אני כיום משרת בצבא, חייל דתי לאחר 1.5 שנים במכינה. אין לי ספק בקשר לאמונה כלל אבל מה אני עונה לחייל אחר חילוני ששואל אותי את שאלה שלכאורה נראית פשוטה, למה אני מקיים מצוות? מה אני עונה לו, ואיך אני עושה זאת מבלי לצאת מנקודת הנחה שיש בורא עולם?

לא הבנתי מדוע צריך להסביר בלי לצאת מנקודת הנחה שיש בורא לעולם. הרי זו הנחה פשוטה שמקבלת על רוב מכריע של האנשים בעולם (למעשה כל בעלי הדת מכירים בכך, והם רוב מכריע של תושבי העולם), ורק מיעוט קטן (וצעקני) אינו מכיר בעובדה זו. ומכל מקום גם לא כל כך קשה להכיח שיש בורא לעולם כפי שכבר עשו גדולי הפילוסופים וגדולי המחשבה הישראלית. אתה לא צריך לתת לבן השיחה שלך לקבוע את כללי המשחק ולהחליט מה יש ומה אין ולהסביר את הכל על פי ההנחות שלו. מותר לך לומר באופן ברור שלדעתך יש בורא לעולם. ואדרבא שיוכיח הוא שאין. עם זאת, כמובן שניתן להסביר את ערכן של המצוות לא רק מפני שהן ציוי ה', אלא מפני שהן משפיעות על נפש האדם והופכות את האדם מוסרי יותר ובריא יותר ונאמן יותר למשפחתו ולעמו ולארצו. ומי ששאלות של מוסר וצדק נוגעות ללבו משתדל להתמיד בשמירת המצוות שמביאות את האדם לאהבת האדם ואהבת העם והארץ, ולעשיית צדק ומשפט, כפי שהעיד הקב"ה על אברהם אבינו: "כי ידעתיו למען יצווה את ביתו אחריו לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". והדבר היום נראה לעיניים, שככל שהחברה שומרת יותר מצוות כך היא יותר אידאלית ויותר מוכנה להקריב מעצמה למען מטרות של צדקה וחסד ותרומה לעם ולמדינה ויש בה גם הרבה מוסר וצדק, לעומת ציבורים בהם יש פחות הקפדה על קיום מצוות, שם יש גם פחות אירגוני חסד ותרומה לחברה ולמדינה. וצריך לדעת שמצוות שציוותה התורה אינן ציווים ריקים שבאו רק לשעבד את האדם לאלוקים, אלא אלו מערכת של מעשים המכוונים את חיי האדם, בהתאמה למבנה נפשו, להיות אדם שלם יותר ומביא לידי ביטוי שלם את האישיות שלו ואת נטויות לבו. כשהכל מכוון לדרך טובה וישרה. אשרי מי שזוכה להדבק במצוות ובתורה ועל ידי כך למצות את הטוב שבעולם. אומנם כתבנו כאן יסוד גדול בקצרה, אבל אקווה שתקיים "ואידך זיל גמור".