרא

• "ויבינו במקרא" - ויקיטקסט
• קריאת מגילה בנוסח האשכנזי

נוסחאות שונות במגילה

• מסורות כתיבת המגילה
• מסורת תימן בכתיבת המגילה

שיעורים (וידאו/שמיעה) על מגילת אסתר

• הרב זמיר כהן, שיעורים במגילת אסתר, אתר הידברות
• הרב רענן ביגון, שיעורים ב"אור חדש" למהר"ל, אתר מכון מאיר
• שיעוריו וידאו ושמע על המגילה מאתר ישיבת בית אל
• שיעור וידאו - מגילת אסתר, באתר אור יהודי

מאמרים על מגילת אסתר

• מאמרים על המגילה מאתר ישיבת בית אל
• הרב זמיר כהן ומאמרים נוספים
• "מגילת אסתר" ולא מגילת מרדכי ואסתר - מדוע?
• מאחורי הקלעים של המגילה עפ"י חז"ל
• מגילת אסתר או מגילת הסתר - הרב יוסף ויצמן
• מאמרי הרב ליאור אנגלמן שליט"א

פירוט של מאמריו:

• הסוד - הרב ליאור אנגלמן שליט"א
• "לא נעשה עמו דבר" - הרב ליאור אנגלמן שליט"א עפ"י שיעור מאת הרב משה בלייכר שליט"א
• פלורליסט וליצן משמידים עם - הרב ליאור אנגלמן שליט"א

• מגילת אסתר עפ"י בעל הסולם
• בטחון בה' בעת צרה - הרב משה צוריאל שליט"א
• פירושים על המגילה בשם הרב מרדכי אליהו שליט"א
• מגילת אסתר - בין הסתר פנים לגילוי פנים / אברהם זלקין
• התוכן של המגילה: התגלות ה' למעלה מכל שמות וגילויים - הרבי מחב"ד
• משטר אחשורוש - בין רשעות לאנרכיה / הרב אביחי קצין שליט"א

מבחנים, חידונים, משחקים ושעשועונים על המגילה

• הרב יוני לביא, פורים שלא היכרתם - עשר שאלות על המגילה, מאתר 'כיפה'
• חודש בחודשו - מאת בנימין דומוביץ
• מבחן מאתר ישיבת בית אל

הערות שוליים

ספרי התנ"ך
חמישה חומשי תורה	בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים
ספרי הנביאים	יהושע • שופטים • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • ישעיה • ירמיה • יחזקאל • ספרי תרי עשר: הושע • יואל • עמוס • עובדיה • יונה • מיכה • נחום • חבקוק • צפניה • חגי • זכריה • מלאכי
ספרי הכתובים	תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • מגילת רות • מגילת איכה • מגילת קהלת • מגילת אסתר • דניאל • עזרא • נחמיה • דברי הימים (א' וב')