כבוד הרב, כתוב בגמרא, שלשון הזהורית הפסיקה להלבין ביום כיפור 40 שנה לפני חורבן המקדש השני. מה הכוונה ולמה זה קרה? האם אלוקים לא קיבל את הקורבן באותו יום?

שלום מעשה שליחת השעיר לעזאזל היה מלווה בנס בו חבל קלוע מצמר צבוע באדום (=לשון של זהורית) היה מלבין כסימן לכך שעוונות בני ישראל נמחלו, על פי הפסוק "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". על פי המשנה, את לשון הזהורית היו קושרים בראשו של השעיר, וכאשר השליח היה מגיע עם השעיר למקום הצוק הוא היה חוצה את לשון הזהורית, חציו קושר בסלע וחציו בקרניו של השעיר ודוחפו לאחוריו לצוק. במשנה אחרת נאמר שהלשון של זהורית היה נתלה בבית המקדש ושם היה הופך ללבן. על פי ברייתא בגמרא, בתחילה היו קושרים את לשון הזהורית בפתחו של ההיכל, לאחר מכן העבירו אותה לתוך פנים ההיכל, ורק לבסוף העבירוה לסלע וקרניו של השעיר, כדי שהיא לא תהיה נגישה לעם, כדי שהם לא יתעצבו במקרה שלא הלבינה. ארבעים שנה קודם חורבן הבית כיון שתהליך החורבן היה בלתי נמנע, היה לכך גם סימן בלשון של זהורית שלא הלבינה ולא הראתה את מחילת העוונות אלא את מצבם הרוחני של ישראל שעתיד להביא לחורבן הבית כפי שאכן קרה. יום טוב