מה הפירוש המילולי של המילה אירוסין (שבעצם זו מילה שכבר כתובה בתורה - "ומי אשר 'ארש' אשה" וכו’)?

במילון העברית המקראית של פרופ' מנחם-צבי קדרי מופיעה הפסוק (תהלים כא, ג): "וארֶשֶת שפתיו בל מנעת". והפירוש הוא: דרישת שפתיו "בל מנעת". הוא מביא לכך מקבילות מהשפות השמיות העתיקות אכדית ואוגריתית ששָם שורש זה משמש במשמעות בקשה, משאלה (במילון התנ"ך של יהושע שטיינברג מפרש "דרישה, שאלה תביעה" ומוכיח זאת מן הארמית). על פי משמעות זו אולי נוכל לומר שאירוסין מבטא את הדרישה, את התביעה של הבעל שבחורה זו תהא אשתו. תביעה זו נסמכת על מעשה קניין שעושה הבעל בטקס האירוסין (וכידוע בתורה האירוסין הם הקידושין שבימינו). למעשה הארוס תובע כאן את השלמת טקס האירוסין והיעשות בחירת לבו לאשתו לכל דבר. אגב, בדקתי ובתנ"ך תמיד מופיע שהבעל פעיל, מארש (מארס) את האישה, ואילו האישה סבילה (מאורשה). לא מופיע שזוג התארש (התארס). אולי יש בכך כדי ללמד שהבעל הוא התובע והדורש כאן את השלמת מעשה הקניין וכל קשר האירוסין נגזר ממנו. ייתכן שרק מאוחר יותר ננקטה מילה זו לציון קשר הדדי, כלומר זוג שנתארס. שלחתי את דבריי אלה לפרופ' חיים כהן, ראש המחלקה ללשון באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע ואחד המומחים הגדולים בשפה האכדית, וכך הוא כתב לי: דעתי כדעתך יחד עם הרבה הוכחות מהפילולוגיה השמית המשווה. אפשרות אחרת מצאתי בדברי יהושע שטיינברג (במילון התנ"ך, מהדורה מתוקנת ומחודשת, תל-אביב תשכ"א, בערך "ארש"). הוא מסביר שהמילה 'ארש' דומה למילה 'ארז' (על פי תופעה ידועה, חילופי האותיות השורקות ז"ס צר"ש, למשל: עלז - עלץ, צעק - זעק, שָׂחַק - צָחַק ועוד), ומשמעותה, דבוק, היצמד, התלכד. לפי פירוש הגיוני זה, האירוסין מציינים את ההתלכדות יחדיו, את הקשר של שני בני הזוג ואת ההידבקות זה לזה בקשר הנובע מהתחייבות הדדית. (הדברים נערכו מתשובתו של ד"ר הלל אשכולי לשאלה)