שלום. 1.בבית הכנסת יוצא לי לפעמים בזמן חזרת הש"ץ/קריאת התורה/אמירת קדיש להיות סמוך לאדם אחר שעומד באמצע תפילת שמו"ע. האם חזרת הש"ץ וכו' נחשב כעוסק בתפילה לעניין זה שיהיה אפשר לשבת בצד אדם שמתפלל שמו"ע? 2. באופן כללי, האם באופנים שמותר לשבת הכוונה רק לאדם שכבר יושב ויכול להמשיך בכך או גם להתיישב? תודה רבה.

שלום וברכה. 1.כמה טעמים נאמרו שלא לשבת בצד המתפלל: ביטול כוונתו של המתפלל, מקום המתפלל הוא אדמת קודש והיושב לידו ולא עושה כלום הרי הוא כביכול מראה שאין שם קדושה. מה שכתב השו"ע (או"ח, קב', א') שאסור לשבת בצד של אדם המתפלל זה דווקא בתפילת עמידה ובתוך ד' אמות של המתפלל. אמנם אם הוא עוסק בתיקוני התפילה ואפילו בפרק איזהו מקומן אין צריך להרחיק. קריאת התורה וקדיש, הרי הם בכלל תיקוני התפילה ואין צורך להרחיק מהמתפלל. אמנם יש שכתבו שגם בהם יהיה קורא מתוך הספר כך שיהיה נראה כמתפלל. לגבי חזרת הש"ץ: דעת המ"ב (קכד',כ') - שאסור לשבת בתוך ד"א, הסביר דבריו בספר אשי ישראל (פרק כט' ס"ב סק"ט) שהסיבה שצריך שיהיה ניכר שמתפלל. דעת כף החיים (קב', ט') - חזרת הש"ץ נחשב כעוסק בתפילה כיוון שחייב לשמוע החזרה ושומע כקורא. לימוד תורה- השו"ע הביא יש מי שמתיר וכך פסקו האחרונים למעשה, ובלבד שיוציא בשפתיו, אך בלימוד בהרהור כתבו הפוסקים (מ"ב, כה"ח ועוד) שאינו מועיל. 2.כתב השו"ע (קב', ג') אם היושב ישב כבר ועמד זה בצידו (להתפלל) אינו צריך לקום שהרי זה בא בגבולו. רמ"א ממידת חסידות לקום. הב"ח כתב שכל הדין הזה נכון כשמתפללים במקום שאינו קבוע לתפילה אבל בבית הכנסת שקבוע לתפילה צריך לקום. וכן פסק למעשה המשנה ברורה(שם יג'). אולם כף החיים (ס"ק יד) דייק שרואים מלשון מרן שלא חילק בין בית פרטי לבית כנסת ובכל מצב יהיה מותר. גם לדעת המ"ב שהחמיר כב"ח שבבית הכנסת צריך לקום אפילו אם בא בגבולו, כל זה דווקא שאינו עוסק בתיקוני התפילה או לימוד תורה כדלעיל. מהלכה זו נוכל ללמוד את גודל השראת השכינה השורה על האדם המתפלל. יתקבלו תפילותינו ברצון אמן. בברכה רבה הרב אוריאל מועטי.